השפעת מאמץ כרוני על הגדילה והתבגרות
ידוע שמאמץ כרוני כדוגמת התעמלות ספורטיבית, החלקה על קרח ובלט מגיל מוקדם, מעכב התבגרות מינית אצל בנות. אצל מתעמלות למשל; נמצאה דחייה של 1-2 שנים בהופעת הווסת הראשונה.
"WARREN" ב- 1980 מצא התפתחות מאוחרת גם אצל רקדניות בלט. ידוע בנוסף שקיימות הפרעות הורמונאליות אצל נשים בעקבות מאמץ קשה וממושך. אצל רצות למרחקים ארוכים, שחייניות ורקדניות בלט קיימות תופעות של אוליגומנוריאה (אי סדירות בהופעת הווסת) ואמנו ריאה. תופעות אלה נובעות משינויים בריכוזם של הורמוני המין.
השפעת מאמץ כרוני על הגדילה אינה ברורה וחד משמעית. קיימים מחקרים שהראו גדילה מואטת או פיגור בהתפתחות העצם אצל ילדים כתוצאה מפעילות גופנית. לדוגמא מחקרו של SHUCK מ- 1962 מצא שספורטאים בתחילת תיכון, שמלכתחילה הם קטנים, רזים וקצב גדילתם איטי, נתונים לעיכוב בגדילה יותר מספורטאים בני גילם הגדולים ומפותחים יותר בגופם. בנוסף נמצא במחקר זה שעיכוב הגדילה מתרחש כאשר הספורטאים משתתפים בממוצע ב- 17 משחקי כדור סל בעונה. ממוצע של 12 משחקים מאפשר גדילה רצויה ומוצלחת.
המסקנה היא שעומס פעילות לנערים הנמצאים בתהליך של שינויים פיזיולוגיים אינו רצוי.
ידוע שמתעמלות ומתעמלים צעירים נמוכים בהשוואה לאוכלוסיה רגילה. באליפות אירופה בהתעמלות לצעירים ב-1984 צוין שהקומה הנמוכה קשורה בהתבגרות מאוחרת. במחקר שנערך בצרפת בין השנים 1981-1986 נבדקו 59 נערים מתעמלים ברמה גבוהה שהרקע הגנטי שלהם נורמאלי. בתחילת המחקר היחס בין משקלם לגובהם היה כשל נערים רגילים בהתייחס לשלב התבגרותם, גובהם נמצא בתחום הנורמאלי.
ככל שקבוצת הנערים התאמנה שעות רבות יותר בשבוע במשך שנים רבות יותר, חל עיכוב משמעותי יותר בהתפתחות השלד. הממצא העיקרי של מחקר זה היה שאימוני התעמלות אינטנסיביים גרמו לעיכוב בהתפתחות ובגובה אצל נערים בטרום התבגרות.
תופעה דומה נמצאה גם במחקר שבדק ג'וקיז צעירים.
לפי חוקרים אלה העיכוב בגדילה הוא זמני ויושג עם הפסקת הפעילות האינטנסיבית ועד סיום ההתבגרות.
במעקב נוסף שנעשה אחר תהליך הגדילה של מספר נערים ונערות שעסקו באינטנסיביות בספורט תחרותי במשך שנות צמיחתם הגופנית, נצפו תופעות דומות.
אצל ספורטאים אלה, שקומתם הייתה בתחום הנורמה בתחילת הפעילות, נצפתה האטה בתהליך הגדילה ובהתפתחות המינית בעקבות האימונים. כאשר הופסקו האימונים או שחלה ירידה משמעותית בכמותם, ניתן היה לראות האצה בגדילה.
בסופו של התהליך הגיעו ספורטאים אלה לגובהם החזוי.
מחקרים אחרים לא מצאו עדות לדיכוי הגדילה או להבדל בממדי גוף בין נערים פעילים ללא פעילים.
המחקר האחד עקב אחר נערים במשך 6 שנים מגיל 6-12. קבוצת הפעילים קיבלה במסגרת הניסוי 5 שעות פעילות גופנית בשבוע לעומת שעה אחת לקבוצת הביקורת.
המחקר השני לא מצא הבדל בין 8 רצים של ריצות שדה בגיל 10-11 לבין קבוצת הביקורת.
בשני מחקרים נוספים, האחד שבדק שינויים בגובה והשני, בגרות של השלד, לא נמצאה השפעה כלשהי של האימונים הגופניים על המדדים הללו.
מחקר אחר מ 1969 הראה שאימון הגביר גדילה אצל קבוצת נערים לאחר ששת חודשי פעילות בהשוואה לקבוצת ביקורת לא פעילה.
לפי BORER :בבעלי חיים מכרסמים וגם באדם, העמסה רבה או מהירה מידיי של כוחות מכניים במאמץ מדכאים גדילה של השלד על ידי שגורמים לטראומה מכנית מקומית.
לעומת זאת אצל אותם מכרסמים גילתה BORER שריצה מרצון הגבירה צמיחה של השלד.
למחקר זה נבחר מכרסם בוגר שמרצונו מבצע פעילות תנועתית רבה. יש להדגיש שמכרסמים מסוג זה שומרים על יכולת הפרוליפרציה במשך רוב חייהם.
HAMSTER שנחשף לריצה במשך חודש הראה התארכות משמעותית של גולגולת, עמוד שדרה, זרוע וירך ועליה משמעותית בפרוליפרציה תאית באפיפיזה של הירך.
בניגוד לשתי קבוצות המחקרים שהוזכרו הגיעו חוקרים אחרים למסקנה שלישית.
לדעתם, לאימוני ספורט אין השפעה מעכבת או מעוררת על הגדילה והעיכוב בהתפתחות הוא תוצאה של בחירה טבעית. חוקרים אלה עקבו במערב גרמניה אחר קבוצת נערים מתעמלים במשך 3 שנים. הם אבחנו אצלם קומה נמוכה, עיכוב בהתפתחות הגופנית וחוסר של HGH בעיקר בלילה. בניגוד לממצאי החוקרים הצרפתיים שהוזכרו לעיל, סבורים חוקרים אלה שזו תוצאה של בחירה טבעית שבעטיה יצליחו הנערים בענף ספורט זה. כלומר, מלכתחילה הנערים והנערות נחשפים לספורט מסויים אליו הם מתאימים מבחינה גופנית. כאמור, המתעמלים הם נמוכים ורזים בהשוואה לאוכלוסיה ממוצעת וכתוצאה מהתפתחותם הגופנית האיטית הם יצליחו יותר בענף ההתעמלות. בסוגי ספורט אחרים כגון כדור רגל אמריקאי יש עדיפות דווקא לנערים גדולים ומפותחים לגילם והם שיופנו מלכתחילה לענף ספורט זה. בדרך כלל גם שחיינים גבוהים יותר בהשוואה לממוצע. למעשה, כל ילד בהתאם למימדי גופו נחשף לפעילות הספורטיבית המתאימה לו, כך שלמרכיב הגנטי ולבחירה הטבעית השפעה וחשיבות רבות.
כל הדיווחים שהוצגו לעיל אינם עקביים כתוצאה מסבך הגורמים המעורבים בנושא.
מעקב אחר שינויים בגדילה דורש זמן רב, העלות הכספית הנדרשת גבוהה, קשה לפקח על כל המשתנים הגנטיים, התזונתיים, הסביבתיים, המשפחתיים ועל גורם הבחירה הטבעית.
בתנאים כאלה כמעט בלתי אפשרי לתכנן פרוטוקול אופטימלי.
סיבה נוספת למגוון התוצאות היא השוני בין המחקרים עצמם בפרוטוקול, בטיפול שניתן למבדקים, בביקורת שנעשתה על כל אותם מרכיבים שהוזכרו ובתגובת הנבדקים לגירוי עצמו.
בהתבסס על המידע שהוזכר לגבי בנות, אשר אצלן נראית תופעת האמנוריאה כתוצאה מדיכוי הגונדוטרופינים בעקבות מאמץ כרוני, ובהתחשב בכך שקיים בספרות מידי רב יותר על בנות מאשר על בנים בתחום זה, בא מחקר זה לברר האם מאמץ כרוני אצל בנים עלול לגרום לדיכוי בהפרשת ה.ג. ובעקבותיו להאטה בגדילה.
יעקב עזרא הינו מרצה במכון מור (לאוסטאופורוזיס) ובבית הספר להסמכות מאמנים - באוניברסיטת ת"א (אימונים לפיתוח הגוף ותזונה). לפגישת יעוץ בקליניקה: 0528567140 www.HealthNFit.org www.DietMe.co.il www.2all.co.il/Web/Sites/diet-kobi