מצוות הם מלשון צוותא, הכוונה היא התחברות- כאשר אבא מצווה על בנו לעשות משהו, אז כשהבן עושה את מצוותו של האב, הוא בעצם מתחבר אל רצון האבא, הוא כמו היד הארוכה של האבא, לכן כשאנו מקיימים את מצוות הבורא, אנחנו מקיימים את רצונו ולכן אנחנו מתחברים אל הבורא.
כמו שכתוב בזוהר:
אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.
תרגום: התורה והקדוש ברוך הוא - הכל אחד.
והפירוש: כיוון שהתורה היא חכמתו ורצונו של הבורא, והבורא בעצמו הוא אחד ומאוחד, אז מי שמתאחד עם התורה על ידי קיום ולימוד מצוותיה הוא מתאחד בעצם עם הבורא.
וזו החכמה העצומה של הבורא שיצר תורה כל כך גבוהה ששורשה באין סוף והוריד אותה לעולם הזה של בני אדם כמונו , על מנת שנוכל לקיים אותה על ידי מעשינו הגשמיים, ועל זה נאמר במקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא- שם אתה מוצא ענוותנותו, דהיינו שהבורא האין סוף שאין דבר שנבצר ממנו, הוריד את התורה שיא גבוהה עד אין סוף והלביש את רצונו וציוויו בעולם הזה הגשמי וכל זה על מנת לזכות אותנו בחיי נצח בטוב השלם הנצחי.
מקורות ספר התניא פרק ד.
מטרות המצוות הם:
? 1. לזכך את הנשמה של המקיים את המצוות.
? 2. לתקן את כל צינורות הורדת השפע והחיות, למקיים מצוות ולכל עם ישראל.
? 3. להכין כלים מתוקנים ונצחיים לקבלת השפע האינסופי, על מנת שבורא עולם יוכל להיטיב לנבראיו כפי שקבע לעצמו, בזכות עבודתם, ולא על ידי מתן מתנת חינם, הגורמת לבושת פנים למקבלים אותה.
שאלה: ואיך המצוות מקשרות ומכינות אותנו לעולם הבא?
תשובה: בנוסף לכך שהמצוות מחברות אותנו אל הבורא המצוות הם גם ההדרכה של הבורא על מנת שנוכל לעבור את העולם הזה בהצלחה ולקיים את ייעודנו.
ממשילים את זה לצוות אסטרונאוטים שנשלח לירח ובכל רגע יש לו קשר עם המפקד שנמצא בכדור הארץ בכל רגע יש להם הדרכה ועצה מה לעשות על מנת להגיע ליעד שלהם, דהיינו להגיע לירח בשלום.
נתאר לנו מה היה קורה אילו לצוות האסטרונאוטים שנמצא כבר במרחק עצום מכדור הארץ פתאום מתקלקל מכשיר הקשר עם המפקד שנמצא בכדור הארץ והם לא שומעים את קול מפקדם האהוב, ברגע זה הם מרגישים את בדידותם הנוראה ללא המפקד ללא הקול המרגיע והמכוון אותם, והנה הם צריכים לנחש איך וכיצד להגיע ליעד, כמובן שללא הקשר עם המפקד הם אבודים!
לאחר ניסיונות רבים ותפילות רבות פתאום הם הצליחו לתקן את מכשיר הקשר, ושוב הם מצליחים לקלוט את קולו והדרכתו של מפקדם האהוב, איזו שמחה איזו הצלה, שוב יודעים הם כיצד לכוון את החללית ליעד שלה.
כך אנחנו, נשמתנו נשלחה מגנזי מרומים לעולם הזה בכל רגע אנחנו צריכים לדעת כיצד לכוון את חיינו אל היעד לקיום ייעודנו בעולם ועל ידי ידיעת וקיום המצוות אנחנו יודעים כיצד לכוון את חיינו ובנוסף לכך אנחנו גם מחוברים לבורא, כי כאשר אנחנו מקיימים את רצונו של משהו אנחנו בעצם מחוברים אליו.
זוהי משמעותן של המצוות, בורא עולם משמיע את קולו בהן , דרך המצוות אנחנו יכולים לשמוע את קולו של הבורא- להתחבר אל רצונו של הבורא, להתחבר למקור הבריאה כולה.
מקורות: עלי שור עמ' לה'- הרב שלמה וולבה זצ"ל
שאלה: איך המצוות משפיעים על נשמתנו? היכן מאוכסנות המצוות שאנחנו עושים?
תשובה: בקבלה מוסבר שלכל נשמה יש 3 לבושים שהם לבוש מחשבה, לבוש דיבור ולבוש מעשה.
כמו לדוגמא אדם שיש לו גופיה, חולצה וסוודר, כך לנשמה שלנו יש 3 לבושים מחשבה, דיבור ומעשה.
כאשר האדם עושה מצווה במחשבה הוא מלביש את נשמתו בלבוש המחשבה.וכן כאשר הוא עושה מצווה בדיבור או במעשה הוא מלביש את אותו לבוש השייך לסוג המצווה, אם זה מחשבה או דיבור או מעשה.
כאשר אתה חושב בענייני תורה מצוות גמילות חסדים ,אתה מלביש את נשמתך בלבוש המחשבה.
כאשר אתה משתמש בכוח הדיבור שלך לעשות מצוות שאתה מתפלל או מעודד ומשמח את חבריך , אתה מלביש את נשמתך בלבוש הדיבור.
וכאשר אתה עושה מעשה מצווה כמו גמילות חסדים וכדומה אתה מלביש את נשמתך בלבוש המעשה.
הדבר הטבעי ליהודי הוא קיום מצוות לכן הנשמה באה על סיפוקה, כמו שאדם עושה כל דבר שטבעי לו לדוגמא אדם אוכל הוא שמח, לעומת זאת אדם שצם הוא מרגיש מעונה, התורה והמצוות הם המזון לנשמה לכן אדם שמקיים מצוות הוא בעצם מרווה את צמאון נשמתו היהודית.
כמו כן כתוב בספרים שכנגד כל איבר גשמי בגופינו, יש לנשמתנו איבר רוחני, וכאשר אנחנו מקיימים בגופינו הגשמי מצווה רוחנית אנחנו מתקנים ומשלימים את אותו איבר הרוחני בנשמתנו.
מספר הלבושים שאדם יכול להלביש את נשמתו הוא עצום וככל שהלביש את נשמתו יותר מצוות כך דרגתו העולם העליון יותר גבוהה.
הלבושים הם מעין אורות מיוחדים שהנשמה לובשת וככל שהיא לבושה ביותר לבושים נשמתה יותר מאירה בעולמות העליונים.
ויש לדעת שכל אדם מוגבל במספר הלבושים שהוא יוכל להלביש את נשמתו, והדבר תלוי בכמות הזמן שנגזר עליו להיות בעולם הזה, ועד כמה נשמתו מתוקנת, כי יתכן שאדם היה כבר בעולם הזה ותיקן והלביש את נשמתו ונשאר לו כמה לבושים לתקן. ובכל רגע אדם יכול להלביש עוד ועוד את נשמתו בלבושים רוחניים, כי בכל רגע הוא יכול לקיים עוד ועוד מצווה.
כל מצווה נמדדת לפי כוונת העושה - ככל שמעשה המצווה הוא יותר נקי יותר טהור, יותר לשם שמים, כך הלבוש לנשמתו הוא יותר נקי וטהור, כמובן שלא צריך להימנע משום מצווה וגם אם אנחנו מקיימים אותה בגלל כבוד או בגלל טעמים אחרים זה גם טוב וגם זוכים על ידי זה ולאט לאט מתעלים ומקיימים מצוות באופן יותר נקי ומבורר וטהור.
מקורות: ספר תניא פרק ד
שאלה כיצד קיום המצוות מקרבות את הגאולה?
תשובה: מאז חטא האדם הראשון התערב הטוב ברע ובכל חפץ יש ניצוצות של טוב ורע וכאשר האדם מקיים מצוות בחפץ זה הוא מעלה את ניצוצות הקדושה הנמצאים באותו חפץ.
לדוגמא אדם שאוכל תפוח ואחר כך בכוח ובאנרגיה שנוצרו לו בזכות התפוח הוא מקיים מצוות, אז הוא בעצם מעלה את ניצוצות הקדושה שהיו בתפוח, ועל ידי העבודה הרוחנית שהוא עושה הוא מברר את הטוב מהרע ומעלה את הניצוצות אל הקדושה בזכות המצוות שהוא עושה, וכך מתקנים את העולם.
כי יש מספר ניצוצות שצריכים להעלות אל הקדושה עד שיבוא המשיח, ולכן ככל שנקיים יותר ויותר מצוות אנחנו מקרבים את המשיח, כמו שכותב הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה (את) עצמו כל השנה כולה ,כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו... עשה מצווה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה". ומובן, שהכוונה בזה ל"תשועה והצלה" מיידית, לא רק למחרת או מחרתיים, כפשטות המשל דכף מאזניים שקולה, שכאשר מוסיפים פרט קטן על אחת מכפות המאזניים, הרי זה מכריע תיכף ומיד, וכן הוא בנמשל שעל-ידי מצווה אחת "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"
תאר לך כתר יהלומים של המלך שנפל והתפזר לרסיסים לכל עבר, ואז הוא מצווה על עבדיו לאסוף לו בחזרה את כל מה שהתפזר ומבטיח להם שכר על כל פירור הכי קטן שהם אוספים.
כך אנו, כמו שמבואר בקבלה שמאז חטא אדם הראשון נתפזרו ניצוצות לכל הבריאה והוטל על עם ישראל ללקט את הניצוצות, כל בחירה טובה, כל ניצחון על היצר הוא גורם להעלאת ניצוץ נוסף אל הקדושה.
אנחנו לא יודעים מתי תיגמר מלאכת האיסוף אבל כל כל ניצוץ מקרב את הגאולה - כי כאשר נצליח לאסוף את כל הניצוצות נדע שניצחנו את היצר הרע וזכינו להביא את הגאולה.