גירושין הינו תהליך לא פשוט, בעיקר כאשר מדובר במשפחה, זוג עם ילד אחד או יותר, אשר מחליטים בעצם לפרק קן משפחתי. הילדים עומדים בין אמא ואבא וצריכים למצוא את עצמם לפתע בתוך המציאות החדשה שנכפתה עליהם. ישנה נטייה בבתי המשפט לאורך השנים לתת את הזכויות על הילדים הקטנים לאם, בעוד האב מקבל היתר לבקר אותם או לאסוף אותם לשהות בביתו בזמנים קבועים ובצורה מסודרת על-פי הסיכום שהוחלט. אין אנו באים לערער על נטייה זו, אלא להדגיש את חשיבותה ואת הצורך האמיתי שמתבטא דרכה.
ישנם מקרים לא מעטים בהם האב מוותר על ילדיו, לא מתערב וכמעט לא מופיע לבקר. אין אנו דנים כאן במקרים אלו אשר דורשים גם הם התייחסות עמוקה, אלא במקרים אחרים. הנושא הנידון הינו הצורך האמיתי של הילדים לגדול עם שני ההורים שלהם (במידה כמובן ואין מקרה קיצון כגון הורה מתעלל או שאינו כשיר כלל). כאשר בני הזוג מחליטים להתגרש, הילדים לרוב נשארים עם מי מההורים, עוד הרבה לפני הגירושין עצמם. מישהו עוזב את הבית המשותף, מישהו נשאר. הילדים לרוב כבר אז נשארים עם האמא, אך לא תמיד. בכל מקרה, יש לדאוג כי הילדים יזכו ליהנות מקשר תקין כמה שיותר ויציב כמה שיותר מול שני ההורים, אב ואם, לא משנה עם מי מהם הם נמצאים במהלך התהליך.
אחד הדברים החשובים שיש לזכור הוא כי אתם לא לבד. ישנה מערכת תומכת לצד בתי המשפט לענייני משפחה, מערכת אשר נועדה לעזור לבני זוג בתהליך הגירושים תוך מתן דגש על הילדים – מה עובר עליהם, כיצד יש לנהוג איתם ואיך תומכים בהם. מדובר בהזדמנות מצוינת בשבילכם, בני הזוג המתגרש, לעבוד על בעיות התקשורת שלכם ובכך אולי להצליח להבין כי מה שחשוב באמת לשני הצדדים הוא כי הילדים לא ישאו בנטל הכבד של הגירושין, וכי יש לוודא כי הם לא סובלים יתר על המידה. לא ניתן כמובן לבטל את הקושי לחלוטין, אך הנטייה ההגנתית של חלק מן האמהות איננה במקום. לעיתים קרובות האם אשר נשארה עם הילדים במהלך הגירושין חשה צורך להגן על הילדים מפגישה עם האב "הנורא" אשר ממנו נפרדים. בשביל הילדים, יש לזכור, לא מדובר באותה "מפלצת נוראית" שהאם בוחרת להתגרש ממנה (או כל כיוון מעשה אחר – גירושים בהסכמה הדדית לדוגמא), אלא מדובר באבא שלהם, שהם זקוקים לו ואוהבים אותו.
ישנם סיפורים רבים על אבות אשר נפלו קורבן לנקמנות יתרה מצד אם פגועה אשר חינכה את הילדים אשר ברשותה כי האב הוא לא טוב, כי יש להתעלם ממנו, לכעוס עליו, ואפילו לשנוא אותו. אבות רבים לא זוכים לראות את ילדיהם מספיק, אם בכלל, ולאו דווקא בגלל חוסר הרצון. כמובן שישנם אלו המעדיפים לשים את המשפחה כולה מאחור, וידוע כי חלק מהגברים לא יודעים מה לעשות לאחר גירושין ופשוט נותנים לדברים להתנהל בלי להתערב. לא מדובר בגברים אלו, שכן גם על נושא זה יש לתת את הדעת במאמר עמוק יותר. כאן מדובר בגברים אלו אשר מעוניינים ורוצים לתרום לחינוכם וגידולם של הילדים המשותפים, למרות הפרידה והגירושין, למרות סיום הקשר, ולמרות כל הקשיים שעולים מצורך זה. בסופו של דבר יש לזכור כי הילדים זקוקים לאם ולאב, ולמרות שאולי האם רואה את תכונותיו הקשות והשליליות של האב לנגד עיניה הכועסות לעיתים, אין זה נכון לרוב להפנות עורף לאב המבקש את קרבת ילדיו, ויש למצוא בחוכמה את הדרך לאפשר לאב לממש את זכותו כאב ולתרום לגידול ילדיו, לתת להם את התמיכה, האהבה והחום שהם זקוקים לו גם ממנו.