מחלת מנייר כוללת ארבעה סימפטומיים עיקריים והם: סחרחורת (ורטיגו), טינטון, ירידת שמיעה ותחושה שאחת האוזניים או שתיהן אטומות. כשבנוסף לכך, אין עדות למחלה אחרת שיכולה להסביר את הסימפטומים השונים מהם סובל החולה.
מדובר במחלה ממושכת שבמהלכה ישנן תקופות קשות וסוערות, עם התקפי סחרחורות, לצד תקופות שקטות יותר בהן ישנה רגיעה מלאה או יחסית בתסמינים. אחת מההמלצות שניתנות לחולי המנייר, בזמן התקופה הסוערת, היא להפחית את כמות המלח שיש במזון. השאלות המתבקשות הן: מה מידת המלח הרצויה? ועד כמה המלצה זו יכולה לעזור לחולה מנייר?
השימוש במונח מחלת מנייר שכיח לעיתים קרובות ניתנת אבחנה זו במהלך הבירור הרפואי אצל חולים שסובלים מסחרחורת וטינטון. לפי התאוריה הרפואית, נוזלים שנמצאים בתוך אוזן הפנימית הם הגורם שאחראי לתסמינים.
לחולה המנייר ניתנות המלצות רפואיות שמבוססות על תצפיות אצל חולים שסובלים מהצטברות נוזלים כגון: חולים עם ספיקת לב שמאלית יחד עם הצטברות נוזלים ברגליים, אי ספיקת לב יחד עם התטברות נוזלים בריאות, חולים עם אי ספיקת כליות או חולים שסובלים מיתר לחץ דם.
אדם שסובל ממחלת מנייר יקבל המלצה להפחית את כמות המלח. כמו כן יטופל בתרופות משתנות.
חשוב לציין שהטיפול הרפואי במחלה מורכב, אך לצורך הבנת ההגיון העומד מאחורי הטיפול, יוצגו הדברים באופן פשוט. קיים קושי אצל חולי המנייר כיוון שלא ניתן לראות ישירות את האוזן הפנימית, לצורך בחינה של כמות הנוזלים שהצטברה שם. לאור זאת, לאחר מתן הטיפול הרפואי, הרופא אינן יכול לבדק את מידת ההשפעה על הנוזלים באופן אובייקטיבי ועליו להסתמך על רמת הסבל שמתאר החולה.
יש לדעת, שגם במידה ומצב החולה השתפר, אין זה אומר בהכרח שחלה ירידה בכמות הנוזלים באוזן הפנימית. ייתכן שקיים קשר בין הטיפול להפחתת הנוזלים לבין השיפור בהרגשה וייתכן שהחולה מרגיש טוב יותר למרות שישנה כמות גדולה של נוזלים באוזן הפנימית. עובדות אלו יכולות להתקיים גם אצל חולים הסובלים ממחלת מנייר שמרגישים רע חרף הטיפול להפחתת נוזלים. מצער לדעת שחולים אלה מהווים את הרוב.
נחזור לשאלה: מהי מידת המלח הרצויה?
ד"ר שמש זכריה מבי"ח הדסה עין כרם עונה לשאלה זו ומסביר ש"כמעט ולא ניתן לאפס את כמות המלח במזון". הוא נזכר באנקדוטה מתקופת לימודיו בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית,
כאשר הוא וחבריו לספסל הלימודים קיבלו הרצאה על טיפול בחולי כליות ממנהל המחל' הנוירולוגית באותם ימים, פרופ' צ'צ'קס המנוח. הוא הגיב להצעת הסטודנטים לתת לחולים אוכל נטול מלח באומרו שאפשר לתת להם אורז שבושל במיים מזוקקים...
מובן שדבריו אלה נאמרו בהלצה. אין אפשרות לאכול תבשיל שכזה וגם אין בכך צורך. מספיק שחולה הסובל ממחלת מנייר לא יאכל מזון שעשיר במלח כמו פיצוחים מצופים מלח או מזון כבוש במי מלח. בנוסף להמלצות אלה רצוי להימנע מאלכוהול, עישון, להפחית את כמות הקפה לכוס ביום וכמובן להפחית גורמים שיוצרים מתח.