מבוא
עדים אנו לאחרונה לתופעה ההולכת וצוברת תאוצה, תופעת הגשת "תלונת שווא", תופעה זו נובעת מרצון המתלונן להשתמש בכלי ניגוח זה כנגד הנפגע / חשוד, אם זה ממניעים נקמניים ואם זה ממניעים של השגת יתרון משפטי כלשהוא.
תופעה בזויה זו של "תלונות שווא", צוברת תאוצה בין היתר אודות להנחיה הקיימת לפיה, לא יינקטו אמצעים פליליים כנגד מתלוננת בגין עבירות אלימות, אונס וכיו"ב. כך מוצאים עצמם רבים וטובים בחקירות משטרה קשות וצולבות במקרה הטוב ואף במעצר במקרה הרע.
תופעת "תלונות השווא", מוצאת את ביטויה בעיקר בתחום המשפחה, כאשר חדשים לבקרים עדים אנו לתלונות שווא חוזרות ונשנות כאשר מטרתם לשמש ככלי מיקוח בבית משפט, או כאמצעי להפעלת לחץ להסכמה על תנאים מסוימים, או ממניע נקמתי.
במאמר זה ננסה להסביר, מה ניתן לעשות כנגד "תלונות שווא" במשטרה, ואיך ניתן ראשית, לעצור תופעה זו, ושנית להיפרע בפיצויים עבור הנזקים ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה כתוצאה מ"תלונת השווא", שגם במהלך זה כשלעצמו יש בו פן הרתעתי כנגד המתלונן לבל יתלונן שוב לשווא.
המסגרת הנורמטיבית
ראשית, נדרשת הוכחה כי המתלונן פעל בחוסר תום לב בהגשת התלונה השיקרית, לאחר הוכחה זו עומדים בפני הנפגע שני דרכים להתמודדות עם תופעת "תלונות שווא": האחד, במישור הפלילי, כאשר המשטרה מגישה כתב אישום כנגד המתלונן בגין שיבוש עשיית צדק, הפצת ידיעה כוזבת, מסירת עדות שקר וכו', והדרך השנייה במישור האזרחי, כאשר האזרח הנפגע מגיש תובענה לבית משפט כנגד המתלונן לפיצויים בגין תלונת השווא.
יחד עם זאת ראוי לציין, כי במישור הפלילי בתלונות שווא של נשים בגין אלימות או אונס וכיו"ב, קיימת הנחייה מס. 2.5 של הפרקליטות ממנה עולה, כי גם כאשר מתברר כי מדובר בתלונת שווא, לרוב לא תועמד המתלוננת לדין וזאת כדי לא להרתיע נשים מלהתלונן בנושאים אלו, יצוין כי עם כל הכאב שבפרט (הנפגע), החליט המחוקק להעדיף את האינטרס של הכלל (ציבור המתלוננים הכנים).
במאמר זה נתמקד בדרך השנייה, במישור האזרחי:
· ראשית, לנפגע עומדת הזכות לתבוע את המתלונן בגין כל אותם נזקים מוחשיים שנגרמו לו כתוצאה מתלונת השווא, כגון: הפסד ימי עבודה להתייצבות בחקירה או למעצר, הוצאות שונות כדי להוכיח את חפותו וכדו'.
· שנית, במקרה בו עו"ד של הצד המתלונן המליץ להגיש תלונת שווא, ניתן להגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אם הדברים יתבררו כנכונים, קרוב לוודאי כי רישיונו של עוה"ד יישלל לתקופה לא מבוטלת.
· שלישית, עומדת לנפגע הזכות לתבוע בגין כל אותם העילות אשר יפורטו להלן:
הזכות לחירות
בהנחה והאזרח הנפגע נעצר במהלך חקירתו כתוצאה מתלונת השווא שהוגשה, ניתן לטעון על הפרת הזכות לחירות, סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מגדיר חירות אישית:
"אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת".
הזכות לחירות הנה זכות חוקתית, מעמדו החוקתי של חוק היסוד מקרין עצמו לכל חלקיו של המשפט הישראלי. עם חקיקתם של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם ... כל שיקול-דעת שיפוטי המוענק על-פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד; ובכלל, כל נורמה חקוקה צריכה להתפרש בהשראתו של חוק היסוד .
"אין צריך לומר כי הפגיעה החמורה ביותר בחופש התנועה והזכות לחירות היא כליאתו של אדם בבית סוהר, על פי צו מעצר או מאסר, והגבלת תנועותיו בין כותלי בית הסוהר" . במקום בו מתלונן אדם לשווא, עליו לדעת מה יהיו השלכות תלונת השווא שהגיש ויגרום לפגיעה בזכותו החוקתית של הנפגע לחירות אישית.
הזכות לשם טוב
בתלונת שווא, שכתוצאה ממנה נגרם מעצר שווא, עצם המעצר הינו משפיל ומבזה את העצור ואת בני משפחתו, ואף אם לא נעצר יש בעצם החשדות כדי ללכלך את שמו הטוב.
בפרשת שוקן , קבע השופט ברק:
"הדין העולה מחוק איסור לשון הרע מהווה איזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות במשטר דמוקרטי: זכות היסוד לשם טוב מזה וזכות היסוד לחופש הביטוי מזה...שתי זכויות יסוד אלה נגזרות מהערך החוקתי של כבוד האדם (פרשת אמר). על הזכות לשם טוב כבר נאמר: "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר...
עוד נקבע בפסיקה:
"הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גוזל את טעם קיומי. שמו הטוב של אדם קובע את התייחסותו שלו לעצמו ואת ההתייחסות של חבריו אליו. הוא קובע את יחסה של החברה אליו. הנכס היחיד שיש לרבים – בין המכהנים ברשויות השלטון ובין הפועלים במגזר הפרטי – הוא שמם הטוב. הוא יקר להם כחייהם" .
עוד נקבע בפסיקה:
"אכן, המשטר הדמוקרטי המגן על החירות של כל אחד מיחידו רשאי וצריך להגן לא רק על גופו של הפרט, אלא גם על נפשו ושמו הטוב. בישראל נגזרת ננגנה על השם הטוב גם מההגנה על כבוד האדם...כן ניתן לעגן לעיתים את ההגנה על השם הטוב בזכות לפרטיות. שכן פרסום שיש בו לשון הרע פוגע לא פעם בפרטיותו של הנפגע ובצנעת חייו" .
לשון הרע
סעיף 1 לחוק לשון הרע מגדיר מהו הדבר שפרסומו עלול להיחשב לשון הרע:
1. "לשון הרע מהי
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
בפרשת שוקן נקבע: כי סעיף זה עוסק במישור האחריות. ההגדרה הקבועה בחוק הינה הגדרה רחבה... יש לברר האם הביטוי הינו משפיל, פוגע או מבזה, וזאת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר ... ההגדרה מורכבת מארבע חלופות. החלופה הראשונה מהווה סעיף סל, אשר "מתארת את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות"... שלוש החלופות הנותרות מתייחסות למקרים קונקרטיים יותר.
על כל פנים, די בכך שהפרסום עלול היה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 לחוק, קרי "להשפיל אדם בעיני הבריות" בכדי לבסס אחריות בגין עוולת לשון הרע.
עוולת הנגישה
סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".
עוולת הנגישה כוללת מס' יסודות מצטברים, אשר בהתקיימם קמה העוולה והנפגע זכאי לפיצוי בגינה והם: פתיחת הליך פלילי, פתיחת ההליך בזדון וללא סיבה סבירה, הליך המסכן חירות ו/או חבלה באשראי שלו, ההליך נסתיים לטובתו (של המבקש) בשים לב כי נטל הראיה רובץ לפתחו של התובע .
אי לכך, מקום שיוכח כי התלונה במשטרה נעשתה בזדון ויעלה מהראיות, כי מטרתה הייתה לפגוע בתובע ובחירותו, ניתן לתבוע בגין עוולה זו.
הנזק – הפיצויים
ראשית יאמר, כי לנפגע עומדת הזכות לתבוע את המתלונן בגין כל אותם נזקים מוחשיים שנגרמו לו כתוצאה מתלונת השווא, כגון: הפסד ימי עבודה לצורף התייצבות בחקירה או למעצר, הוצאות שונות כדי להוכיח את חפותו וכדו'. שנית עומדת לנפגע הזכות לתבוע בגין כל אותם העילות שפורטו לעיל.
בפרשת אמר נ' יוסף פסק כב' השופט ברק, כי הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג 3 יעדים. לעודד את רוחו של הניזוק אשר נפגעה בגין לשון הרע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם הטוב, אשר נפגעה בגין לשון הרע.
כן נקבע, כי כיוון שפיצוי התרופתי, נועד להעניק פיצוי על הנזק שנגרם, הרי שבקביעת הפיצוי בגין לשון הרע, יש להתחשב, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמד הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד, כאשר הבחינה הינה אינדיבידואלית. יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת הפגיעה ובהתנהגות הצדדים, כאשר התנהגות המזיק עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו.
סוף דבר
נמצינו למדים, כי ניתן להתמודד עם התופעה הבזויה הצוברת מימדים בעיקר בהליכי גירושין, ואף למגר תופעה זו ביצירת סנקציות אזרחיות ופליליות כאחת, אף שהמישור הפלילי לא עומד תמיד לרשות הנפגע, אבל במישור האזרחי, עומד לרשות הנפגע מספיק כלים להתמודדות בפני תופעה זו.
יחד עם זאת ראוי לציין, כי תביעות מסוג זה עוטים אופי מיוחד של תביעה, ובשל אופיים המיוחד לא בנקל יקבל בית המשפט את התביעה, כדי להעריך את סיכויי התביעה והצלחתה, ראוי להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, ובעל ידע נרחב בתביעות מסוג זה.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי מקור המאמר:http://www.cmichael-law.co.il/
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.