חפש מאמרים:
שלום אורח
16.11.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

הורות במחשבה חיובית: להרגיל בהדרגה לשבת ליד השולחן

מאת: בתיה כץחינוך ילדים11/09/2019433 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

ההורים היקרים מתמודדים במהלך ניהול שולחן השבת עם הקושי של ילדיהם לשבת סביב שולחן

השבת ישיבה סבלנית ונינוחה, "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו".

הללו ממתינים לכל הזדמנות "לברוח" מן השולחן, לצאת לשחק במרפסת, לשבת על הספה

ולקרוא, או פונים אל חדרם, משל אבן שואבת או מגנט ענק מושכים אותם בעוצמת איתנים.

עלינו ליצור מצב ותנאים  שיגרמו להם לאהוב את השהות בשולחן השבת ולהתרגל לא לנטוש

אותו עד מהרה.

על יצירת אותם תנאים כבר פרשנו את היריעה באריכות. עתה, נדבר מעט על ההרגל.

מתוך הניסיון נוכחים אנו כי פעולה שחוזרים עליה ושונים בה פעם אחר פעם, נכנסת אל גדר

ה"הרגל", ו"ההרגל נעשה טבע" - פעולה זו מסתפחת אל טבעו אל האדם והופכת להיות עצם

מעצמיו.

למוח שלנו יש התייחסות שנודעת בה "חיבה יתרה" לדברים המוכרים לו. פעולה שכבר עשינו

פעם, שנינו ושילשנו, הופכת להיות מוכרת וידידותית, והיא מפלסת נתיב ומסלול כבוש במוחנו.

מסיבה זו התריעו חז"ל מפני העובדה ש"עבר ושנה - נעשית לו כהיתר", חלילה.

אך "מידה טובה מרובה", ובפעולה חיובית ישנה גם עזרה מיוחדת ממרום - "הבא ליטהר מסייעין

אותו".

גם כאן יש להכניס את הילדים בהדרגה אל ההרגל. דבר זה יש לעשות בשלבים, עוד מקטנותם

של הילדים.

בתחילה מעלימים מעט עין מכך שהם שוהים מחוץ לשולחן. לאחר מכן קוראים להם לשוב אל

השולחן, "שובי שובי השולמית..." וכך, בכל פעם, מעין רצוא ושוב - "השב תשיבם, אפילו מאה

פעמים", כשהמגמה בכל פעם היא לחזור ולהשיבם אל השולחן.

כך יש להרגיל אותם, לאט-לאט אך בעקביות, לשבת ולהסב לשולחן, וכאשר יגיעו לגיל שמונה

שנים, אז יש כבר לדרוש מהם לשבת כל הסעודה ברציפות ולא לעזוב את השולחן.

אם אכן תתחילו בדרך זו בגיל צעיר דיו, ובאופן עקבי, לבסוף יתקיים בכם "ברינה יקצרו" - תבואו

על שכרכם ותמצאו כי ההרגל נעשה טבע. שני הצדדים ייצאו נשכרים: עליהם יקל מאד להתנהג

כך, ועליכם יקל ניהול שולחן השבת.

למעשה, הרווח כפול הוא: אם אכן השקענו בילדים הבוגרים, והללו רכשו הרגל זה, להסב אל

שולחן השבת ולשבת לידו ברציפות, או אז, אף הצעירים הבאים אחריהם יישאו עיניהם אל אחיהם

הבוגרים - "אשא עיני אל ההרים" - ויחקו את התנהגותם.

אנחנו נפגשים בתופעה זו בסיטואציות נוספות, כאשר אכן צלחה דרכנו להפוך התנהגות מסוימת

להרגל קבוע אצל הראשונים, הרי לאחר מכן – כאותה רכבת רבת קרונות - יימשכו כל הקרונות כמו

מאליהם אחר הקטר. "על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב וקיים".

דבר מצוי הוא כי קשה מאד לילדים קטנים בסביבות גיל שנה וחצי לשבת ליד השולחן בכיסא רגיל

באופן מסודר, אולם כאשר מושיבים אותם בכיסא מוגבה המתאים להם, משליכים הם את כל המזון

המוגש להם אל הרצפה, לרבות הכף והצלחת.

ההורים המסורים מרימים להם את מנתם, אולי בתוספת הערה, אך מסתבר כי הדבר אינו מועיל

במיוחד (גם לאלו המוסיפים גערה). הם חוזרים ומשליכים שוב את המזון, וההורים חוזרים ומרימים,

שבים ונוזפים וחוזר חלילה.

לבסוף עורכים ההורים חשבון, "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון", ואומרים לעצמם: "מה לנו

ולצרה הזו? מוטב היה אילו האכלנו אותם שעה אחת קודם, אחר היינו משכיבים אותם לישון, ובכך

הייתה באה גאולה לנו ולבנינו ולעולם כולו, ויכולים היינו לשבת ליד השולחן ברוגע ובישוב

הדעת"...

עלינו לדעת, שהחוויה והרשמים של שולחן השבת נחקקים בנפש כבר מגיל צעיר זה, וחבל

להפסידם. מעין מה שאמרו במסכת אבות על רבי יהושע בן חנניה, "אשרי יולדתו", על כך שהיתה

אמו רגילה להביא אותו בעריסה לבית המדרש כדי שיספוג את קול התורה. אף כאן חבל להחמיץ

את הגיל הזה, מכיוון שחווית השבת מגיל זה נצרבת ברובד עמוק בנפש ומטעם זה, על אף

שהדבר מכביד עלינו, כדאי לטרוח ולהשקיע בו.

אם אכן משליך הילד את האוכל על הרצפה, אל תיגררו לכעסים וללחץ. הוא פשוט עורך "ניקיון

יסודי" של שולחנו, שהרי גם אמו עושה כן... הרעיון - באופן עקרוני - חיובי, רק התזמון ואופן

הביצוע שגויים מעט. אל דאגה, מתוך הניסיון, "עד החתונה זה יעבור...", ועוד הרבה קודם לכן

הוא ילמד לשבת כ"אדם מן הישוב", גם ללא סיוען של גערות שונות ומגוונות.

העיקר הוא לשמור על אווירה נעימה גם סביב הדברים החיוביים, ולא לקלקל את השולחן

במתחים מיותרים.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים

המאמר פורסם בחסות תיקים לספר תורה

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

לקבלת קורסים חינם במייל בנושאים: חינוך ילדים, זוגיות ומודעות עצמית

כנסו לקורסים מעניינים

מעונייינים בזוהר מתוק מדבש

כנסו לקישור

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת בתיה כץ

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1932 צפיות
- הגיוני, הגיוני, אבל מה עם הוכחה? אנשים רבים התחזקו ב"ה הודות לתיאוריה שהצעתי. אף על פי כן היו ששאלו "תיאורית המושכלים בוחנת עובדות במציאות אך מסיקה מסקנות על פי ההגיון, דווקא היכן שאין עובדות. הרי אתה לא מוכיח מהי האמת אלא מוכיח את האמת שבה עלינו להאמין, לפי המציאות שנקלענו לתוכה".

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1924 צפיות
מאמר זה ידון ב-סדר, ארגון, הרכבה, עקביות ובמה שרק נראה כסדר, ארגון, הרכבה, עקביות. במאמר זה נתייחס לדעה הסוברת שאין כל דבר מסודר ביקום

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1929 צפיות
כיצד היינו נוהגים ללא תורה, האם האמת נמצאת מעבר לים ומדוע עלינו לחפש תורה. במאמר זה נוכיח שהאמת האלוקית לגבי הטוב והרע, צריכים להנתן בספר הדרכה והאדם מטבעו לא ידע מהו טוב ומהו רע.

מאת: בתיה כץיהדות12/11/192134 צפיות
לאדם יש צורך בעבודת השם. משמעות החיים היא עשיית הטוב. באדם קיים פחד מן המוות והרגשת קיום הנצח. לכן האדם מטבעו מבקש לקיים את רצון בוראו כדי לזכות בעולם הבא. הטוב והרע הם יחסיים ולכן צריכה להיות תורה מוחלטת בעולם.

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1929 צפיות
האל אינו זקוק לתפילותינו או ליחסינו אליו, ואולי איינשטיין ושפינוזה צדקו ולאל אין כלל עניין באדם. האם הבורא עזב את העולם? כיצד נוכל לדעת האם לבורא יש בכלל עניין במעשיו של האדם?

מאת: בתיה כץיהדות12/11/1925 צפיות
פרופסור אלברט איינשטיין, גאון יהודי שהפך ל"שם דבר" ואחד מהמוחות הגדולים ביותר שעולם המדע הכיר, הסיק את המסקנות הברורות מאליהן הנובעות מהתבוננות בעולם מורכב כל כך כעולמנו. הוא הכיר היטב את חוקי הפיסיקה ביקומנו המופלא, ולאור זאת טען פעם אחר פעם בפני כלי התקשורת והמדיה הכלל-עולמית, כי יש בורא לעולם המחזיק את הקוסמוס ומאפשר את קיומנו המתוכנן והבלתי אקראי. הוא האמין באלו-הים, בכח עליון, בורא היקום, המחוקק והשומר הבלעדי של ההרמוניה הקוסמית.

מאת: בתיה כץרוחניות - כללי12/11/1927 צפיות
בעת שהספינה היקרה בעולם טבעה בים, לא היה בכוחו של שום כסף שבעולם להציל חיי אדם. עשירים לא קבלו יחס מועדף. עשירים ועניים פלסו דרכם יחד, ונדחפו יחד לסירות ההצלה ללא הבחנה.

מאמרים נוספים בנושא חינוך ילדים

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19269 צפיות
לפעמים אנו עומדים נדהמים כשילדינו מתנהגים בצורה הפוכה מזו שבקשנו מהם, ולא מעלים על דעתנו את האפשרות הפשוטה: הם לא הבינו אותנו

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19265 צפיות
נטל הילד את הסל, וכשהוא מצויד במיטב אזהרותיה של אמו יצא לחנות, העפיל על שתי המדרגות בפתח ופנה למוכר בקול צייצני: "אמא בקשה שני בקבוקי חלב"

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19241 צפיות
מדוע דווקא השולחן הישן והרעוע האריך ימים יותר מאחיו החדש והנוצץ? ואיך כל זה קשור לחינוך?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19261 צפיות
"לא המדרש עיקר אלא ה'מעשה'" – הסיפור שאותו מספרים כדי להעביר את המסר. למה חשוב לספר סיפורים, ואיך מספרים סיפור טוב?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19256 צפיות
חייכתי למראה היצירה של בתי הבכורה. אולם כשראיתי מה חולל הפתק הקטן, נמחק החיוך והפך להבעת השתאות

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19293 צפיות
"סימן לבנים" – מה שלמדתי מזגג ביום סוער

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19257 צפיות
יכולת זו של ניתוח דברים, יכולת נרכשת היא. תלויה היא בהרגל של הפניית תשומת הלב לכיוון חשיבה זה, ובעקביות

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica