|
נקודת המוצא שלנו בדיון החוקתי היא כי אלמלא היו מגבלות חוקתיות ברות-תוקף במשפט הישראלי, היתה הכנסת רשאית לחוקק ככל העולה על רוחה, ללא כל מגבלות. כדי להבין את המצב הזה, צריך לחזור אחורה בזמן, בוודאי לפני 1992, שנת קבלתם של חוקי היסוד "החדשים", ואפילו לפני 1969, השנה של בג"צ ברגמן - הפעם הראשונה שבה בית המשפט העליון, הרבה לפני השופט ברק, למעשה פוסל את תוקפו של חוק של הכנסת עקב סתירה בינו לבין חוק יסוד.
למאמר המלא...
|
|
זכויות אדם משפטיות (או "פוזיטיביות"): זכויות שהמערכת המשפטית הנתונה של המדינה (במקרה שלנו ישראל) מגינה עליהן ברגע נתון. זכויות אדם טבעיות (או "מוסריות"): זכויות שהטענה לגביהן נובעת מן המוסר, בדרך כלל תוך טענה שאם הן אינן במקביל גם זכויות פוזיטיביות, כי אז - יטען הטוען - שצריך לשנות את מערכת המשפט כך שהן תהפוכנה גם לזכויות פוזיטיביות.
למאמר המלא...
|
|
במ"י ישנה בעיה ייחודית, בעיה של עדתיות ואנו רוצים באמצעות מבט משווה לזהות את עומקה, עוצמתה, מרכיבי הבעיה והדרכים לפתרונה. עדה = שייך ללאום הראשי, אין מדובר בלאום אחר, הינך בן הלאום שלי, אך מעדה אחרת. בולט במדינות ערב - שם לא כל התושבים הם רק ערבים, העדה העלויות למשל בסוריה - לא מדובר בלאום, אלא בעדה.
למאמר המלא...
|
|
לדת היה במשך דורות מעמד מכריע בחיי התושבים בארץ ישראל. המנהל הציבורי והמשפט של עדה דתית היו אוטונומיים. המציאות המודרניזטורית של החברה הישראלית ערערה את מעמדה של המסורת אצל בני המיעוטים לא פחות מאשר אצל רבים מהיהודים, בייחוד ביישובים עירוניים בהם היה חינוך תיכון וגבוה. הסובלנות הדתית של השלטונות הישראלים והפלורליזם אמנם מיתנו את ירידת ההשפעה של הדת אך גורמים אחרים כמו שינויים במבנה כוח העבודה, גיוס לצה"ל תקשורת המונים וההשכלה המתרחבת גרמו להמשך ירדת כוחה ולמעבר של פעילות פוליטית ממסגרות דתיות
למאמר המלא...
|
|
השאלה האם שילוב מדינה יהודית עם דמוקרטית אפשרי מבחינה מושגית נתונה במחלוקת חריפה שנוטים להתעלם ממנה. יהודים ולא-יהודים מעלים את הטענה כי המושג המשולב טומן בחובו טעות: מדינה אינה יכולה להיות עקרונית ומושגית, דמוקרטית ויהודית בעת ובעונה אחת. גביזון סבורה שאפשר ואף נכון להגדיר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית במובנים חשובים. ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא בעיניה התשובה לכמיהה היהודית לשחרור מעול המלכויות.
למאמר המלא...
|
|
הערבים בישראל אינם בדלנים! הם מבקשים לכונן מדינה נפרדת (מיעוט גדול ושונה אך בהחלט לא בדלני) 20% מהאוכלוסייה ערבים, אנו גורעים מתוכם מי שאינם קנאים לייחודם במובן הפוליטי- מפלגתית. הקבוצה רוצה להיבדל קהילתית, לרומם את הדת והשפה ובפועל עושה זאת באמצעות כלים פוליטיים. צריך להבחין תופעת הדרוזים, הם אינם מחפשים מפלגה פוליטית, הם משתלבים במפלגות הראשיות הציוניות ושם מוצאים בית חם להשגת מטרותיהם.
למאמר המלא...
|
|
מפלגה מבקשת ומאמינה בצורך לשקף את הציבור. היא יודעת שקשה לה להפיק זאת במע' בחירות רגילה. היא יוצרת הפלייה מכוונת בין מתמודדים, הפלייה מתקנת כדי להגיע למיקסום שיקוף הציבור. היא מתכננת לה שדרוג לאנשים הבאים ממקומות שאינם מרכזיים בחברה, בגיאוגרפיית המדינה וכו'. טכניקה זו מאומצת גם ברמה הארצית שלעיתים יש מדינות הקובעות שחלק מנבחרי הציבור יבואו מפלגים מסוימים בחברה - שיטות ממשל עם כמה ראשי פרלמנט שייבחרו ע"י אנשי האזור.
למאמר המלא...
|
|
חשוב לדעת כיצד מעצבים מדיניות, מיישמים אותה, ומעריכים אותה - האם המדיניות נכונה ואפקטיבית (הערכה) ואז מגיעים למסקנות (דומה למה שאשכנזי אומר שהוא רוצה ללמוד את התהליכים וליישם את המסקנות), המסקנות מובילות לרצון של עיצוב מחדש. המדיניות הציבורית במדינות דמוקרטיות, היא תהליך הולך ומתמשך שלא מסתיים אף פעם (איזון חוזר). זהו תהליך שמורכב מ-3 מרכיבים מרכזיים - עיצוב, יישום, הערכה. לאחר ההערכה האם המדיניות השיגה את מטרותיה חוזרים ומסיקים מסקנות לעיצוב מחדש. תהליך של למידה מחדש, לשפר וליישם.
למאמר המלא...
|
|
על השלטון לפעול לטובת האזרח, הוא אינו מוסמך לפעול לטובתו האישית, הוא חסר קניין אלא כדי לקדם את האינטרס הציבורי, התבטאויותיו צריכות להיות לטובת הציבור בלבד, כל כוחו וסמכותו נועדו למען האינטרס הציבורי. כך גם החקיקה והשפיטה, האכיפה והביצוע צריכות להיות לטובת הציבור. כל אלו צריכים להתקיים במסגרת החוק. על החוק להיקבע לא באופן שרירותי אלא תוך תהליך בו השתכנע בית המחוקקים כי החוק הוא לטובת הציבור. במשטר דמוקרטי חלה הפרדת רשויות: הרשות המחוקקת , הרשות המבצעת והרשות השופטת.
למאמר המלא...
|
|
ועדת וינוגרד לא הייתה ועדה ממלכתית, צריך להבין איך יושבת ועדה ובודקת תהליכי קבלת החלטות, כשלים ואח"כ מגיעה למסקנות. כאשר אין אחראיים למצב אנו מנציחים תרבות שלטון לוקה. ללא אחריות אישית, מיניסטריאלית. חייבת להיות אחריות ציבורית של נושאי תפקידים. אולמרט אמר שהוא חש אחריות כבדה יותר מאחר ופרץ נבחר לשר הביטחון. הוועדה מסכמת כי "הרמטכ"ל כשל בכך שלא היה ערוך ומוכן לאירוע הצפוי..."
למאמר המלא...
|