טיפול נגד תולעים מהווה חלק חשוב ביותר בטיפול השוטף בחיות המחמד שלנו. הבנת הצורך בטיפול קפדני כנגד תולעים עשויה לחסוך לכם ולבעלי החיים שלכם נגיעות בתולעים וסבל מיותר.
זה נפוץ?
לצערנו כלבים וחתולים רבים סובלים בשלבים שונים בחייהם מנגיעות בתולעים. לעיתים הדבר לא יגרום לבעיה משמעותית ובמקרים אחרים – הדבר יבוא לידי ביטוי קליני עד כדי סכנה אמיתית לחייהם. חשוב להבין שהעדר סימנים לא מלמד אותנו בהכרח על כך שבעל החיים אינו נגוע בתולעים.
למה תולעים גורמות?
התשובה לכך תלויה בגיל בעל החיים, גודלו, סוג וכמות התולעים ועוד גורמים. נגיעות קלה בתולעים עשויה שלא לבוא לידי ביטוי כלל ויתכן שנגלה זאת רק במקרה כאשר נמצא תולעת קטנה בצואה. ככלל – נגיעות בתולעים עלולה להוביל לדלקת מעי, כאב ביטני, שלשול, נפיחות בטנית, ירידה במשקל ובעיות בגדילה. במקרים בהם ההדבקה קשה יותר – הסימנים מחריפים והדבר עלול להגיע עד כדי חסימת מעי ומוות.
מעבר לתולעי מעי "רגילות" ישנם גם תולעים שונות שעשויות לגרום לנזקים שונים אחרים.
היבט נוסף וחשוב של נושא התולעים הוא העובדה שחלקן גם מועברות לבני אדם (בעיקר ילדים קטנים).
איך נדבקים בתולעים?
התשובה לשאלה זו תלויה בסוג התולעת אך כככל ניתן להידבק במספר דרכים: בליעת פרעושים (בזמן גירוד או ליקוק הגוף) או וקטור אחר (כדוגמת מכרסמים קטנים), אכילת צואה נגועה של כלב או חתול (הצואה מכילה ביצי תולעים), העברה ישירה מהאם לגור דרך השיליה, או דרך החלב ואפילו הדבקה ישירה בין בעלי חיים.
איך זה נראה? איזה סוגי תולעים יש?
ישנם סוגים שונים של תולעים (ושל תולעי מעיים בפרט) הקיימים בכלבים וחתולים. שתי קבוצות תולעים הנפוצות במיוחד בחיות מחמד הן תולעים שטוחות (תולעי סרט – צסטודות - Tapeworm) ותולעים עגולות (נמטודות).
תולעים שטוחות (תולעי סרט):
קבוצת תולעים נפוצה ביותר. התולעת הנפוצה ביותר בקבוצה זו בקרב חתולים וכלבים היא תולעת הקרויה דיפילידיום קניניום (DipylidIum caninum). תולעת זו מועברת בדרך כלל כאשר כלב או חתול מלקקים או מתגרדים ובטעות בולעים פרעוש. התולעת נראית כמו סרט לבן ארוך הבנוי מקטעים-מקטעים. מקטעים אלו נוטים להינתק מגוף התולעת ואז נמצא תולעים בצואה בצורת "גרגרי אורז" או "גרגרי שומשום". ניתן למצוא אותם גם על גבי פרוות הכלב או החתול, בד"כ בקרבה לפי הטבעת. לרוב הם בעלי יכולת תנועה מעטה אך לעיתים הם פשוט נראים כגרגר מיובש קטן.
ישנם סוגים נוספים של תולעי סרט שונות אך הם פחות נפוצים.
תולעת סרט אחרת המצויה בישראל קרויה אכינוקוקוס גרנולוסוס (Echinococcus granulosus) והכלב משמש כמאכסן סופי עבור תולעת זו. המיוחד בתולעת זו היא שבהדבקה של בני אדם היא גורמת להתנפחות ציסטות באיברים פנימיים כדוגמת הכבד, טחול, ריאות, עצמות ואפילו במוח. המחלה לה היא גורמת באה לידי ביטוי בדרכים שונות ולעיתים נדרש ניתוח על מנת להסירן. כמו כן, הציסטות האלו עלולות לסכן חיים במידה והן מתפוצצות מאחר והדבר מביא לפיזור הטפיל בגוף ולסכנה עקב תגובה אלרגית קיצונית.
תולעים עגולות:
יש תולעים רבות ושונות במשפחה זו. הנפוצות בינהן הן: טוקסוקרה קניס בכלבים (Toxocara canis), טוקסוקרה קטי בחתולים Toxocara cati) ) וטוקסוקרה לאונינה ( Toxascaris leonine) בכלבים ובחתולים . להבדיל מתולעים שטוחות – במקרה זה גוף התולעת מעוגל ועגלגל יותר, כמו ספגטי. תולעים מסוג זה נפוצות מאוד בגורים צעירים מאחר והם מועברים מהאם לעובר בזמן ההריון (דרך השיליה) או לגור בזמן יניקת חלב. לאחר בקיעתן במעיים – הן נודדות באיברים שונים, גורמות לנזק רב וחוזרות למעי בו הן יגיעו לבגרות ויטילו ביצים.
תולעים מסוג זה מדגישות את החשיבות הרבה שבטיפול כנגד תולעים בגורים וכן בנקבות טרם ההריון או במהלכו (בכדי לצמצם את הנגיעות בגורים).
יש עוד סוגים רבים של תולעים, ובהם גם תולעת הפארק הידועה לשימצה. ספרים על גבי ספרים נכתבו על הנושא וחוקרים רבים הקדישו את חייהם למחקר בנושא זה. לצערנו, קצרה היריעה מלפרט על כולם.
איך מאבחנים נגיעות בתולעים?
הרבה פעמים האבחנה מתקבלת ע"י מציאת תולעת בצואה או על הפרווה באזור פי הטבעת. אפשרות אחרת היא לגלות ביצי תולעים בבדיקת צואה פשוטה.
יחד עם זאת, בדיקת צואה אינה רגישה מספיק וחשוב להבין שגם אם לא נראו תולעים בצואה וגם אם לא נמצאו ביצים בבדיקה – הדבר לא מספיק על מנת לשלול נגיעות. מסיבה זו טיפול נגד תולעים (תילוע) ניתן לעיתים קרובות כטיפול תקופתי שגרתי גם ללא אבחנה של נגיעות וודאית וזאת מאחר והטיפול בטוח, יעיל ואינו יקר ביחס לבדיקת צואה. לרוב הטיפול נעשה בזמן הטיפול השנתי בבעלי החיים (כאשר ניתנים חיסונים לחתול או לכלב).
אז איך מטפלים?
הטיפול הוא פשוט למדי ויכול להינתן אפילו ע"י מרפאה וטרינרית ניידת. הטיפול השגרתי המומלץ למען שמירה על בריאות בעלי חיים בוגרים הינו פעמיים בשנה. במידה ורואים חזרתיות של תולעים בצואה – הטיפול עשוי להינתן לעיתים קרובות יותר. בגורים יש צורך בתילוע לעיתים תכופות יותר החל מגיל צעיר מאוד (אפילו לפני החיסון הראשון) וגם בנקבות טרם הריון או המלטה חשוב להקפיד על כך.
הטיפול יכול להינתן בצורות שונות: כדור, סירופ, זריקה או אמפולות לטפטוף על העורף. הכל כתלות בסוג בעל החיים, גיל וגודל בעל החיים, סוג התולעים ורצון הבעלים. לתכשירים השונים ישנם יתרונות וחסרונות שונים. בחלק מהמקרים קיים צורך בחזרתיות על הטיפול לאחר כ-10 ימים (מאחר והחומר פוגע רק בצורות הבוגרות וכעבור פרק זמן זה יהיו ביצים שיבקעו ומהם יגדלו תולעים והמעגל עתיד להימשך).
בשל מגוון אפשרויות הטיפול - חשוב להתייעץ עם וטרינר בנוגע לטיפול הנכון לכלב או החתול שלכם.
אפשר להימנע מהדבקה?
כן ולא...
הטיפול שניתן כנגד תולעים למעשה ניתן על מנת לחסל נגיעות קיימת. טיפול זה לא מהווה "חיסון" כנגד הדבקה עתידית. ניתן להקטין את הסיכוי להופעת תולעים על ידי הדברת פרעושים, שמירה על היגיינה והקפדה על משטר תילוע ראוי.
בסופו של דבר לא ניתן להימנע לחלוטין מהדבקה בתולעים.
ומה לגבי בני אדם? אנחנו עלולים להידבק?
כן! תולעים שונות מועברות בדרכים שונות. אנשים שיותר מועדים להדבקה הם כל מי שמערכת החיסון שלו חלשה יותר (ילדים, קשישים, נשים בהריון וחולים מדוכאי מערכת חיסון או המטופלים בתרופות המחלישות את מערכת החיסון). מסיבה זו מומלץ לשמור על היגיינה, לנקות ארגזי חול ולאסוף צואת כלבים – וכמובן, לטפל כנגד פרעושים באופן סדיר, לשמור על ניקיון אזור מחייתו של בעל החיים ולהקפיד על משטר תילוע קפדני לבעלי החיים.
לסיכום –
שמרו על חיות המחמד שלכם נקיות מתולעים. הדבר פשוט, ניתן לביצוע גם בביתכם ע"י וטרינר עד הבית ועשוי לחסוך לכם כסף ומגוון בעיות רפואיות הנגרמות כתוצאה מנגיעות בתולעי מעיים.