בני זוג שטענו, כי לא הוכנסו לבר סטודנטים בשם 'הצעצוע' בעיר ירושלים בשל מוצאה האתיופי של בת הזוג, הפיצו דוא"ל הכולל את פרטי האירוע ובו קריאה לנקיטת פעולות נגד הבר בשל מדיניותו המפלה. בעקבות זאת, הגישו מנהלי הבר תביעה כנגד בני הזוג וחברה נוספת שהצטרפה להעברת המיילים לרשימות תפוצה, בטענה, כי המיילים אשר פורסמו באתרי אינטרנט שונים, וקוראים לציבור להפסיק לבלות בבר ולהחרימו, מהווים לשון הרע. בתגובה הגישו בני הזוג תביעה שכנגד, בה טענו להפליה אסורה.
בפסק דין הדן בשאלת האחריות, קיבל כבוד השופט עודד שחם את תביעת לשון הרע שהגישו מנהלי הבר, ודחה את התביעה שכנגד בקובעו, כי לא הוכח, כי בני הזוג הופלו לרעה בשל מוצאה האתיופי של בת הזוג.
לעניין הכתוב בהודעת המייל, כי הבר מפלה לרעה בליינים על רקע גזעני, מזלזל בחוק ופועל בדרכים פוגעניות ובלתי מוסריות- נקבע כי מדובר בתוכן העלול להשפיל את הבר ולגרום לרגשות שנאה, בוז ולעג בקרבו של האדם הסביר, כל זאת כשהמטרה הייתה להפיצו בקרב כמה שיותר אנשים על מנת לתת לעניין תהודה מירבית ובמטרה לנקוט צעדים דוגמת הפגנות. עוד נפסק, כי גם אם בני הזוג עצמם לא יצרו קשר עם אתרי האינטרנט בהם פורסם המכתב, הרי שיש להם אחריות לפרסומו, וזאת נוכח כוונתם להפיץ את המכתב לקהל רחב וגדול ככל האפשר. לפיכך, כך נקבע, יש בהפצת המכתב ותוכנו משום לשון הרע.
בנוסף נקבע, כי לא עומדות לבני הזוג הגנות החוק- באשר להגנת אמת בפרסום נקבע, כי לא הוכח כי כניסתה של בת הזוג לבר נמנעה על רקע של הפליה גזענית בשל מוצאה בין היתר, כיוון שהוכח, כי בבר מבלים בליינים ממוצא אתיופי; כי יום האירוע המדובר היה ליל שבת עמוס, אשר אנשים נוספים, לרבות עובדי המקום שעמדו בתור להיכנס לבר, לא הוכנסו, וזאת בשל מגבלות שהטילה משטרת ישראל על התפוסה במקום, וכן הוכח כי בת הזוג עצמה בילתה במקום בעבר.
ככל הנוגע להגנת תום הלב נפסק, כי בני הזוג התכוונו ליצור אפקט בעל עצמה רבה, ועשו הכל כדי שלמכתב תהא תהודה, לפיכך לא ניתן לומר כי היו תמי לב בעת הפצת המיילים.
בפסקדין תמצאו אינדקס מקצועות כולל שמאי, בורר, מגשר, תרגום משפטי, עורך דין, רואה חשבון, גרפולוג, חוקר פרטי, נוטריון, תמלול, פוליגרף ועוד.