ביג אין ג'פאן - סקי ביפן
מאת: אריק וייס
חוויית הסקי היפנית מציעה אתרים מתקדמים, מרחצאות ספא, ארוחות מסורתיות ומוסיקה בלתי פוסקת. אריק וייס יצא לחופשת סנובורד ראשונה בניגטה שביפן, ואחרי כמה נפילות, מכות יבשות ושרירים תפוסים - כבר אי אפשר היה לעצור אותו. היה ביג!
יפן, ארץ השמש העולה. ערש הזן, מולדת הסושי ואחד המקומות המדהימים בעולם לגלישת סקי וסנובורד. ליפן הגעתי במסגרת העבודה, ויחד עם המעסיק שלי וכמה חברים הגעתי לעיר הפופולארית ניגטה שנמצאת צפונית לטוקיו, לביקור באתר הסקי.
כבר בדרך לעיר, אי אפשר שלא להבחין ביעילות שמאפיינת כל כך את העם היפני: האדמה מכוסה שלג, אך על הכבישים הוא אינו נערם, בזכות פטנט ייחודי. משולי הכביש יוצאים מים, שתפקידם להמיס את השלג ולאפשר גישה ברכב לכל מקום. ברוב המקומות שהגענו אליהם השלג היה במצב פאוודר ולא יצא לי לגלוש על קרח, חוץ מאשר בהר פוג'י הדרומי.
בניגטה יש כמה אתרי סקי מדהימים ונוחים כמו שרק יפנים יכולים להקים. התחבורה לפסגות ההרים היא קלה ויעילה בזכות המון רכבלים ומעליות. אין תורים ולא צריך לבזבז זמן בהמתנה. גם כשאתם בתוך הרכבל או המעלית, המוסיקה המושמעת בהם תנעים את זמנכם, והיא גם תלווה אתכם באתרי הסקי עצמם, כשהיא בוקעת ממגברי ענק. יש רכבלים שמשנעים את הנוסעים מאתר לאתר ועל מסלולי הגלישה יש מקומות לעצור, לשתות ולאכול.
Joepsukokusai היה האתר הראשון שהגענו אליו. ההתמצאות לא היתה קלה, מכיוון שכל השלטים כתובים ביפנית, ואלמלא אשתו של אחד החברים שהצטרפה אלינו, היינו מסתבכים בדרכים. במקום עצמו יש מסלולים רבים המתאימים לכל הרמות, כולל מסלולי אקסטרים. הגלישה ברוב אתרי הסקי ביפן מתאפשרת גם בלילה עד השעה 22:00, שכן תאורה מיוחדת מאירה את המסלולים. סקי פס יומי, אגב, עולה כ-180 שקל. אחרי כמה ימים המשכנו לאתר הסקיNaeba , שם עליתי לראשונה על הסנובורד, ולראשונה נפלתי על הישבן, אפילו שזה היה במישור. לאחר הדרכה קצרה שקיבלתי עלינו לרכבל וירדנו במסלול הקל. כל כך התרגשתי מכמות השלג, מהגלישה ומהעובדה שמסביבי הכל לבן (כולל העצים, הבתים והרכבל) שבאותו היום פשוט לא יכולתי לעזוב את הבורד ולא הפסקתי לגלוש לרגע. המחיר היה בלתי נמנע: למחרת השרירים שלי היו תפוסים ואת גופי כיסו סימנים של מכות יבשות. חוץ מארוחת צהריים ומנוחה ברכבל כמעט ולא ישבתי לנוח. רציתי למצות כל רגע במקום המופלא הזה. אחרי יומיים של גלישה השתפרתי והתחלתי לעלות למסלולים מתקדמים יותר, וכשלמדתי לשלוט בסנובורד התחלתי להשתולל וליהנות מדברים שלא הכרתי עד אותו הרגע. מה שהפחיד אותי בעיקר היו המסלולים הצרים, כי עדיין לא ידעתי לתמרן, אבל שרדנו את זה ורגעי השיא שלי היו כאשר פגשתי לראשונה את הרמפות ומסלולי האקסטרים.
אחרי יום גלישה ארוך נסענו למסעדה יפנית וישבנו על מזרונים מסביב לשולחן שבמרכזו מתקן מנגל מיוחד. הזמנו בשרים ומינגלנו לנו כמויות גדולות של בשר משובח מסוגים שונים. הביקור באונסן (ספא) לאחר הגלישה הוא סוג של מסורת יפנית, ולא הרשנו לעצמנו לפספס את זה. אחרי ששבענו נסענו לאונסן יפני ונהננו ממעיינות חמים בסביבה לבנה ומושלגת. חוויה שקשה לתאר במילים. השהות בספא היא בעירום מלא, וכמובן שיש הפרדה בין נשים לגברים. היו גם מקומות בהם מתאפשרת טבילה מעורבת ונשארים עם מגבות על הגוף. בלילה ישנו בבית הארחה יפני מיוחד. במרכז החדר ניצב שולחן שמתחתיו ממוקמת מנורת חימום שמחממת את הרגליים בזמן הארוחה. אפילו האסלה בחדר השירותים היתה מחוממת. היפנים האלה חושבים על הכל. אם חשקה נפשכם בבילוי משלים לחווית הגלישה, בכל אתר סקי ביפן תמצאו שלל מועדונים, פאבים ומסעדות מסורתיות שמגישות סובה, אודון, דגים ומיני תמנונים, וסושי.
חוויית הסקי היפנית היא חוויה מומלצת לכולם. אבל אם אתם מתכננים חופשה יפנית, חשוב שתדעו: היפנים הם עם קטן מידות, ואם קומתכם גבוהה יחסית, כדאי שתביאו אתכם את ציוד הגלישה שלכם, אחרת - תתקשו למצוא ציוד בגודל המתאים.