חפש מאמרים:
שלום אורח
30.03.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

"לחיות" עם פרשת השבוע

מאת: בתיה כץחינוך ילדים16/09/201993 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

"לחיות" עם פרשת השבוע

איך נחדיר את פרשת השבוע ללב ילדינו, ואיך נהפוך אותה לחדשות ה"חמות" ביותר על

שולחן השבת?

תיקון שאינו מתקן

פרשת השבוע היא הציר המרכזי סביבו ייסוב שולחן השבת.

יש "להחיות" את פרשת השבוע, להציג ולפרוש אותה לפני המסובים לשולחן, לשוחח ולדון על

הנאמר בה ועל סוגיות המסתעפות ממנה. דברים אלו יש להגיש כמשהו אקטואלי ביותר,

"החדשות הכי חמות".

מובא בספרים מושג הנקרא "לחיות עם הפרשה", ומשמעותו היא שהלך מחשבתו של האדם

והתנהלותו יהיו סביב לפרשת השבוע וענייניה. ככל שהאדם "מכניס את עצמו" בפרשת השבוע

ו"חי עם הפרשה", שואב הוא בכל שבוע חיות חדשה מלוא חפנים.

(אם נתבונן באמת, נמצא כי אכן אלו הן החדשות. על הבלי העולם השבים וחוזרים על עצמם בכל

פעם בלבוש שונה "אותה גברת בשינוי אדרת" כבר פסק שלמה בחכמתו "אין כל חדש תחת

השמש", ואילו על דברי התורה נאמר "אשר אנכי מצווך היום, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים").

כמובן, חשוב לשתף בכך את הילדים ואף לבקש מהם  לומר דבר תורה וחידוש על פרשת השבוע.

רצוי מאד להודיעם ולגלות את אוזנם קודם לכן, שהם עתידים להתבקש לשאת דברים, על מנת

שיכינו מבעוד מועד דבר תורה, חידוש ופירוש מעניין, "ווארט" ואולי אף סיפור הטומן מסר בחובו.

כדי ליצור שיתוף של הנוכחים, ניתן להציג שאלות אתגריות: "מי יודע היכן מוזכר, מרומז,

בפרשה...?", "מי יודע מה פירושו של פסוק זה...?", "ומהם גדריה ופרטיה של מצווה זו...?" וכן

להציג שאלות הדורשות מחשבה ועיון על נושאים בפרשה.

ניתן גם להבטיח פרסים קטנים לעונים נכונה.

(לעיתים, מומלץ לחלק את הנוכחים לקבוצות גיל ולרמות שונות, ולייעד את השאלה רק לקבוצת

בני גיל מסוים. כך יוכלו כולם להשתתף ולמצוא עניין לפי רמתם).

כל אלו מטילים את אלומת האור על הנאמר בפרשה, מציגים ומציבים אותה במרכז העניינים,

מייעדים עבורה  מקום מרכזי בליבנו ובמחשבתנו ומעודדים חשיבה מעמיקה ויצירתית.

בשעה שנכבד את הילדים לדבר, הם יחושו קשר לשולחן השבת ולתוכנו. כמו כן, הדבר מפתח את

אישיותו של הילד ואת בטחונו העצמי. אין כנשיאת דברים בציבור, בכדי לפתח ביטחון עצמי אצל

ילד (ואף אצל מבוגר).

הקטנים יותר יספרו את הפרשה כפי שלמדו בכיתתם. בדרך כלל, סיפורם בלול במדרשים

ובמפרשים, ומיוסד עליהם.

ישנם האומרים דברי תורה ופירושים עמוקים המובנים אך לאורח למדן ולבנים שחזרו מהישיבה

(במידה והם מרוכזים ומקשיבים, דבר שלא תמיד קורה). אך מה עם שאר הילדים, הבנות ובני הבית

האחרים?

לו רק נשכיל להתאים את דברי התורה לרמתם ולהבנתם של הילדים, ואלו יועברו באורח מושך

ומעורר עניין, הרי שבזה נגרום להם קשר לשולחן השבת, לתוכן שבו ולאווירה האופפת אותו.

על כן יש לתת את הדעת לכך ולהתאים את דברי התורה לרמתם של כולם, ולתבלם בתבלין

הפלאים "סיפור", שסגולתו בדוקה להפוך כל פה לחתום וכל אוזן לקשובה.

תיקון שאינו מתקן

חובה לשים לב כי בעת אשר ילד ניצב ונושא דברים, יש להתייחס לדבריו בכובד ראש וברצינות

הראויה, שכן "תוך כדי דיבור" הוא רוכש יכולת ביטוי עצמית משלו ואם חלילה נחייך ונגחך על

טעויותיו, עלול הוא להיפגע והדימוי העצמי שלו ידעך פלאים; "נפלה לא תוסיף קום", עד אשר

שוב לא יאמין בעצמו שיכול הוא להביע דברים בפני אחרים ויסרב לעשות כן שנית.

מעשה שהיה כך היה. סיפור זה ארע עם ילדה שעודנה תלמידה בכיתה א' הרימה בחדווה אצבעה

לשאלת המורה, על מנת לענות תשובה. אך למגינת הלב, כנראה שהדברים לא היו מכוונים

לאמת, או ליתר דיוק לא היו שייכים כלל לעניין. תשובה זו גרמה לפרץ צחוק בקרב בנות כיתתה,

ומיני אז ועד סיום חוק לימודיה בסמינר, לא העזה להניף אצבעה פעם נוספת. זאת, לא משום

שנעלבה, אלא פשוט הפנימה את ההבנה שהיא איננה מסוגלת...

גם אם ילדנו טעה במשהו תוך כדי דבריו, עצרו בעצמכם ואל תיראו, ואל תחפזו להתפרץ מידית אל

תוך דבריו ולתקנו.

הדבר עלול לפצוע בדימוי העצמי שלו ולגרום לו להימנע מלהתבטא בעתיד. אנשי מקצוע העידו

שבמקרים קיצוניים כבר ארע שילדים הגיעו עד כדי גמגום, חלילה, כתוצאה מ"תיקונים" מעין אלו.

נעצור לרגע ונתבונן. וכי מה גודלו ומה תוקפו של האסון הנגרם מכך שילדנו טעה ואמר שהדבר

ארע ב"חרן" ולא ב"ארם נהריים" כפי האמת וכו'? וכי על סמך דבריו אמורים אנו לפסוק הלכה

למעשה ולהתיר עגונה מכבליה? והלא בעת הלימוד בכיתה בוודאי הוא מדייק יותר, רק כרגע לא

זכר דיוקם של דברים.

אם לדעתכם חשוב עד מאוד להעמידו על טעותו "דלא ליפוק מינה חורבא" ו"שבשתא כיוון דעאל

עאל", או אז נהגו כך: לאחר שסיים את דבריו וכולם החמיאו לו, קראו לו הצידה, בשקט, ואז העירו

את אזנו בלחש ובעדינות על דיוקם של דברים "בודאי התכוונת ל... נכון?".

שבת שלום.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים

המאמר פורסם בחסותזוהר מתוק מדבש

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

לקבלת קורסים חינם במייל בנושאים: חינוך ילדים, זוגיות ומודעות עצמית

כנסו לקורסים מעניינים

מעונייינים בזוהר מתוק מדבש

כנסו לקישור

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת בתיה כץ

מאת: בתיה כץתאולוגיה03/12/19539 צפיות
תיאורית האבולוציה סוברת שבעלי חיים מתפתחים מבעלי חיים פרימיטיביים מהם, בתהליכים איטיים ובמשך מיליוני שנים. למשל, שדג מסוגל להפוך לזוחל וזוחל לציפור או יונק וקוף פרימיטיבי לאדם החושב. אנו נבחון את התיאוריה לפי סעיפים, ונענה על כל ראיה שהללו מציעים לתיאורית ההתפתחות ההדרגתית.

מאת: בתיה כץתאולוגיה03/12/19527 צפיות
במאמר על התנין וציפור התנינן הצגנו סימביוזה בין התנין לציפור המקננת בתוך שיניו כדי לאכול את שאריות המזון. האם אבולוציה מסוגלת ליצור סימביוזה בין בעלי חיים, או שרק תכנון עומד מאחורי הדברים? יהיו אנשים אשר ינסו לבטל את הסימביוזה שבין התנין לתנינן בטענה שעדיין מדובר במקרה נדיר. אך אין זה אומר ששיתוף פעולה קיצוני בין בעלי חיים בטבע הוא נדיר. למעשה, מקרים רבים של שיתוף פעולה קיצוני בין טורף לנטרף מתועדים בטבע.

מאת: בתיה כץבעלי חיים - כללי03/12/19524 צפיות
אך מה יהיה ניתן לומר על מנגנון המשלב בו מספר חלקים מופרדים הפועלים בתיאום? הרי כדי שאבולוציה תשמור מקרה כלשהו, עליו לתת יתרון הישרדותי משמעותי בו ברגע, אחרת היצור לא "ישרוד יותר טוב מאחיו". מסתבר שקיימים מנגנונים בטבע המראים של"אבולוציה" ניחנה גם בראיית העתיד, או במילים אחרות, עובדה נוספת לקיומו של גורם אינטלגנטי חיצוני.

מאת: בתיה כץתאולוגיה03/12/19570 צפיות
מתוך מיקרוסקופ או אפילו באמצעות עין בוחנת, יתגלו טביעות האצבע כבקעים בתוך העור, רכסים ועמקים מסוטטים, קוים עמוקים המקבילים אלה לאלה. הן גורמות לכך שהידיים שלנו מחוספסות קמעה. הסיבה לכך היא גאונית.

מאת: בתיה כץמדעי הטבע - כללי03/12/19515 צפיות
תיאוריה זו התבססה על הרעיון של מישהו בשם לאמרק, אשר טען כי היצורים משתנים והופכים מותאמים לסביבתם הודות לשינויים הסביבתיים והמאמצים שהם עושים לשם כך. לפי תיאוריה זו סברו שבני האדם העתידיים יהיו נמוכים ובעלי אצבעות ארוכות...

מאת: בתיה כץתאולוגיה02/12/193378 צפיות
לפני פחות ממאה שנה היו מלמדים בבתי הספר כי הג'ירפה מתחה את צווארה ולכן נולדו צאצאיה עם צוואר ארוך יותר. כמו כן היו מספרים כי הדג במים הרדודים רצה מאות ללכת על החוף, ולכן צאצאיו נולדו עם סנפירים-רגליים. זו היתה תיאוריית האבולוציה של פעם, אך עד היום הזה יש אנשים החושבים שזה מה שהאבולוציה טוענת.

מאת: בתיה כץתאולוגיה02/12/19503 צפיות
חלק מהתומכים בתיאורית האבולוציה, מנסים לטעון שהסיכוי שהחיים נוצרו בעצמם הוא יותר טוב מהגרלה בלוטו,

מאמרים נוספים בנושא חינוך ילדים

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19817 צפיות
לפעמים אנו עומדים נדהמים כשילדינו מתנהגים בצורה הפוכה מזו שבקשנו מהם, ולא מעלים על דעתנו את האפשרות הפשוטה: הם לא הבינו אותנו

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19810 צפיות
נטל הילד את הסל, וכשהוא מצויד במיטב אזהרותיה של אמו יצא לחנות, העפיל על שתי המדרגות בפתח ופנה למוכר בקול צייצני: "אמא בקשה שני בקבוקי חלב"

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19785 צפיות
מדוע דווקא השולחן הישן והרעוע האריך ימים יותר מאחיו החדש והנוצץ? ואיך כל זה קשור לחינוך?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים18/09/19807 צפיות
"לא המדרש עיקר אלא ה'מעשה'" – הסיפור שאותו מספרים כדי להעביר את המסר. למה חשוב לספר סיפורים, ואיך מספרים סיפור טוב?

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19804 צפיות
חייכתי למראה היצירה של בתי הבכורה. אולם כשראיתי מה חולל הפתק הקטן, נמחק החיוך והפך להבעת השתאות

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19833 צפיות
"סימן לבנים" – מה שלמדתי מזגג ביום סוער

מאת: בתיה כץחינוך ילדים17/09/19799 צפיות
יכולת זו של ניתוח דברים, יכולת נרכשת היא. תלויה היא בהרגל של הפניית תשומת הלב לכיוון חשיבה זה, ובעקביות

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica