ניתוח הוא הליך מורכב ומרובה "תחנות" בהן יכולה להתרחש רשלנות רפואית. קושי זה נענה על ידי בתי המשפט בחזקות וכללים להיפוך נטל ההוכחה, שנועדו לסייע לנפגע להוכיח תביעתו.
הייחוד שבהליך כירורגי
הליך כירורגי, בין שיהיה פשוט או מורכב, הוא הליך הטומן בחובו סיכונים רבים. מבלי להיכנס לעובי הקורה, כל הליך כירורגי הוא בעל פוטנציאל לסיבוכים רבים כשעצם החדירה אל מבעד לעור, מזמינה זיהומים וסיבוכים גם במסגרת הניתוח השכיח ביותר. מכך נובע כי בבואנו לעמוד על רשלנות רפואית בניתוח, ניתן לאתר שלושה שלבים רלוונטיים לבחינת המקרה:
א. שלב ההסכמה – כל הליך כירורגי דורש הסכמה מודעת של המטופל (או לחילופין הסכמה של הקרובים לו, או לחילופי חילופין, של בית המשפט). הסכמה זו נדרשת להינתן על סמך הסבר ממצה מצד הרופא. בתביעות רשלנות רפואית פסקי דין רבים עסקו בסוגיית ההסבר למטופל. נקבע כי אמנם אין צורך בהסבר מקיף ומוחלט שיכלול סיכונים נדירים ורחוקים, וממילא יבחן אופי ההסבר על רקע הדחיפות בניתוח, אך יש צורך בהסבר, בראש ובראשונה על הסיכונים הצפויים, סיכויי ההחלמה, הנזקים הצפויים מן הסיבוכים האפשריים וכו'. אי מתן הסבר ראוי, יכול להוות רשלנות מצד הרופא.
ב. שלב הניתוח – המדובר בשלב קריטי ורמת שיקול הדעת שנתונה למנתח היא רבה. בתי המשפט לא ימהרו לקבוע אחריות של מנתח ברשלנות רפואית, אלא לאחר בחינה מדוקדקת. למשל, עצם הבחירה של המנתח בין שתי אסכולות טיפול שונות, אינה בהכרח מהווה רשלנות. יש לזכור כי גם אם הניתוח לא צלח, אין המדובר בהכרח ברשלנות. באותו אופן, ניתוח שנערך על ידי מתמחה ולא רופא מומחה, אינה מהווה בהכרח רשלנות, וכל מקרה יבחן לגופו. רשלנות תהא אפוא התנהגות שאינה תואמת התנהגות סבירה בנסיבות העניין, והדבר יקבע על פי חוות דעת רפואיות. דוגמא טובה היא אי-שימוש במכשיר או ציוד רפואי שעמד לרשות הרופאים, והוכח כי יכול היה לשפר את תוצאות הניתוח.
ג. שלב המעקב לאחר הניתוח – נקבע על ידי בתי המשפט, כי כחומרת הסיכונים הטמונים בניתוח, כך גדלה חובת המעקב. כאשר המדובר בסכנה מיידית לחייו ובריאותו של החולה, על הרופא לבדוק באופן אקטיבי כי הוראותיו לאחר הניתוח ימולאו על ידי החולה, ולא תמיד לסמוך על החולה בעניין זה, אף על פי שהחולה הוא אדון לגופו ומוחזק כאדם בוגר ואחראי למעשיו.
מה קורה אם אין הסכמה לניתוח?
לעיתים יכולה להיות מחלוקת בין החולה ומשפחתו לבין הצוות הרפואי בהקשר של ניתוח מציל חיים. לאחרונה למשל עלה לכותרות מקרה של אֵם אשר סירבה לאשר ניתוח כריתת כף יד לבתה הקטינה ובכך סיכנה את חייה, ונדרשה התערבות בית המשפט.
כאשר המדובר בחולה קטין או חסוי, או שלא מסוגל להביע את דעתו, נדרשת הסכמת הקרובים לו. לעיתים אי-הסכמתם תסכן את החולה, ולעיתים תהא מחלוקת בין הקרובים או האפוטרופסים. במקרה זה יכול צד או המוסד הרפואי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתיר את הניתוח.
לקריאה נוספת: רשלנות רפואית פסקי דין >>
את מי ניתן לתבוע ברשלנות רפואית בניתוח?
ההליך המורכב של ניתוח מצריך צוות רפואי רב. בנוסף לרופא המנתח, ישתתף בניתוח בדרך כלל רופא בכיר פחות, אשר יבצע פעולות שוליות בניתוח, כגון התפירה הסופית או צריבת כלי דם. כמו כן, בכל ניתוח משתתף רופא מרדים, אשר מחויב לעקוב אחר מצבו של החולה בכל שלבי הניתוח. בשלב המעקב יכולים לקחת חלק אף רופאים אחרים, ממחלקות אחרות.
יש לזכור כי התובע ברשלנות רפואית בניתוח אינו יודע בהכרח בשלב הגשת התביעה את הסיבות המדויקות לקרות הנזק.
כמו כן, הרשומות הרפואיות בדרך כלל לא יהיו לנגד עיניו. עורך דין מומחה ברשלנות רפואית הוא בעל המומחיות לעמוד על סוגיות אלו. אי קיום של רשומות מסודרות על ידי המוסד הרפואי יכול להיחשב "נזק ראייתי", ולהעביר לכתפי הנתבעים את נטל ההוכחה שלא התרשלו. כמו כן, מקרה בו יקבע כי תובע לא יכול היה לדעת כיצד בדיוק נגרם הנזק, וסביר יותר להניח כי בנסיבות אלו הרופא התרשל מאשר להניח כי לא התרשל, גם במקרה זה יתהפך נטל ההוכחה ויעבור לכתפי הנתבע, להוכיח כי לא התרשל.
לסיכום, המשפט ער לפער המידע שיש בין התובע רשלנות רפואית לבין הנתבעים, ולכן נתבעים, המחזיקים בידיהם מידע להוכחת התביעה, אשר הוכח כי הסתירו מידע זה, או "איבדו", אותו, או שלא רשמו אותו מלכתחילה, יכולים להיחשב אחראים ברשלנות עקב כך, או להביא להיפוך נטל ההוכחה נגדם.
לקבלת יעוץ מקצועי ומקיף כנסו לפורום רשלנות רפואית >>