אני זוכרת את ציפורל'ה / ריקי שחם
אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.
היום ניסיתי לעשן ג'יטאן / ריקי שחם
העין שלי
לא כל כך רואה עכשיו
היא אפילו לא יכולה להבחין
בין תכלת לכרתי
ולכן אני לא יכולה לדעת
אם הגיע זמן של תפילת שחרית.
התפילה שלי מנוסחת בוקר בוקר
על פי טעמו של הקפה
לתפילה שלי יש איזשהו קדוש
כל יום קדוש אחר
ובדרך כלל
אני לא מבזבזת על זה
זמן רב של אנרגיה.
מתהלכת יחפה על האדמה
מנסה להרגיש אם יש מערות מתחתי.
בפריס אין מערות
אבל גם כבר אין מאפרות
ואפילו הסיגריה של סרז' גינצבורג
כבר לא רלוונטית
ואם היא עושה השראה
אז בחדרי חדרים
כאילו היינו מעשנים מריחואנה
בציר טוב
מתנובת היער.
אבל ביער שלנו
יש רק חיות רעבות
שמחפשות את רובי הציידים
ובפריס יש רק
דגים של זהב
על מחרוזות טורקיזים
כי אין פה בריכת דגים
אבל יש קונסיארז'
שבאה מפורטוגל
עם עיניים זולגות מצחוק
שגרה בחדר של צינוק
אבל היא מרגישה
כמו חיפושית משה רבנו
עם סטייל של מלכה
וקלסה של קרלה ברוני
ואפרופו
מה נשמע בתל-אביב?
קרלה ברוני בהריון
וסרקוזי נראה תמיד
כאילו הוא עבר צינתור מנטלי
אבל אני
העיניים שלי תמיד בתוך המטרו
אפילו שלא נסעתי בו אף פעם,
כי המטרו שלי עובר
בין האלכוהול לגלואז
ושם לי ברכה של תפילת ערבית
שמזכירה לי
שאני ממש מסרבת לדעת
מה נשמע בתל אביב.
היום פגשתי כובע / ריקי שחם
היום
לבד
שתיתי שוקולה בקפה.
חשבתי:
למה שתיתי שוקולה
כשבעצם רציתי בירה בלונז'.
אז משכתי לעצמי בכתף
והרגשתי
כמו משוררת
שיושבת בבית קפה
בפריס.
הזמנתי בירה בלונז'
וכתבתי את הפוסט הזה.
אני נאמנה לעיר הזו
אני נאמנה לקצף של הבירה
ולתפאורה של חנות דיסני
בשאנז אליזה.
אני אוהבת את טינקבל
ואת מולאן
וחולמת שיש לי קעקוע
של פו הדוב על הזרוע
אני רוצה שהטפוס הזה
יהיה צרוב לי בבשר החי.
כשעברה אשה עם כובע גדול על הראש
רציתי לכרוע ברך לפניה
ולהגיד לה:
כל הכבוד
הכובע הגדול שלך
הוא כמו תפילה לכל האנשים
שאין להם כלום בראש
ואולי הכובע שלך
ייתן להם קצת בינה.
שתיתי את הבירה עם זיתים
והרגשתי כאילו נפתח לי שער
ואני נכנסת בו
ופוגשת את כל חסרי הרחמים
ומשתינה להם על הפנים.
אבל במקום להשתין עליהם
נתתי לכלב שלי להשתין לי על הכובע
והשארתי אותו ברחוב
כי ידעתי שמשהו ישתמש בו
לאסוף כסף ליד הקפה
בככר
כי הככר האהובה עלי
יש לה צבע של פודרה
ואין עליה קמטים
ולכן היא לא שמה מייק אפ
רק ממשיכה את קו המשווה
שמתחיל בכנסיה שבככר
ליד החלון משמאל
ונמשך החוצה
עד שנעצר בנצח.
ואז
הנצח פוגש את הכובע שלי
בככר
אחרי שהכלב השתין עליו
ושניהם ממשיכים לקפה "לה מר"
לעוד סיבוב של בלונז'.