הניסיון מלמד, כי בעת האחרונה מסתמנת מגמה מתגברת, של יותר ויותר שחקנים במגרש המסחרי, כולל ישויות ממשלתיות ברחבי העולם, המאמצים גישה ותפיסה חדשנית, לפיה, האופן היעיל והמעשי ביותר ליישוב והכרעת סכסוכים מסחריים ואכיפה של הכרעות בתחום זה, בפרט במישור הבינלאומי, היא באמצעות הליכי בוררות (דוגמת בוררות ICC), להבדיל מניהול הליכים משפטיים בבתי המשפט במדינות השונות. המגמה הזו, אשר באה לידי ביטוי הן בהכנסת סעיפי בוררות בהסכמים שנכרתים בין צדדים, סעיפים שיש להכניס באופן מושכל, והן במימוש והשקת הליכי בוררות בפועל, אינה רק בגלל היעילות הידועה של מרבית הליכי הבוררות, אלא אף לנוכח הסיכוי האמיתי להגינות ולהגעה לתוצאה צודקת משפטית, דבר שלא תמיד יתאפשר במדינות מסוימות, ולנוכח היכולת לאכוף את פסקי הבורר באופן גלובאלי, כמעט בכל העולם וזאת להבדיל ממגבלות רבות באכיפת פסקי חוץ של בתי משפט זרים. אחת הדוגמאות הינה בוררות ICCשהינה בוררות בינלאומית. המגמה הזו, היא תולדה של הניסיון שנצבר משך שנים ושל הכוחות הבינלאומיים במסחר ובמשפט, ונובעת מכך שהמסחר חזק מגבולות פוליטיים וגיאוגרפיים, ותמיד תימצא הדרך לסחור, חרף הקשיים או המגבלות השונים, תוך יישום הכלל הידוע מהמורשת האמריקאית, where there is a will there is a way או במתכונת המקורית To him that will, ways are not wanting. בהתאמה, כידוע, קשרי מסחר אינם נקיים ממחלוקות שמתגלעות, ושחקנים בינלאומיים הבינו, לפעמים בדרך הקשה והכואבת, כי כדי לנהל עסקים מחד, ולאכוף התחייבויות מאידך, עליהם לפנות למישורים פרגמאטיים שיאפשרו להם לכלכל ולשקול פתרונות ישימים בלוחות זמנים סבירים. גם כאן מנגנונים דוגמת בוררות ICC עשויים להיות לעזר. לא פעם גילו בעלי דין, כי כאשר ביקשו לקבל את יומם בבית משפט מדינתי, לא באמת קיבלו משפט צדק או הוגן, עד כדי כך שלפעמים, למשל במדינות מסוימות ביבשת אפריקה, כאשר בעל הדין הנגדי הוא מקומי (כל שכן רשות של המדינה), כל ניסיון לזכות בדין - נועד לכישלון מראש, בשל אופי התנהלות המערכת המשפטית והפוליטית באותה מדינה, ובכך עוד טרם נאמר דבר על היעדר אפשרות לאכוף פסקי דין במקומות שכאלו, אף אם עלה בידי בעל דין להשיג פסק דין לטובתו במדינה אחרת בשל תנית שיפוט. לעומת זאת, טריבונל של בוררים (בד"כ מקצועי) אשר פועל על בסיס כללי בוררות מוגדרים של מוסדות הבוררות (כמו בוררות ICC LCIA, AAA) ובאופן אובייקטיבי (בין אם בדן יחיד ובין אם במתכונת של טריבונל של שלושה) מביא בד"כ לתוצאה הגיונית מבחינה משפטית, וישימה מבחינת אכיפה (בעיקר באמצעות אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958). מכאן, התפתחה אותה מגמה של ניהול סכסוכים בבוררות בינלאומית. לסיכום, כשם שאנו נוקטים בהליכי בוררות מטעם לקוחותינו על בסיס סעיפי בוררות, אנו גם בוחנים, כעניין שבשגרה, הכללת סעיפי בוררות בהסכמים שאנו עורכים ללקוחות, כל אימת שהדבר מתאים.