היא הגיעה אלי כי היא רצתה לעשות שינוי בחיים שלה.
אנשים רבים רוצים לעשות שינוי אבל מפחדים.
היא לא.
היא היתה חדורת מוטיבציה לשנות, וכמעט תמיד הרצון הזה הוא מכריע.
"קשה לי בבית, קשה לי בעסק, קשה לי בהכל", היא אמרה וגופה רעד.
"יש בי יכולות, יש בי חלומות, אבל אין לי כוח לעשות כלום.
אני רוצה לחזור ולהיות שמחה ומאושרת, כמו פעם", היא אמרה והסתכלה עלי, לראות אם אני מבין אותה והאם אני יכול לעזור לה.
הבנתי אותה, עד כמה שאפשר להבין מישהי שהיא שונה ממני, אבל ראיתי את הכאב בעיניים שלה וחשבתי שאני יכול לעזור לה.
בפגישה הבאה שאלתי אותה: "מאיפה את מכירה את זה, את המקום הזה של הקורבן"?
היא שתקה, והמשיכה לשתוק עוד זמן מה עד שאמרה: "מהבית, הייתי קורבן של ההורים שלי, ושנאתי כל רגע".
ואחרי שהייה נוספת אמרה: "וזה מה שאני עושה גם לילדים שלי."
אמרתי לה שבשפת האימון אנחנו קוראים לזה השתקפות. מערכתהיחסים שלנו עם עצמנו היא מערכת היחסים האמיתית היחידה שיש לנו בחיים וכלשאר מערכות היחסים הן השתקפויות של מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. עוד על השתקפות במאמר שכתבתי.
במשך כמה וכמה פגישות אחר כך עבדנו על הקורבנות שלה.
כשאדם הוא קורבן, הוא מחלק את העולם ל-2: טובים ורעים, צודקים וטועים, ועוד.
יש בזה יתרונות אבל זו לא האמת, כמובן. אנשים בדרך כלל מתנהלים בעולם בתחושת קורבנות כי כך הם לא צריכים לקחת אחריות על החיים שלהם, תמיד יש את מי להאשים במה שקורה להם, ופעמים רבות זה ההורים.
הדרך הקצרה ביותר לעשות שינוי, למשל להפסיק להיות קורבן, היא לשהות במקומות הכואבים ולעבוד דרך התחושות בגוף, וזה מה שעשינו, עד שיום אחד היא שיתפה אותי בכך, שלמרות נסיבות חייה, היא מפסיקה להיות קורבן ולקחת אחריות על החיים שלה, ומיד זה השתקף במעגלי החיים שלה - יותר טוב לה עם עצמה וכתוצאה מכך יותר טוב לה עם הסביבה.
בסופו של תהליך האימון, היא שיחררה את האחיזה שלה מהעבר, התפייסה עם עצמה וכתוצאה מזה עם אחרים, הרגשות השליליים שניהלו אותה פחתו בצורה משמעותית והיא פתחה את הלב שלה לאהבה ולהצלחה.
כשאנשים מרגישים קורבן, כמעט תמיד הביטחון העצמי שלהם הוא נמוך, והם לא מצליחים לחוות את החיים במלואם.
רוצה להעלות את הביטחון העצמי שלך?
מזמין אותך להוריד מדריך שכתבתי: "איך תחזקו את הביטחון העצמי שלכם ב-10 צעדים":