פלטשר מבחין בין סיכונים המהווים הפרה של אינטרס אינדיבידואלי, לבין סיכוני רקע בהם החברה נאלצת לשאת.
גישתו מתבססת על פרדיגמת ההדדיות, משמע יש לשאוב את האחריות הנזיקית מתוך התנהגות המזיק והניזוק יחדיו ולבדוק אם במערכת היחסים ביניהם היוו הצדדים סיכון הדדי אחד כלפי השני.התרשלות אחד הצדדים תביא לחריגה מגבולות ההדדיות, שכן בכך יצר סיכון גדול יותר עבור חברו, ועל כן עליו תוטל האחריות.המזיק חייב לפצות את הניזוק שהוא יוצר כלפיו סיכון בלתי הדדי.
לדעתו של אלון וניני התאוריה אינה מבחינה בין הסוגים השונים של האחריות, אלא מתמקדת רק בהתנהגותם של הצדדים ובמאזן הסיכונים שהם יוצרים, ובמסגרת אותו צדק מתקן, היא שואפת להשבת המצב לקדמותו ע"י הטלת פיצויים על הצד הרשלן. כמו כן ישנה את פרדיגמת ההגינות לפיה בכדי לקבוע זכאות לפיצוי יש לדון ברווחת הקהילה(העלות מן התועלת והאם היה סיכון בלתי הגיוני, לכן הגיוניות הסיכון קובעת האם הקורבן זכאי לפיצויים והן את מציאת האחראי.
לעניין "סיכוני הרקע" לפי פרדיגמת ההדדיות עלינו לשאת ללא פיצוי בסיכונים שאנו כופים בצורה הדדית אחד כלפי השני, ולפי פרדיגמת ההגינות, הנפגע יספוג את עלויות הסיכון ההגיוני היות וסיכונים אלו ממקסמים את התועלת החברתית, אפילו אם לא נוצרו הסיכונים במשותף.
מצב א:
הנהג חשף את הולך הרגל לסיכון בלתי הדדי,(נצא מנק' הנחה שהולך הרגל לא היווה סכנה לנהג, אך גם אם כן רמת ההדדיות לא תשתווינה ככל הנראה). לפי פרדיגמת ההדדיות הנהג יצר סיכון בלתי הדדי ובמקרה של נזק יהיה זכאי הולך הרגל לפיצויים. כמו כן אין מדור ב"סיכוני רקע" כיוון שהסיכון אותו נטלו הצדדים אינו הדדי. ע"פ פרדיגמת ההגינות, העדר הדדיות אינו מהווה מכשול, אם הנהג נהג ע"פ החוק והסיכון אותו נטל נחשב להגיוני אזי נראה בכך "סיכון רקע".(אם לא נהג כחוק לא נראה בכל סיכון רקע) במקרה שיוכר בכך סיכון רקע הרי שהולך הרגל לא יזכה לפיצוי.
מצב ב:
ישנו סיכון הדדי, שני הצדדים, הן הפוגע והן הנפגע חושפים אחד את השני לסיכונים שווים ברמתם לכן יהיה על הפרטים בחברה לשאת בסיכונים הדדים שכאלו.
ע"פ פרדיגמת ההגינות, על הנהג הנפגע לספוג סיכונים הגיוניים, וכיוון שאנו כחברה שואפים לנהיגה ע"פ החוק הרי שנסיעה ב 90 קמ"ש מהווה נהיגה כחוק שמהווה על כן "סיכון רקע" והנהג יספוג את העלות.
מצב ג:
מדובר בסיכון הדדי, החשיפה לסיכון נוצרה במידה שווה, שני הנהגים נהגו בצורה רשלנית ולכן יצרו סיכוני התנגשות גבוהים שווים,(בהנחה שבלמי הרכב במצב דומה) לכן נהיגה רשלנית תחשב להדדית בקרב קבוצת נהגים הנוהגת ברשלנות.
ע"פ פרדיגמת ההגינות, לא ניתן להגדיר מקרה זה כ "סיכון רקע" לכן סיכון זה יצר עלות לחברה ללא כל תועלת בצידה ולכן ניתן לומר כי על שניהם יוטל קנס לחברה או שהם יפצו זה את זה ע"פ מידת הנזק.
.פלטשר מכיר בקיומן של הגנות, אך עושה הבחנה בין הצדקה לפטור. בהצדקה מדובר במעשה ראוי וההתנהגות הייתה מוצדקת ואילו בפטור הפעולה לא ראויה אך לא מוצדק להטיל אחריות על הפרט.
הפטור ניתן בהיעדר שליטה פיזית או כפייה בשל טעות מצד הנאשם ועל כן יזכה לפטור מאחריות.
ז"א במקרי הפטור הפעולה עצמה איננה טובה מבחינה משפטית אך משיקולים מסוימים כגון: אי ידיעה, כורח וכו… ניתן להצדיק את אי הטלת האחריות, כלומר מחילה לגרם הנזק. בעוד שבהצדקה פעולה מסוימת מוצדקת על אף שגרמה נזק , מדובר בהתנהגות חברתית טובה הראויה לעידוד ולכן מוצדקת אי הטלת האחריות משיקולים חברתיים.
עו"ד אלון וניני מסביר כי ההצדקה נבדלת מפטור במקרים של נזק הנעשה בצורה מכוונת, לדוגמא: השגת גבול, ע"פ פלטשר לא תעמוד למשיג הגבול הגנת צידוק אך במקרים מסוימים הוא ייהנה מהגנת הפטור.