חפש מאמרים:
שלום אורח
12.06.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

המבנה הספרותי של המשנה

מאת: אבי ירדנילימודי דתות14/01/20092449 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

א. פירוש המילה משנה:

* שורש "שנה" - לחזור וללמוד ולהורות

*מקורה במילה שני, כי הרבי רצה לעשות את המשנה כשנייה לתורה .

ב. חלוקתה של המשנה ותוכנה

המשנה מחולקת ל 6 סדרים:

זרעים - דינים והלכות התלויות בארץ

מועד- דיני שבת ומועדים

נשים- דיני משפחה

נזיקין- משפט אזרחי ופלילי ודיני ראיות

קדשים - דיני שחיטה, כשרות וקורבנות

טהרות - דיני טומאה וטהרה.

במשנה 60 מסכות. כל מסכת מתחלקת לפרקים, שהם מתחלקים למשניות הקרויות "הלכות".

ג. סדר ההלכות במשנה

ריכוז ההלכות השונות לפי תוכן ונושא זה אחת ממגמותיה העיקריות של המשנה.

לפעמים היתה חריגה מריכוז הנושאים המקובל בעקבות רצונו של הרבי שלא לפרק קבצים מיוחדים- לעיתים הקשר הינו היסטורי עובדתי.

 

6. מהותה של המשנה

מה היתה המגמה שהעמיד רבי יהודה הנשיא בסידור ועריכת המשנה ?

א. כינוס ההלכות והדינים וסידורם לפי עניינים כדי שיהיה אפשר להתמצא בקלות .

ב. ליצור קודקס של ההלכה העברית שיקבע את ההלכה במחייבת, שלפיה יש לפסוק ולדון.

בעיקרון אם מסתכלים ב 6 סדרי המשנה מובאות דעות שונות בנוגע לאותה הלכה, מה שגורם לחשוב שאין רצונו לייצר קודקס, ומצד שני מתוך עיון בכלל מע' ההלכה, ניתן להסיק כי כן כן כוונתו היתה לערוך את המשנה כקודקס משפטי של ההלכה העברית.

1. השוואת ההלכה במשנה להלכה במקורות מקבילים:

במשנה ובמקורות אחרים שבהם הברייתות והתוספתא אנו מוצאים את אותה הלכה, רק שנוייה במחלוקת והרבי השמיט דעה אחת והביא רק את הדעה שהוא פוסק לפיה .

2. ניסוח ההלכה במשנה

במשנה, רבי יהודה הביע את דעתו לגבי פסיקת ההלכה, ובנוסף הביע דעה חלוקה.

הרבי הביא את הדעה הנראית בעיניו בצורה סתמית ואנונימית, וכך ביקש להגיד כי הדעה הסתמית היא ההלכה המקובלת והדעה האחרת אינה מתקבלת להלכה.

3. מגמת הפסיקה בשמנה ע"פ האמוראים

האמרואים חיו בסמוך לתנאים. הם טענו כי הרבי הכריע בדעות חלוקות ופסק במשנה את ההלכה כפי הכרעתו.

4. ריבוי ואחדות בהלכה

יש בהלכה ריבוי ואחדות . יש הרבה מחלוקות בהלכה וצורך בהכרעתן.

הסיבה לאחדות ( מעט יוחס דיון הלכתי למישהו מסוים) הינה היא שבכל בעיה שנתעוררה, היא הוכרעה בסוף במוסד השיפוטי והמחוקק של העם- הסנהדרין שהיתה בעלת סמכות וכושר הכרעה מלאים. ההלכה שנפסקה ע"י הסנהדרין על פי רוב דעות, היתה להלכה של הסנהדרין כולה ולא היה מקום וצורך להזכיר שמות של החכמים שהיו בדעת המיעוט ובדעת הרוב .

בתקופה יותר מאוחרת הולכים ומתרבים חילוקי הדעות בכל ענפיה ותחומיה של ההלכה.

מפנה זה מקורו בהתערערות כושר ההכרעה של הסנהדרין וירידת סמכותו של מוסד מרכזי זה.

גורמים פוליטיים חיצוניים וגורמים פנימיים כגון זרמים שונים ביהדות- כל אלו נטלו מתחום חיי ההלכה את הסמכות וכושר ההכרעה .

כשהתעוררה בעיה:

  • פנו לבית הדין באותה העיר
  • בית דין סמוך
  • בית דין שבפתח הר הבית
  • בית דין שבפתח העזרה
  • בית דין הגדול בלשכת גזית - ושם הכריעו בחילוקי הדעות ע"פ דעת הרוב .

וכך נשמרה אחדות כמעט מוחלטת של ההלכה.

ומה הביא למפנה המהותי?

כשרבו תלמידי בית שמאי ובית הלל, רבו מחלוקות והתלמידים נחלקו ל 2 כתות.

חלק מן החכמים נהגו כבית שמאי, וחלקם האחר כבית הלל.

**בכמה מקומות מתוארת קפדנותם של חכמי בית שמאי. הם ידועים כמחמירים בתחומי ההלכה השונים, ולשמאי הזקן מיוחסים אף כמה סיפורים של קפדנות והחמרה במישור האישי. לעומתו, הלל הזקן מתואר כאדם רך, המקבל כל אחד בסבר פנים יפות, ובהתאם לכך, גם תלמידיו מקלים בהלכה.

דו קיום זה של 2 זרמים אלו בתוך ההלכה נעשה מר וקשה. הפיצול בעולמה של ההלכה, ומוך כך בעולמה של היהדות הלך וגבר.

היה הכרח לפסוק ולהכריע מהי ההלכה שיש לנהוג לפי בחיי המעשה. נקבע כי ההלכה  עם בית הלל, כי אי אפשר לעמוד בפלוראליזם הזה. היתה זו הכרעה קשה ומכאיבה, אך החכמים היו חייבים לעשות זאת כדי לשמור על המשך קיומה של ההלכה.

(עדיין ההלכה מכירה בפלורליזם- שבא לידי ביוטי בהתנגשות של דינים במשפט העברי).

חכמי ההלכה עמדו לפני הצורך לגבש ולסכם חומר הלכתי רב, להכריע בו ולהביא לכלל הלכה פסוקה ואחידה שינהגו לפיה..

רבי יהודה ביקש: למנוע את הסכנה הצפוייה לאחדותה של ההלכה, ומתוך כך גם לאחדותה של האומה, מחמת ריבוי המחלוקות, ולשם כך סידר את קובץ המשנה שתמצא בו לא רק הלכה ערוכה, אלא אף מוכרעת.

5. ריבוי הדעות במשנה

כוחה המחייב של ההלכה וסמכותה הרי הם ברציפותה, בקבלה איש מפי איש, בחכמי ההלכה ובדפוסי ניסוח המקובלים מדורות שעברו.

כל ניסוח של ההלכה לא מקור ושמות מוסריה, יש בו משום ניתוק ממקורות ההלכה וכוחה.

רבי יהודה הנשיא , עם כל רצונו לקבוע הלכה מוכרעת ופסוקה, היה חייב לשמור על ציון מקורותיה של ההלכה ( שם, דעה, לשון של חכמי ההלכה).

  • בהלכה יש ריבוי דעות , זוהי מהותה הפלורליסטית של ההלכה. מתוך ריבוי הדעות בעת העיון ההלכתי, נוצרה הכרעה נכונה ואחידה לפתרונה של כל בעיה ממשית.

6. דרך ניסוח המשנה

ניסוחה של הוראת דין תינתן ב 3 צורות:

  1. דרך קזואיסטית ( דרך הפירוט)- הדין מובע ע"י פירוט עובדתי שההלכה נקבעת לגביו.

הבאת דוגמאות מחיי המציאות.

  1. דרך נורמאטיבית ( דרך ההכללה)- נורמה, כלל מופשט של רעיון משפטי,ללא המחשה.

עקרון משפטי או נורמה. מתוך נורמה זו ניתן לפסוק.

       3.  שילוב של 2 הדרכים. החלק הנורמטיבי מסכם את עקרון העולה מהחלק הקזואיסטי.

ספרי החוקים של ימינו מנוסחים לרוב בדרך נורמטיבית .

המשנה מנוסח בצורה קזואיסטית ובהמחשות קונקטיות .

הצורה הקזואיסיטית מביעה את התפתחותה של ההלכה העברית: לכל בעיה היו פתרונות וכך זכתה ההלכה לגמישות רבה בפתרונן של בעיות חדשות. הבעיה החדשה נפתרה ע"י דימוייה לבעיה קודמת שכבר נפתרה. מידת הדימוי תלויה בעובדות ממשיות ובשיקול דעתו של הפוסק.

גמישות זו אפשרית הרבה יותר בהלכה קזואיסטית שבה היא קובעת את דינה של בעיה מסויימת בלבד, מאשר עקרון נורמטיבי הכולל ומקיף רעיון משפטי בצורת נורמה מחייבת.

7. סגנון המשנה

1. קיצור - סגנון תמציתי

2. בהירות - סגנון צח וברור.

* לשון המקרא מצומצמת מדי

* לשון התלמוד הינה ארמית וזרה היא לרוב הציבור .

7. התוספתא

זהו מקור רשמי נוסף של ההלכה מתקופת התנאים.

מלבד משנתו של רבי יהודה, היו קובצי משניות אחרים שחוברו ע"י חכמים בדורות השונים.

מכל הקבצים האלו נשמר רק קובץ אחד בשלמותו וזה התוספתא.

  • יש הטוענים שהנ"ל מפרשת את המשנה ע"י העתקת קטעים ממנה והסברתם והנמקתם.
  • לעיתים התוספתא מביאה רק את הדעה החולקת על הדעה שבמשנה .
  • לעיתים יש בתוספתא דינים שלא מצויים במשנה.
  • יש לפעמים חוסר תיאום סידורי וענייני בין 2 המקורות.

8. סיכום המקורות הרישומיים בתקופת התנאים

מקורות אלו היו למקור המוסמך ללימודיה של ההלכה ולפסיקתה.

מעתה, ההלכה לא נפסקה על העיון שבתורה שבכתב, אלא על י ההלכה במקורות אלו ובעיקר במשנה, שהיתה לקובץ החוקים המחייב של ההלכה.

התורה שבכתב נשארה המקור הראשון של ההלכה העברית, אך כמקור מעשי ושימושי לידיעת ההלכה ולפסיקתה שימשו מעתה המקורות הרישומים ובראש ובראשונה המשנה, משתנו של רבי יהודה הנשיא.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת אבי ירדני

מאת: אבי ירדניתורת המשפט20/07/098730 צפיות
דין המהפך בחררה שייך לתחום המציאה והמתנה, במקרים בהם צד ג לא יכול להשיג חררה אחרת במקום אחר או שהוא יכול להשיגה בהפסד מרובה. נושא זה היה מושא לויכוח נוקב בין רש"י לר"ת. לדעת רש"י דין זה חל גם על מציאה ומתנה ולעומתו ר"ת (בתוס' ד"ה עני המהפך) הוכיח מהסוגיה בב"מ י, א שדין זה חל רק על מכר ומקח, מכיוון שהחיים הם מלחמת קיום מתמדת בין אדם לחברו ומלחמת קיום זו לגיטימית "כל הזריז לקדום ולזכות בה מותר" (רא"ש קידושין נט א סי ב).

מאת: אבי ירדנינזיקין20/07/091540 צפיות
השאלה הראשונה שעומדת להכרעה, היא האם המפגש בין האופניים לטרקטור יוגדר כת"ד? ראשית נבדוק אם המקרה נופל להגדרה הבסיסית, ע"מ שהמקרה יוכר כת"ד, צריך להוכיח שהתקיים מאורע שבו נגרם לראובן ולנהג נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (ס' 1 לפלת"ד), רק שימוש טבעי לרכב מעצם מהותו וייעודו, ושקשור ברכב במובן הרגיל שלו וע"פ כללי ההגיון והשכל הישר, יכול להיחשב ת"ד (עוזר).

מאת: אבי ירדנינזיקין20/07/092302 צפיות
קש"ס בודק אם יש זיקה מספקת בין האשמת הנתבע לנזק שנגרם, מבחנו, קבוע בס' 64 לפקודת הנזיקין, ולפיו ייחשב נתבע כגורם לנזק אם הוא "הסיבה או 1 הסיבות לנזק". אם התובע יוכיח קש"ס עובדתי ומשפטי, בין התנהגותו המעוולת של הנתבע כלפיו ובין הנזק, ע"פ מאזן ההסתברות, קרי מעל 50 אחוזי סיכוי שהנתבע הגורם לנזק, אזי, יפוצה בגין מלוא הנזק, אך אם יוכיח התנהגות עוולתית, אך לא יוכיח, ע"פ מאזן ההסתברות, קש"ס בין התנהגותו לנזק, לא יפוצה (אבו סעדה). גישת ה"הכול או לא כלום" מעוררת קושי כשאין ודאות באשר לתהליך גרימת הנזק בפ

מאת: אבי ירדניחוק ומנהל20/07/092715 צפיות
שאלות השפיטות וזכות העמידה, אינם מופיעים בחוק אלא מהווים הלכות שיפוטית המבוססות, על ס' 15(ג),(ד) לח"י השפיטה ועל הלכות שהתפתחו מפסדי"ם, הם בבחינת כללי סף מקדמיים שיש לעמוד בהם כדי שבג"צ או ביהמ"ש מנהליים יושיט סעד לעותר, ראשית עלינו להבחין בין שתי הסוגיות: הראשונה היא שאלת זכות העמידה של עותר (שאלת ה"מי"), שבגינה נשאל, האם העותר, מתאים להגיש את העתירה?, סוגיה נפרדת היא שאלת השפיטות (שאלת ה"מה"), שבגינה נשאל, האם ביהמ"ש עשוי לדון לגופו של עניין בסוגיה שלפניו?

מאת: אבי ירדניפלילי20/07/093362 צפיות
הנושא אותו התבקשתי להציג הוא "החזקת רכוש גנוב", יש לומר כי עבירה זו היא חלק מהרכיב ההתנהגותי ביסוד העובדתי של העבירה במשפט הפלילי. נושא זה הינו נושא בעייתי מבחינה משפטית מכיוון שלא ברור מה מעמדו המשפטי של המחזיק ברכוש גנוב, מצד אחד נראה שמעמדו דומה לאדם שגנב את הסחורה עצמה וכי הוא מהווה מעיין שלב נוסף בעבירת הגניבה עצמה, ומנגד נראה כי מעמדו שונה לגמרי כי הרי הוא לא ביצע את האקט של הגנבה.

מאת: אבי ירדנידיני תאגידים16/01/092171 צפיות
בהצעות החוק חשבו להכליל את חובת השוויון. סעיפים אלה הושמטו. אין חובה מפורשת לפעול בשוויון אבל ס' 4 אומר שהממשלה רשאית להחיל את המשפט הציבורי על סוג מסוים של חברות ממשלתיות ומזה אפשר לקרוא הסדר שלילי שכל עוד זה לא קרה המשפט הציבורי אינו חל. הנחה זו מתחזקת כאשר קורים את ס' 2 לחוק החברות הממשלתיות - אלא אם נקבע אחרת דיני התאגידים הרגיל חל על חברה ממשלתית.

מאת: אבי ירדנידיני חוזים09/01/092163 צפיות
אינטרס ההשבה (Restitution) - אינטרס של אי עשיית עושר ולא במשפט הוא אינטרס שלא ייתכן שמישהו ייעשה בקנייני תועלת מבלי רשותי. מדובר בערך קנייני שהוא ערך בר הגנה. במקרה זה ישנו גם חוק שלם במערכת המשפט הישראלית - חוק עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 1 בחוק זה אומר שאם אדם עשה תועלת על חשבון זולתו (נכס/שירות/טובת הנאה) - שישיב למזכה את הזכייה. במקרה של סיפור זה, הערך הוא השכרה של יומיים.

מאמרים נוספים בנושא לימודי דתות

מאת: בתיה כץלימודי דתות04/11/198432 צפיות
הנוצרים מאמינים במעמד הר-סיני שהתרחש לעיני העם היהודי. הנוצרים (וגם המוסלמים) מאמינים בתורה שמסר האלוקים לעמו הנבחר, לעם ישראל, באמצעות משה רבינו, אותם ציווה לשמור את השבת ולהניח תפילין. ועם כל זאת, הנוצרים מאמינים שהאלוקים שינה את דעתו והחליט לשנות את התורה ולהעביר את התורה החדשה דרך אדם בשם ישו, מושיעם המעונה ומחולל הניסים כביכול, ולתת להם (הנוצרים שקבלו את דבר ישו) תורה חדשה (מה שמכונה אצל הנוצרים "הברית החדשה": התורה החדשה של האלוקים).

מאת: בתיה כץלימודי דתות03/11/191130 צפיות
אבולוציה, פירושה "ברירת מקרים מוצלחים". דהיינו - אם באחד הדורות נולד יצור עם "דפקט" מוצלח, כמו חיבור נוסף מפצעון-עיני למח, או תאונה המאפשרת למח לראות בצבעים וכדו', אם הטעות עזרה לשפר את המין באופן כזה שהוא יוכל להעמיד יותר צאצאים מחבריו, הוא ישרוד בעוד אחיו יכחדו. האבולוציה מציעה את ההגיון המעוות, כאילו התרחשו להן מיליוני תאונות מוצלחות מאצה לאדם, אותן הברירה הטבעית העדיפה במלחמת הקיום...

מאת: גדעון צורלימודי דתות23/11/143559 צפיות
סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלציים ועורלה. מעבר למילים אלו קיימות במקרא מתי מעט של מילים הדנות באברי הרבייה הגבריים. מילים אלו כרוכות בעיקרן בציוויים -

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/1210091 צפיות
המילה מַיִם את זכרון פילוגם בצורת ריבויה הזוגי -יִם שבא מ-יָם, אותו אוקינוס קדמוני ברגע פיצולו בו נפתח פתח תקווה טובה ונבנה שביל מעבר במערבולות המים הרעים. מִיָּם (מֵהַיָּם), שמקורו בים, בהיפוך תנועות, נותן מַיִם. ריבוי זוגי זה המנציח את היטהרות הבריאה ואופייה הכפול מאפיין גם את אברי הגוף הזוגיים - עֵינַיִם, אָזְנַיִם, יָדַיִם, רַגְלַיִם, שָׁדַיִם, קְרָבַיִם - החתומים, גם הם, בסימן ההיכר הקוסמוגני. הריבוי הזוגי של אברי הגוף המסמל את המים העליונים והתחתונים שבהתפצלותם לשמים וארץ יצרו מרחב מחייה במעמקי ים המוות מהווה תזכורת מתמדת הקוראת לדובר השפה לחקות את מעשה הבריאה ולסכור סכר לגאות יצריו.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/1210242 צפיות
שני השלבים במפגש שמשון עם האריה, שלב הכנעתו בכוח ושלב הפיכתו לישות מיטיבה, משחזרים בזעיר אנפין את מסלול הליכתו של ים התוהו שאחרי שבותר בידו ורוחו של האל, חזר בו ממריו, הכיר בגדולת מעשה הבריאה ותרם לה מטובו תוך שהוא נפלג לפלגים ומובל ביובלים כדי להרוות את כל היקום כולו (ראו מאמר קודם – מגערה לערגה). הַמֵּצִיק, אחד מכינויו של שטן - המזיק, הרודף, הצורר, הפך לְמַּצִּיק - היוצק, המשקה, המרווה. מהבולע (הנוגש) יצא משקה כשם שמהאוכל (הנוגס) יצא מאכל.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/1210623 צפיות
שני עמודי התווך של מקדש דגון הפלשתי עליהם עמד המבנה כולו לא היו אלא סמל להשקפת עולם מעוותת המאדירה כוחנות ומעלימה כל חמלה ולכן קרסו. שני העמודים שהתנוססו בקדמת מקדש שלמה, בכניסה, יכין ובועז, מייצגים, לעומת זאת, את סיפור הבריאה בבראשית שעניינו מעבר מאלימות ומאכזריות לחסד ולאהבה. על הבנת מסר זה ויישומו עומד העולם.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/129849 צפיות
בעוד שבספר בראשית אין כל רמז להתנגדות המים המצייתים לכאורה מייד למאמר הבורא, מתפצלים לשמים ולארץ ומתכנסים אל תוך גבולות ללא כל שמץ של מחאה, כבסיפור אגדה, גרסאות רבות בספרים אחרים בתנ"ך מאזכרות מרד מצד ים התהום הקדמוני, המכונה גם רהב ותנין. מהן קורות אותה התקוממות?

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica