בשנים האחרונות אנחנו טרנד חדש של תוכניות טלוויזיה. מהסוג של תוכניות המציאות. תוכניות כמו סופר נני או תוכניתו של אלון גל. מדובר בתוכניות שבעצם עושות סוג של או טיפול משפחתי או טיפול זוגי, כמובן שיש הרבה השלכות לביצוע ייעוץ זוגי או משפחתי שכזה אל מול כל המדינה. מצד אחד. חושפים נושא רגיש אל מול כל העולם, אנשים רואים ברחוב ויכולים לשפוט אתכם למרות שאין להם שום קשר למשפחה, הרי בכל זאת, לא מדובר בהשתתפות בתוכנית בידור לשם הבידור, המשפחות שמגיעות לתוכנית כמו ספור נני, אלה משפחות שבאמת נמצאות בבעיה מסויימת. שבאמת יש להם בעיות עם הילדים. והפתרון שהן צריכות הוא פתרון רציני שישפיע על המשך החיים והמשך מערכות היחסים בבית. כמובן שאין לקחת מהמקצוענות של כל מי שאחראי על התוכניות האלה. אבל לרוב מדובר בטיפול בפרק ספציפי, ואז המשפחה הזו נשכחת וממשיכה להיאבק בעצמה. בהחלט שמדובר במתמודד שהולך לוכנית ריאלטי וההשפעות של התוכנית הם השפעות אישיות אז אפשר יותר להבין את זה, ברגע שכל המשפחה נחשפת אז הסיפור הוא שונה. לא סתם אותה משפחה מגיעה לתוכנית . הרי הבעיה באמת קיימת. השאלה אם היא באמת נפתרת והאם יש מעקב מקצועי רגיש על הנושא. ברור לכולנו שיש בעיות שלא מספיק לטפלם בשבוע של טיפול שמצטמצם לשעה וחצי של שידור. אותן משפחות צריכות לפנות לגורמים מקצועיים מחוץ לכותלי התוכנית על מנת לוודא שבהחלט הדברים נפתרים וכמו כן שלא נוצרה בגלל התוכנית בעיה נוספת .
על צוות התוכנית של כל תוכנית מהסוג הזה חייב להיות פיקוח גדול. ואותם אחראים על התוכנית חייבים לטפל בנושא בשיא המקצועיות. כולנו שמענו על ההשלכות שקורות בכל תוכניות הריאלטי האלה, כמו האח הגדול. בה היה סיפור גדול שהתפוצץ לגבי כדורים פסיכיאטריים שחלק מהמתמודדים נאלץ לקחת. ועל ההשפעות שהולכות עם המתמודד לאחר סיום התוכנית. מגיע מצב שכבר שוכחים אותו. הוא לא נמצא בתודעה המדינית. הוא לא נמצא יותר במקום שרואים אותו. הנפילה מלמעלה למטה היא מאוד מהירה ומאוד כואבת. ולאחר מכן אף אחד לא מטפל אף אחד לא בודק. חשוב מאוד לפקח לאורך זמן על ביצי הזהב האלה. שברגע שהטלנו אותם אנחנו זורקים אותם לפח.