חפש מאמרים:
שלום אורח
20.07.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

השפעות שביעות הרצון מישראל על רמת האושר ההערכה העצמית - השוואה בין העולים מאתיופיה לעולים מחבר העמים

מאת: ירון דנוןסוציולוגיה15/01/20093861 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

אמונות תרבותיות, ערכים ומוסדות מעצבים את מבנה העצמי ואת תוכנו.

בהערכה עצמית קולקטיבית גבוהה ישנו דגש על תפיסה עצמית של תלות הדדית שבה המרכיבים העיקריים הם היחסים עם האחרים . המחשבות, הרגשות וההתנהגויות הן במידה רבה פונקציה של מערכות היחסים עם אחרים ועם חברים בקבוצה

התפיסות העצמיות והשלכותיהן הקוגניטיביות, הרגשיות וההתנהגותיות הן תוצר של סביבה תרבותית מסוימת. אך מה קורה כשאדם נכנס לתרבות אחרת? הרבה פעמים ההערכה העצמית עומדת בפני אתגר. הזר מתעמת עם מידע ותבניות התנהגות חדשות ועליו ללמוד דרכים שונות לחשיבה והתנהגות.

עולים חווים עם עלייתם ארצה לחץ אקולטורטיבי גבוה במיוחד בשל השבר באורח החיים, במבנה המשפחה  והקהילה, בדימוי העצמי ובתנאי חייהם הקשים וכל זאת בלי יכולת להיעזר בתמיכה מוכרת ובלי יכולת הבעה כמקובל בחברה הישראלית, השאלה היא האם גם בקרב בני הנוער קיים שבר שכזה וכיצד הוא משפיע על תחושת האושר והרווחה האישית שלהם.?

החשיבות בהתמקדות בצעירים היא שאוכלוסיה זו חווה מגוון של בעיות וקונפליקטים ייחודיים: אישיותיים, בין-אישיים, משפחתיים, לימודיים וחברתיים.

מערך המחקר שישמש את העבודה הוא מערך המחקר הכמותי. יבדקו תפיסות עולים חדשים על פי שאלונים מובנים שיבחנו אמפירית באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתאימים.

רקע תיאורטי

אושר

המושג "איכות חיים סובייקטיבית" (SWB-Subjective Well Being), הינו דינאמי ועבר כברת דרך ארוכה. בשנות ה-60 וה-70 המושג הוגדר ונותח אפידמיולוגית והיה רלוונטי בעיקר לחוקרי הזקנה.  בשנות ה-80 מחקר על ה- SWB, העלה את המעורבות הפנימית והחיצונית שמבוססת על ציון פסיכומטרי וקורלציה בין אישיות והסתגלות. ובשנות ה-90, ה-SWB נחקר באספקט של תפקודים קוגנטיבים כמו זיכרון, מצב רוח, לחץ, התמודדות, תקשורת ויחסים חברתיים (Shmotkin, 1998). מאיירס ודינר (Myers & Diener, 1995), מחזקים טענה זאת באומרם כי בעבר הפסיכולוגיה התמקדה יותר ברגשות שליליים, כגון דכאון וחרדה ופחות ברגשות חיוביים בכאושר וסיפוק. מגמה זאת החלה להשתנות משנות ה- 80, כאשר יותר מחקרים עוסקים ברווחה אישית, אושר, שביעות רצון ואיכות חיים.

אושר הוא רגש, המבטא את מצבו הנפשי והמנטאלי של האדם. פירושו, הרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה וסימנים חיצוניים, כמו חיוך, צחוק או שמחה. מחקרים עדכניים אף מצאו כי יש מקומות במוח המוארים כשאדם מרגיש רגש חיובי Davidson, 2001)).

להרגשת האושר שתי סיבות ראשיות; האחת היא סיפוק. סיפוק נגרם כשאדם משיג את מבוקשו, דבר או דברים להם חפץ, או מצליח במשהו שרצה להצליח בו- סיפוק זה לפעמים גורם לתחושת אושר, לפעמים לרגע אחד ולפעמים לתקופת זמן ארוכה יותר. מידת ועוצמת האושר המתאפשרת מהסיפוק נובעת מכמות ההצלחה או ממידת השגת המבוקש. הדבר הנוסף הגורם לעתים לתחושה חזקה של אושר הוא הרפייה, הן פיזית (לאחר מאמץ גופני קשה) והן מנטאלית (לאחר הקלה מפחד למשל). ההרפיות גורמות לתחושות של אושר. במקרה זה עוצמת התחושה תלויה במידת העוצמה של האלמנט שממנו הורפה האדם. תחושת האושר, כמו כל רגש אחר, הוא רגעי ולא תמידי והוא מתחלף ברגשות אחרים עקב שינוי במצבו הנפשי של האדם כתוצאה מגורמים חיצונים לרוב. כמו כן, תחושת האושר היא רגעית לגמרי, והשמחה וההתלהבות פגים תוך כמה רגעים, שעות וימים. לעומת זאת, תחושת הצער לרוב נמשכת אצל בני-האדם במשך זמן מוארך (סליגמן, 2005).

הפסיכולוגיה החיובית טוענת שאנו זקוקים לעוד 2 מרכיבים חשובים ע"מ להשיג אושר אשר ימשך זמן רב. ראשית אנו צריכים להרגיש מחויבות לתהליך. הדבר השני הוא משמעות לחיינו. אנו יכולים להשיג זאת ע"י ביצוע עבודה מעניינת, או עבודה על פרויקט שאנחנו ממש מאמינים בו, או עבודה על משהו בעל ערך רב. סליגמן  מסביר שניתן להתאמן ע"מ לשפר את רמת האושר של האדם. האימון כולל לחימה במחשבות שליליות ובחינה האם באמת עלינו להיות כל כך שליליים, לשים דגש על החוזקות שלנו כבני אדם ולברך על כל הדברים החיוביים שמתרחשים בחיינו. בתוך כך, תחושת מימוש היא נפרדת מהנאה שהיא פיזית וגורמת להתרגלות ולהתמכרות. להנאה אין ערך ואולי להפך (סליגמן, 2005).

הערכה עצמית

הערכה עצמית היא המידה בה אנו רואים באור חיובי או שלילי את ההיבטים השונים של מושג העצמי שלנו (רוקס, 2000) למרות שיש שינויים זמניים ברמת ההערכה העצמית שלנו , נראה שרוב המדדים שנוצרו על מנת למדוד הערכה עצמית, מניחים שמדובר בתכונה יציבה למדי. במילים אחרות, חלק מהאנשים נוטים להרגיש טוב לגבי עצמם רוב הזמן, בעוד אחרים נוטים להרגיש רע לגבי עצמם חלק גדול מהזמן (Schmitt,. & Allik, 2005. ).

ההערכה העצמית נוטה להתבסס על מגוון של התנסויות. הצלחות למשל, נוטות לשפר את ההערכה העצמית שלנו ולעומת זאת, הערכה עצמית נמוכה מתקשרת לרצף של כשלונות. שביעות רצון לגבי פעילויות, חברויות וקשרים רומנטיים נוטות לשפר את ההערכה העצמית. אי שביעות רצון בתחומים אלה - נוטה לפגוע בהערכה עצמית. בדרכים רבות, סיפוק הצורך בהערכה עצמית חיובית חשוב ביותר. אנשים בעלי הערכה עצמית חיובית נוטים להיות מאושרים, בריאים, יצרניים ומצליחים יותר. הם נוטים להתמיד יותר במטלות קשות, ישנים טוב יותר בלילה הם גם מקבלים יותר אנשים אחרים ופחות סביר שיכנעו ללחצים להתנהגות קונפורמית. בניגוד לכך אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה חרדים ומדוכאים יותר, ופסימיים יותר לגבי העתיד ונוטים להכשל. אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה הם בעלי בטחון עצמי, מתמודדים עם אתגרים חדשים בגישה מנצחת. לעומתם אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה חסרים את הבטחון ומביאים לאתגרים החדשים גישה מפסידנית שלוכדת אותם במחזוריות אכזרית. בדינמיקה זו, הערכה עצמית נמוכה גורמת לנו לצפות לתוצאות שליליות לגבי הדברים שאנחנו עושים. ציפייה לתוצאות שליליות מובילה לכך שאנחנו חרדים מן התוצאות ומשקיעים פחות מאמץ (מתוך ציפיה שממילא לא נצליח).

החרדה והמאמץ המופחת גורמים לכך שההסתברות לכישלון עולה. אנחנו מאשימים את עצמנו בכשלון ולבסוף הכשלון מוריד עוד מההערכה העצמית שלנו ((Brehm, , Kassin,  & Fein,  1999

אמונות תרבותיות, ערכים ומוסדות מעצבים את מבנה העצמי ואת תוכנו.

בהערכה עצמית קולקטיבית גבוהה ישנו דגש על תפיסה עצמית של תלות הדדית שבה המרכיבים העיקריים הם היחסים עם האחרים החשובים ועם הקבוצה הפנימית (In-Group). המחשבות, הרגשות וההתנהגויות הן במידה רבה פונקציה של מערכות היחסים עם אחרים ועם חברים בקבוצה (Markus & Kitayama, 1991). אצל אדם בעל הערכה עצמית קולקטיבית גבוהה קיימים גם היבטים פנימיים ופרטניים של העצמי אך אלו הם אינם עיקריים בכיוון או בהנחיית התנהגות במצבים רבים, לרוב הם כפופים למרכיב הקולקטיבי של העצמי .

התפיסות העצמיות והשלכותיהן הקוגניטיביות, הרגשיות וההתנהגותיות הן תוצר של סביבה תרבותית מסוימת. אך מה קורה כשאדם נכנס לתרבות אחרת? הרבה פעמים ההערכה העצמית עומדת בפני אתגר. הזר מתעמת עם מידע ותבניות התנהגות חדשות ועליו ללמוד דרכים שונות לחשיבה והתנהגות.

ניתוח סטטיסטי לבחינת הפערים בהערכה העצמית בין המינים ולאורך השנים - מצביע שהבדלים אכן קיימים. גברים מביעים הערכה עצמית גבוהה מזו של נשים באופן מובהק ומבוגרים נוטים להביע הערכה עצמית גבוהה יותר מאשר צעירים. נקודה מעניינת בהבדלים בין נשים וגברים היא בכך שיחסי הגומלין נמצאו מובהקים ומצביעים על מגמה התפתחותית מעט שונה. לגבי הנשים - ההתפתחות והשיפור בהערכה העצמית מתרחשת באיטיות ובהדרגה לאורך השנים (Schmitt. & Allik, 2005. ).

הסתגלות

הסתגלות היא תהליך המעבר של העולה עם תרבות שונה ולא מוכרת המאלצת אותו לתפקד בתנאי עמימות ואי וודאות, והשינוי המתחולל בפרט בעקבות המעבר. מהתיאוריות הבין תרבותיות נגזרת ההגדרה הבאה להסתגלות: מידת הנוחות הפסיכולוגית ושביעות הרצון שהפרט חש במדינה החדשה ביחס לשורת ממדים שונים. הבדלים בין תרבותיים עלולים להקשות על הסתגלות מהגר, לעכב קומוניקציה בין תרבותית יעילה ולהוות לחץ (Brislin, 1981).

מדובר בהבדלים במבנה התרבותי, החברתי והכלכלי של החברה ממנה בא המהגר לבין מבנה החברה אליה הוא מגיע. הסתגלות לתרבות חדשה דומה במידה רבה למצבים אחרים שאנשים צריכים להסתגל אליהם. לכן, אפשר לראות במעבר לתרבות חדשה תהליך הדורש שורה ארוכה של הסתגלויות, כהתפתחות של כשירות להגיב לאתגרים (Anderson, 2002).

קבוצות של בני תרבות המקור הן שכיחות בקרב עולים ומספקות לעולים חברות, קבוצת התייחסות ותמיכה בזהות חברתית ובערכים. מובלעות אלו של בני המדינה מגבילות לעתים את האינטראקציות של העולים עם בני התרבות המארחת. היחסים עמם מנבאים הסתגלות מוצלחת עבור העולים (Furnham, 1988 אצל Anderson, 2002 ).

עלייה, הגירה, פליט, עולה

אנו משתמשים במונחים רבים לציון המושג עלייה ועולים: עלייה, הגירה, עולה, פליט... אם כן, מהם בעצם ההבדלים ביניהם?פירוש המונח הגירה הוא מעבר מארץ לארץ של יחידים או אפילו אומות שלמות במטרה להשתקע בה, וזאת ממניעים שונים: הגירה מרצון בשל חיפוש אחר סגנון חיים שונה או הגירה בכפייה בשל מלחמות, רדיפות פוליטיות ודתיות וכו'. (Grinberg & Grinberg, 1984  אצל  Anderson, 2002 ).

נמצאו שלושה גורמים מוטיבציוניים להגירה ((Tartakovsky & Schwartz, 2001:

•1)       שימור (פיזי, חברתי ובטחון פסיכולוגי)

•2)       התפתחות עצמית (צמיחה עצמית ביכולות, ידע ומיומנויות)

       3)  מטריאליזם, חומרנות (רווחה כלכלית, עושר)

ההגירה היא תופעה מרכזית שממדיה הולכים ומתעצמים במהירות ברחבי העולם. גלי ההגירה יוצרים חברות בעלות שונות תרבותית פנימית ובהן מתרבה ההטרוגניות התרבותית.

פליטים משתייכים לתת קבוצה של  מהגרים בעלי מאפיינים של בריחה מהמולדת בשל פחד רדיפה בגלל דת או פוליטיקה או מוצא אתני. לסיבת ההגירה אצל פליטים ישנה חשיבות רבה בהסתגלות המהגר לארצו החדשה.   מאפיין טיפוסי של פליטים הוא השינוי החד אותו הם חווים בסטטוס החברתי, התעסוקתי והכלכלי וזאת בנוסף לשינויים בסביבת החיים ולהשפלות הפסיכולוגיות במעבר שם הם חווים התנסויות טראומטיות ורוויות מתח בשל מצבים כגון סכנה, עקירה ושינוי, אבדן, בידוד ועוד. מחקרים מוכיחים, כי בעיות נפשיות כגון תגובות פרנואידיות, הפרעות פוסט טראומטיות, דיכאון ועוד שכיחות בקרב פליטים (Tartakovsky & Schwartz, 2001).

לצד המונח הכללי הגירה, נוצר בקרב היהודים המונח הייחודי "עלייה" = בואם של בני העם היהודי מן הגולה לארץ ישראל כדי לחיות בה דרך קבע. המונח עלייה מקפל בתוכו יחס רגשי עמוק של העם היהודי כלפי השיבה לארץ מולדתו.

עולה זהו יהודי שבא מארץ אחרת כדי לחיות בארץ ישראל, להיקלט בה. תהליך הקליטה הוא תהליך של שינוי הדדי. למפגש בין תרבותי זה, מביאים הקולט כמו הנקלט מרכיבים הייחודיים להם וכל אחד את מטענו הוא - המטען ההיסטורי, הרגשי והתרבותי. תהליך הקליטה יוצר שינוי בדימוי של העולים וכלי משמעותי להגדרתם כישראלים. בתהליך הקליטה נדרשת נכונות להיפגש ואומץ להתנסות בשונה מאתנו. מחקרים רבים הוכיחו כי מגע חברתי בין בני מוצא שונה שאינו מתנהל מתוך נקודת מוצא של שוויון אינו משפיע לחיוב על המשיכה וההערכה ההדדית   )פרס, 1975 אצל אפשטיין, 2002).

בעבודה זו, נתייחס לעלייה מרוסיה ולעלייה מאתיופיה - כאשר בעלייה מרוסיה יש בצד העולים גם כאלו מהגרים שהיגרו לארץ בשל סיבות אחרות מאשר היחס הרגשי למדינת היהודים. בעלייה מאתיופיה, בשל אופייה, העולים האתיופים היו בעצם פליטים, הם נדחו ממולדתם בשל סיבות פוליטיות וכו' והיו נרדפים ורובם שהו תקופה במחנות פליטים לפני עלייתם ארצה.

אקולטורציה

באם האדם עולה, פליט או מהגר - מכלול השינויים החלים בו או בקבוצה בעקבות מגע עם בן תרבות אחרת נקראת אקולטורציה. היא עלולה להיות כתוצאה של מגע ישיר בין בני תרבויות שונות, אך היא גם עשויה לבוא בעקיפין, עקב שינויים אקולוגיים או דמוגרפיים שהוחדרו בידי בני תרבות אחרת. (Berry, 1997). 

לפי חוקרים היוצאים מגישה של אקולטורציה, נוכל להסיק כי אנשים החיים בסביבה שאינה סביבתם המקורית במשך פרק זמן ארוך, ולומדים באופן הדרגתי היבטים שונים של התרבות החדשה, יחוו בסופו של דבר שינוי בזהות התרבותית שלהם לקראת התרבות החדשה. לפיכך, בקרב מהגרים נצפה למצוא רוב שרכש, במידה כלשהי, את הזהות התרבותית החדשה (Kosmitzki, 1996). הגורמים שישפיעו על דפוס האקולטורציה הם: מניעי המהגר להגירתו ואופי האינטראקציה של קבוצתו עם הקבוצה הקולטת. הבדלים בין תרבותיים עלולים להקשות על הסתגלות המהגר, לעכב קומוניקציה בין תרבותית יעילה ולהוות גורם ללחץ.

סוג מסוים אחד של לחץ הוא לחץ אקולטורטיבי שמקורו בתהליך האקולטורציה והוא מתבטא במערך התנהגויות מסוים הכולל סימפטומים פסיכוסומטיים, הרגשת ניכור, דיכאון ועוד.( Williams & Berry, 1991 אצל Kosmitzki, 1996). מחקרים שנערכו באוכלוסיות של מהגרים בארצות שונות, מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של פגיעות פסיכיאטריות בקרב מהגרים מאשר בקרב וותיקים. (Kosmitzki, 1996).

במחקר של טטר ועמיתיו (1994) אשר הועבר בשנת 1992 בין תלמידי 20 בתי ספר בישראל, נמצא כי 67% מהעולים בבתי הספר התיכוניים דיווחו כי כל חבריהם הטובים הם עולים חדשים. במחקר המשך  (אפשטיין,2002), שנתוניו נאספו בין השנים 1995 -1997 (שש שנים לאחר שיאו של גל ההגירה מברית המועצות לשעבר לישראל), מדווחים 58% מכלל הנבדקים העולים שהשתתפו במדגם כי כל החברים הטובים שלהם הם עולים חדשים מברית המועצות. 43% מן הנבדקים דיווחו על הצקות מצד התלמידים הישראלים. כך, נוסף על הנטייה לשמרנות חברתית אשר קיימת בקרב אוכלוסיית בני הנוער המהגרים בישראל (Slonim- Nevo & Sharaga, 1997: בן רפאל, אולשטיין וגיסט, 1994), דוחפת גם אי הקבלה החברתית מצד בני הנוער הישראלים הותיקים (ריץ',1996) את בני הנוער המהגרים ליצירת חבורות נוער שהרכבן אתני והומוגני. מספרה הרב של אוכלוסיית המהגרים יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל בצירוף עם רצונם לשמר את אורחות חייהם ותרבותם הקודמות, מסייעים אף הם להתבדלות אוכלוסיית המהגרים יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל משאר אוכלוסיית הארץ (נודלמן,1997). החיזוק במעמדה של קבוצת השווים ועליית קרנן של חבורות הנוער בעיני המתבגרים המהגרים, הינם סימפטומים להשתלבותם והסתגלותם של הצעירים בחברה החדשה. כך למשל מוצאים Wall et al. (1993) שככל שהצעיר המהגר משולב בחברה החדשה, כך הוא נוטה להיות מעורב בקשרים ובפעילויות חיצוניות לתא המשפחתי (כגון במסגרת קבוצת השווים או במסגרת בית ספרית) (גם אצל Samaniego & Gonzales,1999).

גם לאחר השתלבותו התרבותית של המהגר בתרבות הדומיננטית והעלייה בתכיפות מגעיו עם החברה החדשה, עלולים לצוץ מקורות נוספים להיווצרות מתח ביחיד, אשר בסיסם בחוויות אפליה, ניכור, אי שיוויון, אי צדק, הזדמנויות חסומות וסטריאוטיפים קבוצתיים שליליים אשר נחוו על ידו (Gonzales & Kim,1997 ).

מקורות "המתח" של בני הנוער המהגרים מברית המועצות לשעבר בישראל אינם שונים מאלו המדווחים בקרב קבוצות בני נוער מהגרים ברחבי העולם. בבחינת אופייה ועוצמתה של המצוקה בה נתונים הראשונים, מחולקת זו על ידי טטר ועמיתיו (1994) לארבע קטגוריות מרכזיות:

מצוקה הנובעת מתוך הלם תרבותי - כוללת את הניתוק והפרידה מאנשים וממקומות בברית המועצות לשעבר, ויתור סלקטיבי על מרכיבי התרבות הקודמת, היוודעות לסביבה ולמציאות הישראלית ולמידת תרבותה (טטר ועמיתיו ,1994).

במקרים רבים התקבלה ההחלטה להגר לישראל על ידי זוג ההורים או אחד ההורים, עובדה שיצרה בבני הזוג ובילדים שלא היו שותפים להחלטה רגשות כעס ותסכול.  הלם התרבות וקשיי הקליטה בישראל, כמו הגבירו את עוצמת הרגשות הללו עד להתפרקות התא המשפחתי בישראל (במקרים קיצוניים) (הרצוג,1998).

- מצוקה כלכלית - אשר חייבה בני נוער רבים להפסיק את לימודיהם ולצאת לשוק העבודה בגיל צעיר לצורך סיוע בפרנסת המשפחה (הורוביץ,1998: הרצוג,1998).  

- מצוקה ביחסים החברתיים - קבלה חברתית מועטה מצד בני הנוער הישראלים הותיקים את עמיתיהם המהגרים ותחושות כעס, טינה וניכור חברתי כלפי החברה הקולטת, המלווים בניתוק והסתגרות מצד בני הנוער המהגרים (הורוביץ,1998: הרצוג,1998: ריץ', 1996)

- מצוקה באקלים בית הספר - במסגרתה נרשמים שיעורי נשירה גבוהים ביותר בקרב בני הנוער המהגרים (15.6% בין השנים 1998 - 2002 (אפל,2003) הנובעים משום קשיי שפה, ניכור חברתי, התערערות הפיקוח ההורי, והיציאה לעבודה לצורך פרנסת הבית (הורוביץ,1998).   

מאפייני החברה הישראלית

ישראל היא תולדה של תנועה אידיאולוגית שיצרה קהילה שהפכה בשנת 1948 מישוב בלתי ריבוני למדינה ריבונית. ההגירה היהודית לארץ ישראל שיקפה את הפתרון הציוני, אשר בניגוד לפתרונות  אחרים כגון התבוללות וטריטוריאליזם, הפכה לאופציה הנתפסת כהכרחית להבטחת קיום העם היהודי. תנועת ההגירה לארץ ישראל היא מיוחדת מפני שהיא מהתפוצה למרכז לאומי ולא להפך. תופעה זו היא תהליך מתמשך שעיצב ועדיין ממשיך לעצב את פני החברה הישראלית (הורוביץ, 1998).

החברה הישראלית לא הייתה "לוח חלק". ייחודה היה בכך שמסורות תרבותיות וחברתיות יובאו ברובן מארצות העולים ולא היו פרי התפתחותה של החברה הישראלית במדינת ישראל. כתוצאה מכך, הפכה החברה במדינת ישראל למגוונת ואפילו המסורת הדתית-יהודית לובשת פנים שונות מבחינת אורחות חיים ודפוסי התנהגות מארצות מוצא שונות של עולים (דשן ושוקד, 1984).

העלייה מאתיופיה

קהילת יהודי אתיופיה בישראל היא דוגמא לקהילה אתנית של פליטים שנעקרו ונדחו מארצם מסיבות פוליטיות, דתיות וכלכליות ונמשכו לארץ ישראל מסיבות דתיות ופוליטיות ובתוך כך נמנעה מהם האפשרות לחזור לאתיופיה (יוניגמן, 1994).

העלייה מאתיופיה התרחשה במספר גלים אשר לכל אחד מהם אפיונים ייחודיים:

הגל הראשון - לפני שנת 1980, רק 250 מהגרים מאתיופיה הגיעו לישראל. מאז, פליטים החלו לעבור מאזורים מבודדים למחנות פליטים בסודן.

הגל השני - ב-1983, למעלה מ-4,000 מהם הגיעו לארץ. (Kaplan & Salomon, 1998).

הגל השלישי - ב-1984 נערך מבצע משה אז הובאו 6,700 יהודים אתיופים לישראל. מאוגוסט 1985 ועד סוף שנת 1989, הגיעו לישראל כ-2,500 עולים מאתיופיה עקב השהיית המבצע על ידי הסודנים. ב-1989, התאפשר חידוש ההגירה מאתיופיה, כך שבסוף שנת 1990, הגיעו לאדיס אבבא למעלה מ-20,000 יהודים אתיופים, שהתמודדו שם עם מציאות קשה של מחלות, תת תזונה ותנאי מגורים ירודים (Weistheimer and Kaplan, 1992  אצל Kaplan & Salomon, 1998). לפי עדויות שונות, יהודי אתיופיה שהגיעו במבצע משה חוו התנסויות טראומטיות קשות בדרכם לסודן ובמהלך שהותם במחנות הפליטים (רצח, אונס, מגיפות, שודדים ועוד). כ-4,000 מהם נפטרו עקב התנפלויות, מגפות וכו', כך שכמעט כל עולה מאותה תקופה איבד מישהו מבני משפחתו והותיר כמה מהם מאחור.

בנוסף, לא ניתן היה לקבור את המתים כמנהג "ביתא ישראל". הם איבדו את כל משאביהם הכלכליים והם הותירו את בני משפחותיהם באתיופיה באי וודאות קשה.

הגל הרביעי - ב-1991, מבצע שלמה. זה היה מבצע חילוץ דרמטי, במהלך 36 שעות, בין 24-25 במאי 1991, אשר במהלכו הובאו לישראל יותר מ-14,000 מאנשי "ביתא ישראל". (Kaplan & Salomon, 1998).

מהאמור לעיל עולה, כי עולי אתיופיה חוו רגשות אשם ותהליכי אבל קולקטיביים במקום אישיים ועם עלייתם ארצה הם התנסו בהובלות של לחץ אקלטורטיבי גבוה במיוחד בשל השבר באורח החיים, במבנה המשפחה  והקהילה, בדימוי העצמי ובתנאי חייהם הקשים וכל זאת בלי יכולת להיעזר בתמיכה מוכרת ובלי יכולת הבעה כמקובל בחברה הישראלית. עקב כל הנ"ל, אצל רבים מעולי אתיופיה נוכל למצוא את המאפיינים המלווים פליטים שהזכרנו קודם. 

אין ספק, שיותר מכל עלייה אחרת, עולי אתיופיה חוו את הזעזוע הקשה ביותר מהמפגש עם המציאות החברתית והכלכלית נעדרת החזון הדתי. יהודי אתיופיה חוו שינויים דרמטיים עם עלייתם לארץ בכל תחומי החיים . האנשים בעליה זו מאופיינים בבעיות כמו אנאלפבתיות, עוני, בריאות לקויה, תלות, קשיים בלמידת השפה העברית, היעדר השכלה ומיומנויות כנדרש לתפקוד בתנאי כלכלה מודרנית ואי הכרת הציפיות ההתנהגותיות בחברה מודרנית. שינויים אלה ממחישים את הפער העצום שבין צורכיהם החברתיים והמרחביים, הנובעים מתרבות ואורח חיים משלהם לבין מה שמדינת ישראל הציעה להם דרך תוכניות הקליטה המתייחסת ל"אדם הממוצע" בישראל, שלפי מחקרים זהו גבר אשכנזי, בן 35 ושני ילדים, חילוני, ללא מגבלות פיזיות, מעמד בינוני ומעלה. עבור האתיופים החיים בישראל, הייתה זו תוכנית עיוורת לצרכים התרבותיים של רוב האתיופים (Kaplan & Salomon, 1998).

בעשרים השנים האחרונות עולה לעתים קרובות השאלה: כיצד נקלטו בישראל העולים מאתיופיה? בדרך כלל אין השואלים מפרטים את כוונתם, אך אם הם יישאלו הם יתייחסו בוודאי להיבט הכלכלי החברתי, לחינוך ולהשכלה, וכדומה. לעתים קרובות מתלווה לכך שאלה על תפיסתם של העולים את קליטתם בישראל. במלים אחרות, מה מרגישים יהודי אתיופיה ביחס לבואם ארצה. העולים מאתיופיה רואים את המפגש עם ישראל דרך המשקפיים של המסע שלהם מאתיופיה (בן עזר, 1992). במחקר מקיף וראשון שנעשה בישראל (BenEzer 2002) רואיינו בעיקר צעירים וצעירות ששרדו את המסע, כדי לנסות ולהבין את משמעותו בעיניהם הזהות היהודית מתחזקת ומתגבשת. ההולכים בדרך הרגישו שהם יהודים הצועדים כקהילה לארצם המובטחת הסביבה הנוצרית התחילה גם לראותם כ"ישראלים במעבר", כפי שאמרו להם כפריים בעת שעצרו אותם בדרך, זיהו אותם כיהודים למרות הכחשותיהם, והאשימו אותם: "אנחנו יודעים מה אתם עושים לפלשתינאים".

כלומר, כבר במסע הם מתחילים לשלם מחיר על היותם "ישראלים". התימה השנייה שדרכה העולים רואים את המסע היא תימת הסבל. זהו סבל פיזי וסבל נפשי. בהיבט הפיזי הכוונה לקשיים האובייקטיבים של הדרך, כמו גם לקשיים הנגרמים בידי אנשים. וקיים גם הסבל הנפשי. ההולכים במסע חווים קודם כל סבל בגלל הפרידה מבני משפחה. כאב זה מועצם ומקבל פנים מיוחדות בהקשר של התרבות האתיופית, שבה אדם מנותק ממשפחתו נחשב אדם לא-שלם.

אחד המאפיינים הכואבים של המסע הוא שרוב המשפחות התפרקו בדרך: קודם כל עקב הצורך לצאת בחלקי משפחה, ואחר כך עקב קשיי המסע הרגלי ותלאותיו או עקב המוות הרב, בעיקר בסודן. רבים חשו, וחלק עדיין חשים בישראל, אשמת ניצולים שנותרו בחיים, ואשמה על כי לא קברו את קרוביהם כראוי, לפי הנוהג, תוך נתינת הכבוד לנשמת המת.עם התימה של הסבל, בהמשך סותר לה, עומדת תימה של גבורה. רבים מן ההולכים מרגישים את המסע כסיפור של גבורה, של הצלחה, של כוחות, של התמודדות טובה. בתרבות האתיופית קיים המושג "גובז", שמובנו העיקרי הוא האדם הגיבור. בבסיסו מתייחס המושג ליכולתו של אדם להתמודד עם הליכה ממושכת בדרכים הרריות, תוך התקיימות על גרגרי חומוס יבש בלבד, בעמידה מול איתני טבע ועוינות אנושית. המושג התרכב כך, שבסופו של דבר כל הצטיינות, גם בלימודים, נתפסת כמעניקה את הזכות לתואר "גובז". מושג זה רלוונטי במיוחד למתבגרים וצעירים. נראה שדימוי זה עמד לנגד עיניהם של עולים רבים בעת המסע, במיוחד מתבגרים ובוגרים צעירים. כולם. גם התפתחה אצלם תפיסה עצמית של אנשים גיבורים ובעלי כוחות שעמדו באתגר המסע. למרות ההלימה בין האתוסים הישראליים לשלושת ממדי תפיסתם העצמית של העולים בעקבות המסע, לא קיבלו ממדים אלה את אישורה של החברה הישראלית. הזהות היהודית שלהם לא הוכרה בישראל באופן מלא. הם נאלצו, ועדיין נאלצים, לעבור גיור לחומרה, הכולל הטפת דם מאבר המין וטבילה במקווה טהרה. הנשים חויבו אף הן בטבילה. במקום לראותם כאנשים שלקחו את גורלם בידם והוכיחו יכולת וכוחות להתארגן ולהתמודד עם קשיים עצומים במסע, וחלקם אף להנהיגו, ראתה אותם החברה הישראלית כמסכנים, חסרי אונים, רעבים ש"אנחנו הצלנו אותם" (בן עזר, 1992).

העובדה שהחברה הישראלית לא אישרה את תפיסת ההולכים אל המסע יצרה אפקט פסיכולוגי רב עוצמה על העולים מאתיופיה. המשמעות שנתנו ההולכים במסע לאובדן ולשכול עזרה להם להתמודד אתם. היא סייעה להם להמשיך לחיות ולתפקד. מהספרות המחקרית ידוע כי ברגע שניטלת המשמעות הזאת מן האדם המתאבל, עלול לבוא ערעור פנימי גדול ונזק פסיכולוגי. יחס החברה הישראלית החלישה את יכולתם של העולים להתמודד עם המוות הרב ועם קשיי הקליטה. אמונתם של יהודי אתיופיה שהם "טיפה השבה אל הים" יכולה היתה לעזור להם. העובדה שהחברה הישראלית לא הכירה בתפיסתם זו מנעה מהם היבט אידיאולוגי מסייע בתהליך הקליטה. קשה לדעת אם גיבוש הזהות של הישראלים ממוצא אתיופי יסתיים בהצלחה לשנות את דימוים החברתי, או בכישלון והרגשה של שוליות חברתית וזעם עדתי (בן עזר, 1992).

השערות המחקר

הספרות המחקרית מכירה בכך שביעות רצון ואי שביעות רצון נוטה לפגוע בהערכה עצמית (Brehm, , Kassin,  & Fein,  1999 ) וכי  אנשים בעלי הערכה עצמית חיובית נוטים להיות מאושרים Brehm, , Kassin,  & Fein,  1999).

על כן נוכל לשער כי קיים קשר חיובי בין שביעות רצון להערכה עצמית ובין הערכה עצמית לבין אושר.

המחקר יתמקד באוכלוסיה של צעירים מהגרים ויבחן את הקשר בין המשתנים בכל אוכלוסיה. הנחתנו היא כי מאפיינים של צעירים מהגרים עשויים להשפיע על הקשר בין המשתנים הערכה עצמית ואושר כתוצאה משביעות הרצון מהחיים החדשים בישראל.

הנחה זו נובעת בהקשרה של אוכלוסיית המחקר מכך שמצוקה הנובעת מתוך הלם תרבותי - כוללת את הניתוק והפרידה מאנשים וממקומות בברית המועצות לשעבר כמו גם אתיופיה, ויתור סלקטיבי על מרכיבי התרבות הקודמת, היוודעות לסביבה ולמציאות הישראלית ולמידת תרבותה (טטר ועמיתיו ,1994).

הבדלים בין תרבותיים עלולים להקשות על הסתגלות המהגר, לעכב קומוניקציה בין תרבותית יעילה ולהוות גורם ללחץ. סוג מסוים אחד של לחץ הוא לחץ אקולטורטיבי שמקורו בתהליך האקולטורציה והוא מתבטא במערך התנהגויות מסוים הכולל סימפטומים פסיכוסומטיים, הרגשת ניכור, דיכאון ועוד.( (Williams & (/Berry, 1991.

על כן משוערת השערות המחקר הבאות:

1.   קיים קשר בין שביעות רצון מישראל   לבין הערכה עצמית

2.   קיים קשר בין הערכה עצמית  לבין אושר

3.   קיים קשר בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין אושר.

השיטה

נבדקים

עולים חדשים מרוסיה: 50 נבדקים.

עולים מאתיופיה: 50 נבדקים.

כל הנבדקים בגילאים מעל גיל צבא.

כ-55% מכלל הנבדקים הם גברים. אצל הרוסים, מרבית הנבדקים הן נשים. אצל האתיופים, מרבית הנבדקים הם גברים. כ-46% מהנבדקים במדגם זה הם בני 18.  עוד 25% הם בני 18 וחצי ו-20% נוספים הם בני 19. השאר - 9% , הם בני למעלה מ-19. אצל הנבדקים הרוסים מרבית הנבדקים הם צעירים יותר (עד גיל 18.5 נמצאים 84% מהנבדקים). ואילו אצל הנבדקים האתיופים, עד גיל 18.5 מצויים רק 58% מהנבדקים.

(טבלאות מפורטות ראה נספח ב').

כלים

במחקר נעשה שימוש בשאלונים בשפת האם של הנבדקים המודד משתנים בסדר הבא:

1) פרטים דמוגרפיים (מין, ארץ לידה, גיל).

2) הערכה עצמית:

בשאלון ( Luhtanen&Crocker, 1992)., הנבדק משיב על 10 פריטים על סולם דרגות הנע בין 1 (=לא מסכים כלל) ל-5 (=מסכים מאוד). ככל שהציון בשאלון גבוה יותר, כך ההערכה העצמית של הנבדק גבוהה יותר.

השאלון מורכב מ-2 תת סקלות:

            1. "הערכה עצמית פרטית" (Private Collective Self-esteem)= המידה בה מעריך האדם את הקבוצות אליהן הוא שייך בצורה חיובית. 

            2. "הערכה עצמית ביחס לאחרים" (Public Collective Self-esteem)=פריטים  שיפוט האדם את הערכת האחרים את הקבוצות אליהן הוא שייך.

3) שביעות רצון מהחיים בישראל:

שאלון המבוסס על שאלון שביעות רצון מהחיים של (2000)  Diener. בשאלון זה, מדרג הנבדק את תשובותיו ב-5 פריטים על סולם בין 1(אף פעם לא נכון) ל-5 (כמעט תמיד נכון). הציון שהוא מקבל מורכב מסכום כללי של תשובות שביעות רצון מהחיים.

4) אושר:

שאלון SHS של Lyubonmrisky (2002). בשאלון זה, מדרג הנבדק את תשובותיו ב-4 פריטים על סולם בין 1(אף פעם לא נכון) ל-5 (כמעט תמיד נכון). הציון שהוא מקבל מורכב מסכום כללי של תשובות אושר.
שאלות שנוסחו בהיפוך טופלו בהתאם בעת ניתוח הנתונים.

ניתוח הנתונים

נתוני השאלונים הוקלדו לתוכנת spss בחלוקה לאתיופים ורוסים.

לכל נשאל נערך ממוצע תשובות הפריטים לכל משתנה, למשתנה הערכה עצמית נערך ממוצע כללי של סך התשובות הנוגעות להיגדים הנוגעים להערכה עצמית, וכן ממוצעים לכל מימד המרכיב את המשתנה.

השערות המחקר נבחנו באמצעות מבחן פירסון . חושבה קורלאציה  באמצעות המדד של פירסון בין כל משתנה בפני עצמו ובין ממדי משתנה אחד לממדי משתנה אחר ובין ממדי המשתנים לבין עצמם ) .כן נערכו מבחני פירסון לבחינת ההשערות על פי תתי הקבוצות (אתיופים ורוסים).

ממצאים

תיאור המשתנים

לוח מס' 1: מדדי מרכז ופיזור - אושר

 

N

מינימום

מקסימום

ממוצע

סטיית תקן

אושר

100

2.00

6.00

3.5920

.77846

רמת האושר כפי שעולה בכלל המדגם היא ממוצעת - 3.5.

לוח מס' 2: מדדי מרכז ופיזור: הערכה עצמית

 

N

מינימום

מקסימום

ממוצע

סטיית תקן

הערכה עצמית

100

1.45

4.52

2.8858

.75540

פרטית

100

1.56

5.00

2.7778

.96542

ביחס לאחרים

100

1.00

4.67

2.5217

.82662

הערכה עצמית בקרב כלל המדגם היא נמוכה יחסית (ממוצע 2.8). הערכה ביחס לאחרים היא נמוכה יחסית מאשר הערכה פרטית.

לוח מס' 3: מדדי מרכז ופיזור - שביעות רצון מישראל

 

N

מינימום

מקסימום

ממוצע

סטיית תקן

שביעות רצון מהחיים בישראל

100

1.00

2.29

1.4184

.40265

שביעות רצון מהחיים בישראל בקרב כלל המדגם היא נמוכה מאוד (ממוצע - 1.4).

להלן נבחן את ההבדלים במשתני המחקר על פי הקבוצות אתיופים ורוסים:


לוח מס' 4: הבדלים בין רוסים לאתיופים באשר למשתני המחקר:

משתנה

מוצא

נבדקים

ממוצע

סטית תקן

t

דרגות חופש

אושר

רוסים

אתיופים

50

50

3.17

4.00

0.55

0.74

6.30-**

98

הערכה עצמית

רוסים

אתיופים

50

50

2.77

2.99

0.54

0.91

1.50-

98

פרטית

רוסים

אתיופים

50

50

2.42

3.12

0.47

1.18

3.88-**

98

ביחס לאחרים

רוסים

אתיופים

50

50

3.60

4.50

0.74

0.61

6.62-**

98

שביעות רצון מהחים בישראל

רוסים

אתיופים

50

50

1.58

1.24

0.42

0.29

4.60**

98

*p<0.05**p<0.01

קיימים הבדלים מובהקים בין רוסים לאתיופים

 X1=3.17; X2=4.00; t=-6.30; p<0.01. מכאן כי תפיסת האושר אצל הצעירים הרוסיים היא נמוכה יותר מאשר אצל הצעירים האתיופים.

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הנבדקים הרוסים לבין הנבדקים האתיופיים בהערכה העצמית. לעומת זאת,נמצא כי באשר להערכה פרטית, וביחס לאחרים, האוכלוסייה האתיופית במדגם היא המדווחות על רמה גבוהה יותר של הערכה.

נמצא כי באשר לשביעות רצון מהחים, קיימים הבדלים מובהקים בין רוסים לאתיופים במדגם זה, X1=1.58; X2=1.24; t=4.60; p<0.01. הרוסים הם בעלי רמת שביעות רצון גבוהה יותר באופן יחסי לאתיופים.

בדיקת השערות המחקר:

1.   קיים קשר בין שביעות רצון מישראל   לבין הערכה עצמית

לוח מס' 5: מתאמי פירסון שביעות רצון והערכה עצמית - כלל האוכלוסיה

 

הערכה עצמית

פרטית

ביחס לאחרים

שביעות רצון מהחיים בישראל

r=0.237*

r=0.214*

r=0.526**

*p<0.05**p<0.01

נמצא קיומו של קשר חיובי מובהק בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין הערכה עצמית   של המתבגרים, r=0.237; p<0.05.

בהתאם למטרת המחקר נבחנה השערת המחקר בהפרדה לפי מוצא:

לוח מס' 6: מתאמי פירסון שביעות רצון והערכה עצמית בקרב צעירים רוסים:

 

הערכה עצמית

פרטית

ביחס לאחרים

שביעות רצון מהחיים בישראל

r=0.593**

r=0.445**

r=0.537**

*p<0.05**p<0.01

באוכלוסיה הרוסית ניתן לראות כי ישנו קשר חיובי מובהק וחזק יותר מהקשר במתאם הכללי בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין הערכה עצמית r=0.593; p<0.01.

לוח מס' 7: מתאמי פירסון שביעות רצון והערכה עצמית בקרב צעירים אתיופים

 

הערכה עצמית

פרטית

ביחס לאחרים

שביעות רצון מהחיים בישראל

r=0.178

r=0.252

r=0.427**

*p<0.05**p<0.01

בקרב הנבדקים האתיופים במדגם, אין קשר מובהק כלל בין שביעות רצון לבין הערכה עצמית.

2.   קיים קשר בין הערכה עצמית  לבין אושר

לוח מס' 8: מתאמי פירסון הערכה עצמית ואושר האוכלוסיה הכללית:

 

אושר

הערכה עצמית

r=0.380**

פרטית

r=0.462**

ביחס לאחרים

r=0.237*

*p<0.05**p<0.01

נמצא קיומו של קשר חיובי מובהק בין הערכה עצמית לאושר, r=0.380; p<0.01. ככל שהערכה עצמית גבוהה יותר תפיסת האושר גבוהה יותר.

הפרדה לפי מוצא:

לוח מס' 9: מתאמי פירסון הערכה עצמית ואושר בקרב צעירים רוסים:

 

אושר

הערכה עצמית

r=0.083

פרטית

r=-0.036

ביחס לאחרים

r=0.039

*p<0.05**p<0.01

אין קשר בין הערכה עצמית לאושר אצל אוכלוסיה רוסית.

לוח מס' 10: מתאמי פירסון הערכה עצמית ואושר בקרב צעירים אתיופים:

 

אושר

הערכה עצמית

r=0.484**

פרטית

r=0.466**

ביחס לאחרים

r=0.425**

*p<0.05**p<0.01

אצל האוכלוסיה האתיופית קיים קשר מובהק בין הערכה עצמית לאושר, 0.484; p<0.01.

3.   קיים קשר בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין אושר.

לוח מס' 11: מתאמי פירסון שביעות רצון מהחיים ואושר באוכלוסיה הכללית:

 

אושר

שביעות רצון מהחיים בישראל

r=0.249*

*p<0.05**p<0.01

נמצא קיומו של קשר מובהק בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין אושר, r=-0.249; p<0.05.

לוח מס' 12: מתאמי פירסון שביעות רצון מהחיים ואושר בקרב צעירים רוסים:

 

אושר

שביעות רצון מהחיים בישראל

r=-0.319*

*p<0.05**p<0.01

לוח מס' 13: מתאמי פירסון שביעות רצון מהחיים ואושר בקרב צעירים אתיופים:

 

אושר

שביעות רצון מהחיים בישראל

r=0.328*

*p<0.05**p<0.01

הן אצל הרוסים והן אצל האתיופים מתקיים הקשר הזה.


בנוסף להשערות המחקר מעניין היה לבחון את ההבדלים בין האוכלוסיות על פי המין . חשיבותה של בדיקה זו היא באבחנה המגדרית בהקשר להערכה עצמית ואושר ובהקשרו של מחקר זה גם לשביעות רצון בחיים:

לוח מס' 14:  הבדלים במשתני המחקר על פי גיל באוכלוסיה כללי:

משתנה

מין

נבדקים

ממוצע

סטית תקן

t

דרגות חופש

הערכה עצמית

זכר

נקבה

55

45

2.92

2.84

0.87

0.57

0.519

98

פרטית

זכר

נקבה

55

45

2.77

2.77

1.01

0.91

0.00

98

ביחס לאחרים

זכר

נקבה

55

45

2.75

2.24

0.95

0.51

3.216**

98

*p<0.05**p<0.01

כלל אין הבדלים מובהקים בין המינים באשר להערכה עצמית. הבדלים יחידים נמצאו במימד הערכה עצמית ביחס לאחרים כאשר ממוצעי הגברים גבוהים יותר.

לוח מס' 15:  הבדלים במשתני המחקר על פי גיל בקרב הצעירים הרוסים:

משתנה

מין

נבדקים

ממוצע

סטית תקן

t

דרגות חופש

הערכה עצמית

זכר

נקבה

55

45

3.02

2.59

0.61

0.40

2.95**

48

פרטית

זכר

נקבה

55

45

2.59

2.18

0.90

0.46

2.10*

48

ביחס לאחרים

זכר

נקבה

55

45

4.07

3.27

0.91

0.58

3.75**

48

*p<0.05**p<0.01

נמצאו הבדלים מובהקים בין המינים באשר להערכה עצמית אצל האוכלוסייה הרוסית, X1=3.02; X2=2.59;t=2.95; p<0.01. מכאן כי אצל הרוסים, הגברים נוטים להערכה עצמית יותר מאשר נשים. ניתן להבחין כי בכל המימדים אכן ממוצעי הגברים עולים על אלו של הנשים.

לוח מס' 16:  הבדלים במשתני המחקר על פי גיל בקרב הצעירים אתיופים:

משתנה

מין

נבדקים

ממוצע

סטית תקן

t

דרגות חופש

הערכה עצמית

זכר

נקבה

55

45

2.86

3.29

1.00

0.58

1.58-

48

פרטית

זכר

נקבה

55

45

2.92

3.56

1.20

1.02

1.84-

48

ביחס לאחרים

זכר

נקבה

55

45

2.84

2.34

0.99

0.58

1.87

48

*p<0.05**p<0.01

כלל, אין הבדלים מובהקים בין המינים באשר להערכה עצמית אצל האוכלוסייה האתיופית. נטיה בלתי מובהקת מצביעה על  כי דווקא לנשים יש להערכה עצמית יותר מאשר לגברים.


דיון וסיכום

מטרת העבודה היא לבחון האם אוכלוסיות שונות של עולים הם בעלי שביעות רצון שונה מהחיים בישראל, והאם היבטי שביעות הרצון משפיעים על הערכה עצמית ותפיסת אושר. אוכלוסיית המחקר שנבחרה היא מתבגרים עולים מאתיופיה ורוסיה. בחלק זה של העבודה נערוך דיון בהשערות המחקר.

1.   קיים קשר בין שביעות רצון מישראל   לבין הערכה עצמית

נמצא קיומו של קשר חיובי מובהק בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין הערכה עצמית   של המתבגרים, r=0.237; p<0.05 (ראה לוח  5).

עבודת המחקר התבססה על כך שההערכה העצמית נוטה להתבסס על מגוון של התנסויות. ממצאי המחקר מחזקים את הטענה ששביעות רצון ואי שביעות רצון נוטה לפגוע בהערכה עצמית (Brehm, , Kassin,  & Fein,  1999 )

בעבודה זו בחרנו לבחון שתי אוכלוסיות של עולים חדשים בישראל תוך הבנה, כי אמונות תרבותיות, ערכים ומוסדות מעצבים את מבנה העצמי ואת תוכנו. עולה זהו יהודי שבא מארץ אחרת כדי לחיות בארץ ישראל, להיקלט בה. תהליך הקליטה הוא תהליך של שינוי הדדי. למפגש בין תרבותי זה, מביאים הקולט כמו הנקלט מרכיבים הייחודיים להם וכל אחד את מטענו הוא - המטען ההיסטורי, הרגשי והתרבותי. תהליך הקליטה יוצר שינוי בדימוי של העולים וכלי משמעותי להגדרתם כישראלים. בתהליך הקליטה נדרשת נכונות להיפגש ואומץ להתנסות בשונה מאתנו. מחקרים רבים הוכיחו כי מגע חברתי בין בני מוצא שונה שאינו מתנהל מתוך נקודת מוצא של שוויון אינו משפיע לחיוב על המשיכה וההערכה ההדדית   (פרס, 1975).

בחינה של העולים החדשים בוצעה בחלוקה לעולים רוסים ועולים אתיופים, מאחר וקיימות השפעות שונות על כל אחת מהאוכלוסיה. הבדלים בין תרבותיים עלולים להקשות על הסתגלות המהגר, לעכב קומוניקציה בין תרבותית יעילה ולהוות גורם ללחץ. סוג מסוים אחד של לחץ הוא לחץ אקולטורטיבי שמקורו בתהליך האקולטורציה והוא מתבטא במערך התנהגויות מסוים הכולל סימפטומים פסיכוסומטיים, הרגשת ניכור, דיכאון ועוד.( (Williams & Berry, 1991).

באוכלוסיה הרוסית ניתן לראות כי ישנו קשר חיובי מובהק וחזק יותר מהקשר במתאם הכללי בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין הערכה עצמית r=0.593; p<0.01 (ראה לוח 6).

עלייה זו אינה הומוגנית אך המכנה המשותף בין תת הקבוצות שלה הוא בהיעדר השאיפה לצמוח אל תוך חיי החברה הישראלים. ההתפצלות לקבוצות אתניות נולדה מכישלון תפיסת כור ההיתוך של הציונות הקלאסית, שמטרתה הייתה ליצור מודל תרבותי אחיד של ישראלי. קבוצות העולים סירבו לשתף פעולה עם הקו הזה וכך נוצרו סתירות פנימיות הקשורות ביחס בין הדת, הלאום, התרבות והאזרחות = "הרב תרבותיות". עקב הרגשת קיפוח של הקבוצה הרוסית, נוצרה התבדלות רוסית וכך נוצר מעין גטו רוסי אליו מגיעים העולים החדשים הישר לתת הקבוצה שלהם. בתוכו, קיימת סביבה תרבותית, חברתית ורגשית בעלת עיתונות ותקשורת רחבה בשפה הרוסית (ערוצי טלוויזיה רוסיים בכבלים, רדיו ישראלי ממלכתי ברוסית, קונצרטים והצגות תיאטרון מרוסיה, רשת בתי ספר וגני ילדים "רוסיים" . בנוסף, ברחובות ניתן למצוא מעדניות וחנויות שבהן שלטים ומודעות ברוסית בלבד. וכך, רבים מסתגרים במעגל השפה והתרבות הרוסית ומקבלים את המציאות הישראלית המורכבת בצורה מפושטת ומצונזרת דרך העיתונות הפרטית בשפה הרוסית ושאר אמצעי התקשורת בשפה זו.

ההתבדלות הרוסית נוצרה ממספר סיבות:  ראשית, עקב הסטריאוטיפים - הרוסיות הן זונות, מאפיה רוסית, אלכוהוליזם, וכו' הרגישו העולים מרוסיה בשולי החברה הישראלית, ולכן בתת קבוצות רוסיות רבות מפתחים עוינות לכל הישראלים. תופעה מעניינת היא גם העוינות אותה מפתחים העולים מהעלייה האחרונה לעולים וותיקים, משנות השבעים שכאמור הסתגלו למציאות הישראלית. העיתונות בשפה הרוסית בישראל מלאה בביטויי עוינות כלפי הוותיקים, וטענות עלבון כלפי ישראל. שנית, ישנם האנשים העובדים שנאלצו להחליף מקצוע ועקב כך חשו שמעמדם החברתי ירד.  למשל, רופאים שרשיונם לא קיבל הכרה בארץ. שלישית, דפוס החשיבה האימפרי. זהו דפוס חשיבה שנולד במציאות הסובייטית בתוכה כלולים כל הדעות הקדומות, המדיניות - תרבותית ועוד האופייניים למעצמה הסובייטית. חשיבה זו זוכה לביטוי נרחב מעל דפי העיתונות הרוסית. בעלי דפוס החשיבה האימפרי, אינם יודעים הרבה על תרבות עברית ובקושי את השפה העברית וכבר מבטלים אותה. "אין תרבות בארץ" זוהי כמעט אקסיומה בלקסיקון שלהם. לפיהם, העולם מתחלק ל"הם" (הסביבה-בארץ אלו הם הישראלים) ו"אנחנו" (העולה וקבוצת ההשתייכות שלו).

ראיה זו של העולם ממלאת מעין הגנה פסיכולוגית. סיבה נוספת היא אי ידיעת השפה העברית, דבר הכופה על רבים הסתגרות במעגל המדובר של השפה והתרבות הרוסית ולכן גם בדפוסי החשיבה האימפריים.

ממחישים את הפער העצום שבין צורכיהם החברתיים והמרחביים, הנובעים מתרבות ואורח חיים משלהם לבין מה שמדינת ישראל הציעה להם דרך תוכניות הקליטה המתייחסת ל"אדם הממוצע" בישראל, שלפי מחקרים זהו גבר אשכנזי, בן 35 ושני ילדים, חילוני, ללא מגבלות פיזיות, מעמד בינוני ומעלה. עבור האתיופים החיים בישראל, הייתה זו תוכנית עיוורת לצרכים התרבותיים של רוב האתיופים (Westheimer & Kaplan, 1992).

בקרב הנבדקים האתיופים במדגם, אין קשר מובהק כלל בין שביעות רצון לבין הערכה עצמית (ראה לוח 7).

ייתכן כי ההסבר לכך הוא שתפיסת הערכה בקרב אתיופים מווסתת לעבר ההורים. המתבגרים האתיופים משלימים עם הצורך להתערות בחברה הישראלית, ובוחנים את שביעות הרצון דרך הוריהם.  השינויים במשפחה, בקודים התרבותיים שלה, בתחושות התיסכול, הייאוש, האכזבה והכעס הקיימים בעדה האתיופית יוצרים אצל המתבגר תקופה לא מאוזנת .בנוסף לכל המצבים והקונפליקטים הקשורים לגיל ההתבגרות מתמודד הנער המהגר עם קשיים רבים ומורכבים. בני הנוער מקרב העדה האתיופית נאלצים להתמודד גם עם משברי העלייה והקליטה, בעיות הנובעות מהפער הבין-תרבותי, שאלת הזהות, בעיות כלכליות וקונפליקטים עם ההורים, הממסד והחברה.

2.   קיים קשר בין הערכה עצמית  לבין אושר

נמצא קיומו של קשר חיובי מובהק בין הערכה עצמית לאושר, r=0.380; p<0.01. ככל שהערכה עצמית גבוהה יותר תפיסת האושר גבוהה יותר (ראה לוח 8).

ממצאי המחקר מחזקים את הטענה, כי אנשים בעלי הערכה עצמית חיובית נוטים להיות מאושרים Brehm, , Kassin,  & Fein,  1999). הסבר לכך הוא שאחת מהסיבות להרגשת האושר היא סיפוק. סיפוק נגרם כשאדם משיג את מבוקשו, דבר או דברים להם חפץ, או מצליח במשהו שרצה להצליח בו מידת ועוצמת האושר המתאפשרת מהסיפוק נובעת מכמות ההצלחה או ממידת השגת המבוקש. (סליגמן, 2005). הערכה עצמית היא סוג של סיפוק, האדם מעריך את יכולתיו וכישוריו ומסופק בכך.

בחינה של השערת המחקר בחלוקה לאוכלוסיות השונה העלתה, כי אין קשר בין הערכה עצמית לאושר אצל אוכלוסיה רוסית (ראה לוח 9). ייתכן כי ההסבר לממצאים הוא באיחוד של קבוצות עולים רוסים, כך שהערכתם נובעת מהשוואתם לחברים, הערכה עצמית קולקטיבית. קליטתם של הרוסים ייתכן והיתה קלה יותר בשל ההסתגלות לארץ המקור. הסתגלות טובה יותר בקרב הרוסים נובעת מכך שהיו בישראל קבוצות של עליה רוסית עוד משנות השבעים. קבוצות של בני תרבות המקור הן שכיחות בקרב עולים ומספקות לעולים חברות, קבוצת התייחסות ותמיכה בזהות חברתית ובערכים. מובלעות אלו של בני המדינה מגבילות לעתים את האינטראקציות של העולים עם בני התרבות המארחת. היחסים עמם מנבאים הסתגלות מוצלחת עבור העולים (Furnham, 1988).

מנגד, אצל האוכלוסיה האתיופית קיים קשר מובהק בין הערכה עצמית לאושר, 0.484; p<0.01. (ראה לוח 10).

ההסבר האפשרי לכך הוא במאפייני העולה האתיופי, שבשונה מהעולה מרוסיה, סבל מהקנטות במידה רבה יותר. למרות ההלימה בין האתוסים הישראליים לשלושת ממדי תפיסתם העצמית של העולים בעקבות המסע, לא קיבלו ממדים אלה את אישורה של החברה הישראלית. הזהות היהודית שלהם לא הוכרה בישראל באופן מלא. במקום לראותם כאנשים שלקחו את גורלם בידם והוכיחו יכולת וכוחות להתארגן ולהתמודד עם קשיים עצומים במסע, וחלקם אף להנהיגו, ראתה אותם החברה הישראלית כמסכנים, חסרי אונים, רעבים ש"אנחנו הצלנו אותם" .

 יחס החברה הישראלית החלישה את יכולתם של העולים להתמודד עם המוות הרב ועם קשיי הקליטה. קשה לדעת אם גיבוש הזהות של הישראלים ממוצא אתיופי יסתיים בהצלחה לשנות את דימוים החברתי, או בכישלון והרגשה של שוליות חברתית וזעם עדתי (בן עזר, 1992).

3.   קיים קשר בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין אושר.

נמצא קיומו של קשר מובהק בין שביעות רצון מהחיים בישראל לבין אושר, r=-0.249; p<0.05.

הן אצל הרוסים והן אצל האתיופים מתקיים הקשר הזה (ראה לוח 11).

הסבר אפשרי לכך בקרב המבגרים הרוסים, הוא שבמקרים רבים התקבלה ההחלטה להגר לישראל על ידי זוג ההורים או אחד ההורים, עובדה שיצרה בבני הזוג ובילדים שלא היו שותפים להחלטה רגשות כעס ותסכול.  הלם התרבות וקשיי הקליטה בישראל, כמו הגבירו את עוצמת הרגשות הללו עד להתפרקות התא המשפחתי בישראל  (הרצוג,1998).

הן אצל הרוסים והן אצל האתיופים הקשר בין המשתנים עשוי לנבוע מהמצוקה כתוצאה מהעליה שמחולקת זו על ידי טטר ועמיתיו (1994) לארבע קטגוריות מרכזיות:

מצוקה הנובעת מתוך הלם תרבותי - כוללת את הניתוק והפרידה מאנשים וממקומות בברית המועצות לשעבר כמו גם אתיופיה, ויתור סלקטיבי על מרכיבי התרבות הקודמת, היוודעות לסביבה ולמציאות הישראלית ולמידת תרבותה (טטר ועמיתיו ,1994).

מצוקה כלכלית - אשר חייבה בני נוער רבים להפסיק את לימודיהם ולצאת לשוק העבודה בגיל צעיר לצורך סיוע בפרנסת המשפחה (הורוביץ,1998: הרצוג,1998).  

מצוקה ביחסים החברתיים - קבלה חברתית מועטה מצד בני הנוער הישראלים הותיקים את עמיתיהם המהגרים ותחושות כעס, טינה וניכור חברתי כלפי החברה הקולטת, המלווים בניתוק והסתגרות מצד בני הנוער המהגרים (הורוביץ,1998: הרצוג,1998: ריץ', 1996)

מצוקה באקלים בית הספר - במסגרתה נרשמים שיעורי נשירה גבוהים ביותר בקרב בני הנוער המהגרים (15.6% בין השנים 1998 - 2002 (אפל,2003)) הנובעים משום קשיי שפה, ניכור חברתי, התערערות הפיקוח ההורי, והיציאה לעבודה לצורך פרנסת הבית (הורוביץ,1998).   

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ירון דנון

מאת: ירון דנוןמחשבים ניידים17/08/101078 צפיות
תחום המחשבים הניידים נמצא בהתפתחות טכנולוגית חסרת תקדים ובוא בזמן הופך לנגיש מאי פעם לקהל הצרכנים. המחשבים הניידים הפכו משוכללים יותר, קומפקטים יותר וסקסיים כמו שלא היו מעולם ואין ספק שהם מפתים הרבה יותר מרוב המחשבים הנייחים שמחווירים לעומתם (לאו דווקא בביצועים). מחשב נייד לקנייה עדיין יקר יותר ממחשב נייח ובכל זאת רבים מעדיפים לעבור למחשב נייד.

מאת: ירון דנוןדיני תאגידים17/01/092920 צפיות
פירטנו בעבורכם את כלל אמצעי הפיקוח של המדינה על החברות ממשלתיות בישראל. באמצעות אמצעי פיקוח אלו יכולה המדינה לפקח באופן תדיר על פעילות התאגיד והתנהלותו השוטפת. פירטנו בעבורכם את כלל אמצעי הפיקוח של המדינה על החברות ממשלתיות בישראל. באמצעות אמצעי פיקוח אלו יכולה המדינה לפקח באופן תדיר על פעילות התאגיד והתנהלותו השוטפת. המדינה באמצעות אמצעים אלו מפקחת על התנהלות התאגיד ומוודא כי יפעל בהתאם לאינטרסים שנקבעו על ידי המדינה מבעוד מועד.

מאת: ירון דנוןשיווק15/01/099436 צפיות
פילוח שוק היינו הפעולה הראשונה שהמשווק עושה בעת קביעת האסטרטגיה השיווקית. עבור מוסד להשכלה גבוה, פילוח שוק מאפשר למוסד להיות ממוקד בצרכנים הפוטנציאלים ובמאפיינים שלהם ובכך לייצר פעילות הרבה יותר רחבה ואפקטיבית. הפילוח מאפשר למוסד להשכלה גבוה לזהות תתי שווקים בעלי מאפיינים משותפים, כך שיוכל לפתח תמהיל שיווקי מיוחד אשר עונה על צורכיהם של כל אחד מתתי השווקים.

מאת: ירון דנוןדיני משפחה14/01/092275 צפיות
התפתח מנהג שבו האישה או אביה דרשו בעת הנישואין התחייבות מן הבעל שאם ימות לפני אשתו, תהיה האלמנה זכאית למזונות מנכסיו. בהתחלה הסכמים אלו היו פרטיים ואז הפכו לנוהג בקובל ברוב העם. בית הדין ראה בנוהג זה מחייב והפך אותו לדין מחייב לגבי כל הזוגות אפילו אם לא ערכו הסכם מחייב. מאחר שהחקיקה היתה מסובבת על הנוהג הקיים , התקנה נתנה את התוקף המשפטי לנוהג ובגלל זה נוצרו 2 נוסחאות ( כי אנשי יהודה ראו בנוסח השני, ואילו אנשי ירושלים והגליל ראו את הנוסח השני.

מאת: ירון דנוןתורת המשפט10/01/092094 צפיות
המשפט הטבעי סיפק את הצידוק המוסרי לקיומן של מערכות חברתיות ומשפטיות. הטענה הבסיסית הייתה שהמשפט מבוסס על איזשהו ערך עליון שאחד העקרונות המרכזיים בתוכו הוא עקרון התבונה (Reason). התומכים במשפט הטבעי טוענים שהאישור המוסרי למשפט הפוזיטיבי מגיע מערכים עליוניים של המשפט הטבעי. במילים אחרות, הגשר שמקשר בין ה"יש" ל"צריך להיות" הוא המשפט הטבעי.

מאת: ירון דנוןזכויות הפרט09/01/092017 צפיות
זכויות אדם משפטיות (או "פוזיטיביות"): זכויות שהמערכת המשפטית הנתונה של המדינה (במקרה שלנו ישראל) מגינה עליהן ברגע נתון. זכויות אדם טבעיות (או "מוסריות"): זכויות שהטענה לגביהן נובעת מן המוסר, בדרך כלל תוך טענה שאם הן אינן במקביל גם זכויות פוזיטיביות, כי אז - יטען הטוען - שצריך לשנות את מערכת המשפט כך שהן תהפוכנה גם לזכויות פוזיטיביות.

מאת: ירון דנוןפלילי09/01/093358 צפיות
בעבר, היו עבירות שכונו "איסורים מוחלטים/ עבירות מוחלטות". בעקרון, עבירות אלה מתקיימות אפילו כשאין רשלנות. אם עד כה חשבנו שרשלנות זהו סטנדארט נמוך, המחוקק קבע שקיימים מקרים בהם יענישו אדם שאפילו "האדם הסביר" לא היה מבין שעלול לקרות משהו. איך ניתן להצדיק חברתית קיומם של איסורים מוחלטים?

מאמרים נוספים בנושא סוציולוגיה

מאת: לי באומןסוציולוגיה05/03/128695 צפיות
בעשור האחרון, ההתייחסות להפרעת אכילה נהייתה מאוד פופלארית בתרבות שלנו, עד כדי כך שהיא ממש הפכה להיות כמעט כינוי נרדף למישהי שעושה דיאטה . אם אנחנו רואים מישהי רזה או מישהי שמנסה לא לאכול מתוק בהפסקות אוכל עם יתר האנשים, או רואים אשה שמנה- מיד אומרים כלאחר יד "יש לה הפרעת אכילה"

מאת: לי באומןסוציולוגיה04/03/128164 צפיות
זהות מינית היא נושא שהפך להיות מאוד נחקר בעשורים האחרונים. אם בעבר הומוסקסואליות ו לסביות הוגדרו כסטייה מינית, כיום ברור לחלוטין שלא מדובר במשהו שאינו נורמטיבי, והתופעה אינה מופיעה כהפרעה ב-DSM- המדריך הסטטיסטי להפרעות נפש.

מאת: tom lachamסוציולוגיה01/11/118124 צפיות
המכון לחקר מין, מגדר ופריון השוכן באוניברסיטת אינדיאנה הוקם בשנת 1947על ידי אחד מחוקרי המיניות הגדולים ביותר בעולם. שמו היה אלפרד קינסי.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה27/07/119579 צפיות
תת-תרבויות נוער הן נושא מרתק שמהווה הצצה לעולמם של בני הנוער בעולם המודרני. כל אחת מתת-התרבויות השונות מתמודדת עם הקונפליקטים הזהותיים הפסיכולוגיים והחברתיים בצורה שונה תוך כדי יצירת זהות משותפת. במאמר אבחן כמה מתת-התרבויות הבולטות כיום דרך המושג של "הון תת-תרבותי", ואנסה להראות את הצורות האקספרסיביות המגוונות שבני הנוער יוצרים לעצמם.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה29/03/119144 צפיות
הדיון על נטיות מיניות אחרות הוא כל כך סוער ונמצא בכותרות. למה? מה הדבר שמפחיד אותנו כל כך בבעלי הנטייה המינית השונה? במאמר אנסה לחקור זאת בעזרת פוקו ומאמר מאת כלנית צאלח.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה21/03/119720 צפיות
היפה והחנון היא דוגמה מבהיקה לתרבות הריאליטי ששותפת את הארץ והעולם המערבי בכלל בשנים האחרונות. במאמר אנסה לנתח את התוכנית מזווית ראייה קצת שונה- זווית סוציולוגית.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה21/03/1111310 צפיות
סוגיית בתי הספר הפרטיים היא סוגייה משמעותית שמעסיקה אותנו רבות. במאמר אנתח את התופעה מזוויות מנוגדת בתאוריה הסוציולוגית: הפונקציונליזם וגישת הקונפליקט.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica