Normal 0MicrosoftInternetExplorer4/* Style Definitions */table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";}
יש לי ציפור על החלון / ריקי שחם
אני רוצה להבין
את הזמן
שחוזר על עצמו.
אני ניזונה מההבנה הזו.
ברור לי שאני צריכה
לומר רק את האמת
ולא חצאי אמיתות
רק ככה אני יכולה לסבול את עצמי.
אני רוצה להבין את הזמן
שחוזר על עצמו.
כל המציאות הזו
היא כמו כלים שלובים.
פעם כשהייתי קטנה
חשבתי שיש ים מאחורי הבית שממול
היום אני חושבת שיש תשוקה
מאחורי החורבות שמשאיר השטן.
כל הדרכים מובילות ללחם הקודש
שנתן המורה.
עכשיו סטרדיווריוס מנגן לי
עם הכינור שלו
ופעם בזמן אחר
הקשבתי לקולותיהם של הזאבים
והבנתי שהזמן חוזר
וגם בתחתית הלב שלי
נמצאים להם אותם הרגשות
רק שהם עכשיו עולים עם השמש
ומופיעים בשירים שלי
ובסיפורים שלי
כי לכתוב
זה כמו לירות בחץ וקשת
אני מדייקת אל המטרה
והלב שלי נאנח
ולפעמים אני לא יודעת
אם הכל חלום בעצם
ואם אנחנו ערים
או ישנים
ואם אנחנו
באיזה זמן בכלל.
השקט הזה של החיפוש מטריף אותי
והנה שוב הציפור הצבעונית על החלון
כי היא מופיעה במקום הציפור השחורה
שמתה.
וגם המגדלית בוכה אתי
עם דמעות של דם
כמו פעם שעשינו ביחד
בזמן
פעם
מזמן
עכשיו
היום.
בובה עפה / ריקי שחם
פעם עפתי.
גם היום אני מתעופפת
וגם מתופפת.
כי יש לי איזה חוט שמחבר אותי
עם מה שקורה באיזשהו מקום
וכשאני מניפה דגל
אני נוטשת את כוח המשיכה
ועפה עם החוט לאן שאני רוצה.
כל הזמן יש לי איזושהי ערגה
אני עורגת
וגם אורגת
אבל בעיקר עורגת
והערגה הזו גורמת לי לסחרור
ואז אני מבינה
שאני לא שייכת לאף אחד
רק לערגה
ורק לדם שזורם לי בתוך הורידים
ולעצמות שנושאות אותי
ולא לשום דעה קדומה על שום דבר.
אני אורגת מני שטיחים
שתי וערב של מילים
וכל השורות
הם כמו פרדות
כל היום נפרדת
ואחרי זה נודדת
ונפרדת מהפרדה
ואז עושה זוג או פרד
ומחליטה ממי נפרדת
כי השפה שלי היא שפה של מתעופפת
של עוגבת
אז לעזעזל
למה תמיד המחשבות שלי
נודדות
למקומות רחוקים?