|
|
|
|
|
|
|
|
אלי כהן השם יקום דמו - 60 שנות אפלה.
|
|
|
|
|
המרגל אלי כהן הי"ד הוצע להורג בדמשק ב -18 במאי1965לפני 60 שנים לאחר שנתפס על ידי בני העוולה הרצחניים חלאות שלטון הבעת' הסוריים בדירתו והואשם בריגול למען ישראל, אלי עבר במהלך חקירותיו אין ספור עינויים שדעת אנוש לא תופשת, הוא הורשע לבסוף על ריגול למען האויב הציוני ונידון למוות באשמת "כניסה לשטח צבאי אסור" והסתובבות בו, רק על הסעיף הזניח הזה "כניסה לשטח צבאי" בין שלל יתר ההאשמות הוא נידון למוות.
הבהרה:
במהלך שישה עשורים מהוצאתו של אלי כהן להורג נכתבו על עשייתו ועל חייו של "המגה מרגל" שלנו שפעל בדמשק לא מעט ספרים, מאמרים, נעשו מחקרים והופקו סרטים חלקם סרטים דוקומנטריים/סרטי תעודה וחלקם עלילתיים, על כל אלה אין לי מה להוסיף, ממש כלום. במאמר המצ"ב אני מנסה לנתח את סופו של אלי, אני מתמקד רק בפרק ההוצאה להורג של אלי בתלייה, אני מציג לראשונה גישה שונה מהיתר וגורס כי גופתו של אלי כהן הושמדה מיד לאחר שאלי הורד מהגרדום ונלקח מכיכר מרג'ה אל סופו האכזרי על ידי מפלצות האדם הסורים, זאת בהתבסס על רצף ההתרחשויות הנלוות ומעט עדויות, אני מציג את התהליכים החפוזים שנעשו טרם ההוצאה להורג ומעט לאחר ההוצאה להורג ואני מנסה להתמקד רק בהם. (אני משתדל לא לחשוב על הצד הטכני של ביצוע השמדת הגופה שרק אדם בעל הפרעה נפשית וסדיסטית קשה מסוגל לבצע).
השתדלתי מאוד לא לגלוש או להיסחף ל"אירועים היסטוריים שבשוליים" לא תמיד הצלחתי, מפאת ההקשרים הנלווים הייתי חייב לסטות מההתמקדות ולהישען גם על עובדות והתרחשויות רצף היסטוריות מסוימות, כאלה שעל מקצתם נכתב והוזכר במחקרים שבוצעו בעבר בנושא סיפורו של "האיש שלנו בדמשק", באלה לכל היותר קצת נגעתי.המאמר מוגדר "מאמר נושם" שהמשמעות היא שבכל עת שאמצע חומר רלוונטי ומחדש לתוכנו של המאמר אני מיד אוסיף אותו. סופו של אלי כהן :לעניות דעתי (אולי אפילו בדעת יחיד), אלי לא נקבר לאחר מותו - לאלי לא הייתה קבורה, לא קבורה יהודית, לא מוסלמית, לא נוצרית ולא אלמונית לצערי ואני כותב את זה ביד רועדת ומבקש אלף מחילות מהמשפחה, והלוואי ואני אמצא טועה והלוואי ואתבדה, (ועל אף המסקנות אליהם אני חותר על מדינת ישראל חלה החובה המוסרית להמשיך בכל עת שרק נקרית הזדמנות או שנמצא שביב מידע לחפש ולנסות אולי להביא לקבר ישראל את גופתו או את שרידי גופתו של האיש הקדוש הזה אפילו אם מדובר עלשערה משערות ראשו של אלי שנמצאה או כל שריד ו/או פריט אחר), אך עדיין בחלוף השנים לא הועלתה ולו תיאוריה בַּת ־ קַיָּמָה אחת מוכחת שתהיה מלווה במסמכים או שתהיה נתמכת בעדויות מוצקות אותנטיות כלשהן, או כל מידע אמין אחר שיגרום לגילוי כלשהו. מה שהיה עד כה היה רק מעט "שביבי מידע" שתמיד הופרכו לגבי מקום קבורה אפשרי, עד כה למעט שעונו של אלי שנלקח ממנו כשנעצר ונמצא לבסוף אצל סוחר עתיקות על ידי גורמי מודיעין סורים שעברו לצד האופוזיציה בסוריה והועבר לישראל ונמסר למשפחה, שום שריד אחר מאלי לא נמצא ולמצער לומר כנראה גם לא ימצא. המסקנה המתבקשת לאור הממצאים מחד אל מול חוסר בממצאים סותרים מוצקים מאידך היא כי גופתו של אלי כהן כפי הנראה הושמדה על ידי בני העוולה הסורים מיד או מעט לאחר שפונתה מכיכר מרג'ה מהמקום בו התבצעה ההוצאה להורג של אלי בתלייה (אני אסביר, אפרט ואנסה להיתמך בעדויות וברצף האירועים).
ברי כי הנזק שגרם אלי כהן למשטר הסורי ולביטחון הסורי במהלך שנות פעילותו בסוריה כמרגל היה נזק חסר תקנה ממש ככה כפשוטו וכמשמעו, ככל שהשלטונות הסורים ניסו להמעיט בנזק שנגרם להם מאלי כך עמדה עוצמת הנזק ביחס הפוך להצהרות המשטר, זה היה נזק אדיר ממדים ומטלטל.די בדבריו של ראש ממשלת ישראל בעת ההיא מר לוי אשכול על אלי כהן כדי להבין את מלוא המשמעות האפשרית במגבלות הסודיות המתבקשת אפילו עד היום בהקשר לנזק שאלי גרם לשלטון הסורי הרצחני, וכך הוא אמר: "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא בפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים". זאת הייתה האמת, מפלת הסורים במלחמת ששת הימים רק מתקפת את האמירות הללו.
המידע שסיפק אלי לישראל גרם לנזק חסר תקנה לביטחון הסורי לשנים רבות העתידות לבוא:
אלי כהן ממש שרטט ומיפה את מפת רמת הגולן מחדש על ביצוריה, שביליה והבסיסים של הצבא הסורי שנבנו בה ובאופן מדויק כולל צילומים, כדי לתת את כל מה שצה"ל היה צריך ואף יותר מזה (על היותר מזה אי אפשר להרחיב) כדי להגיש את כיבוש רמת הגולן ואת החזית הסורית במלחמת ששת הימים (שנתיים לאחר הוצאתו של אלי להורג) ממש על מגש של כסף ואפילו על מגש של זהב, עד לרמה של שרטוט התעלות במוצבי הסורים ומיקום חדרי הקצונה והפיקוד בצפון הרמה הסורית (לדוגמא את המוצבים בתל עזזיאת ובתל פאחר) יש הגורסים כי המידע והמודיעין שהביא אלי היה תקף וסייע לצה"ל גם במלחמת יום הכיפורים.
מבחינת הסורים מעבר לנזק הבטחוני שגרם להם אלי, היה גם נזק תדמיתי והנזק התדמיתי היה הרבה יותר גרוע וקשה לספיגה, "השפם" הסורי הושפל עד עפר והם נהפכו ללעג ולקלס קודם כל בעיני עצמם וגרוע מכך גם בעיני העולם הערבי והעולם בכלל, לא היה בעולם הריגול עד אז מקרה שישווה להצלחה של ישראל, יכולת להשתיל "מגה מרגל" שיצליח להגיע לרמה בכירה כל כך כמו שאלי כהן הצליח וכמובן שהידיעות שהעביר אלי למוסד היו בהתאם למעמדו הבכיר בשלטון הסורי, אלי הגיע במעמדו טרם חשיפתו עד לרמה של תת שר בממשלת הבעת' הסורית או בשמה המלא - ממשלת מפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית של אזור סוריה (מבחינה אידאולוגית זאת הייתה מפלגה אנטי מוסלמית מובהקת, זאת הייתה מפלגה חברתית חילוניתסוציאליסטית שנשענה על המשנה הסטאליניסטית/לניניסטית ועל אמא - רוסיה/ברה"מ) שביצעה הפיכה בשנת 1963 די בסמוך לתחילת פעילותו של אלי כהן במדינה, אלי היה מועמד לסגנות שר הביטחון ובהמשך לא מן הנמנע שבעיתוי הנכון הוא היה מתמנה אפילו לשר הביטחון על ידי נשיא סוריה בעת ההיא שהיה ידיד ממש אישי של אלי ורחש לו אמון רב.הלא יאמן מכל הייתה עובדת ידידותו עם הנשיא, אלי הצליח בפרק זמן קצר מאוד באופן יחסי להשתחל ולהימנות על מקורביו המועדפים של הנשיא הראשון שנבחר על ידי מפלגת הבעת' לאחר ההפיכה להנהיג את סוריה, אמין אל - חאפז, הידידות ביניהם התחילה עוד מהשנים בהם שהו שניהם בארגנטינה- אמין אל חאפז כנספח צבאי ואלי כהן החל את דרכו לקראת שליחותו במדינה זאת במטרה להיטמע בקהילה הסורית בארגנטינה בעיקר בבכירים שבקהילה וכך ונוצרה ביניהם חברות של ממש.הגאווה והיוקרה האישית של הנשיא וההנהגה הסורית נרמסו מהצלחתו של אלי והם נהפכו למושא של בדיחות בכנסים ובמסיבות קוקטיל בקרב האליטות בחברה הערבית ובסוריה עצמה, הנשיא נשבע למחוק את האדם הזה ולא להשאיר ממנו זכר ואתו למחוק את הפרק הזה מהתודעה הסורית....ללא הצלחה, הפרק הזה נשאר חקוק בתודעה הסורית עד להתפרקותה של המדינה הסורית לקַנְטוֹנִים בעצם ימים אלה.
ההלם והבושה של השלטון מחשיפתו של אלי כמרגל ציוני/יהודי בקרבם ועוד מקורב מאוד לנשיא ומהנזק שגרם להם היו קשים מנשוא אפילו שנים לאחר שהפרשה קצת דעכה.פרשת אלי כהן על ספיחיה פגעה באופן אנוש ביוקרתו ובמעמדו הפוליטי של הנשיא אמין אל חאפז באופן אישי ולא נתנה לו מנוח לאורך כל חייו ועד למותו ב 17 בפברואר 2009, למרות שכפי הנראה בהנחייתו גופתו של אלי הושמדה, רוחו של אלי ודמותו "רדפו" אותו והפכו עבורו ל – nightmare, עד כדי כך. יש האומרים שהפרשה שימשה כקרדום למתנגדיו בין יתר התירוצים להפיכת החצר הפנימית שהם חוללו נגדו ב 1966 ושהביאה בסופה להחלפתו של אמין אל חאפז במפקד חיל האוויר לשעבר שהיה הסגן ושר ההגנה בממשלתו הלא הוא חאפז אל-אסד מיודעינו, ההפיכה הזאת התרחשה פחות משנה לאחר שאלי הוצא להורג.
נסיבות תפישתו של אלי:
על כך יש לא מעט סברות, אך כפי הנראה אלי החל לעורר חשד אצל חוגי השלטון הסורים איתם היה מחובר ומיודד בעיקר בגלל חוסר זהירות מצידו ותחושת ביטחון יתר (לא פעם אחת הוא נכנס באישור הרמטכ"ל הסורי עצמו אתו היה מיודד לשטח הצבאי ברמת הגולן שמשקיף לכיוון ישראל ובנוסף אף צילם תמונות למרות ש'ידידיו' בקשו ממנו לא לצלם כי זה אסור והם אף דאגו לדווח על כך לממונים עליהם), אלי גם לא התנהג כאיש עסקים כמצופה מאיש עסקים "שחוזר למדינתו כדי להשקיע בה" כפי שנהג להתבטא בפני "ידידיו" הסורים, על אלה יש להוסיף את אי נקיטת מירב אמצעי הביטחון הנדרשים בהפעלת סוכנים בעיקר במדינות אויב כמו במקרה של אלי מצד היחידה שהפעילה אותו במוסד ולא ארחיב על כך במאמר.
לכך יש להוסיף כי בחלוף השנים נאסף מידע אמין (מעולים שהגיעו לישראל מרוסיה ושרתו בעברם בסוכנות הריגול הסובייטית ותרמו את המידע שהיה ברשותם לגבי פרשת אלי כהן) המידע מצביע על עובדה נוספת די מעניינת ודי חד משמעית, כפי הנראה גם לרוסים (ברה"מ לשעבר) שנטמעו בשנים ההם בביטחון המסכל הסורי היה חלק נכבד בחשיפתו של אלי.גם הסוכנים הרוסים חשדו באלי וממש "ישבו" עליו באובססיה, הם עקבו אחריו ואף תיעדו אותו בסרטון שנחשף לפני מספר שנים ("באקראי") ובו הוא נראה (בוודאות) צועד "בביטחון רב" ברחוב הראשי "29 במרץ" בדמשק מול כיכר מרג'ה מבלי לדעת שהוא כבר חשוד בריגול ומתנהל אחריו מעקב. ואז...... out of the blue באמת כך לפתע פתאום, התקבל שדר מאמא רוסיה עמוק ממרתפי ה –ק.ג.ב.
לרוסים כפי הנראה הייתה "חפרפרת" במוסד הישראלי, מרגע שמוריס אחיו של אלי כהן "עלה" על אלי גם אותה "חפרפרת" שפעלה במוסד נחשפה למסמכים שמוריס פענח אודות אלי, כאן הייתה ה"נפילה", מרגע זה גורלו של אלי נחרץ.
אלי כהן לא היה צריך לחזור יותר לסוריה מחופשתו האחרונה בארץ, בזמן חופשתו האחרונה בארץ נכנסו כוחות הביטחון והמודיעין הסורים לדירתו באישור הנשיא אמין אל חאפז לאחר שהאחרון שוכנע שאלי כהן/כאמל אמין ת'אבת הוא כפי הנראה מרגל, הביטחון המסכל הסורי בעזרת הסוכנים הרוסים הניחו לפני הנשיא תיק "עמוס" על אלי כולל (את זה אני אומר בספק רב ובזהירות - לא מין הנמנע שנעשו צילומים של אלי מביקוריו בישראל ש"החפרפרת" צילמה אותו מבלי שירגיש בכך והעבירה אותם מישראל דרך נקודת הגבול של ישראל / סוריה אולי אפילו דרך מעבר האו"ם או מכול מקום מוסכם אחר על הגבול לידי הסוכנים הרוסיים בסוריה), תוך כדיי חיפוש קצר בבית הם גילו את מכשיר השידור ממנו שידר אלי לארץ, אלי נחשף כמרגל באופן סופי ומרגע זה נשאר רק לחכות לו שיחזור לסוריה וייתפס "על חם" בזמן שידור לארץ, אלי "נשרף" למעשה מספר חודשים טרם הפריצה לדירתו בסוריה, הוא נשרף על ידי מוריס אחיו על דרך המקרה וממש שלא במתכוון מוריס אחיו של אלי כהן עבד גם הוא במוסד במדור פיענוח תשדורות וכנראה במקרה נפל לידיו לבצע פענוח תשדורת והוא מיד קלט שמדובר בתשדורת של אחיו אלי כהן שפועל מסוריה עבור המוסד.
אותה "החפרפרת" שנזכרה לְעֵיל פעל במוסד עבור רוסיה והעביר את כל המידע שהצליח "לגנוב" ממוריס אודות אלי לק.ג.ב, ממרתפי הק.ג.ב הדרך לסוכנים בסוריה ולכוחות הביטחון הסוריים הייתה קצרה ומהירה וזהו, פשוט מאוד. כל שאר הנסיבות היו רק "גורמים תורמים".מוריס אחיו של אלי התייסר עד יום מותו על כך שפעל לא נכון בכך שלא ידע למדר את תגליתו על פעילותו של אלי כמרגל ואף לקח על עצמו את אשמת חשיפתו ותפישתו של אלי (לפחות בחלקה), בנוסף לכל הפלונטר המתהווה הזה גם לא הוכנה לאלי בשום שלב בהפעלתו תכנית מילוט למקרה שיחוש כי חייו בסכנה או יחשוד שהוא כנראה נחשף. היעדר תכנית כזאת היא בכלל על תקן חטא שלא יסולח וכשל אמיתי למוסד.
צירוף כנ"ל של תקלות יכול היה להתקיים רק בארגון שבו 'הברדק חוגג', כנראה שבעת ההיא הברדק חגג במוסד וזאת הייתה חממה לגידול חפרפרות ולתקלות אין ספור שלאורך השנים עלו בחיי אדם, בחיי סוכנים ובחיי משת"פים, בארגון מודיעין תקין רמת המידור חייבת להיות מוחלטת, מוחלטת עד כדי מצב שבו איש לא יודע על רעהו דבר וחצי דבר, גם אם יושבים 2 עובדים על שולחן משותף עם או בלי מחיצה ביניהם, אף אחד מהם לא אמור לדעת על עבודתו ועל מעשיו של השני. מידור מוחלט!!!הרוסים גם תרמו "מניסיונם" השופע בטכניקות ל"העלמת גופות" בייעוץ והכוונה לבני בריתם הסורים שניסו את הטכניקות האלה על מתנגדי השלטון ועל אלי כהן הי"ד (ישנה עדות אחת כי שנה לפני תפישתו של אלי, נתפס מרגל רוסי שפעל ברוסיה כסוכן כפול עבור ארה"ב והוא עונה בחקירתו בכל שיטת עינוי אפשרית במרתפי הק.ג.ב ונשרף "בתנור מיוחד" למוות בעודו בחיים). לפני כ 2 עשורים קיבל אחיו של אלי מייל אנונימי ומוזר מאדם שטען כי היה שכנו של אלי בבניין בו התגורר בדמשק, הנ"ל טען כי למען הצדק ההיסטורי הוא מצא לנכון לספר לו כי חשד באלי שאינו איש עסקים כפי שטען. הוא כתב במייל ששלח למוריס אחיו של אלי כי ערב אחד הוא עקב אחרי אלי בבניין בו התגוררו שניהם וראה את אלי עולה לגג, הוא החליט לעלות אחריו וראה אותו מקבע אנטנה, כששאל אותו לפשר מעשיו אלי היתמם וטען כי האנטנה היא לצורך שיפור הקליטה לרדיו שלו.
השכן מוסיף כי אמר לאלי שהוא יודע שהוא אינו איש עסקים כפי שהוא טוען והזהיר אותו מההשלכות שיהיו לפעילותו אם ייתפס, "איני יודע מה אתה וחבריך עושים אבל דע לך, אם תתפסו גורמי הביטחון יחתכו אותך ואת חבריך עם משור לחתיכות". במייל לא ציין הכותב אם הסתפק באזהרה או שהלך איתה הלאה ומסר את המידע לרשויות הביטחון.
מרגע שנודע והוברר כי אלי כהן נחשף כמרגל ונתפס על ידי הסורים, מדינת ישראל החלה במאמצים אדירים לנסות ולשחררו, אפילו מבצע צבאי או פעולה צבאית נשקלה אך ירדה מהפרק רק בגלל שישראל הוזהרה כי אלי יוצא מיד להורג "ללא משפט" (גם כך היה ברור כי כל משפט שיהיה לאלי, גזר הדין בו הוא די ידוע מראש), המאמצים עברו למישורים רבים אחרים, מישורים משפטים, מדיניים כשהמישורים המבצעיים עומדים כל רגע על הפרק (אלה כאמור לא בוצעו בסופו של דבר). מדינת ישראל שכרה עורכי דין בינלאומיים מהשורה הראשונה ונעשה כל ניסיון לגרום לכך שאלי כהן יזכה למשפט הוגן ולהגנה משפטית נאותה.החלאות הסורים דחו את כל הניסיונות האלו מראש על הסף. עורכי הדין שנשכרו בעבור ייצוגו של אלי לא הורשו אפילו לראותו כדי לתהות על מצבו. בידי ישראל היו שבויים סורים חיילים וקצינים בדרגות שונות ונעשה ניסיון להסדיר עסקת חליפין תמורת אלי (את הסורים לא עניינו כל כך החיילים שלהם או הקצינים שלהם שנישבו על ידי האויב הציוני, ממילא גורלם שפר עליהם מרגע תפישתם, אם הם היו מוחזרים לסוריה הם היו מיד מוצאים להורג בעוון מסירת מידע ליהודים), בנוסף הוצע תשלום כופר של 5 מיליון דולר (זה היה סכום עתק, כמעט דמיוני בשנים ההם).
נעשו פניות לכל גורם בינלאומי אפשרי כדי לנסות לשכנע את השלטון הסורי המושחת ותאב הנקמה כדי שייאותו לשחרר את אלי כהן או לפחות להימנע מהוצאתו להורג. אפילו לאפיפיור פנתה המדינה, לנשיאי מדינות, גורמים דיפלומטיים מגוונים ועוד, לכל הניסיונות האלה למצער לומר לא הייתה תוחלת.לאחר שניתן גזר דין המוות בתלייה לאלי, כול התהליך נעשה בחופזה ובמחשכים, "ריכוז הפרויקט" הופקד 'בידיו הנאמנות' של מונזר מוזלי, על הנוכל הזה אני אתעכב מספרפעמים במאמר משום שהוא הדמות המרכזית והדומיננטית שקשורה ישירות להשמדת הגופה של אלי כהן.
מוזלי היה ידידו, ראש לשכתו וה "פרויקטור" להעלמת אנשים שהיו "קצת בעייתיים" לנשיא כמיטב המסורת הסטאליניסטית, הוא היה למעשה איש סודו האישי והקרוב ביותר של נשיא סוריה אמין אל חאפז, אפילו בקרב האליטות השלטוניות הוא סומן כאדם שכדאי לשמור ממנו מרחק בגלל הרבה סיבות, צורתו וחזותו היו כשל אוֹרַנְגְּ-אוּטָן ומבטו היה אימתני. הבדיחה הנפוצה עליו במסדרונות הפרלמנט הסורי )בערבית: ???? ?????( הייתה כי גם אם תברך אותו בשלום או בבוקר טוב, מיד תרשם אצלו בתור לחיסול, הוא היה אדם רע ואכזר, אדם חסר כל רגש, אדם חסר עכבות והוא היה בעיקר נאמן באופן טוטאלי ו"עיוור" לנשיא עצמו, הוא הודח מתפקידו וממעמדו יחד עם הדחתו של הנשיא אמין אל חאפז בשנת 1966.
זאת הייתה "הפיכת חצר שקטה" כמשמעה וככל הידוע ההפיכה באופן די מפתיע לא לוותה בעריפת ראשים ו/או בהוצאות להורג, העלווים בראשות חאפז אל אסד תפשו את השליטה בכל המוסדות עד להדחתם במלחמת האזרחים האחרונה כשהם משאירים מאחוריהם "מורשת מכובדת" של 60 שנות טבח באזרחים סורים (כולל נשים, ילדים, זקנים ונכים ללא הבדל וללא רחמים) לכל אורך שלטונם. מניין הקורבנות מוערך בכמיליון נטבחים מקרב בני העם הסורי כתוצאה ישירה מרדיפה חברתית, דתית ופוליטית על ידי השלטון הדיקטטורי של העלווים.העולם ידע, העולם ראה והעולם בעיקר שתק. מועד הוצאתו של אלי להורג כבר נקבע אך נשמר בסוד ולכל נציגי התקשורת הזרה נאמר להיות מוכנים כל העת להודעה רשמית, בסופו של תהליך ההודעה הזאת ניתנה כשעה לפני ההוצאה להורג.ההוצאה להורג:
כארבעה חודשים לאחר שנלכד כהן, ב-18 במאי 1965 בשעה 02:00 לפנות בוקר אלי הוער בחופזה ובבעיטות קלות ונאמר לו שמעבירים אותו לתחנת משטרה קרובה יותר למקום שבו הוא אמור להיות מוצע להורג. אלי לא היה בטוח עד סמוך מאוד להוצאתו להורג כי אכן גזר הדין יבוצע, הובטח לו על ידי חוקריו כי אם ייקח את כל האשמה עליו ולא יחשוף את שמות ידידיו שסייעו לו מבלי לדעת כי הנ"ל מרגל {חלקם היו בכירים מאוד בשלטון וחלקם אף נמנו עם שופטיו}אז לא ייגזר עליו גזר דין מוות אלא שהשופטים (חבריו לשעבר) הסתפקו רק במאסר עולם. אלי האמין להם.גם גורמי מודיעין בישראל שלקו מאז ומתמיד בתמימות של טלאים ובחשכת מאורות כללית האמינו לכל "מילה של הסורים" וסברו כי אלי כהן לא יתלה לבסוף, הם היו בטוחים שגזר דין המוות שניתן לו, לא יבוצע וכך הם גם ניסו לשכנע גם את המשפחה.
.....השיירה הצבאית הקטנה הובילה את אלי ברחובות דמשק. לאחר נסיעה קצרה היא נעצרה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר, ולמקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה.הרב הראשי של דמשק הרב ניסים נדבו הכהן הֻשְׁכַּם גם הוא בחופזה מבלי שעודכן לפני כן (הרב ממש נשלף מהמיטה) ונאמר לו כי הוא נלקח לביצוע תפילת וידוי ושמע ישראל לאלי לפני הוצאתו של אלי להורג, הרב הובא לתחנת המשטרה שם אלי כבר הוחזק וכאשר ראה את אלי לראשונה לא עמד לו כוחו והוא פרץ בבכי ונאלץ לשבת מול אלי כשאלי עומד מולו לאמירת הווידוי והתפילה, בדוקומנטים נכתב כי הרב ניסים נדבו הכהן בכה והתמוטט למראה אלי וחזותו הסובלת והשבורה.התיאור הזה נכון בחלקו, אבל מאחורי הסיטואציה הקשה הזאת מסתתרת אמת מזעזעת הרבה יותר, אלי לא נראה שבור וחזותו לא העידה ולא הסגירה את העינויים שעבר נהפוך הוא, אלי שמר על חזות בריאה ככל הניתן כדי להתריס ולהוכיח בפני שׁוֹבָיו, כי הם אינם מצליחים לשבור אותו או את נפשו.
אלי אף נהג לבצע בתאו הצר במהלך ההפוגה בחקירותיו הקשות תרגילי כושר עובדה שהוציאה את חוקריו מדעתם, הם לא הבינו איך הוא מצליח לשמור כוח פיזי ונפשי שכזה למרות עינויי התופת שהוא עובר, למעשה הרב נדבו הכהן שאל את המלווים שבאו לקחתו לאלי איך בדיוק תועבר גופתו של אלי לרשות גורמי הדת היהודים לאחר מותו ונאמר לו כנראה בפסקנות ובבוטות כי "לבוגד לא תהיה הלוויה וגופתו של אלי לא תועבר לידיו" ומוטב לו לרב שיסתום את פיו ולא יוסיף לשאול שאלות, לרב זה הספיק כדי להבין מה מתכננים הסורים לעשות עם גופתו של אלי.לאור התובנות הללו, ברגע שהרב ראה את אלי כוחו לא עמד לו יותר והוא פרץ בבכי והתמוטט,זה גם היה השלב שבו אלי כבר החל להבין ולהפנים שככל הנראה זה הסוף, הוא עומד להיות מוצע להורג בוודאות.
בשעה 03:20 לפנות בוקר, הוציאו הסורים כגנבים בלילה את אלי כהן מתחנת המשטרה אל הכיכר לגרדום שם המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה (שגם הוא נמנה על ידידיו הקרובים של אלי עד שאלי נחשף), אשר תלה אותו בשעה 03:30 לפנות בוקר, ישנה תמונה שמנציחה את אבו סולימן תומך באלי בעת עלייתו לגרדום ואומר משהו לאלי (מה כבר יכול התליין להגיד לנידון לתלייה בתוך רגעים ספורים? מעניין.. אולי אלי שאל את סולימן אם זה אמיתי? אם הוא באמת מוצא להורג? לא נדע את זה לעולם). עפ"י עדותו של הרב ניסים נדבו הכהן: "אלי התפלל את תפילת "שמע ישראל" כל הדרך לגרדום ועד לתלייתו".
אלי עלה לגרדום אל מותו בגאון וכגיבור, ללא מורא ובחזות שלווה, החבל נכרח על צווארו של אלי על ידי אבו סולימאן, אלי עצם את עיניו, הרים מעט את ראשו וכנראה נשם נשימה ארוכה אחרונה, החבל שהיה מעט רפוי נמתח לאחר שהונח על צווארו של אלי ואלי החל מיד לפרפר בין חיים למוות, מיד לאחר מכן גרם המדרגות והפלטפורמה עליהם עמד הוסתו על ידי אבו סולימן במהירות מתחתיו, הוא נשאר תלוי למותו. לבגדיו הוצמד לאחר התליה בריסטול ענק שעליו נכתבו "פשעיו" וגזר דינו. התיאוריה הרפואית של שיטת ההמתה בתלייה גורסת כי לאחר 2 דקות האדם שנתלה למוות מאבד את הכרתו כתוצאה מחנק הגורם לאי יכולת לנשום ועקב כך לאי הספקת חמצן למוח ומכאן לנזק בלתי הפיך, בהמשך כל מערכות הגוף קורסות ולאחר כ 6 דקות המוות הוא ודאי, במקרה של אלי כהן רק אחרי 20 דקות הוא נבדק והוכרז רישמית כמת.החלאות על פי הנחייתו של הנשיא אמין אל חפאז השאירו את גופתו תלויה לראווה למשך 6 שעות נוספות בחום הבוקר של חודש מאי תוך ביזוי כבוד המת בכוונה שטנית.זה היה אקט ברברי שכאמור ניתן בהנחיה ישירה מהנשיא אמין אל חפאז, אקט שנבע מתוך מניעי שנאה ונקמה על מה שעולל לו אלי ועל מה שעולל לשלטון אותו "אויב ציוני בוגד" וגם כדי להציגה בפני הקהל הרב שהובא לחזות באופן שבו נעשה ה"צדק" הסורי הידוע "במוניטין" הרב שלו על ידי השלטונות הסוריים יימח שמם וזכרם.
לא נדרש דמיון רב כדי להבין את גודל הצחנה שיוצאת מרגע התליה במיוחד ביום קיץ מגופת המת שמאבדת את השליטה עלהסוגרים ועוד במשך 6 שעות עד להורדת המת מהגרדום ואת כמות המעופפים שהיא מושכת מין הסתם).
מעולם לפני ולעולם אחרי כן לא תועדה הוצאה כזאת ברוטאלית להורג בתלייה אפילו תחת חשכת השלטון הסורי שהיה ידוע באכזריותו הרבה (אכזרי אפילו כלפי העם הסורי עצמו).לאחר שה "הצגה" הסתיימה הורדה גופתו של אלי מהגרדום, החלאות בפיקודו של מוזלי לא טרחו אפילו לשחרר את ידיו של אלי שהיו כפותות לאחור, וגם לא את חבל החנק שסגר על צווארו, הוא הוטח כחבילה לתוך הארון (ללא עדינות יתרה), ובסרטון המתעד את הרגעים האלה נראה לבסוף מכסה הארון נסגר מעל הארון והרכב בו הונח הארון עם עוד 2 רכבים מלווים נוסע מהכיכר בפיקודו של הארכי רוצח מונזר מוזלי, כפי הנראה לתחנה האחרונה בה "המלאכה" הושלמה, זאת הייתה למעשה הפעם האחרונה בה "נראה" אלי, ומאז אפלה.
למרות פניות אין-ספור של המדינה ושל גורמים בינלאומיים ושל משפחתו לאורך השנים ללא לאות "סירבו החלאות הסורים להחזיר את עצמותיו של אלי לקבורה בישראל"......הם סירבו בעקשנות להחזיר את גופתו של אלי, זה לא היה ממניעי אטימות ו/או רוע (למרות שאת אלה היה להם בשפע) הם סירבו כי למעשה לא היה להם מה להחזיר, את הזוועה שחוללו באכזריות ששמורה לברברים ולבני שטן לגופתו של אלי הם לא רצו לחשוף.
יצוין כי גם בעת מלחמת האזרחים שהתחוללה בשנים האחרונות בסוריה וגם בעצם ימים אלה לאחר נפילת משטר אסד נעשו ונעשים מאמצים מגה - עילאיים על ידי גורמי אופוזיציה סורים שהיו בקשר עם ישראל וגם נעשו ניסיונות כנ"ל על ידי הרוסים כמעט ללא הפרעה בניסיון להתחקות אחר הגופה של אלי ולסיים את הטרגדיה האנושית העגומה הזאת למען המשפחה בעיקר ולמען הצדק ההיסטורי המתבקש בכלל, עד כה לא הייתה לכך תוחלת, כל המאמצים היו לשווא.
בשנת 1992 בעת ההכנות ל"שיחות השלום" בתהליך 'הסכם אוסלו' התנו הסורים את השתתפותם בתהליך רק אם ישראל תתחייב לא לפנות אליהם בנושא השבת גופתו של אלי כהן לישראל, הפתיים שלנו הסכימו לכך, איזה ביזיון, לא עלתה על דעתו של אף אחד מ"חכמי ישראל" במשלחות השלום אצלינו להבין עובדה פשוטה והיא שלסורים פשוט אין מה להחזיר, לא נשאר דבר להחזיר מאלי, מאום. לא את בגדיו, לא את נעליו ולא את כפתיו, אפילו לא את הארון בו הושם לאחר שהורד מהגרדום, הכול הושמד.כל אנשי צוות המשלחת כבר חיכו להוטים לרגע בו יוכלו לחתום על הסכם שלום עם סוריה ששיאו יהיה (זה אמיתי) "לנגב חומוס בדמשק". "הלוקשים" שמרחו ומכרו הסורים לגורמים ישראלים לאורך השנים על הנסיבות המסתוריות של העלמות הגופה של אלי היו רבים ומגוונים ולפעמים אפילו יצירתיים וכל אסכולות "לאסד יש מילה" אכלו את הלוקשים האלה בתיאבון רב.
"פסטיבל מספרי הסיפורים" הסורי
ומי הוא 'מספר הסיפורים' הגדול מונזר מוזלי? במאי 2007 טען מונזר מוזלי (נוכל לתפארת משטרו של אמין אל חאפז) מי שהיה ראש לשכתו של נשיא סוריה אמין אל חאפז (ויש האומרים שהוא היה גם שומר ראשו) בראיון לעיתון ערבי כי אלי כהן נקבר בדמשק ברובע 'מאזה' אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו מאז על בית הקברות בניינים ורחובות, ב 2008 אותו מוזלי כבר שינה גרסה וטען כי איש בסוריה אינו יודע היכן קבור אלי כהן, "קברנו אותו שלוש פעמים, בשלושה מקומות שונים בהפרשים של יום - יומיים, פחדנו שישראל תנחית כוחות בחשאי ותחטוף את הגופה". אגב, בתמונה שמנציחה את אלי במפגש עם הרב ניסים נדבו לצורך תפילת הוידוי האחרונה טרם תלייתו של אלי קלטה המצלמה בתווךאת אותה מפלצת בשם מוזלי, הוא נראה סדיסט, נוטף רוע ואימתני למראה - פשוט מפלצת זה משתקף היטב בצילום.בספר "אלי כהן- תיק פתוח" (טפר, 2017) הוגדר אותו מוזלי פחות או יותר כשקרן פתולוגי (זה כינוי מחמיא לאותה מפלצת בתחפושת אדם), בספרו של שגב "בודד בדמשק" - סיפור חייו של אלי ופעילותו כמרגל (שגב, 1986), מובא תיאור של מונזר מוזלי, מי שהיה העוזר של אמין אל-חאפז הנשיא הסורי ושם יש פסקה שמתארת את רגעיו האחרונים של אלי כהן וכך מתואר: "מוזלי יחד עם חכם ניסים נדבו כהן, הרב הראשי של יהודי דמשק, ליוו את אלי לגרדום,......כשהורידו את גופתו של אלי לבסוף מהחבל עלה עוזר הנשיא (מונזר מוזלי) לקומנדקר הצבאי שלקח את הגופה. הוא נסע לאזור מדברי מחוץ לדמשק"....... ......בהמשך לאותה נסיעה לאזור המדברי מחוץ לדמשק טען מיודענו מספר הסיפורים כי היה אי שם במדבר בור שהוכן מראש וגופתו של אלי כהן פחות או יותר נזרקה לבור, "הבור כוסה ללא טקס וללא סימן, מאז נבנו שם בתים ושכונה ובלתי אפשרי למצוא את אלי יותר"........אגב רצף השקרים וגלגולי הלשון והעיניים של אותו מוזלי רק מחזקים את הסברה על נסיבות לא טבעיות של העלמת הגופה של אלי כפי הנראה על ידו ועל ידי צוות הקברנים שהיו אתו ב 'חוליית המחסלים והמעלימים', בראיון אחר הוא כבר ממש קשר את עצמו לחוליית הקברנים וטען שהוא היה ב"חוליית הקברנים" ש"קברה והוציאה" – "קברה והוציאה" – "קברה והוציאה" את גופתו של אלי בהפרש של יום - יומיים ממקום קברו למשנהו כי לדבריו "פחדנו שישראל תנחית כוחות בחשאי ותחטוף את הגופה", את גופתו של אלי כהן.מוזלי מונה להיות האחראי על הביצוע הסופי, זה היה בידיעתו, באישורו וכנראה שבהנחייתו הישירה של הנשיא דאז אמין אל חאפז שהורה על השמדת הגופה עד אפר ועפר (זאת סברה שהתכנסתי אליה כהגיונית ביותר לאור הנסיבות ולאור סיפורי "אלף לילה ולילה" שלו, אין לי לכך תימוכין למעט כל הידוע על אותו מוזלי שפעל בדרך של שגרה במחשכים לסלק אנשים בעייתיים "שמפריעים לעבודה" ומטאטא את הדרך לנשיא).'אך טבעי' היה שבחלוף השנים ישתנו סיפוריו של אותו מוזלי חדשות לבקרים, כאשר מעשיותיו מעשירות את האוזן השומעת ובעיקר סותרות האחת את רעותה וזורעות דיס אינפורמציה כנראה במתכוון.הנשיא אמין אל חאפז 'אדונו' של משרתו הנאמן מוזלי, חש כל כך פגוע מהפרשה ששמה אותו ללעג ולקלס בעיני כל סובביו, בעיני ממשלתו ובעיני האליטות בסוריה שחמתו בערה בו להשחית עד יום מותו, לו יכול היה לתלות את אלי 10 פעמים הוא היה עושה את זה....הוא באופן אישי ביותר יכול היה לתת חנינה לאלי לאחר גזר דין המוות ולהסתפק במאסר עולם ללא אפשרות לשחרור והוא סירב קטגורית לכל בקשה שכזאת וגם דאג לכך שלאחר סיום טקס התליה והורדת הגופה לא תהיה לאלי קבורה אנושית, למעשה שלא תהיה לאלי קבורה כל שהיא בכלל, מנוי וגמור היה עימו להיפטר מאלי לחלוטין ולא להשאיר ממנו שום זכר וזיכרון בשום צורה שהיא.
היו עוד סיפורים מבית מדרשו של אותו מוזלי הנוכל שטען בראיון לעיתון לבנוני ב 2007 כי אלי נקבר בדמשק במקום שמספר שנים לאחר מיכן סללו כביש מהיר על בית הקברות ולכן "לא ניתן למצוא יותר את קברו של אלי".
ועדיין לא תמו המעשיות והסיפורים - הנה עוד ידיעה שהסתברה כעוֹרְבָא פָּרַח, מקור ערבי סורי בכיר אחר "אלמוני" (ייתכן שגם הוא היה מבית היוצר הדמיוני של מוזלי) טען כי "גופתו של המרגל הישראלי אלי כהן הועברה כבר ב1977 לקבורה בתוך מערה בהר סמוך לקרדאחה, במחוז לטקייה העלווי.
בשנת 2019 נמצאה גופתו של זכריה באומל ז"ל הי"ד על ידי הרוסים בבית קברות בפאתי דמשק ליד מחנה הפליטים הפלסטיני 'אל ירמוך', הרוסים ששלטו הלכה למעשה בסוריה קבלו את האינפורמציה על המקום מגורמי אופוזיציה סוריים, מהמקום הוצאו עוד מספר גופות שסברו לאחר תחקור של מקומיים כי הן של חבריו החללים שנפלו יחד אתו בקרב "סולטן יעקב" בלבנון ואף עלתה סברה כי גופתו של אלי כהן קבורה גם היא במקום, גם כאן הסתבר כי הדבר אינו נכון, למעט גופתו של באומל שאומתה, שאר הגופות האלמוניות נקברו חזרה במקום ממנו הוצאו.
בשנת 2017 אתר חדשות בניו זילנד טען כי חשף התפתחות "מרעישה" ו"חסרת תקדים" באיתור עצמותיו של גיבור ישראל, המרגל אלי כהן.על פי האתר המקומי "ניוזהאב" שמו, שירותי הביון של מדינת האיים חשפו רמז לגבי מקום קבורתו של אלי כהן כשחקרו "פליט סורי בכיר" בעיר אוקלנד, אותו "פליט סורי בכיר" היה בנו של הנשיא אמין אל חאפז, 'חאליד אל חאפז' היה שמו של הפליט, הוא סיפר לאתר החדשות הניו זילנדי:"אני בנו של האדם היחיד על הפלנטה הזו שידע היכן קבור אלי כהן". זה היה נכון, הוא כנראה באמת ידע על גורלו של אלי, הוא ידע שאלי הושמד, 'אבא סיפר לו על כך'.
"אל חאפז ג'וניור" היה מין סוג של Play boy ומהמר כפייתי והוא דרש מיליון דולר "על עזרתו" ובקשתו הועברה לגורמי המודיעין של ישראל שחקרו קצת אודותיו וגילו את "התגלית המרעישה" ו"חסרת התקדים" כ 'כלי ריק' מה גם שהוא לא הצליח לספק שום ראיה תומכת לאמיתות טענותיו אפילו לא תמונה או צילום של המקום שבו הוא טען שאלי קבור, לאור כל אלה הקשר אתו נותק.
תם ולא נשלם.החיפושים אחרי אלי וגורלו ימשכו על ידי מדינת ישראל בכל עת, ללא לאות וכך ראוי שיהיה, למין דצמבר 2024דווח כי ישראל חידשה מאמצים גם במישור הדיפלומטי לאיתור מקום קבורתו של אלי, בינתיים ללא תוצאות, חידוש המאמצים התאפשר בעקבות נפילת משטר אל-אסד עד כה כאמור ללא התקדמות כלל, אולי בעתיד מתי שהוא, משהו ימצא ואלי וחללים נעדרים אחרים יובאו לקבר ישראל אמן.אלי כהן השם יקום דמו
...והשם נקם דם חללו ועוד איך. "ובא יום נקם ושילם", שנתיים לאחר ההוצאה להורג של אלי פרצה מלחמת ששת הימים (05.06.1967) ובסופה של המערכה בה הסורים הוכו "שוק על ירך" במשך פחות מ 2 יממות (1967. 09-10) נכבשה כל רמת הגולן. החרמון נכבש גם הוא על ידי צה"ל ללא קרב ב -12.06.1967.את כל המודיעין שצריך צבא למלחמה היה לנו בזכות אלי, לולא המידע שהעביר אלי כהןלישראל בשנים בהם ריגל בסוריה ספק רב אם כך היה נראה קרב הכיבוש של הרמה הסורית שממנה כל יישובי עמק החולה סבלו במשך שנים.
הירי הארטילרי המקדים לתקיפה הרגלית על ידי הטנקים וטיווח אגדי התותחנים והפצצות מטוסי חיל האוויר היה כל כך מדויק וקטלני בזכות המודיעין שאלי סיפק שניתן לתאר בצורה קצת מטאפורית שלחילות הרגלים פשוט לא נשארה עבודה, רוב שטח הרמה נכבש כמעט ללא קרבות.... ניתן היה ממש 'ללכת זקופים' ולצעוד ללא ירי כמעט עד דמשק לו רצינו, עיקר הנפגעים וההרוגים בקרב כוחותינו היו למצער בגלל טעויות שלנו עצמנו וכתוצאה מאירועי ירי דו צדדי (ירי של כוחותינו על כוחותינו).
הפיקוד הסורי הבכיר נטש ראשון את המערכה, זאת לא הייתה נטישה זאת הייתה בריחת עמוקמבוהלת, אחריו נטשו את המערכה קצינים זוטרים ולחיילים הסורים שנשארו בשטח ללא מפקדים וכמובן ללא פקודות ומבלי לדעת מה לעשות ואיך לנהוג הלאה, לא היה לאן לברוח, בכיוון סוריה חיכו להם שוטרים צבאיים סורים שצלפו בכל מי שניסה להימלט ובכיוון ההפוך חיכו להם "אֵל - יָהוּד", הם הוכו ללא רחם על ידי צה"ל והעדיפו ליפול שבויים או להילחם על נפשם הם מחוסר ברירה, הרמה הפכה לשדה קטל עבור הצבא הסורי.
השם נקם את דם חללו הקדוש אלי כהן על מלא.אנקדוטה.
במהלך השנים הבאות שאחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ניתן היה לזהות בשטחי רמת הגולן ששוחררה על ידי ישראל ציוד צבאי סורי שננטש, כולל נשקים, מדי צבא ורחמנא ליצלן שרידי חיילים סורים - עצמות אדם, אלה הם שרידי חיילים סורים שהושארו על ידי הסורים בשטח לחסדי הטבע והטבע הוא במקרה דלהלן כידוע די חסר רחמים, הם אפילו לא דווחו על ידי הסורים כחללים ולא נאספו על ידי יחידות של האו"ם שזה תפקידם לאחר דיווח לאתר את אותם חללים ולהעבירם לצד הצבא המדווח, לא פעם מטיילים מטעם עצמם או מטעם החברה להגנת הטבע דיווחו לרשויות על ה "ממצאים" המזוויעים הללו ולאחר שהם נבדקו הם נאספו ונקברו, יש לא מעט מקומות ברמת הגולן ש"לא טוילו" וניתן מידי פעם עדיין "להיתקל" באותם "ממצאים" ששוכבים בשטח כ 5 עד 6 עשורים ופשוט לא להאמין כיצד היה מסוגל האויב הסורי להתייחס ככה לחלליו......סוף דבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודות כותב המאמר:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים נוספים מאת אבי בכר
|
גולדה מאיר (מאירסון) היא ללא ספק מיתוס יהודי, מיתוס ישראלי ומיתוס לאומי, גולדה היא לא רק מיתוס לאומי, גולדה הצליחה להתמקם מכוח אישיותה בתודעה כמיתוס בינלאומי חוצה מגזרים ומגדרים, אישיותה המרתקת וסיפור חייה הינם נרטיב לאומי, ציוני, ועולמי. דמותה ופועלה המרתקת מהווה לנו כיהודים החיים את העבר וההווה הציוני אבן דרך ודוגמה ומופת לאישה אשר הקדישה את חייה ופועלה לחלוטין לעם היהודי ושימשה אור לנשים בכל העולם כאישה אשר "עשתה את זה ובגדול" והגיעה למקומה ומיקומה הגבוהים כראשת ממשלה בזכות אישיותה ועשייתה בלבד ללא מורא ללא חסד או התחסדות ואת כל זה עשתה בעולם גברי ושוביניסטי במיוחד בשנים בהם חיה ופעלה.
|
|
האם מדינת ישראל הופכת להיות אל מול עיננו לדיקטטורה ו/או למדינת אפרטהייד עם סימני פאשיזם?? אודה, מכיוון שחשש כבד החל להתגנב לליבי כי אכן המציאות התקשורתית המדווחת אמת היא... החלטתי לעשות מעשה ולבצע מחקר קצרצר, מאמר מחקרי, אשר נשען על עובדות בלבד, עובדות ונתונים מחקריים, זאת תוך הבאת ציטטות ומובאות מדויקות. אני למעשה בדקתי את שתי התיאוריות הבאות: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. או שאולי, מדינת ישראל היא מדינה פאשיסטית, גזענית ודיקטטורה חשוכה.
|
|
התבונה המעשית על פי קאנט ומדוע נכשלים כל הניסיונות לתיאודיציה?
קאנט בנסותו לענות על השאלה הזאת מתחבט באותה קושיה שמעולם לא נתנה מנוח לחלק המאמין של האנושות, והיא התהייה על צדקתו המוחלטת של האל. בעיית התיאודיציה (צירוף המלים היווניות "תיאוס", שמשמעה אל, ו"דיקֶה", שפירושה צדק), כפי שנוהגים לכנותה בשיח הפילוסופי, עוסקת בניסיון לפתור את המתח הבלתי נסבל בין הרוע והסבל שמלווים את עצם קיומנו בארץ ובין הטוּב המושלם המיוחס לאל אשר ברא את העולם ומושל בו.
|
|
כאשר כתב אפלטון את משנתו על מבנה המשפחה כפי שתפס זאת בעת ההיא, היה לו ברור ששלטונות יוון לא יאהבו את הנאמר בלשון המעטה מכיוון שהיא סתרה את מטרת המשפחה על פי תפישתם ועל פי מה שהטיפו, אשר על כן אפלטון מנסה לעדן במעט את משנתו ולמתנה באופן שתתאים יותר לתכתיבי השליטים ואמונתם בכדי למנוע את קצפם עליו, וכך נתפשת המשפחה על פי אפלטון כפי שאני מביא זאת במאמר זה בתוספת היגדים פילוסופיים שונים של אפלטון בנושא משפחה, חברה, מדינה אוטופית וכל מה שמסביבם.
|
|
מאמר זה סוקר את עשרת הימים האחרונים בחייו של היטלר בבונקר בו שהה ובו סיים את חייו בהתאבדות, המאמר מסתמך על עדויותיהם של עוזרים ויועצים ששהו בבונקר לצידו של היטלר בימיו האחרונים ועל ממצאי מחקרים קפדניים שבוצעו לאורך השנים, ומספק 'הצצה' מהימנה ביותר על ימים אלו תוך ציון תאריכים מדויקים לרצף ההתרחשויות, כמו כן נסקרים בו "אירועי שוליים" היסטוריים שלא קשורים במישרין לסופו של הצורר הנאצי והתאבדותו, כגון התרחשויות היסטוריות מחוץ לבונקר וחשיפת קטעים מתוך צוואתו הסופית.
|
|
הלמידה בשיטה הדיאלוגית אמורה לפתח קהילת למידה אקטיבית, אחראית לתהליך הלמידה, סקרנית, כזאת שתהא בנויה על יחסי גומלין מאתגרים בין המורים לחומר הלימוד ולתלמידים. שיטה זאת מוצגת במאמר כאופן הלימוד המשמעותי ביותר כיום והיא מצליחה ובולטת מעל כל החלופות האחרות.
|
|
האסלאם תמך גם בכל מה שקשור לקידום מעמדה של האישה ובשוויונה המוחלט אל מול הגבר, מה קרה אם כך? מה השתבש? מדוע מעמדה של האישה הורע עד כדי הפיכתה עם השנים ל"חפץ" והשפלתה ונחיתותה ברוב מדינות האסלאם?
|
מאמרים נוספים בנושא צבא וביטחון
|
לצערנו, מיגון חלונות הוא חלק אינטגרלי מהיותינו ישראלים בארץ הזו. מיגון חלונות הוא מה שלא פעם אנחנו פשוט לא יכולים להתפשר עליו. הביטחון שלנו ושל היקרים לנו הוא באמת הדבר החשוב ביותר
|
|
המציאות של היום מצריכה מאתנו לקחת אחריות ולהגביר את הביטחון האישי שלנו ושל הסובבים אותנו. מידיי יום אנו שומעים ורואים במהדורות החדשות על עוד קטטה, עוד פריצה לבית עוד אלימות ועוד סיטואציות מאיימות שיכולות בקלות להגיע לסביבתנו הקרובה.
|
|
חוקרים פרטיים לא פועלים רק באזורים מקומיים, חקירות זה תחום שיכול להגיע למספר מדינות בעם מדובר על חקירות נכסים או אנשי ציבור וחשוב לדעת איזה משרד חקירות עשיו להביא עבורכם את התוצאות המשמעותיות
|
|
עד כמה שונה הדיון בנושאים צבאיים ואחרים במסגרת המשפטית הצבאית? קראו את הדברים החשובים הבאים.
|
|
מי – מרכז לזהות המורכב ממוסיקאיות שמפעילות הרכב מוסיקלי, שעוסק בהדרכה בנושאי "זהות יהודית וציונית" בשילוב נגינה של יצירות מוסיקליות מוכרות ומקוריות.
|
|
מי – מרכז לזהות המורכב ממוסיקאיות שמפעילות הרכב מוסיקלי, שעוסק בהדרכה בנושאי "זהות יהודית וציונית" בשילוב נגינה של יצירות מוסיקליות מוכרות ומקוריות.
|
|
אין אחד שלא מכיר את אנשי החליפות השחורות הצמודים לאיש חשוב עם המבט החתום בעיניים והמיקרופון באוזן. מדובר באנשים אשר תפקידם הוא אבטחת אישים.
|
|
|
|
|