בית ספר זה החלק הכי הגדול מהחיים שלנו, עוברים לגור בעיר חדשה לנו, באזור לא מוכר ואז, צריכים לחשוב על עתיד ילדינו, איך מחלקים את תקופת ההתבגרות של הילדים לזמן איכות עם המשפחה לבין בית הספר שיגדל ב50% מהחיים את ילדינו.
בתי ספר הם החלק החינוכי הקובע, לא משנה מה ההורים יגידו תמיד תהיה מילה אחרונה של המורה להיסטוריה שצעקה על הילד שלא הקשיב, ושלא יגדל להיות שוטר כי הוא לא מכין שיעורי בית.
ההורים יגידו שהילדים לא מקשיבים להם אבל לפחות זה לא ייפגע להם במשכורת ההייטק שהם בונים עליה מהרגע שהם שמעו על המילה "מחשב".
לימודים זה דבר חשוב ואין לטעות, השאלה היא איך מוצאים את המקום הנכון לגדול בו ואיך בוחרים בית ספר מושלם ללא פחד שמא ייפגע בניהול לא נכון של הבגרות, לפעמים זה תיכון ולפעמים זה בית ספר יסודי, אחרי הכול, המורים ומשרד החינוך אחראי לעיצוב ילדינו לתקופה מאוד ארוכה מהחיים.
בתי ספר אקסטרניים ופנימיות לרוב דואגים לחינוך יותר ממושמע מכיוון שהמקום מכוון לפן האישי יותר בחייהם של הילדים, הן מקצב הלימודים והן באורך השעות שילדינו צריכים להיות חלק מהמקום, מכך אפשר לדעת שהילד ישקיע (בתקווה) יותר בלימודים מפאת חוסר הזמן איכות שנוצר לילד, הילד דואג להוציא ציונים טובים מכיוון שזה המקום שמגדל אותו ולא עוד בית ספר שנותן לו כמה שעות ולחכות 24 שעות עד שייראה אותו שוב.
בתי ספר הם המעצבים שלנו, איך אנחנו יודעים מהו בית ספר טוב, הגון או פשוט חינוכי מספיק לילדינו? האם זה בכמות השעות שהוא מלמד? האם זה בכמות הקצב שבו הילדים לומדים, אולי פשוט נסתכל אחורה ונביט על תוצאות מבחני הבגרות של הילדים שלמדו שם והיכן הם היום.
בית ספר אחרי הכול הוא עדיין בית ספר, אנחנו מאז ומתמיד צריכים לשים לב לאן שהילד הולך ומתי הוא חוזר, האם הוא שמח, האם קשה לו? האם הוא מבין את החומר הנלמד? בכל מקרה צריכים לתת אוזן קשבת לילד יותר מאשר היסטוריה של בית הספר בכדי להבין שבית הספר מתאים לו או לא.
לימודים תמיד יהיו חלק קשה לילדינו ואפילו לנו, אנחנו צריכים לדעת לקחת הכול בפרופורציות נכונות בכדי להבין את גדול מהות הלימודים כחלק בלתי נפרד מחיינו.