חפש מאמרים:
שלום אורח
03.06.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

נוסטלגיה – מדוע אנו מתרפקים על מה שהיה פעם?

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב28/11/20091294 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

א. ים הזיכרונות

ככל שהאדם מתבגר, מקשיש ומזדקן, מצטמצם האופק של עתידו. הוא רואה לפניו פחות שנים, הוא עורך פחות תכניות, הוא משלים עם העובדה שהעבר (העשיר והמפואר שלו) הוא הנכס החשוב ביותר שלו. היה זה כאילו חילקנו את החיים ממצב שבו יש לאדם עתיד גדול בעברו למצב שבו יש לו לאדם עבר גדול בעתידו.

 לכן, בשלב מאוחר יותר של חייו הוא מתרפק על עברו, מעלה קטעי זיכרונות, מחייך כשעולה בראשו אפיזודה מהימים ההם. הוא הולך ושוקע בימים שהולכים ומתרחקים, ויודע שלא ישובו עוד.

 מראה פניו במראה משקף את האותות שהותירו בו חיי העמל והיגיעה, הדאגות והחרדות, וגם השמחות והנחת. כשהוא אוחז באקראי תמונה מימי נעוריו ומשווה אותה לקלסתרו כיום, ניכרים מיד ההבדלים והשינויים הכבירים שחלו בו, ואכן, יש למה להתגעגע.

 הוא מטייל בגן פורח ורואה את הגנים בהם התהלך בעבר. הוא מריח ריחות וניחוחות מוכרים והולך במחשבותיו אל המקומות בהם נתקל בריחות אלה לראשונה או בנסיבות מיוחדות.

שביל ביער, פלג מים, אגם קטן, ציפור מצייצת, עשן ארובה, חוף ים, בקתה נטושה, תמונת נוף, עלים נושרים, רוח מנשבת, כל אלה גנוזים אי שם במטמון זיכרונותיו וחוויותיו.

 הוא רואה נערה רצה מול העלם וידיה פשוטות לקראתו וחש את החיבוק שקיבל אי אז.  הוא פוגש זוג צעיר מתנשק, מתחבק בחום או מתעלס וחוזר אל אהבתו הראשונה, אל הנשיקה הגנובה או אל הליטוף המרגש ההוא... לפתע עולים בו שוב אותם ריגושי עלומים סוערים ונשכחים.

 נוסף על כך, ככל שיתבגר ויזדקן, יהיו בסביבתו פחות ופחות "עמיתי זיכרונות"-  אנשים שחוו יחד איתו את החוויות הכבירות ההן, של אז. חלקם הלכו כבר לעולמם, אחרים מתקשים לזכור או לדבר, מיעוטם עקרו לסביבה אחרת. אלה הסובבים אותו כיום, בני דור מאוחר יותר, רואים אותו כמי שחי בעבר, כלומר – משועבד לנוסטלגיה. האם טוב הדבר או שמא רע הוא?

 ובכל זאת, רוב בני הגיל המבוגר חשים רגשי חרטה על שאין בידם משהו מוחשי יותר מן הזיכרונות עצמם, שיביא אותם קרוב ככל האפשר לימים הרחוקים והיפים ההם של ילדותם.

 מי מהם לא נסחף לפרקים או לבקרים בגלי הנוסטלגיה, ומשייט במחשבותיו בים האגדי ההוא של מה שהיה ואיננו עוד?

 עם כל היות התופעה אנושית ומובנת, עדיין מעניין ללבן מדוע היא מתחזקת בשנים המאוחרות שלנו? מה גורם לנו להפנות ראשנו לאחור בתכיפות הולכת וגדלה? מדוע ההתעכבות או ההשתהות על אירוע עבר כלשהו הופכת להיות משמעותית יותר עם חלוף השנים בחיינו?

 ראוי גם לשאול: האם מצבור החוויות שנאגר בזיכרוננו הוא המקום שאליו אנו שבים כדי להתרפק על המצוי בו, או שמא להיפך – הגעגועים לעברנו הם שמובילים אותנו לאותו מצבור ומשדלים אותנו להלך בו?

 ובכלל – האם הנוסטלגיה, כפעולה של התרפקות על העבר מיטיבה עם בני הדור המבוגר או דווקא מבדלת אותם מהדורות הצעירים יותר ומציבה מעין חיץ בין דורי? האם המהלכים בשבילי עברם מתויגים כמי שחלף זמנם, כמי שהולכים ונתלשים מן המציאות העכשווית? כמי שהתקשורת איתם הולכת וקשה?

אפילו התשוקה המוכרת לספר או להנחיל לדורות החדשים את קורות חיינו, האם היא נופלת על אוזניים כרויות או ערלות? האם יש בה כדי לרתק או לעניין את הצעירים במשפחה? האם היא מאתגרת או משעממת את הדור "שלא ידע את יוסף"?...

ב. איש בעקבות גילו

הולך איש במעלה הרחוב ורואה לפניו את גילו, הולך נשען על מקל.

אומר האיש לגילו: "מה זה הקדמת כל כך? מדוע אתה רץ אל הזיקנה? לאן אתה ממהר?".

עונה הגיל: "אתה הוא המתעכב בכוונה. בעצם היית אמור להיות צמוד אלי, כמו בכל השנים מאז נולדנו יחד. לאחרונה אתה מאט את צעדיך כאילו אתה פוחד להודות בנוכחותי.

 אני רואה אותך מתבונן לאחור ומעלה בדמיונך אותי בתקופות רחוקות. המוח שלך מסרב להשלים עם המראה האמיתי שלי.

 אתה הולך למכוני כושר, צובע את שערך, מוריד ממשקלך, מותח את פניך. לפעמים אפילו אני אינני מכיר את עצמי בתחפושות המשונות שאתה מלביש עלי".

 "אתה צודק" אומר לו האיש. "אז, במישורים הפתוחים, יכולתי לרוץ איתך ואפילו להשיג אותך. בגיל עשר רציתי להיות בן שלוש עשרה ובגיל שש עשרה רציתי להיות בן שמונה עשרה. רק אתה ותעודת הזהות שלי עצרו אותי.

אחר כך לא הפריע לי שצעדנו כתף אל כתף כברת דרך ארוכה. דמותך התאימה לי ומראך תאם את תחושתי והווייתי.

ככל שהמישורים נעשו תלולים, כבדה עלי הדרך ואתה התחלת להשיג אותי. אחר כך, מתוך שלא מדעת בא מדעת. במתכוון האטתי את צעדיי וריסנתי את הילוכי. בתוכי חשבתי 'למה לי להגיע כל כך מוקדם לגיל שישים אם אני מרגיש בן חמישים?'. וכך קרה בהתקרבי לגיל שבעים ואפילו שבעים וחמש. לאט לאט התחלתי להסתגל לכך שאתה מקדים אותי ואני – אינני נראה ואינני מרגיש כמוך".

 עונה הגיל: "הרי בסופו של דבר תיאלץ להסכים שאנו באותה נקודה בדיוק, אז אולי יהיה זה לטובתך אם תקדים להשלים עם כך?".

"אבל עד אז" עונה האיש, "עדיין יש לי זמן. מחוגיך יסגרו עלי מתי שהוא אבל למה לי להקדים את המאוחר? לפי שעה אני יכול לחיות ולהתנהג כאילו אני במרחק של שנים אחדות ממך. כוחי עדיין במותניי, שמיעתי טובה ודיבורי קולח, אינני זקוק לעזר הליכה, סביבתי רואה בי אדם צעיר מגילי, יש אפילו נשים נאות שמדי פעם מחייכות לעברי, ולא מתוך רחמים".

 מחייך גם הגיל ואומר: "אם כך, אתה חי בעבר, כלומר שקוע בנוסטלגיה"...

 ג. הבאר הסודית

 כל אחד מביא איתו לעולם לב וטחול, עיניים ובטן, רגליים וריאות ושאר איברים וגם באר סודית הנחבאת מן העין ומצויה אי שם בנבכי הנפש.

בראשיתה – חרבה הבאר, מאין מי חוויות וזיכרונות שיעלו ממעמקיה.

עם חלוף השנים עולים פני המים בבאר. אט אט מתנקזים אליה יובלים של הרפתקאות, זרזיפים של זוטות, נחלים של חוויות, מפלים של אירועים, והמפלס עולה וגואה והמים צוברים עומק וצבע.

הבאר הסודית הולכת איתנו לכל אשר נלך, שותפה לכל הוויות חיינו, עדה לכל מעשינו ומחדלינו.

 שנים רבות איננו שמים ליבנו אל הבאר, משל אין לנו עניין או חפץ בה. היא – אינה מתייאשת ואיננה מאוכזבת. יודעת היא שתורה יגיע וכי ביום מן הימים נהיה כולנו שוחריה ומבקשי קרבתה.

 בהדרגה, מוצאים אנו את מקורות חוויותינו וריגושינו חרבים. אפילו אלה שהורגלנו לשתות ממימיהם אינם שופעים עוד. בצר לנו אנו מגששים את דרכנו אל הבאר הסודית, הנאמנה, זו שהמתינה ימים רבים עד שנשוב אליה.

בשובנו, נראים לנו המים צלולים וזכים, וטעמם מתוק וערב, וקרירותם מענגת ומגעם מלטף וגליהם רכים ואנו מתרפקים עליהם בחום.

ההתרפקות הזאת נוסכת בנו כוח ותקווה, מרץ ושמחה, עלומים ורעננות. אנו שקועים בשיבה אל הבאר ומקורותיה עד שאיננו מבחינים בעומדים מסביב ורואים אותנו כמי שמשועבדים לנוסטלגיה, ובעצם לא אכפת לנו עוד מה יאמרו עלינו האחרים...

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת אברהם אלון

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב17/06/131028 צפיות
רוב המשפחות בארץ הן רב דוריות. למרות "הדבק החברתי" האופייני לישראל נוצר פער גדול, לעיתים לא ניתן לגישור, בין הדור המבוגר (סבים וסבתות) ובין הדור השלישי (נכדים ונינים). ההתקדמות הטכנולוגית המואצת, קצב החיים המטורף, המרדף אחר כסף, תהילה והישגים, מאפיינים את הדור הצעיר ומותירים את הקשישים הרחק מאחור. לעיתים יש תחושה כבדה של ניכור אמיתי, חרף האהבה והכבוד ההדדיים. האם העניין "אבוד"? מה ניתן לעשות בפועל? המאמר מתאר את סיבות התופעה ושורשיה ומציע פתרונות מעשיים רבים.

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב15/08/101220 צפיות
אדם זקן, אלמן, אב לשלושה וסב לשבעה, יושב ומהרהר בחייו ובמצבו. עולים במוחו מחשבות אודות הקשר המשפחתי, תכיפות הביקורים, מהות ועומק היחסים הבין דוריים. חרף המסקנות העגומות יש שביב תקווה במחשבותיו.

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב25/01/101846 צפיות
מחקרים עדכניים מערערים על המוסכמות המקובלות לגבי תפקודו של המוח המבוגר. מתרבים הסימנים שגם בגיל מתקדם אפשר לשמור על חדות המחשבה ולשמר את רוב היכולת השכלית, חרך העלייה בגיל. המאמר מספר על דוגמא אחת מרתקת בנושא חשוב זה.

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב08/12/091050 צפיות
האם אדם מבוגר או קשיש יכול ללמוד כמו בימי נעוריו? האם יכולת החשיבה שלו או זיכרונו מאפשרים לו ללמוד? מה אומרים המחקרים החדשים בנושא? מדוע מסקנותיהם מפתיעות אפילו את חוקרי המוח?

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב07/11/09957 צפיות
בישורת האחרונה של החיים נוטה האדם להתמקד בעברו. העתיד נראה לו קצר, בעייתי, קשה. המאמר קורא להפנות את הראש קדימה ו"להמציא" עתיד אליו כדאי לשאוף ולמענו כדאי לחיות.

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב04/11/091307 צפיות
הררי מילים נכתבו על הזיקנה. דוד אבידן המנוח כתב: "אדם זקן - מה יש לו בחייו"? אכן, הזיקנה נתפסת כמאוסה, עלובה, מסכנה. אומרים שהצעירים שונאים את הזקנים כיוון שהם מראים להם איך ייראו פעם. ואילו הזקנים שונאים את הצעירים כיוון שהם מזכירים להם איך הם עצמם נראו פעם. האם אין מנוס מזיקנה כזו? היש דרך לחיות קשישות וזיקנה מאושרות? איך עושים את זה? על כך - במאמר.

מאת: אברהם אלוןגיל הזהב29/10/091177 צפיות
איך לשמור על עירנות המוח בגיל המבוגר? האם ניתן לחדד את יכולת החשיבה? מה לעשות עם הזיכרון ההולך ונחלש? האם להשלים עם התופעות הללו או להתמרד נגדן? מה עושים בפועל?

מאמרים נוספים בנושא גיל הזהב

מאת: רוני הכהןגיל הזהב04/12/171113 צפיות
יותר ויותר מבוגרים מוצאים כי רכישת קלנועית למכירה היא פעולה שעומדת בכל התנאים לעולם חדש של תנועה עצמאית למדי עבורם.

מאת: שרון צרפתיגיל הזהב28/09/161227 צפיות
חשוב תמיד להיות מעורים בנעשה ולא להזניח מצב נפשי שהחל מדכדוך קל והתקדם אל עבר דיכאון של ממש שממנו כבר קשה לצאת. עבור הגיל השלישי מומלץ להתקדם בעזרת פסיכוגריאטר שמכיר את העולם הזה מקרוב ויכול בצורה מקצועית להקל על הכניסה וההשתלבות בתוכו.

מאת: רועי כץגיל הזהב11/09/161401 צפיות
מכירות חיתולים למבוגרים במבצע מקדמות סטטיסטיקה שאומרת שאחד מתוך ארבעה אנשים עשוי להזדקק לשימוש באחד הסוגים הנפוצים.

מאת: רועי כץגיל הזהב28/07/161297 צפיות
הזדקנות עשויה להיות תהליך מורכב. אתה חווה כתמים כבדים על העור, תנועתך איטית יותר, ואתה לוקח יותר כדורים מאשר ג'ניס ג'ופלין במיטב שנותיה.

מאת: נינה כהןגיל הזהב27/12/151138 צפיות
אם היינו בודקים את מצבם של קשישים בישראל של לפני כשלושה או ארבעה עשורים, היינו מקבלים תמונה שונה לגמרי מזו שאנו רואים היום.

מאת: נינה כהןגיל הזהב27/12/15991 צפיות
בנים ובנות של הורים רבים רואים כיצד מגיע הרגע שבו האדם שיקר להם כל כך אינו מסתדר לבד בחייו. כלומר, שלעתים גם אדם צלול לא מצליח לבצע בעצמו פעולות שלכל אדם אחר נראות שגרתיות ופשוטות מאוד.

מאת: נינה כהןגיל הזהב27/12/15953 צפיות
מאחר ואנו חיים בעולם יצירתי מאוד שבו אנשים מעלים לא מעט רעיונות טובים, הרי שאנו יכולים לראות כיצד בלא מעט מצבים אנו יכולים ליהנות מדבר שנגדיר אותו כ"גם וגם".

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica