בדומה לביגוד, מכוניות ופריטים אחרים בחיים, נראה כי גם בכלבים קיימת אופנה. בעבר, היו תקופות של גזעי כלבים פופולריים בארץ – הרועה הגרמני, הבוקסר, הרוטווילר, הדוברמן ולאחר מכן ההאסקי, סמוייד, גולדן רטריבר ועוד. ולאחרונה נראה כי עלתה הנפיצות של פחוסי הפנים למיניהם – בולדוג, פאג, פקינז, בולטריירים וכן השארפיי.
האם אלה שרוכשים כלבים אלה יודעים לקראת מה הם הולכים? האם הם מכירים את התכונות הייחודיות של הכלבים מגזעים אלה?
התשובה לרוב היא – לא ולא! אנשים רוכשים גורים במיטב כספם, לפי המראה החיצוני או לפי צו האופנה ובסופו של דבר, חלק לא קטן מהם מחזירים את הכלבים, מוסרים אותם, או אף ממיתים אותם משום שאינם יודעים להתמודד עם התנהגתם ומנהגיהם והנזקים שהם עלולים לגרום.
השאלה הנשאלת היא – מדוע דווקא לקחת כלב גזעי הביתה?
ובכן, אם אתם באמת בקיאים בגזע מסויים והחלטתם לגדל כלב מגזע זה, להשתתף בתערוכות ולעסוק ברבייה מסודרת- זה בסדר, אבל אם לא כן הדבר – מה רע בכלב מעורב או "רב גזעי"?
האם ידעתם כי בכל שנה מומתים בארץ עשרות אלפי כלבים משום שלא נמצא להם בית? האם אתם מודעים לכך שהעמותות השונות ובתי המחסה לחיות בית עמוסים לעייפה ואינם מסוגלים לקבל עוד בעלי חיים עזובים?
בנוסף לכך, ברבים מהכלבים הגזעיים, יחד עם הטיפוח לתכונות המיוחדות, גדלה השכיחות גם של תכונות בלתי רצויות, כגון פגמים מולדים, בעיות אורטופדיות , בעיות עור, נוירולוגיות ואחרות ורגישות למחלות שונות. יופי הוא עניין סובייקטיבי ואני מכיר כלבים לא גזעיים רבים שנראים חמודים ומשמשים ככלבי בית נהדרים.
לכן, המלצתי לכם- אם אין לכם ממש עניין מיוחד בכלב גזעי, גשו לאחד מבתי המחסה הרבים ואמצו כלב או חתול מהם – זוהי ממש מצווה!
ולאלה שבכל זאת מעוניינים בכלב גזעי – התייעצו לפני כן בוטרינר ונסו לקבל אינפורמציה רבה ככל הניתן, מספרות מקצועית או מהאינטרנט, לפני קבלת ההחלטה. חבל שתקנו בעל חיים ותגלו שאתם שהוא חולה במחלה אשר תדרוש מכם להוציא כספים רבים בבית חולים לחיות מחמד.