בשבוע שעבר פורסם דו"ח מבקר המדינה לאסון הכרמל שהתרחש לפני כשנה וחצי, אסון שבו קיפחו ארבעים וארבעה אנשים את חייהם. דו"ח שעליו עמל מבקר המדינה זמן רב, חלקו התפרסם והודלף לפני פרסומו הרשמי. הדו"ח הזה מעלה בעיני שאלות חמורות לא כלפי המבוקרים אלא דווקא כלפי מבקר המדינה, אף יותר מכך למדינת המישפטיזציה שאנו מדרדרים אליה.
המבקר מטיל אחריות מיוחדת כלפי שר האוצר ושר הפנים ואחריות כוללת כלפי ראש הממשלה והשר לביטחון פנים.
שר האוצר? - אתמהה! תפקידו לשמור על אוצר המדינה ולחלק את התקציב לפי החלטות הממשלה, יתרה מזו, עליו למנוע בזבוז כספים מיותר בגופים לא יעילים ובזבזנים. אין זה מתפקידו לדאוג למערך שאינו ברשותו, אין הוא קובע סדר עדיפויות בתוך המערכים שלהם יש שר ממונה. האם שר האוצר אמור להחליט איזה קרונות רכבת לקנות או לממן? דברים אלה נקבעים ע"פ החלטת ממשלה, ובנושאים המקצועיים הללו יטפל שר התחבורה. מה לשר האוצר וללקויות מערך הכיבוי? לשם כך יש את שר הפנים.
שר הפנים מתריע, מבקש ונלחם עבור מערך הכיבוי, וזה תפקידו. אך מה לו ולאסון האוטובוס שאליו אין קשר ישיר (עם כל הצער שבעצם האסון)? הוא נתן פקודה לאן הסוהרים ייצאו ומתי?! הוא אחראי על מערך הכיבוי ושיפורו.
הבלבול המרכזי נוגע לאושיות הדמוקרטיה. הממשלה נבחרת ע"י הציבור והציבור יחליט על עתידה. במקום זה מגיח המשפטן ואומר: "אני אחליט עבור הציבור". במקום לשמש ולהיות כלי עזר לדרג הנבחר, הדרג המקצועי הופך אט-אט להיות מושל על הדרג הנבחר וזהו אסון וקץ הדמוקרטיה! אנו רואים זאת במעשים שביום-יום במשרד המשפטים, בג"ץ ומבקר-המדינה. צריך לומר לגופים הללו: "אתם לא המחליטים ואתם לא המבצעים". הגופים הללו אמורים לתת שירות: שירותי רפואה, שירותי ביטחון, חינוך, שירות מוניות וגם - שירות משפטי. הגולם קם על יוצרו ועלינו להחזירו למימדיו האמתיים.
הגוף המשפטי אינו נושא באחריות ואינו מבצע. ברור שכל מבצע עושה טעויות, וצריך לבקרו. אולם הגוף המתפשט של המשפט לא יכול לאכול את העוגה, ליהנות ממנה, לחלוב אותה וגם לבקר. לעניות דעתי צריכים לקצץ בכוח המשפטי או אף יש לומר ב"טרור המשפטי" שקיים בארצנו.
בנוסף, ישנו הבדל עצום בין דרג נבחר לדרג מקצועי, הביקורת צריכה להיעשות כלפי הדרג המקצועי. רק במקרי קיצון עליה לעשות כלפי הדרג הנבחר. זאת ועוד, כאשר המשפטן מתערב עד כדי כך, בין אם זה שיתוק של מערכת או קריאה לפעולה, הוא בהכרח מתערב ונהיה כבר חלק מהמערכת, אזי הוא לא יכול לבקר אותה. בפרדוקס זה מנסה היועץ המשפטי ליהנות מכל העולמות, דבר המהווה אבסורד כשלעצמו.
נראה שעודף המשפטנים הקיימים במדינת ישראל מוביל אותנו לאסון לאומי. עולם המשפט אינו יוצר מציאות, אלא מפרש, עוזר, מסייע למחליט ואמור להיות לויאלי כלפיו. אט אט הוא חודר לתחומים לא לו, מנסה להכתיב מציאות ולברוח מהאחריות.
יפה שעה אחת קודם בריסון מערכות המשפט המשתקות את החברה והמדינה בישראל.
________________________________________________________________________________________
מתוך הבלוג של יהושע גלזמן , מאתר הארגון צו פיוס .