חפש מאמרים:
שלום אורח
08.08.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

מהי המטרה של שאלות המבחן?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים16/09/2019127 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

מהי המטרה של שאלות המבחן?


האם אנו מעוניינים, על ידי המבחן, לגרום לילד לתחושה שהוא אינו יודע, לשכנע אותו

בכך ואף להוכיח לו את הדבר?! הדרך למבחן נכון

בנינו היקרים שבים ובאים מתלמוד התורה, עמוסים ב"כל טוב": דפי קשר, הודעות וחוזרים להורים,

ציורים, עבודות, יצירות ו...שאלות מבחן לחזרה. חגיגה אמתית של ניירת בשפע רב, "אשרי מי

שבא לכאן ותלמודו בידו".

כעת, הונחה על שכמנו מטלה חשובה - להעמיד את הילדים ב"כור המבחן".

העת הזמינה ביותר והנתפסת כמובנת מאליה כעיתוי מועדף בו ניתן להשלים את חובתנו זאת,

לבחון את הילדים, היא בזמן הסעודה. כאן נעצור ונהרהר: האם טוב הדבר ונכון  לעשותו בעת הזו?

מבחן, כידוע לנו, מהווה מעצם טבעו מעמד רשמי ומחייב, והעומד בו נתון תחת השפעה של לחץ

ומתח. כולנו יודעים אלו תחושות מתעוררות בנו כאשר אנו מתבשרים כי בקרוב ניקרא אחר כבוד

לעבור צרוף בכור המבחן. כיוון שעתה הוא זמן המפגש המיוחד הרגוע והשלו שלנו עם הילדים,

אותו הזכרנו לטובה במאמרים קודמים, כדאי לנצל כראוי הזדמנות פז זו. אשר על כן כדאי ורצוי

להעתיק את זמן המבחן לשעה אחרת, ובזמן הסעודה נתקשר באופנים  שהזכרנו.

ניטול לרגע לידינו את הדף שהביא הילד ונתבונן בו.

דף קשר זה, הנשלח להורים מתלמוד התורה ובו שאלות לשם חזרה על הנלמד ושינונו, מנהגים

שונים נהגו בו: ישנם המסתפקים בחמש עד שמונה שאלות, ישנם המגדילים לעשות במוסיף

והולך ומשגרים עשרים שאלות, וכבר ראיתי ילד שהגיע עם דף ובו מאה שאלות...

והשאלות מסוגים שונים: שאלות כלליות, שאלות היורדות לפרטים, שאלות סיכום, שאלות על נושא

השבוע, על הסיפור שסופר ועוד.

דילמה ניצבת לפנינו: האם נשאל את כל השאלות, ובלאו הכי לא סגי ולא נצא ידי חובתנו, או שמא

נדלג מעט על ההרים ונסתפק בראשי פרקים?

עתה יאמרו המושלים בואו חשבון: את מרכז ומירב תשומת הלב לוכד בעצם אותו ילד יחיד הנבחן,

או טובים השניים. אך מה עם השאר?! יתר הילדים נותרים להם מנותקים מן הצד, והמבחן מתארך

והולך...

החזרה והמבחן - ערכם רב, וחשובים הם. ראשית, הם מהווים חזרה על הנלמד, "ושננתם - שיהיו

דברי תורה מחודדים בפיך". השינון והחזרה מביאים לידי בהירות יתר, להבנה ברורה ומסודרת יותר,

לחידוד הדברים (שינון, לשון חוד) ולזיכרון של הנלמד. בנוסף, מקבלים אנו תמונה ברורה על

הבנתו, ידיעותיו ומצב לימודיו של הילד, וכן על ההספק ורמת הנלמד בכיתה. במקביל, מתרשם

הילד שאנו מתעניינים בו ובלימודיו. התעניינות זו מעודדת אותו להמשיך ולהשקיע.

מחמת חשיבות זו, נשתדל להעדיף זמנים המתאימים יותר לבחינה זו: לאחר סעודת השבת,

בשעות אחר הצהריים, בשעת לימוד "אבות ובנים", במוצאי שבת - במיוחד בימות החורף בהן

השבת נפרדת בשעה מוקדמת. בימות הקיץ, כשיום שישי ארוך, ניתן לבחון אותם גם טרם כניסת

השבת.

גם באותה שעה אשר יועדה כשעת החזרה והמבחן, שומה עלינו לזכור ולא לשכוח, שאף כי לשינון

ולאבן הבוחן נודעת חשיבות יתירה, אין להפוך בשום אופן אותה חזרה ובחינה לעניין שבלחץ.

מצויים אי אלו, השואלים את הילד את השאלות בפנים חמורות סבר, הנוטעות בדמיון תחושה בלתי

נעימה בעליל, משל היה הוא חשוד, כעבריין הנתפס בקלקלתו ונמצא עתה בחקירה. הדבר מזכיר

לי את מנהגו של מורה, ששמעו הגיע לאוזני, שנהג בבחינותיו באופן זה: בתחילה, פותח היה

בשאלה קלה, ומשאותו תלמיד היה משיב עליה כדת וכראוי, לא היה אותו מורה מראה לו פנים של

שביעות רצון ולא משבח אותו, אלא מוסיף ושואל שאלה קשה יותר, ולאחר מכן קשה עוד יותר, תוך

שהוא מנסה בכל עוז ותעצומות לבלבלו ולהביכו, ובכל שלב אינו מנדב ולו בדל של ציון לשבח.

וכשנתברר לו (אולי לאכזבתו...) שהתלמיד בקי בנלמד ושולט בו ובמכמניו - אזי היה שואל  שאלה

"כבדה", מסוג השאלות שרבי עקיבא אייגר הותירן ב"צריך עיון" (כידוע ר' עקיבא אייגר היה גאון

הגאונים, ושאלה שנשאר בה ב"צריך עיון" משמעות הדבר היא שלא מצא לה תשובה המניחה את

הדעת, וגדולי האחרונים מתחבטים עד היום בניסיונות לפתרה). שאלה שכזו, שאלה קשה היא

לכל הדעות. אך אותו מורה שואל היה את התלמיד שאלה זו בתמימות מעושה, ומבלי לציין שמשל

ר' עקיבא אייגר היא, ואגב כך מחדיר בו את התחושה שאם איננו יודע תשובה לשאלה זו - עדיין לא

הבין דבר וחצי דבר. כך תדיר, בדרך קבע, היו התלמידים יוצאים ממנו בתחושה של חוסר שליטה

בנלמד.

"אני צריך לתת לתלמיד את התחושה שאיננו יודע עדיין", כך היה מרגלא בפומיה-האמרה השגורה

בפיו של אותו מורה. "אסור שיחשבו שירדו כבר לעומקה של סוגיא"; "הם צריכים תמיד לדעת

שהבנתם איננה שלמה". אלו היו "פניני החכמה" שהיו תדיר על לשונו ונר לרגלו. אשר על כן, היה

חותר תמיד להקשות עוד ועוד ולהכשילם. בזה, כך טען - "הוא ממלא את חובתו בשלמות ומקדם

אותם".

מנגד, ידועה לנו שיטתם של גדולי ישראל,  אשר "לא זו הדרך ולא זו העיר". דרכם הייתה, בעת

בחינת תלמיד, להאיר לו פנים. הם היו מתייחסים אליו כ"יודע" ומשבחים אותו על תשובותיו. הם

היו מנחים ומכוונים אותו בשאלותיהם, עד שיגיע אל התשובה הנכונה. היו מסבבים עמו סביב

סביב: "אולי לזה נתכוונת?... ואולי זה מה שרצית לומר...?", עד שניווטוהו אל ההסבר המדויק. (כך

סיפרו על הגאון הצדיק ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, וכך היה נוהג לומר: "האם אני מעוניין על ידי

מבחן זה לגרום לו לתחושה שהוא אינו יודע, לשכנע אותו בכך ואף להוכיח לו את הדבר?! הלא

התוצאה הטבעית תהיה, שיאמר לעצמו 'אינני שייך לכל הלימוד הזה', 'זה כנראה לא בשבילי',

'לכם ולא לו', יסגור את הגמרא ויזנח חלילה לנצח את תלמודו. או לחילופין, כוונתי להביא אותו

לתחושה שהוא אכן יודע ואז יחוש קשר, יחוש שייך וישאף ללמוד עוד ועוד ובמשך הזמן יחדד את

הבנתו וירד יותר לעמקם של דברים").

מטרת הבחינה היא להביא את הנבחן להבחנה ולהבנת הנלמד.

ברצוני להציג בפניכם את האופן בו היינו בוחנים את הילדים בביתנו: הייתי נוטל בידי כרי-ערימה

של מיני תרגימא קטנטנים, הערבים על הילד, כדוגמת שקדי מרק או צימוקים. על כל תשובה

שענה נכוחה, קיבל שקד/צימוק נוסף. הילד היה שמח על כל אחד שנוסף לאוצרו כמוצא שלל רב.

בדרך זו יכול היה לראות ולהיווכח שהוא אכן מתקדם, צובר ידיעות ובמקביל גם כונס נכסים. כך היה

הילד עצמו מפציר בי "אבא, תבחן אותי", "בבקשה עוד שאלה", וכל הילדים היו מסתדרים זה אחר

זה בטור, בתור, על מנת שאבחן אף אותם.

בקשתי שטוחה לפניכם: בחנו נא את האופן בו אתם מנהלים את המבחן, "ובחנוני נא בזאת",

שבוודאי תבחינו בהבדל.

שבת שלום!

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים

המאמר פורסם בחסות תיקים לספר תורה

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

לקבלת קורסים חינם במייל בנושאים: חינוך ילדים, זוגיות ומודעות עצמית

כנסו לקורסים מעניינים

מעונייינים בזוהר מתוק מדבש

כנסו לקישור

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת בתיה כץ

מאת: בתיה כץתאולוגיה03/12/19964 צפיות
תיאורית האבולוציה סוברת שבעלי חיים מתפתחים מבעלי חיים פרימיטיביים מהם, בתהליכים איטיים ובמשך מיליוני שנים. למשל, שדג מסוגל להפוך לזוחל וזוחל לציפור או יונק וקוף פרימיטיבי לאדם החושב. אנו נבחון את התיאוריה לפי סעיפים, ונענה על כל ראיה שהללו מציעים לתיאורית ההתפתחות ההדרגתית.

מאת: בתיה כץתאולוגיה03/12/19956 צפיות
במאמר על התנין וציפור התנינן הצגנו סימביוזה בין התנין לציפור המקננת בתוך שיניו כדי לאכול את שאריות המזון. האם אבולוציה מסוגלת ליצור סימביוזה בין בעלי חיים, או שרק תכנון עומד מאחורי הדברים? יהיו אנשים אשר ינסו לבטל את הסימביוזה שבין התנין לתנינן בטענה שעדיין מדובר במקרה נדיר. אך אין זה אומר ששיתוף פעולה קיצוני בין בעלי חיים בטבע הוא נדיר. למעשה, מקרים רבים של שיתוף פעולה קיצוני בין טורף לנטרף מתועדים בטבע.

מאת: בתיה כץבעלי חיים - כללי03/12/19924 צפיות
אך מה יהיה ניתן לומר על מנגנון המשלב בו מספר חלקים מופרדים הפועלים בתיאום? הרי כדי שאבולוציה תשמור מקרה כלשהו, עליו לתת יתרון הישרדותי משמעותי בו ברגע, אחרת היצור לא "ישרוד יותר טוב מאחיו". מסתבר שקיימים מנגנונים בטבע המראים של"אבולוציה" ניחנה גם בראיית העתיד, או במילים אחרות, עובדה נוספת לקיומו של גורם אינטלגנטי חיצוני.

מאת: בתיה כץתאולוגיה03/12/191012 צפיות
מתוך מיקרוסקופ או אפילו באמצעות עין בוחנת, יתגלו טביעות האצבע כבקעים בתוך העור, רכסים ועמקים מסוטטים, קוים עמוקים המקבילים אלה לאלה. הן גורמות לכך שהידיים שלנו מחוספסות קמעה. הסיבה לכך היא גאונית.

מאת: בתיה כץמדעי הטבע - כללי03/12/19957 צפיות
תיאוריה זו התבססה על הרעיון של מישהו בשם לאמרק, אשר טען כי היצורים משתנים והופכים מותאמים לסביבתם הודות לשינויים הסביבתיים והמאמצים שהם עושים לשם כך. לפי תיאוריה זו סברו שבני האדם העתידיים יהיו נמוכים ובעלי אצבעות ארוכות...

מאת: בתיה כץתאולוגיה02/12/197260 צפיות
לפני פחות ממאה שנה היו מלמדים בבתי הספר כי הג'ירפה מתחה את צווארה ולכן נולדו צאצאיה עם צוואר ארוך יותר. כמו כן היו מספרים כי הדג במים הרדודים רצה מאות ללכת על החוף, ולכן צאצאיו נולדו עם סנפירים-רגליים. זו היתה תיאוריית האבולוציה של פעם, אך עד היום הזה יש אנשים החושבים שזה מה שהאבולוציה טוענת.

מאת: בתיה כץתאולוגיה02/12/19917 צפיות
חלק מהתומכים בתיאורית האבולוציה, מנסים לטעון שהסיכוי שהחיים נוצרו בעצמם הוא יותר טוב מהגרלה בלוטו,

מאמרים נוספים בנושא חינוך ילדים

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/191234 צפיות
לפעמים אנו עומדים נדהמים כשילדינו מתנהגים בצורה הפוכה מזו שבקשנו מהם, ולא מעלים על דעתנו את האפשרות הפשוטה: הם לא הבינו אותנו

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/191218 צפיות
נטל הילד את הסל, וכשהוא מצויד במיטב אזהרותיה של אמו יצא לחנות, העפיל על שתי המדרגות בפתח ופנה למוכר בקול צייצני: "אמא בקשה שני בקבוקי חלב"

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/191184 צפיות
מדוע דווקא השולחן הישן והרעוע האריך ימים יותר מאחיו החדש והנוצץ? ואיך כל זה קשור לחינוך?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/191215 צפיות
"לא המדרש עיקר אלא ה'מעשה'" – הסיפור שאותו מספרים כדי להעביר את המסר. למה חשוב לספר סיפורים, ואיך מספרים סיפור טוב?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/191214 צפיות
חייכתי למראה היצירה של בתי הבכורה. אולם כשראיתי מה חולל הפתק הקטן, נמחק החיוך והפך להבעת השתאות

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/191234 צפיות
"סימן לבנים" – מה שלמדתי מזגג ביום סוער

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/191214 צפיות
יכולת זו של ניתוח דברים, יכולת נרכשת היא. תלויה היא בהרגל של הפניית תשומת הלב לכיוון חשיבה זה, ובעקביות

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica