חפש מאמרים:
שלום אורח
07.12.2021
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

ההתיישבות העובדת "מהעריסה ועד הקריסה"

מאת: אבי בכרחברה ומדינה - כללי13/02/20121490 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

חלק לא מבוטל מאנשי תנועת ההתיישבות העובדת ומהוגי הרעיון ההתיישבותי החלוצי  חששו שמא אין בצורת החיים החדשה פוטנציאל חליפי, הם חפשו וחפצו למעיין השלמה רוחנית מעבר ליישום סיסמאות האידיאולוגיה של הפרחת השממה, העבודה ועמל הכפיים ויצירת יהודי חדש - נקי משאריות הגולה.  הם שאפו ללא פחות מאופציה רוחנית שעוצמתה תשתווה לזו שהציעה ההוויה היהודית הקודמת, זו המסורתית, זו שזנחו והתנכרו לה, ועל שום מה? ובכלל, שאלו הספקנים, מדוע יש צורך כמעט אידיאלי אוטופי לפסול מסורת ששמרה על העם ועל זהותו כמעט 2000 שנות גלות, באופן כל כך נחרץ משל הייתה מסורת זאת נלוזה ונפסלת. זעירא, (2002).

זעירא טוען כי במקום המתח הרוחני - דתי של העבר,  האידיאל החלוצי החדש היה דל מאוד מבחינה רוחנית (שלא לומר ריק רוחני) והציע את ההצטמצמות במעגל העשייה היומיומית ובמקומה של האחריות המוחלטת של האדם כלפי בורא עולם, הציעה ההוויה החדשה את המרות החברתית. האינדיבידואל (הפרט) חוסל אל מול הקולקטיב (הכלל) וזו הייתה בכייה לדורות כמעט בכל תחומי החיים השיתופיים, זו החברתית וכל מה שמסביבה: "הילד הוא של הקיבוץ", "איסור הלינה המשפחתית", ואפילו הביטוי שבמהותו נשמע כחזון חברתי אולטימטיבי, אך באותה הנשימה הינו די מפוקפק לעיתים: "כל אחד עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו".  כל מי שגדל ברוח הדברים יכול להעיד ולהדגיש כמה "בטלנים" הצמיחה אמירה לא מציאותית זו, כמה טרוניות של אנשי עבודה ואידיאליסטים אמיתיים עלו ובצדק בצל דרך חיי שותפות חסרת פשרות וחסרת גמישות זו.                                                                                                                                                                                 אך הקולקטיב ההתיישבותי לא הקשיב ולא הפנים, אפילו הדחיק, חיי החברה הפכו להיות מהות הכול, היו שטענו כי חיי חברה אפילו שיתופית כדוגמת ההתיישבות העובדת שאינם נשלטים על - ידי בסיס רוחני כלשהו אשר ביכולתו לתת טעם והגיון לפאר המעשה, עלולים להפוך, בשל הניתוק מהצינור השופע חיות, ממקור טרנסצנדנטי, ליחסים של '"אדישות נפשית איומה". בדיעבד מסתבר כי אלה שגרסו כך והיו לא פעם בבחינת מוכיחים בשער, ראה זה פלא, הם "הוקעו" על ידי חבריהם ואף נרדפו ונודו מבחינה חברתית, דווקא בחברה הפלורליסטית דמוקרטית הקיבוצית שאסרה על סתימת פיות, אך בתוכה מידת הסבלנות והסובלנות לאחר, לשונה, למתנגד ולזה שמעז לשאול שאלות ועוד דורש לקבל תשובות, כלפי אלה מידת הסבלנות הקולקטיבית שאפה לאפס מוחלט.

דווקא אותם אנשים שלא פחדו להעיר על מנת להאיר, מסתבר בדיעבד, בחלוף השנים כי צדקו ועוד איך צדקו.                   לו רק אז היה נשמע קולם, לו רק אז היה רצון אמיתי וכנה לקבל ולהוביל מהלך אמיץ ומתחייב של שינוי בחיי הקולקטיב בהתאמה לרוח התקופה ולשינויים החברתיים שהיו כורח הזמן, כי אז החברה הקיבוצית אולי הייתה מצליחה להשתנות ומתאימה עצמה למציאות המשתנה והמתהווה בחברה הישראלית ובעצם בעולם כולו ותנועת ההתיישבות העובדת, המפוארת, שזכויותיה רבות מספור לחברה בארץ ישראל ובעם היושב בציון, כפי הנראה הייתה עדיין מתקיימת, משגשגת וממשיכה להוביל ולהוות מודל חברתי ישראלי וגם עולמי, מושא לחיקוי.                                                                                                                                                                           זעירא נשען במחקרו על התבטאויות שונות בדיונים ציבוריים, על מאמרים ויומנים אישיים מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה הציונית, וחושף לא מעט פקפוקים, סתירות וקרעים נפשיים פנימיים, שליוו את חיי העשייה היומיומיים של רבים מן החלוצים-  ההוגים ואבות ההתיישבות, אנשי רוח לפי טבעם, אשר ניתקו עצמם כמעט בכוח ואף בכורח מחיים קודמים של הוויה יהודית-  מסורתית,  ולעתים המשיכו להתגעגע בסתר לבּם אל טעם החג ואל האווירה המיוחדת של חיי משפחתם היהודית (שנמחקה אצל חלקם בשואה שעברה על יהדות אירופה על ידי הנאצים ועושי דברם. י,ש)  שנשאו בזיכרונם מבית אבא. זעירא, (1998).  הדילמה המרכזית שמעלה זעירא מתוך הדיון אינה נוגעת ממש לדור הראשונים, לאותם חלוצים שנשאו עמם בתרמיליהם את סמלי הערך המסורתיים מבית אבא למרות שמרדו בהם, אלא יותר לדור השני והשלישי, הצעירים, אלה שאמורים היו לשאת את הלפיד בהמשך, להיות דור ההמשך לעשייה ההתיישבותית, דור שהתחנך באופן 'ספונטני כביכול, בתוך ההוויה החדשה ושנולד לתוך מציאות זאת מבלי שנתוודע לשום מציאות חלופית, ובחינת אלטרנטיבות כלשהן, כלומר בטבע הפתוח, נוער שגודל וחונך אל תוך מערכת אידיאליים סבוכה (לטוב ולרע) מבלי שתהיה לנוער זה יכולת שליטה או אמירה כלשהן בחייו, בקשר ישיר עם האדמה ובתוך חיי עבודה.

האם נקלטה היצירה התרבותית החדשה אצל מי שנולד וחונך כך לתוכה וספג את ערכיה החדשים? האם יצרו דור הראשונים מסורת תרבותית-  יהודית חליפית מספיק מוצקה וחזקה? כזאת שיהיה ביכולתה להחליף את המסורת התרבותית היהודית "הישנה" שעמדה במבחן הזמן? האם הצליחו אנשי תנועת העבודה להעביר את התרבות החדשה הלאה אל בניהם ואל בני בניהם? מסתבר כי התשובה לשאלה זו אליבא דה זעירא אינה מעודדת כלל וכלל.                                                     למרות שפעמוני השבר צלצלו כבר מאמצע שנות ה - 80, (ואולי אף מוקדם יותר) ובישרו בעצם את המציאות החדשה המתהווה, הרי שהקריסה הכלכלית - חברתית - אידיאולוגית (בסדר הכרונולוגי שכתבתי זאת) החלה להתממש מיד עם קריסת ברה"מ לשעבר ואולי ללא קשר לעיתוי ההיסטורי.                                                                                          חזון המפעל ההתיישבותי ששאף לבנות חברה אחרת, חברה ייחודית, קרס. ההתיישבות העובדת הפכה להתיישבות אובדת, גם מבחינה רעיונית וגם מבחינה כלכלית וחברתית, היא ירדה אל שולי העשייה ההיסטורית בישראל העכשווית. הערכים התרבותיים - חברתיים שהציעה הלכו והתעמעמו בעיקר בקרבה, תנועת הנוער השומר הצעיר, אחת מהסמלים המפוארים של ההתיישבות העובדת נעלמה לחלוטין מהנוף, מפלגת מפ"ם ההיסטורית נעלמה גם היא מהנוף, 'תורת' העבודה העברית הפכה לעבודה עברית אך על ידי יגע כפיהם וזיעתם של פועלים ערבים בתחילה ויותר מאוחר על ידי עבודת פועלים זרים.

חזון התרבות החליפית שביקש לבצע לא פחות מ'תיקון עולם'  ו'תיקון אדם' נעלם לחלוטין מהנוף הארצי (בהיבט הזה למעשה הוא אף פעם לא היה שם ממש) ומהנוף ההתיישבותי.  אפשר להוסיף בצער רב שגם מנוף ההיסטוריה היהודית (פחות ממאה אחת שלמה), והיה הוא כפסיק ב -  5000 אלפי שנות היסטוריה יהודית בקירוב.                                                                                                                                                                                 העבודה של זעירא חושפת את האמת ללא כל ניסיון להסתתר מאחורי אמירות או תירוצים מתחסדים, זעירא חוקר וחושף לעומק את הסיבות לנפילה ולקריסה החברתית והאידיאולוגית שעברה על כל מפעל ההתיישבות העובדת. זעירא מצביע על ציר הזמן המדויק לטעות ההיסטורית של הזנחת העבר היהודי העשיר.

לדעת זעירא תחילתו של הסדק, שהוביל לשבר, שהוביל בסופו לקרע בהתיישבות העובדת נעוץ בזניחתה המוחלטת של המסורת היהודית וכל שלל הטעויות שקרו לחברה זאת בהמשך הינם תולדה של אידיאולוגיה לא מתפשרת, ומשום כך זה כנראה עונשה = "היעלמותה" הטוטאלית.                                                                                                                                                                                                    עבודת המחקר של זעירא הפכה לספר "קרועים אנו" שהפך לסיפור הצלחה. ולא בכדי.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת אבי בכר

מאת: אבי בכרחברה ומדינה - כללי28/11/2175 צפיות
גולדה מאיר (מאירסון) היא ללא ספק מיתוס יהודי, מיתוס ישראלי ומיתוס לאומי, גולדה היא לא רק מיתוס לאומי, גולדה הצליחה להתמקם מכוח אישיותה בתודעה כמיתוס בינלאומי חוצה מגזרים ומגדרים, אישיותה המרתקת וסיפור חייה הינם נרטיב לאומי, ציוני, ועולמי. דמותה ופועלה המרתקת מהווה לנו כיהודים החיים את העבר וההווה הציוני אבן דרך ודוגמה ומופת לאישה אשר הקדישה את חייה ופועלה לחלוטין לעם היהודי ושימשה אור לנשים בכל העולם כאישה אשר "עשתה את זה ובגדול" והגיעה למקומה ומיקומה הגבוהים כראשת ממשלה בזכות אישיותה ועשייתה בלבד ללא מורא ללא חסד או התחסדות ואת כל זה עשתה בעולם גברי ושוביניסטי במיוחד בשנים בהם חיה ופעלה.

מאת: אבי בכרדמוקרטיה ושלטון24/07/181448 צפיות
האם מדינת ישראל הופכת להיות אל מול עיננו לדיקטטורה ו/או למדינת אפרטהייד עם סימני פאשיזם?? אודה, מכיוון שחשש כבד החל להתגנב לליבי כי אכן המציאות התקשורתית המדווחת אמת היא... החלטתי לעשות מעשה ולבצע מחקר קצרצר, מאמר מחקרי, אשר נשען על עובדות בלבד, עובדות ונתונים מחקריים, זאת תוך הבאת ציטטות ומובאות מדויקות. אני למעשה בדקתי את שתי התיאוריות הבאות: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. או שאולי, מדינת ישראל היא מדינה פאשיסטית, גזענית ודיקטטורה חשוכה.

מאת: אבי בכרפילוסופיה09/01/183183 צפיות
התבונה המעשית על פי קאנט ומדוע נכשלים כל הניסיונות לתיאודיציה? קאנט בנסותו לענות על השאלה הזאת מתחבט באותה קושיה שמעולם לא נתנה מנוח לחלק המאמין של האנושות, והיא התהייה על צדקתו המוחלטת של האל. בעיית התיאודיציה (צירוף המלים היווניות "תיאוס", שמשמעה אל, ו"דיקֶה", שפירושה צדק), כפי שנוהגים לכנותה בשיח הפילוסופי, עוסקת בניסיון לפתור את המתח הבלתי נסבל בין הרוע והסבל שמלווים את עצם קיומנו בארץ ובין הטוּב המושלם המיוחס לאל אשר ברא את העולם ומושל בו.

מאת: אבי בכרפילוסופיה06/01/183048 צפיות
כאשר כתב אפלטון את משנתו על מבנה המשפחה כפי שתפס זאת בעת ההיא, היה לו ברור ששלטונות יוון לא יאהבו את הנאמר בלשון המעטה מכיוון שהיא סתרה את מטרת המשפחה על פי תפישתם ועל פי מה שהטיפו, אשר על כן אפלטון מנסה לעדן במעט את משנתו ולמתנה באופן שתתאים יותר לתכתיבי השליטים ואמונתם בכדי למנוע את קצפם עליו, וכך נתפשת המשפחה על פי אפלטון כפי שאני מביא זאת במאמר זה בתוספת היגדים פילוסופיים שונים של אפלטון בנושא משפחה, חברה, מדינה אוטופית וכל מה שמסביבם.

מאת: אבי בכרשואה ותקומה24/12/171021 צפיות
מאמר זה סוקר את עשרת הימים האחרונים בחייו של היטלר בבונקר בו שהה ובו סיים את חייו בהתאבדות, המאמר מסתמך על עדויותיהם של עוזרים ויועצים ששהו בבונקר לצידו של היטלר בימיו האחרונים ועל ממצאי מחקרים קפדניים שבוצעו לאורך השנים, ומספק 'הצצה' מהימנה ביותר על ימים אלו תוך ציון תאריכים מדויקים לרצף ההתרחשויות, כמו כן נסקרים בו "אירועי שוליים" היסטוריים שלא קשורים במישרין לסופו של הצורר הנאצי והתאבדותו, כגון התרחשויות היסטוריות מחוץ לבונקר וחשיפת קטעים מתוך צוואתו הסופית.

מאת: אבי בכרחינוך ולימודים - כללי19/12/171473 צפיות
הלמידה בשיטה הדיאלוגית אמורה לפתח קהילת למידה אקטיבית, אחראית לתהליך הלמידה, סקרנית, כזאת שתהא בנויה על יחסי גומלין מאתגרים בין המורים לחומר הלימוד ולתלמידים. שיטה זאת מוצגת במאמר כאופן הלימוד המשמעותי ביותר כיום והיא מצליחה ובולטת מעל כל החלופות האחרות.

מאת: אבי בכרדתות19/12/172049 צפיות
האסלאם תמך גם בכל מה שקשור לקידום מעמדה של האישה ובשוויונה המוחלט אל מול הגבר, מה קרה אם כך? מה השתבש? מדוע מעמדה של האישה הורע עד כדי הפיכתה עם השנים ל"חפץ" והשפלתה ונחיתותה ברוב מדינות האסלאם?

מאמרים נוספים בנושא חברה ומדינה - כללי

מאת: אבי בכרחברה ומדינה - כללי28/11/2175 צפיות
גולדה מאיר (מאירסון) היא ללא ספק מיתוס יהודי, מיתוס ישראלי ומיתוס לאומי, גולדה היא לא רק מיתוס לאומי, גולדה הצליחה להתמקם מכוח אישיותה בתודעה כמיתוס בינלאומי חוצה מגזרים ומגדרים, אישיותה המרתקת וסיפור חייה הינם נרטיב לאומי, ציוני, ועולמי. דמותה ופועלה המרתקת מהווה לנו כיהודים החיים את העבר וההווה הציוני אבן דרך ודוגמה ומופת לאישה אשר הקדישה את חייה ופועלה לחלוטין לעם היהודי ושימשה אור לנשים בכל העולם כאישה אשר "עשתה את זה ובגדול" והגיעה למקומה ומיקומה הגבוהים כראשת ממשלה בזכות אישיותה ועשייתה בלבד ללא מורא ללא חסד או התחסדות ואת כל זה עשתה בעולם גברי ושוביניסטי במיוחד בשנים בהם חיה ופעלה.

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי09/09/201702 צפיות
הרשות לאכיפה במקרקעין (היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה לשעבר) היא יחידת סמך במשרד האוצר, כפופה לשר האוצר ופועלת כיחידה עצמאית. ייעודה הוא להיאבק בעבירות התכנון והבניה ולבצע פיקוח על הועדות המקומיות. ביום 19.6.2016 קיבלה ממשלת ישראל החלטה מספר 1559 "חיזוק אכיפת דיני התכנון והבנייה" מתוך הבנה שמדובר ביעד אסטרטגי של מדינת ישראל שעל רשויות המדינה להוביל על מנת להגן על התכנון והבנייה ולבצר את שלטון החוק. החלטת הממשלה שמה את היחידה לאכיפה במקרקעין בחזית המאבק בעבירות התכנון והבנייה, מעניקה אחריות, כלים ומשאבים לממש את האחריות המוטלת עליה. תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, העניק לרשות את הסמכויות הנרחבות לממש את האחריות כאמור.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי18/08/181054 צפיות
בתיאוריה הפוליטית שלו, שאף ז'אן ז'אק רוסו, ליישב בין האינדיבידואליזם הקיצוני שבו דגל, לבין השמירה על הסולידריות החברתית. רוסו האמין כי הרגש האנושי הטבעי הוא רגש של סולידריות בין בני אדם שהוא גם הבסיס לחיים בקולקטיב

בית המשפט העליון דן לאחרונה ודחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כב' השופטת מ' סוקולוב מיום 18.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט העמית מ' בן-חיים), בע"א 39527-06-17, מיום 10.07.2017, שם נדחתה בקשתו של העותר להאריך את המועד להישפט על הודעת תשלום קנס, מיום 10.05.1998.

מאת: עומריחברה ומדינה - כללי23/05/171572 צפיות
חברות ואתרים גדולים בתחום הקניות אונליין (E-commerse) כמו איביי, אמזון, דיל אקסטרים, אליאקספרס, אתר Zipy הישראלי ודומיהם, החלו לאחרונה לחייב את הלקוחות שלהם להזין גם את המיקוד שלהם באזור הזנת הכתובת לפני ביצוע רכישה. אם בעבר עניין זה היה רשות בלבד, היום לא תוכלו להמשיך בתהליך הקניה שלכם אונליין אם לא תזינו

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי28/02/171323 צפיות
רבים מאלו המתמודדים ולעתים אף זוכים להגיע לעמדות שלטוניות בכירות, הם בעלי רזומה מאוד עשיר שכביכול יש בו כדי "להכשירם לתפקיד"; בישראל הרקע הצבאי היה בעבר מאוד דומיננטי בכל הנוגע למשרות ההנהגה. סיפורו של הקיסר גלבה מלמד אותנו שכישורים תיאורתיים אינם מספיקים, כפי שההיסטוריה הוכיחה לנו פעם אחר פעם במהלך הדרך מאז ועד ימינו אנו.

מאת: אברהם פכטרחברה ומדינה - כללי26/02/161754 צפיות
ניר סומך, קצין מג"ב ירה במטריד אשתו האובססיבי שלושה כדורים, בטענה של הגנה עצמית. בית המשפט המחוזי – הרשיע אותו בהריגה במקום רצח, אך לא קיבל את טענת ההגנה העצמית. בית המשפט העליון, בצעד נדיר, אך קלאסי, מבחינה משפטית, התערב בממצאים עובדתיים, התערב במסקנות ובפרשנות וזיכה את הנאשם, לאחר שלוש שנים בכלא, לאחר שקיבל את טענת ההגנה העצמית. בית המשפט המחוזי, ננעל על קונספציה שגויה, התעלם מעקרון "חזקת החפות" ועקרון "הספק הסביר", והרשיע את קצין המג"ב.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica