חפש מאמרים:
שלום אורח
16.11.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

הורות במחשבה חיובית

מאת: בתיה כץחינוך ילדים11/09/201964 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

סח לי מכר ורע על ביקור אותו ערך בבית ידיד אשר זה זמן לא כביר מאז התקרב ליהדותו והחל

להקפיד על קיום מצוות.

הוא מצא אותו יושב בגפו ליד השולחן - "ויוותר יעקב לבדו" - ומזמר לעצמו זמירות שבת. מכיוון

שידע הלה שמשפחתו של זה מונה כמה וכמה גדיים בני צאן, פתח בשאלה: "וכי הילדים

והמשפחה, לאן הלכו?".

-"רעייתי נמצאת עתה במטבח ועסוקה בעריכת המנה הבאה של תבשילי השבת, 'מהרו את

המנה לעשות את דבר אסתר'".

-"והילדים?".

-"הילדים כבר אכלו ארוחת ערב וכלל אינם רעבים".

בשתיים טעה אדם זה, שתי טעויות.

ראשית, לסעודת שבת אין קוראים "ארוחת ערב", אלא "סעודת שבת" שמה, והשם קובע. בשבת

אין אוכלים "ארוחת ערב" או "ארוחת צהריים", אלא "סעודה ראשונה של שבת", "סעודה שנייה"

,"סעודה שלישית" ו"סעודה רביעית" - "מלווה מלכה".

(בשבת גם אין מאחלים לעולה על יצועו "לילה טוב", אלא אומרים "שבת שלום").

שנית, את סעודת השבת אין אוכלים מחמת הרעב, אלא מפני שיש מצווה וחובה לאכול ג'

סעודות בשבת, ככתוב בפסוק "אכלוהו היום...". שלוש פעמים כתובה בפסוק זה המילה "היום",

ומכאן לומדת הגמרא שיש לאכול שלוש סעודות בשבת, ואין לזה קשר כלל ועיקר למידת רעבונו של

האדם.

מלחמת האוכל

כאן המקום להעיר כי ישנם בתים בהם השולחן הופך למעין מאבק - "מלחמת האוכל".

האם דורשת לסיים את המנה עד תומה - "ולא תותירו ממנו עד בוקר", והילד טוען בלהט ומצהיר

בכל ליבו כי הוא שבע לחלוטין ואינו יכול לטעום ולו פירור נוסף. דעתה של  האם אינה מתקררת

מכך, והיא מאיימת כי מי שלא יסיים את מנתו לא יקבל את המגדנות היעודות לסוף הסעודה.

לעיתים מצליחה האם לאכוף זאת על סרבן התזונה ולעיתים ידו על העליונה. פעמים מנסה הילד

להתמקח על רביע מנה, שליש ומחצה, ולבסוף נחתם הסכם עם ויתורים כואבים משני צידי

המתרס.

בקדמיתא ייטב עם ההורים אם ידעו את העובדה, כי למגינת הלב(?), ככל שנפעיל לחץ חזק

יותר בנושא האוכל, כך יעבוד הדבר בדיוק להיפך, והתוצאה תהיה: התנגדותו של הילד

תתעצם עוד יותר.

ואילו כאשר מתעלמים ואין עושים כל עניין מנושא האוכל, לא גוערים כאשר איננו אוכל ולא שמחים

ומהללים עד השמים כאשר סיים את מנתו, או אז הילד, באופן טבעי, אוכל מהכל ואינו הופך

את עניין האוכל למשחק מחבואים רגשי עם הוריו.

סיפר לי אדם, שבילדותו, בהיותו בבית הוריו, היה מונע עצמו מאכילת מוצרי מזון מזינים, והיתה אמו

מרדפת אחריו תדיר עם פנכה ותרווד (כף) בידיה, אך לא השיגה במאמציה "קצירה ברינה". הילד

המשיך בדרכו, ממאן לאכול חלב וגבינה, פירות וירקות, דגים ובשר, בלתי אל הכריכים והממרחים

עיניו, כך כל הימים, ללא כל שינוי.

חלפו עברו כמה שנים. ויהי היום, והנה "הנער נער", בגר הילד, הפך לנער והגיע שעתו לקיים

"הווי גולה למקום תורה", ללכת ללמוד בישיבה.

באותה עת רבצה על האם עננת דאגה, והיתה דואגת דאגה כבדה מה יהיה על בנה מחמד עינה,

ומה יהיה מאכלו. לא נתקררה דעתה של זו עד שהתקשרה אל המשגיח בישיבה וביקשה ממנו

באופן אישי לבדוק האם בנה אכן עוסק במלאכת "אוכל נפש".

הבטיח לה המשגיח המסור שיבדוק בעצמו את הדבר, שכן "אינה דומה שמיעה לראיה". הוא טרח

וירד אל חדר האוכל, וחזר אל האם בשיחת טלפון ובשורה בפיו: "בנך אוכל!".

-"מה הוא אוכל?", מבררת האם, דורשת פירוט.

-"אוכל הכל: בבוקר - גבינה וירקות, ובצהריים - דגים ועוף. אין מקום לדאגה!".

-"לא ייאמן!", הגיבה האם בארשת ספקנית. "כיצד התחולל הנס?!".

וודאי רצונכם לדעת מה אכן ארע, וכיצד חל השינוי?!

ובכן, הבן יקיר הגיע אל חדר האוכל, התיישב ליד השולחן "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" - הביט

סביבו, הבחין וגילה שאין זה מעניין ולו במאום את איש אם אוכל הוא אם לאו, ואין זה מעסיק שום

אדם מה בדיוק הוא מניח בצלחתו ומה הוא נושא ונותן בפיו. כל אחד עסוק בעצמו  ובמזונותיו,

ממהר לסיים, לברך ברכת המזון ולשוב לתלמודו, ואינו נוהג באותה מידה, שאינה ממידות דרך ארץ,

להיות "נותן עיניו במנתו של זולתו"; ומכיוון שכך היו פני הדברים ולא היה בנמצא אפילו אחד

הדולק אחריו עם הצלחת, נוצר מצב שהוא פשוט נותר רעב, ובטנו החלה הומיה ודורשת את שלה

- תחילה בעדינות וברמז, לאחר מכן בתוקף ולבסוף בתעצומות עוז.

או אז, ניסה לטעום מעט מהמונח לפניו. ראשית ערך מבחן טעימה לגבינה, וגילה שאין היא נוראה

כל כך, והירקות בעצם דווקא די ערבים לחיך. כך התרגל לכל סוגי המאכלים, ומני אז נפתרה

הבעיה לתמיד.

סיפור זה, שאמיתי הוא, סופר לי מפי בעל המעשה עצמו. הדבר בדוק ומנוסה: בבתים בהם אין

האמהות רצות אחר הילדים, הם יאכלו פירות וירקות גם ללא תיבולים, ללא עסקאות ומבצעים

נושאי פרסים ושאר תחבולות שונות.

אך מסתבר כי לאמהות רבות אין האומץ הנדרש כדי להתעלם ולתת לעניינים להתנהל באופן

טבעי. הדבר מטיל עליהן פחד נורא: "פחד פחדתי ויאתני", "שם פחדו פחד לא היה פחד". הן

חשות שמעלו בתפקידן כאמהות, ומי יודע עד היכן תגענה התוצאות וההשלכות של אותה הזנחה.

דומה הדבר לאותו אדם אשר נדמה לו כי על שכמו רובצת האחריות לעסוק תדיר בהשגחה על

סיבובו של כדור הארץ שלא יחדל, חלילה, והוא על משמרתו ניצב, לא ימעל בתפקידו, משל יחרב

העולם אם יניחנו לרגע ללא השגחה. (אמנם לפעמים מצויה אצל ילד בעיית תזונה הדורשת טיפול

רפואי, וכן ישנם גילאים או מצבים מיוחדים בהם נזקק הילד שהוריו יאכילוהו).

כמו כן מובן מאליו שאין כוונתנו בדברינו להזנחה פושעת, לגרימת מחסור ולמניעת אספקת מוצרי

מזון בסיסיים וחיוניים מן הילדים באופן שיגרום חלילה להרעבתם, דבר שהוא בגדר פשע.

שנית: אף אם בחרתם להלך בדרך זו של "עימותי אכילה", שולחן שבת אינו העיתוי הנכון והמובחר

עבורם. דחו נא את המאבק לימי החול. את שולחן נשבת הותירו, בבקשה, מחוץ לשדה

הקרב!

ביטול הזמנה אישית

על מנת להנמיך את רף העיסוק ב"עימותי אכילה", יש להשתדל להכין אוכל האהוב והמועדף על

הילדים.

מצוי מאד במשפחה שיש המעדיפים סוג מסוים של דג או תבשיל, בעוד אחרים מעדיפים סוג אחר.

כדאי להתחשב ולהכין את שני הסוגים, במידה והדבר מתאפשר, או - מכיוון שלא ניתן לצאת ידי

חובת כולם - להכין לסירוגין, בשבת זו מסוג זה ולשבת הבאה מן הסוג האחר. כל זאת, כאמור, על

מנת ליצור אווירה נעימה שתאפשר הנחלת מסרים ערכיים ולמנוע חיכוכים מיותרים.

ישנם כאלו המכריזים בקול מבשר ואומר "אמא, את זה אני אוהב ואת זה לא!", וכמו כן גם עורכים

הזמנות כדרך הסועדים במסעדות, "בשבילי - חלק זה", "לי - בלי רוטב", וכו'.

ראשית, אין צורך להכריז מה אתה אוהב ומה לא. שמור לעצמך את סדר העדפותיך זה, ומה שאין

אתה אוהב - השאירהו פאה בצלחתך ואל תאכלהו, ללא רעש ובלי הכרזות!

שנית, בעניין ה"הזמנות", שולחן שבת איננו מסעדה, ולא "מזמינים" בו. אם יש את נפשך לקבל

חלק מסוים, או קשה לך להתמודד עם חלק אחר או רוטב כלשהו, אזי אם תוכל להתאמץ

ולהתעלות מעט, ולהשלים עם מה שיועד עבורך, שפיר, הרי זה עדיף.

אך אם הדבר אכן חשוב ומטריד אותך מאד, בבקשה נהג בדרך זו: לחש את בקשתך בעדינות

באוזן האחראי על חלוקת המנות, בצנעה ובדרך ארץ. את סעודת השבת יש לערוך בדרך כבוד,

כיושב בשולחן המלך.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים

המאמר פורסם בחסות תיקים לספר תורה

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

לקבלת קורסים חינם במייל בנושאים: חינוך ילדים, זוגיות ומודעות עצמית

כנסו לקורסים מעניינים

מעונייינים בזוהר מתוק מדבש

כנסו לקישור

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת בתיה כץ

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1932 צפיות
- הגיוני, הגיוני, אבל מה עם הוכחה? אנשים רבים התחזקו ב"ה הודות לתיאוריה שהצעתי. אף על פי כן היו ששאלו "תיאורית המושכלים בוחנת עובדות במציאות אך מסיקה מסקנות על פי ההגיון, דווקא היכן שאין עובדות. הרי אתה לא מוכיח מהי האמת אלא מוכיח את האמת שבה עלינו להאמין, לפי המציאות שנקלענו לתוכה".

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1924 צפיות
מאמר זה ידון ב-סדר, ארגון, הרכבה, עקביות ובמה שרק נראה כסדר, ארגון, הרכבה, עקביות. במאמר זה נתייחס לדעה הסוברת שאין כל דבר מסודר ביקום

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1929 צפיות
כיצד היינו נוהגים ללא תורה, האם האמת נמצאת מעבר לים ומדוע עלינו לחפש תורה. במאמר זה נוכיח שהאמת האלוקית לגבי הטוב והרע, צריכים להנתן בספר הדרכה והאדם מטבעו לא ידע מהו טוב ומהו רע.

מאת: בתיה כץיהדות12/11/192124 צפיות
לאדם יש צורך בעבודת השם. משמעות החיים היא עשיית הטוב. באדם קיים פחד מן המוות והרגשת קיום הנצח. לכן האדם מטבעו מבקש לקיים את רצון בוראו כדי לזכות בעולם הבא. הטוב והרע הם יחסיים ולכן צריכה להיות תורה מוחלטת בעולם.

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1929 צפיות
האל אינו זקוק לתפילותינו או ליחסינו אליו, ואולי איינשטיין ושפינוזה צדקו ולאל אין כלל עניין באדם. האם הבורא עזב את העולם? כיצד נוכל לדעת האם לבורא יש בכלל עניין במעשיו של האדם?

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1925 צפיות
פרופסור אלברט איינשטיין, גאון יהודי שהפך ל"שם דבר" ואחד מהמוחות הגדולים ביותר שעולם המדע הכיר, הסיק את המסקנות הברורות מאליהן הנובעות מהתבוננות בעולם מורכב כל כך כעולמנו. הוא הכיר היטב את חוקי הפיסיקה ביקומנו המופלא, ולאור זאת טען פעם אחר פעם בפני כלי התקשורת והמדיה הכלל-עולמית, כי יש בורא לעולם המחזיק את הקוסמוס ומאפשר את קיומנו המתוכנן והבלתי אקראי. הוא האמין באלו-הים, בכח עליון, בורא היקום, המחוקק והשומר הבלעדי של ההרמוניה הקוסמית.

מאת: בתיה כץרוחניות - כללי12/11/1927 צפיות
בעת שהספינה היקרה בעולם טבעה בים, לא היה בכוחו של שום כסף שבעולם להציל חיי אדם. עשירים לא קבלו יחס מועדף. עשירים ועניים פלסו דרכם יחד, ונדחפו יחד לסירות ההצלה ללא הבחנה.

מאמרים נוספים בנושא חינוך ילדים

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19269 צפיות
לפעמים אנו עומדים נדהמים כשילדינו מתנהגים בצורה הפוכה מזו שבקשנו מהם, ולא מעלים על דעתנו את האפשרות הפשוטה: הם לא הבינו אותנו

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19265 צפיות
נטל הילד את הסל, וכשהוא מצויד במיטב אזהרותיה של אמו יצא לחנות, העפיל על שתי המדרגות בפתח ופנה למוכר בקול צייצני: "אמא בקשה שני בקבוקי חלב"

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19241 צפיות
מדוע דווקא השולחן הישן והרעוע האריך ימים יותר מאחיו החדש והנוצץ? ואיך כל זה קשור לחינוך?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19261 צפיות
"לא המדרש עיקר אלא ה'מעשה'" – הסיפור שאותו מספרים כדי להעביר את המסר. למה חשוב לספר סיפורים, ואיך מספרים סיפור טוב?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19256 צפיות
חייכתי למראה היצירה של בתי הבכורה. אולם כשראיתי מה חולל הפתק הקטן, נמחק החיוך והפך להבעת השתאות

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19293 צפיות
"סימן לבנים" – מה שלמדתי מזגג ביום סוער

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19257 צפיות
יכולת זו של ניתוח דברים, יכולת נרכשת היא. תלויה היא בהרגל של הפניית תשומת הלב לכיוון חשיבה זה, ובעקביות

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica