תביעת לשון הרע באינטרנט

עם התרחבות השימוש באינטרנט ולאור האנונימיות שבו, התפתחה תופעה נרחבת של פרסומי תכנים באינטרנט המהווים לשון הרע (ובעגה העממית "הוצאת דיבה באינטרנט") ו/או פגיעה בפרטיות.

הקלות בה אדם יכול לכתוב באופן אנונימי הכפשות על אדם אחר בזדון וברשעות או מטעמים סתמיים, הביאה להישנות מקרים רבים בהם אתרים המאפשרים כתיבת טוקבקים או כתיבת דיונים בפורומים, משמשים ככר פורה לפרסומי לשון הרע ו/או פרסומים הפוגעים בפרטיות הנפגע. 

יתר על כן, אתרים המציעים העלאת סרטים כגון יוטיוב, FLIX וכדומה, לעיתים מציגים סרטים של אנשים שצולמו באופן הפוגע בפרטיותם או מבזה אותם, ו/או פורסמו ללא הרשאתם.

כתוצאה מכך, החלו בתי המשפט לדון בתיקים של תביעת לשון הרע באינטרנט (תביעת הוצאת דיבה באינטרנט).

ראשית, יש לפנות מיידית בכתב לאתר בו מופיע הפרסום המכפיש או הפוגע, ולדרוש הסרתו. כמובן, שמומלץ שפניה זו תיעשה על-ידי עורך דין שעיסוקו לשון הרע באינטרנט (יש חשיבות למצוא עו"ד לשון הרע באינטרנט, להבדיל מ- עורך דין המתמחה בלשון הרע ואינו מתמחה בדיני אינטרנט, לעניין זה ראו: עורך דין אינטרנט).

במידה, ולא הוסר התוכן הפוגע, יש לפנות לבית המשפט בבקשה דחופה למתן צו עשה, אשר יורה למנהל האתר בו בוצע הפרסום, להסיר את הפרסום הפוגע, המהווה לשון הרע או פגיעה בפרטיות.

במידה וידוע לנו מי הוא המפרסם עצמו (הכותב או מי שהעלה את הסרט), להבדיל מהאתר בו בוצע הפורסם, יש להפנות גם נגד הכותב את הבקשה הדחופה למתן צו עשה.

בשלב השני או במקביל, נשאף לתבוע פיצוי עבור הנזקים, על-פי חוק איסור לשון הרע או על-פי חוק הגנת הפרטיות.

ברם, לעיתים אין בידינו את הפרטים של המפרסם עצמו, והאתר בו בוצע הפרסום מסרב לייתן בידינו את הפרטים. לכן, עומד לרשות הנפגע האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את האתר למסור לידו את ה- IP של הכותב (IP הינו מעין ת.ז. של הגולש הנשמרת באתר בו בוצע הפרסום). באמצעות ה- IP ניתן בדרך כלל לאתר את המפרסם, ולתבוע ממנו פיצוי בגין לשון הרע או בגין פגיעה בפרטיות.

יש פסיקות שונות ובלתי אחידות בישראל בנוגע לאחריות מנהל אתר או מנהל פורום לפרסום לשון הרע (פרסום הוצאת דיבה). בכדי שלא להרחיב את היריעה יתר על המידה, נאמר בקצרה כי על-פי רוב, אחריות מנהל אתר או מנהל פורום לפרסום, יכול שתקום, כאשר הנפגע פנה אליו, דרש את הסרת הפרסום הפוגע והנהלת האתר או הנהלת הפורום נמנעה מלהסירו. כלל זה זכה לכינוי של "כלל הודעה והסרה".    

האמור לעיל מהווה סקירה עניינית קצרה, ואין היא מהווה תחליף לחוות דעת משפטית.