את המאמר שכתב מקס לבקובסקי נקדיש לאומנות הטאי-צ'י – אמנות לחימה סינית שהיא הרבה יותר מעוד כלי להגנה עצמית – הטאי צ'י הוא דרך חיים.
מאת: מקס שפקס לבקובסקי
* פירוש המונח טאי-צ'י הינו "האגרוף הגדול חסר הגבולות" – דבר המרמז על היותה של אומנות הטאי-צ'י התקפית ואגרסיבית במהותה, אך בפועל ניתן לראות כי הפער בין הציפיות למציאות זהה לזה שבין שמיים לארץ.
* בבסיסה של אומנות הטאי צ'י עומד עיקרון האיזון, המוכר לכולנו כיין ויאנג. הטאי צ'י מיועד לשיפור כושרו הגופני של אדם, אך בה בעת ובחשיבות לא פחותה כלל – לשיפור כושרו המנטלי והנפשי.
* בתורת הטאי-צ'י ניתן להבחין ב-5 אסכולות מרכזיות שמקורן, כמו מקורה של התורה כולה - בסין. חמשת האסכולות הן צ'ן, יאנג, וו-האו, וו ולבסוף – סון.
* טכניקת דחיפת הידיים, אחת מתנועות הבסיס באימון הטאי-צ'י הזוגי, נועדה על מנת למנוע מהאדם להפעיל את הרפלקס הטבעי שלו להתנגד להפעלת כוח באמצעות הפעלתו של כוח גדול עוד יותר. במקום זאת, מלמדים המאמנים את חניכיהם, כיצד עליהם לעצור את יצר התוקפנות ולנתב את העוצמה העצורה בהם למקום אחר.
* מדי שנה, ביום שבת האחרון של חודש אפריל, מציינים מיליוני אנשים ברחבי העולם את יום הטאי- צ'י הבינלאומי. מטרתו של היום המיוחד היא לחשוף כמות גדולה ככל הניתן של בני אדם לאומנות הטאי-צ'י
* ישראל היא אחת המדינות הפעילות ביותר בעולם בכל הנוגע לאומנות הטאי-צ'י. המרכז הישראלי לטאי-צ'י הפועל בתל-אביב החל לפעול לראשונה עוד בשנת 1987.
הפוסט פורסם לראשונה בבלוג של מקס שפקס לבקובסקי