חפש מאמרים:
שלום אורח
20.10.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

אישה בלי ראש

אישה בלי ראש פריז

אישה בלי ראש פריז. הצילום נלקח מוויקיפדיה הצרפתית, ערך רחוב לה רגרטייה.

רחובLe Regrattier

לה רגרטייה, באי סן לואי בפריז, נקרא על שם אחד מהקבלנים שהיה ממונה על חלוקת אדמות האי במחצית הראשונה של המאה ה-17. זה היה אחד מהפרוייקטים האורבניים המוצלחים ביותר של אז. אדמות מרעה לפרות הפכו למגרשי בנייה למשפחות העשירות של פריז שחיפשו מרחב להקים בו אחוזות עירוניות. הרחוב נחנך ב-1627 כרחוב לה רגרטייה.

אך ב-1710 שינה הרחוב את שמו והפך לרחוב האישה מחוסרת הראש:

rue de la Femme Sans Teste

וזאת על שום שלט פרסומת לבית מרזח שנפתח במקום ובו נראתה אישה בלי ראש, מרימה כוסית יין, עם הסיסמא: "הכול טוב". אפשר עדיין לראות את השם הישן של הרחוב חקוק באבן. מעליו נמצא פסל שפלג גופו העליון חסר אבל אין לבלבלו עם האישה. מדובר בפסל של ניקולא הקדוש, פטרון הימאים, שהוזמן על ידי בעל אוניות עשיר שגר בבניין. ב-1793 נכרת בחרב ראשו של הפסל על ידי תושב הרחוב שהיה מהפכן, וב-1870 הוחזר לרחוב שמו הקודם, לה רגרטייה.

שלט הפרסום לבית המרזח שכלל ציור של אישה מחוסרת ראש בתוספת הכיתוב "הכול טוב" מקורו בפתגם סקסיסטי שהיה ידוע מאוד במאה ה-17 בצרפת:

Femme sans teste, tout en est bon.

אישה בלי ראש, הכול טוב בה.

הפתגם הוליד סדרת תחריטים מאת הקריקטוריסט והמו"ל ז'אק לנייה: Jacques Lagnier (1600-1675)שהחל מ-1660 הציפו את השוק. נראה בהן נפח בשם Lustucru לוסטוקרו שפעם עורף ראש של אישה ופעם "מתקן" אותו בפטיש. מקור השם הוא בביטוי

L'eusses-tu cru

האם היית מאמין. ואכן, מי יכול להאמין שאפשר לרפא את ראשה של אישה? בתקופה זו, אמצע המאה ה-17, שבה ניסו נשים צעירות ועשירות מהשכבות התרבותיות הגבוהות להשתחרר מעול הגברים, לרכוש השכלה, להגדיר ולהאדיר את אישיותן, להתבלט בלבוש ובדיבור מעודנים, המיזוגיניה (שנאת נשים) גברה והלכה. מה שנקרא:

Le mouvement pr?cieux

"תנועת הגנדרנות", היה תופעה חברתית קצרה אך משמעותית ששרדה פחות מעשור (1654-1663). ה"גנדרניות" או ה"ענוגות" שמו דגש על עידון אמנות השיחה, הנימוסים, ההתנהגות, יחסי האהבה והספרות. בסלונים שפתחו בבתיהן המפוארים השתתפו גם גברים, סופרים ואינטלקטואלים רבים. שיחקו בהם משחקי חברה, חיברו שירים ודיברו על פילוסופיה, מדע, דקדוק, שפה, ידידות ואהבה. ה"ענוגות" דרשו עצמאות ושוויון זכויות בחיי הנישואים והיו אף כאלה שהתנגדו למוסד והציעו דרכים חלופיות, חשיבה נועזת ביותר בתקופה ההיא. הזרם התפוגג במהרה, אך משך את תשומת הלב למעמד האישה, סלל את הדרך לדיון על תפקידה בחברה והניח את היסוד להתעוררותן של התנועות השונות לשחרור האישה בצרפת ובארצות אחרות. ה"ענוגות" שלעתים נטו להגזמה בלבוש, בדיבור ובהתנהגות, שימשו מטרה לחיצי לעג של סאטיריקנים רבים. ידוע במיוחד מחזהו של מולייר, "הענוגות המגוחכות".

התחריטים השייכים למסורת לוסטוקרו מבטאים באופן גס יותר את המיזוגיניה של הגברים המאוימים. כך רואים באחד מהם קהל בעלים המושך בכוח את נשותיהם ל"מרפאתו" של הנפח לוסטוקרו. חמורים עמוסי סלים מלאים בראשי נשים מגיעים אל לוסטוקרו ועוזריו. אלה מבטיחים לבעלים שאחרי ה"טיפול", תחזורנה הסרבניות, הבוגדניות, הערמומיות, השטניות, ותהיינה ממושמעות וצייתניות, במילה אחת - טובות. שליטה מוחלטת מובטחת, תמורת תשלום, לבעלים הנרגנים. למיעוטי יכולת, בחינם. ביד אחת אוחז לוסטוקרו, החבוש בכומתה, בראש האישה במלקחיים, וביד שנייה הוא מכה בו בפטיש, בדיוק כמו האל הרומי וולקן (הפייסטוס, בשמו היווני), פטרון הנפחים, אל האש, הרי הגעש והמתכות, המיוצג בתנוחה דומה כשלראשו מצנפת האומנים. יש לציין שהאל וולקן מגלם את האש הטובה, עליה נשענות התעשייה והתרבות של בני האדם אך גם את האש השורפת והמכלה. בכוחו לשחרר ברקים, סערות וכוחות געש הרסניים אך הוא זה אשר יכול להשקיטם ולהביא לסיומם. אמביוולנטיות דומה נראה בהמשך בהתפתחות תדמיתו של כפילו, לוסטוקרו.

אישה בלי ראש

בתחריטים אחרים מאותה סדרת לוסטוקרו, גברים שכרתו את ראש נשיהם כעונש על אי כניעותן משחרים לפתחו של לוסטוקרו המוצג כשופט. לוסטוקרו הומצא ביסודו כדמות הומוריסטית-קרנבלסקית בעלת שם קומי שהופעתה גרוסטסקית ונלעגת. אך בתחריטים, גדושי הראשים הערופים, יש ביטוי ליצרים פראיים, אלימים ואכזריים.

וגם הנשים, שנקמתן לא מאחרת לבוא, משתתפות ב"קרנבלים". כמה שנים לאחר מכן, ב-1663, צץ תחריט שבו הן מכות בפטיש בראשו של לוסטוקרו ומחזירות לעצמן את ראשיהן הערופים המתאחים לגופן.

תחריטים רבים אחרים המתארים את הוצאתו להורג של לוסטוקרו צצים בעקבותיו ובהם נראות הנשים מסירות את ראשו או סוקלות אותו באבנים.

דמותו האגדתית-פולקלוריסטית-פופולרית של לוסטוקרו עוברת ברבות הזמן גלגולים רבים ושונים. לוסטקורו ששימש מכשיר ענישה של בעלים בנשים, מסייע במאה הקודמת לאבות לאיים על ילדיהם. כך מפחידים שירי ערש את ילדי נרבון ומונפלייה בספרם על לוסטוקרו מפלצתי המצויד בתרמיל שעובר ליד החלונות כדי לחטוף את הילדים הרעים שלא ישנים, קולו כנהמה וצעדיו כקול סופה – הדים לדמיונו לאל האש וולקן שהיה גם מעוות צורה וצולע.

אך ברבות הזמן איבדה הדמות את ממדיה החשוכים והפכה לענק טוב לב, עליז ומצחיק. בשנת 1911, אחרי קונקורס מאיירים, נבחרת דמותו של לוסטוקרו לסמלה המסחרי של חברה צרפתייה לייצור אטריות שהוקמה כעסק משפחתי בגרנובל.

מענק אוכל ילדים הופך לוסטוקרו לענק מאכיל, משביע ילדים ומסייע לאימותיהן, חביב עקרות הבית. בשנת 1982 משיקה החברה שגדלה ונקנתה על ידי ענקית בינלאומית את המותג לוסטוקרו לאטריות טריות. האם היית מאמין.

מוזמנים לקרוא את מאמרי "כיכר מונתולון, פריז", שגם בו מדובר על נשים בלי ראש, ועוד ועוד. המאמר חושף את סיפורה רב התהפוכות של הכיכר מהמאה ה-17 דרך שתי מלחמות העולם ועד היום. בבלוג שלי:

https://liebermanorna.wordpress.com/

 



תגיות המאמר: צרפת, אמנות, פריז, צרפתית, אי, סן, לואי


 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה

 

עיסוקי בשפה העברית כמורה באולפן הביא אותי לכתיבת מחקר ארוך שנים על לשון המקרא שממנו עיבדתי את ספרי: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה. ההרפתקה המרתקת התחילה עבורי כשהבחנתי, להפתעתי, שכל מילה ומילה מכילה כפיל ניגודי: רע (ההיפך של טוב)/רע, רעות, רעיה, און (כוח)/און (חולשה, עצב), חיל (גבורה)/חיל (פחד), חלש/חלש על, שר (שריר, שררה)/רש, עמד/מעד, פרה/רפה, שואה/ישועה, ציון Tsiyon(ארץ פוריה)/צָיון  Tsayon (צייה), חופה (הגנה)/פח, פחת (מלכודת), ברא (יצר, הוליד)/ בֵּרֵא (חתך, דקר, הרס, הרג), תם/טמא, נגע/עונג, שֵׁדִים/שדי, אל/לא ועוד הרשימה ארוכה. הצמד גלות/גאולה ידוע לכול, מצוטט ונלמד רבות, אך לא הייתי מודעת לעובדה, לפני שניגשתי למחקר, שמימדי התופעה רחבים כל כך.

כפל המשמעות אינו מאפיין את העברית בלבד. הבלשן הגרמני קרל אַבֶּל (1837-1906) זיהה תופעה זו במצרית עתיקה שבה אותה מילה ציינה שני מושגים מנוגדים. המילה כֵּן, למשל, פירושה היה חזק וחלש בעת ובעונה אחת. המצרים הקדמונים, לפי התיאוריה של קרל אבל, לא יכלו להבין את מושג הכוח בלי להשוות אותו לניגודו. התפתחות השפה ודובריה גרמה במשך הזמן להתפצלות המילים. המילה כֵּן שפירושה היה חזק וחלש התפצלה ל-ֵּן חזק ול-כָּן חלש. קרל אבל ייחס את התופעה לכל השפות השמיות וההודו-אירופאיות שבכולן ניתן עדיין למצוא שרידים לאופן החשיבה הקדום. בלטינית, ביוונית ובאירנית, לתואר קדוש יש שני פנים, פן חיובי, הקשור לאופיה הידידותי לאדם של השכינה ופן שלילי, מאיים, המצביע על מי שאל לו לאדם להתקרב אליו פן יבוא עליו עונש נורא.

ממצאיו של קרל אבל נתקלו בהתנגדות קשה מצד עמיתיו ולולא מאמרו של פרויד מובנים מנוגדים של מילים עתיקות המסכם את התיאוריה של הפילולוג, שאותה מצטט אבי הפסיכואנליזה כדי להקביל אותה לאמביוולנטיות של החלומות, קרוב  לודאי שקרל אבל היה נבלע לחלוטין בתהום הנשייה. פרויד שחיפש קשרים בין פסיכואנליזה להיווצרות השפה קרא בשקיקה את כתביו של קרל אבל ופרסם עליהם את מאמרו המפורסם שבו הוא עורך הקבלה בין הגאי השפה לדימויי החלום. חקירת לשון המקרא מוכיחה על אף הכול שקרל אבל צדק גם צדק. ואף יותר מכך, לשון המקרא כל כולה חתומה בחותם הדואליות הטבוע לא רק בסמנטיקה שלה אלא גם בכל מבניה, בין אם הפונטי, בין אם התחבירי ובין אם הדקדוקי. אותיות אהוי, למשל, בניגוד לכל האותיות האחרות שאינן אלא עיצוריות בלבד, ממלאות תפקיד הן של עיצור והן של תנועה. זכות היתר שממנה נהנות אותיות אלה נובעת מקרבתן הרבה לייצוג האלוהות. כל האותיות נתפשות, ליתר דיוק, כמייצגות את אלוהים, אך אהוי קרובות אליו יותר: א (אלף - במקום הראשון, "אלופה" וקודמת לכול) מסמלת את ראשוניותו ומצוינותו ו־הוי שמרכיבות את השם המפורש מסמלות את נצחיותו (היה, הוה, יהיה). כשאותיות אהוי נהגות כעיצורים, הן מייצגות את הפן הנתפש של אלוהים (אימננטיות) וכשאותן אותיות ממלאות תפקיד של תנועות ולא נהגות, הן מייצגות את מה שאין בכוח האדם לגלות (טרנסצנדנטליות). כשאותיות אלה מופיעות בשורשי פעלים, התנהגותן לובשת פנים מרובות. במקרים מסוימים, הן נמצאות אך משמשות כתנועה ולא הוגים אותן (קָרָא, למשל, מגזרת נחי ל"א, ק.ר.א, האלף הופכת לנחה). לעיתים הן אף נעלמות לחלוטין (גָּר מגזרת נחי ע"ו-ע"י, ג.ו.ר, הוו חסרה). לעתים הן מתחלפות באות אחרת מאותה קבוצה (הוֹרִיד מגזרת נחי פ"י, י.ר.ד, הוו הנחה באה במקום היוד השורשית. דוגמה נוספת: עָשָׂה מגזרת נחי ל"י, ע.ש.י, ההא הנחה באה במקום היוד השורשית. היוד השורשית בוחרת לה להתחבא מאחורי אותיות אחרות, בהתאם למקומה בשורש הפועל: כשהיא פ' הפועל, י.ר.ד, י.ל.ד, י.ר.י, היא "מתחפשת" לוו בהפעיל - הוֹרִיד, הוֹלִיד, הוֹרָה; כשהיא ל' הפועל, ע.ש.י, ק.נ.י, י.ר.י,  היא "מתחפשת", במקרים מסוימים, להא בפעל - עָשָׂה, קָנָה, יָרָה). בין אם האל מופיע, בין אם הוא מסתתר ובין אם הוא מתחפש, הוא תמיד אינסופי ונמצא בכל מקום, אומרות לנו אותיות אלה שאופיין כפול. גם תופעת הסמיכות הנפוצה כל כך בתנ"ך (למשל, רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בראשית א:יד; חַיַּת הָאָרֶץ, פס' ל) מחברת בין שני רכיבים ויוצרת ביניהם קשרים סמנטיים מגוונים תוך שהיא ממזגת אותם, מבחינה פונטית, למילה אחת. ניתן גם להוסיף בינתיים את הביטויים הנקראים צימודים, תֹּהוּ וָבֹהוּ (בראשית א:ב), שֹׁד וָשֶׁבֶר (ירמיהו מח:ג), כַּפְתֹּר וָפֶרַח (שמות כה:לג) שבהם, בניגוד לסמיכות, שני המונחים, המחוברים בוו קמוצה, שומרים על עצמאותם כשתי מילים העומדות בפני עצמן, נרדפות אומנם אך נפרדות. מומחי השפות המסופוטמיות מצהירים כיום שתופעת הדואליות שולטת גם בבבלית ואף בכל הלשונות שנכתבו בכתב היתדות.

הדואליות הטבועה בשפה משקפת את הדואליות המאפיינת את אלוהים, שליט אחד וכל יכול, נגלה ונסתר, ממית ומחיה, בורא הטוב והרע, יוצר האור ועושה החושך שמחץ את התוהו, גאל את הבריאה משִּׁביהּ ורפאהּ מחוליהּ. מפי עליון יצא הרע והטוב. כל מילה ומילה כמו חצויה לשניים, מכילה את הרוע הנורא של התוהו ובוהו, רעש, רעד וטבח, המזוהה עם האלילות ואת הטוב המתוק של הבריאה, שלום שלווה ובטח, סמל האמונה המונותיאיסטית המובעת בתנ"ך. ראיית העולם החדשה מעניקה לדו-הקוטביות של השפה משמעות מוסרית ספציפית בדרישתה לבחור בערכים שהיא מסמנת אותם כטובים ומבורכים, ערכי הבריאה, ולהתרחק מעולם האלילות המקולל, המתויג כשטני ומועד לכאוס. התורה נותנת לפני בני ישראל את הטוב והרע, את החיים והמוות, את הברכה והקללה, את שמירת חוקי ה' או את ההליכה אחרי אלוהים אחרים ומכוונת אותם לבחור בבחירה הנכונה: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים יא:כו-לב, ל:טו-כ). מטרת נושאי הדגל של המונותיאיזם התנ"כי היא לתקן את בחירתם של אדם וחוה ברע, באלילות ובמוות כך שכל משמעויותיהן השליליות של המילים שהתפרצו מכלאן ברגע בו נגסו שיני החוטאים בפרי המתוק שהפך למר תאבדנה את כוחן ואף תיעלמנה.

חקירת מילות התנ"ך לפי שיטתו של הבלשן העלום, קרל אבל, מגלה אופקים חדשים ומרתקים. משמעות האותיות והדרך הלא שרירותית בה הן מצטרפות למילים, חקירת קשרים סמנטיים בין אותיות ומילים דומות בצליליהן למרות הכתיב השונה (תָּוֶךְ/טֶבַח), התחקות אחר קשרים ניגודיים בין מילים קרובות (אֵל/אַל/לֹא), ולפעמים אף זהות (חֵמָה במובן של רַעַל נְחָשִׁים/יַיִן מֻרְעָל/זַעַם אֱלֹהִים לעומת אותה מילה במובן של חֶמְאָה, מַאֲכַל מוֹתָרוֹת מְפַנֵּק; שׁוֹד, במובן של שְׁדִידָה וּגְזֵלָה לעומת אותה מילה במובן של שְׁדֵי אֵם הַמְּנִיקָה בְּאַהֲבָה), פרישת מניפות אנגרמות של מילים (חֵץ/צַח, חַף/פַּח, פִּגּוּל/פִּלּוּג, רָקַע/קָרַע/עָקַר/עָרַק), כל אלה יגלו לנו איך עיבד המונותיאיזם התנ"כי את המיתוסים האליליים כדי להתאימם להשקפת עולמו המתבדלת ובאיזו חיוניות יצק תוכן חדש ומהפכני למסגרות הקיימות כדי לעודד את החברה האנושית לעדן את החייתיות הטמאה הטבועה בה מנעוריה, להתעלות ולהיטהר.

 ביתור הרע, לפי המקרא, חייב להיעשות לפי דגם בריאת העולם שבה בותר התוהו ובוהו, מפלצת דמויית נחש, ונחצה לשניים, בתווך, שוסף, נטבח ונזבח. מחיצת קרח זכה ודקה התקשחה ופלחה את מותני הענק המימי, מבדילה בין מחצית גופו העליונה  ומחצית גופו התחתונה. מסך ספיר זה שנקרא רקיע בישר את רגיעת הים הקדמון. חציית המים הראשונית, ביום השני לבריאה, המסמלת את אילוף חיית התוהו ובוהו חסרת הרסן, משמשת בתנ"ך כדגם על לכל פעולות האדם שראוי להיקרא בשם זה. כל החציות שעליהן יסופר לאחר מכן, הן במובן הביתוק (ברית בין הבתרים, בראשית טו, ניתוח צמד הבקר בידי שאול, שמואל א, יא:יז...) והן במובן הצליחה (ים סוף, הירדן, היבוק...) תחזורנה בווריאציות שונות על האקט הקוסמוגני המכריע של חלוקת המים לשני חלקים שווים, באמצעם. הצולח את המרחב והזמן חוצה אותו לשניים בגופו (וגם בנפשו) וחוזר בהכרח על פעולת הבריאה. כל מעשה ותנוחה, במילים אחרות, התנהגות האדם בכללה, חייבת, לפי התנ"ך, לחקות את כוונת מעשה פילוח המים, דהיינו, להפוך את התוהו הטמא לבריאה הטהורה. הרקיע פילח אכן כחץ את התערובת הבוצנית והעכורה והֲפָכָהּ למים צלולים וזכים. מהמילה חֵץ נגזרו המילים חָצָה ו-חֵצִי. חֵץ, בשיכול אותיות - צַח - רומזת לאופיו של הפיצול שבאמצעותו היטהרה טומאת הכאוס. פִּלּוּג מי בראשית הפך את הַפִּגּוּל לצחות.

מקור החיים מצוי, אכן, לפי התנ"ך, בפירודם המבוקר של המים. הטוב פילח את הרע בְּחִצּוֹ. ריבוים המרשים של הפעלים המציינים את פעולת ההפרדה (בָּצַע, בָּקַע, זָמַר, חָצַב, חָצָץ, חָתַךְ, טָבַח, כָּרַת, נִפֵּץ, נִתַּח, קָטַף, קִצֵּר, רָצַץ, שִׁסַּע, שִׁסֵּף, תִּוָּה/הִתְוָה ועוד הרשימה ארוכה) משמש הוכחה ניצחת לחשיבותו של הפילוח במעשה הבריאה המכונן. כל מילות התנ"ך ספוגות, כדוגמת התואר רָטֹב,  בטבעם הכפול של המים ונושאות משמעות חיובית ושלילית.

מתנין צמא דם, יהיר ומתנשא, הפך הים לבעל בריתו של הבורא, מודע לערכיו, עורג לקרבתו. תהליך הזדככות המים (מזכיכות לזכות, מגאווה לגעגועים) מבשר את שיבת בני ישראל הסוררים לגבולות נחלתם, מגלות לגאולה. הדרך ממדבר ישימון, לארץ פורחת, מצָיון   Tsayon (צייה) לציון  Tsiyon ,  עוברת באפיק שבו זרמו מי הבריאה כדי להתקבץ בגבולותיהם. עוד לפני שהגיעו המים ליעדם, כבר הפרו את השממה בדרכם, רמז להתלכדות ההפכים העתידה לבוא. מטוהרים ומזוככים, לאחר שהתמרקו ביסורים, מעפילים בני ישראל לארצם, כמו מי התוהו שחצו הרים ובקעות בדרכם למקום שיועד להם (תהילים קד:ו-י), אל מקום אחד (בראשית א:ט).

עידן הגאולה יאופיין אכן בהשלכת האחר ובדבקות באחד. זעקותיו האימתניות של התוהו שפרצו מלב המילים ברגע בו ננגס הפרי האסור תהפוכנה לרינה ולשירה. המיליל יהפוך למהלל. החוזרים לארצם יזכו לחיות בגופם ובנפשם את רגע איחוד ההפכים הנדיר והעצים שבו הופך הנחש את ארסו העז לדבש מתוק. התגוששות מובנים מנוגדים בבטן אותה מילה, כבמאורת נחשים מתפתלים, תסתיים בהתיישרותו של המעוקל ובהיטהרותו של הטמא. האלילות תחלוף, הרע יוסר, הזר יתמוסס, האחר יימוג, הכפילות תיעלם. האל יהיה אחד, שמו יהיה אחד, מערכת הערכים תהיה אחת, שפת העמים תהיה אחת, פיהם וליבם יהיה אחד: 

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. (צפניה ג:ט)

ד"ר אורנה ליברמן

המאמר מבוסס על ספרה של הכותבת: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, אתר מנדלי, יהדות

קישור לספר:

 http://mendele.co.il/?wpsc-product=sfathatanach

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ד"ר אורנה ליברמן

מאת: ד"ר אורנה ליברמןבריאות גיל הזהב29/04/16960 צפיות
בסדנה לחיים נכונים ובריאים נראה את הדרך לאזן את המערכת ההורמונלית באופן טבעי, מהם המזונות והתוספים החשובים ביותר להצערת הגוף, איך למנוע סרטן, להוריד סוכר, לשפר יצירתיות ולהגביר את השמחה, המוח, הריכוז והזיכרון. נלמד מהן 5 הבדיקות החשובות להעריך את תהליכי ההזדקנות וכיצד לייטב את התוצאות. כמו כן, נלמד דרכים לבדוק באופן אישי את רמות הויטמינים והמינרלים מעכבי ההזדקנות, שכל אחד מאתנו חסר וזקוק להם.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןבלשנות30/03/165614 צפיות
שר במקרא הוא איש בעל עמדת כוח, שליט, מושל, שופט, מפקד צבא או בעל תפקיד אחראי אחר. רש הוא עני, נקלה, נחות דרגה וחסר אמצעים. האם אין רש היפוכו הגמור של שר?

מאת: ד"ר אורנה ליברמןיהדות27/01/16685 צפיות
המאמר, שני בסדרה לאחר "בריאה כצריפה" בוחן את המעברים בין מים של נחושת וברזל למים של כסף וזהב, המבוססים כולם על המעבר הראשוני מהתוהו ובוהו לבריאת העולם. ההקבלה הניגודית שבין הביטוי השגור אֲפִיקֵי מַיִם (מים זכים, כסף וזהב) לבין הביטוי הנדיר אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה (מים עכורים, נחושת וברזל) ממחישה את התהום שבין שני העולמות המוצגים במקרא כעולם האלילות, הרוע והגסות לעומת עולם תורת ה’, הטוב והחן.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןיהדות12/01/16676 צפיות
המאמר בוחן את תהליך זיקוק הכסף כאמצעי המחשה לתיאור זיכוך המים בבריאת העולם. דימוי הכסף הצרוף, שזוקק מסיגים מאוסים חופף לתיאור המים הזכים שחולצו מבוץ וביצות שורצי תנינים ונחשים. המים הקדמוניים, הבוצניים, הסרבניים, מזוהים עם האלילים הזרים, רהב, נחש ותנין - מפלצות בעלות גרמי ברזל ובשר נחושת. אלה, שזקפו ראש כנגד האל הבורא, הותכו, נשרפו, רוקעו ועוצבו באש מפוחו של הצורף הגדול. כור ההיתוך מאחד אך גם מנתק את הסיגים.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות20/11/151901 צפיות
על הסופר הצרפתי ברנרדן דה סן-פייר וספרו המשפיע "פול ווירז'יני", רב מכר היסטרי. פול ווירז'יני, יצירי דמיונו של דה סן-פייר, "ילדיו המאומצים", כפי שכינה אותם, הפכו לאגדה, שהכתה גלים בעולם כולו, ונתנה השראה לאמנים רבים, מפרסומו ב-1788, ערב פרוץ המהפכה הצרפתית ועד מלחמת העולם הראשונה, אם לא עד ימינו אנו.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות17/10/151587 צפיות
ספרה האוטוביוגרפי של דלפין דה ויגאן על חייה ומותה של אמה, שסבלה מדו-קוטביות, זכה להצלחה אדירה בצרפת. מדוע?

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות17/10/151255 צפיות
הרומן מיועד לאוהביו המושבעים של דאגלס קנדי שכותבת המאמר נמנית עליהם. לאחרים ולמתחילים אני מציעה לדלג עליו. Douglas Kennedy, Five Days, Atria books, 2013

מאמרים נוספים בנושא אומנות - כללי

מאת: שלום כהןאומנות - כללי27/09/19124 צפיות
סרטי תדמית אנו פוגשים במסגרות כמו מערכות בחירות ובחירת ראשי איגודים ולשכות ציבוריות, אך בתחום המכירות יש לתחום הזה משמעות ענפה.

מאת: אבי דוידיאומנות - כללי15/04/19790 צפיות
מידע שימושי לקראת פנייה ראשונה אל מתקשרת מיסטית.

מאת: עופר שלואומנות - כללי07/01/191237 צפיות
מי מהגולשים כאן חובב אומנות וציור? מעוניינים להכניס קצת צבע ועניין לבית או למקום העבודה?

מאת: tiloniאומנות - כללי07/05/182036 צפיות
תכנון מצבות הוא עניין שיש לקחת בכובד ראש. על-מנת להבטיח תוצאות טובות, יש להקפיד על חומרים איכותיים. על צוות עובדי החברה לכלול אנשים מקצועיים ואמינים הרואים שליחות בכל העבודה הזו של ייצור והתקנה של מצבות

מאת: ירון כהןאומנות - כללי15/02/181687 צפיות
ענף הערכת התכשיטים הוא ענף פופולרי המבוסס על מוניטין חזק, גיליתם תכשיט עתיק או פריט אספנים? גשו למעריך מקצועי, בעל וותק ומומלץ.

מאת: לילה בן הרוש אומנות - כללי20/11/171336 צפיות
רוצים לכתוב את עצמכם? לצייר מעצמכם? ליצור את העסק שלכם? לשיר ולנגן את המוזיקה שלכם? להביא לעולם את הסדנה שלכם? ללמד את השיטה שלכם? לשדרג את מערכות היחסים שלכם? סדנת דרך האמן סוללת את הדרכים לשם, כדי לזהות את הייעודים, לדייק את החלומות ולהביא לחיים את כל מי שאתם.

מאת: moraleאומנות - כללי15/08/173829 צפיות
לפני שנים לא רבות, היינו הולכים חנויות אשר היו מתמחות בכל מה שקשור לפיתוח תמונות על פילם. לכל אחד מאיתנו היתה מצלמה אחת לפחות, לתוכה היינו מכניסים פילם אשר בעזרתו היינו מצלמים תמונות שונות, אחר כך היינו מפתחים אותן בחנויות מקצועיות ואז מעבירים את התמונות לאלבום מיוחד.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica