דר' ירון זיו כותב על שילוב כלים אימוניים בעבודה קבוצתית

כותרת העל שמביאה אדם לבחור ולהשתתף בעבודה קבוצתית, ו/או יעוץ ו/או טיפול
פרטני מושתת על ההנחה שבסופו של תהליך תתורגם המודעות העצמית הנרכשת דרך
מסגרות אלו לידי יישום בחיי היומיום.

המשתתף בתוך קבוצה היה רוצה לחוש בשינוי מהותי וממשי אשר מתבטא במהלך
שגרת היומיום. הסיטואציה בה נרכשת מודעות קבוצתית אך איננה מיושמת בפועל דרך
שינוי התנהגותי מייצרת תסכול רב ותחושת אכזבה או כישלון.
מובא ע"י דר' ירון זיו

הנחת המוצא הראשונית מניחה כי לאדם קיימים כלים מספיקים ליישם מודעות זו לשינוי
התנהגותי. התבוננות מעמיקה בתהליכי הנפש תראה שלא כך הדבר. מודעות לחוד ושינוי
לחוד. פער זה בין המודעות לשינוי הוביל ליצירת מקצוע חדש אשר מתרגם מודעות
לתוצאה, והוא מקצוע האימון האישי. תכליתו של האימון האישי, בהיותו ממוקד תוצאות,
דהיינו, ניתן למדידה ולהערכה מדוייקת ביישום תובנות ומראות.

אימון אישי עוסק מעט מאוד בעבר. הדגש הוא על ההווה והמטרה היא שיפור ההתנהגות
וההתנהלות של המתאמן בהווה ובניית העתיד.מכאן שתכליתו של האימון היא הצלחתו של
המתאמן בהתמודדות עם מצבים שהוא פוגש במציאות של חייו. מטרות האימון האישי לתת
ביד המתאמן "ארגז כלים" שיעזור לו לבצע בהצלחה את המשימות שנטל על עצמו כך שיגיע
לשינוי ולמימוש עצמי במסלולם ובמסגרת שהוא עצמו בחר לפעול בהם.

האימון האישי אינו תהליך אינסופי. מראש נקבעת לו מסגרת זמן, שהיא בערך שתים עשרה
פגישות אישיות עם המאמן. סוגי האימון הניתנים הם בתחום האישי, הבינאישי, במשפחה,
בקבילה וכן בתחום הקריירה והעיסוק של הבונה וכד'.

תהליך האימון המושתת על מפגשים פרטניים בין מאמן למאומן, בנוי על יצירת מערכת
ערכים וחסמים המסייעת למאומן לפתח מודעות טובה יותר עבור התנהגויותיו, מטרותיו,
חזונו, והחסמים למימושו. בשנים האחרונות נוצר מודל שמהווה מעין יצירת כלאיים בין
תהליך האימון האישי ובין העבודה הקבוצתית המקובלת. אם בעבודה קבוצתית מטרת
העל היא הרחבת המודעות העצמית והבנה מעמיקה יותר של תהליכים בינאישיים ותוך
אישיים המתרחשים בתוך קבוצה, הרי לעבודה אימונית בתוך מסגרת קבוצתית ישנן מטרות
מוגדרות וממוקדות יותר הניתנות למדידה מעצם היותו תהליך האימון תהליך ממוקד תוצאות.

המנחה/מאמן בעבודה קבוצתית משתמש בחברי הקבוצה כסייעים עבור משתתף יחיד
בתוך הקבוצה לתהליך הגדרת המטרות, בניית היעדים, מציאת הערכים וזיהוי החסמים. הקבוצה
מהווה מעין אקו והד לתהליכי חשיבה, זיהוי, מיקוד ויישום. משתתף בקבוצה פורש בפני חברי
הקבוצה את סיפור חייו האישי, את מיקומו על פני ציר הזמן ואת חזונו, דהיינו, יצירת היעדים
אליהם הוא רוצה להגיע. בנקודה זו חשוב להזכיר פעם נוספת את הרציונל העומד מאחורי תהליך
האימון בשונה מטיפול ויעוץ. הנחת המוצא הבסיסית היא המתאמן, הוא המומחה הגדול עבור
חייו. דהיינו, הפתרונות, המטרות, הזיהוי והמיקוד בא מתוך המתאמן עצמו ולא על ידי גורם אחר.
לא המאמן מפרש עבור המאומן את התנהגויותיו, בשונה מטיפול בו המטפל משקף למטופל
גורמים בלתי ידועים ומודחקים המניעים את התנהגותו בהווה. המאמן הוא מעין המראיין הנצחי
השואל שאלות, הנקראות בשפת האימון "שאלות עוצמה", שאלות המעוררות חשיבה והתבוננות
ומסייעות למאומן למצוא תשובות עליהן מתוך עצמו. הבחנה ברורה זו בין טיפול, יעוץ ואימון
היא זו שמכתיבה את המבנה השונה בה מתנהלת עבודה בקבוצות מתוך תפיסה אימונית, הקבוצה
מהווה כמלווה חברתי המשמש רחם בלתי שיפוטי, מזין ותומך לקשיים אותם מביא המשתתף
בתוך הקבוצה. הרבה מהבעיות המועלות קשורות לבעיות חברתיות וליצירת קשר בינאישי.
בעיות המקבלות את התרונן בצורה הטובה ביותר במסגרת קבוצתית ששום מערך פרטני לא יוכל
לספק באותה עוצמה. ההד אותו נותנים חברי הקבוצה במחשבות השונות, במשובים
לקשיים ולבעיות אותם מעלה המשתתף, מסייעים למאומן לזכות בצורה יעילה יותר את הערכים
מהם הוא , את הבהירות או חוסר הבהירות של היעדים אותם הוא מציב ואת החסמים להצלחה
המעכבים אותו למימוש יעדים אלו.
(לקריאת מאמרים נוספים-דר' ירון זיו)

אלפרד אדלר

אלפרד אדלר, טבע את המושג "זיקה חברתית" כרעיון בסיסי בעבודתו הטיפולית. אדלר
מגדיר "זיקה חברתית" כיכולת לראות בעיני האחר, לשמוע באוזני האחר ולהרגיש בלבו של האחר.
דוגמא מוחשית אשר מראה את יישום הכלים האימוניים לתוך עבודה קבוצתית, נוכל לראות במבנה
העבודה בקבוצות המתנהלות במכון "מעגלים" המיצג תפיסה אדלרינית זו. דר' נירה כפיר {1976},
מנהלת המכון מניחה כי קיימות שלוש קבוצות עימן אנו נפגשים ובתוכן אנו פועלים בחיינו : קבוצת
הסמכות, קבוצת השווים וקבוצת האנשים התלויים בנו. תפקוד יעיל בקבוצות אלו מאפשר לאדם
לפתח את תחושת השייכות והרווחה, רק אדם בעל מיומנויות חברתיות והלימות, יכול להתפנות אל
הזולת וליצור את "הזיקה החברתית" עליה מבסס אלפרד אדלר את תפיסתו המרכזית.

רכישת מיומנויות חברתיות לכיוון "הזולתיות" מהווה את הרציונל למבנה הקבוצה שדר'
כפיר פתחה. הקבוצות הטרוגניות במיוחד, מאחר שעובדים בהן על סוציאליזציה. ההרכב
ההטרוגני מזמן מפגש עם השווים  אלינו עם דמויות סמכותיות ועם דמויות תלותיות.
במבנה הקבוצה משולבת עבודה משותפת בין קבוצת התנסות אשר עובדת עם מנחה לבין
קבוצת בית אשר עובדת ללא מנחה ומנוהלת על ידי משתתפי הקבוצה עצמה.

מבנה המפגשים מאפשר התנסות הן עם קבוצת הסמכות והם עם קבוצת השווים, ומבוצעת
בהם עבודה על נושאים שהמנחה מגדיר. הנושא מוגדר על-פי התפתחות הקבוצה, התהליכים
והתכנים המתקיימים בה. התנסות ייחודית זו מייצרת Setting קבוצתי מיוחד. המפגשים
מתקיימים כמפגש אחד עם המנחה במכון, ושבוע אחריו נערך מפגש של הקבוצה בביתו של
אחד מן החברים ללא נוכחות של המנחה, הנקרא מפגש קבוצתת בית.

קבוצות בית משמען שהקבוצה נפגשת ללא מנחה רשמי לפגישת עבודה כחלק בלתי נפרד
מהעבודה הקבוצתית. הפגישות נערכות כל פעם בביתו של אחד המשתתפים. ניסיון זה, לשילוב
של הנחיה מודרכת עם המנחה במקום מפגש רשמי ושל פגישת עבודה לא מונחית בבית פרטי,
הוא נסיון הטומן בחובו סיכון, שמא תמיר הקבוצה את פגישת העבודה לפגישה חברתית גרידא.
אך חשש זה התגלה כחשש שווא. נהפוך הוא, הקבוצות הנפגשות בבית פרטי ללא הנחיה
מבטאות את מושג ההתנהגות בקבוצת השווים ויוצרות לכידות ופיתוח אינטימיות קבוצתית
בעוצמות שאינן פחותות ולעיתים רגישותן אף מוגברת מאשר בהנחיה הרשמית.

הזמנת חברים ואירוחם הם חלק בלתי נפרד מתהליך הסוציאליזציה של האדם. בשביל
משתתפים שלא עברו חוויה זו בצורה תקינה מסיבות שונות {בעיית מקום, גודל של בית,
תפקוד של הורים, בושה, חרדה חברתית} מהווה הזמנת חברים בקבוצת הבית חוויה מתקנת
לחסך חברתי חשוב.

התבוננות על תהליך זה מתוך כלים אימוניים תראה כי קבוצות הבית הנפגשות ללא מנחה
והאחראיות המתחלקת על המשתתפים ביצירת מקום המפגש, הזמנת חברי הקבוצה ואירוחם
הם חלק ביצירת מטרה, התגברות על חסם {חרדה חברתית, פחד מכישלון, בושה וכד'}, ובסופו
של דבר מושגת תוצאה הניתנת למדידה וצפייה על ידי עצם קיום המפגש, ניהולו והתנהלותו.

מאמר זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".