רציונליזציה
שימוש במנגנון זה מתקיים כאשר פרט חווה תסכול עקב פער בין המציאות הקיימת למציאות הרצויה לו, ואינו יכול לגשר על פניהן. אזי נוצר הצורך להפחית את תחושת התסכול, והוא עושה זאת על ידי הסברים "הגיוניים"
כביכול לעצמו ולסביבה, המצדיקים את אי-פתרון הבעיה.
דר' ירון זיו נותן דוגמה: חבר שמאחר כמעט קבוע לפגישות הקבוצה, והקבוצה משקפת לו את התנהגותו, "מתמודד" עם עובדה זו על-ידי יצירת הסבר "הגיוני" כלשהו, אשר אינו פותר כמובן את הבעיה האמיתית, אולם מפחית את תחושת הדיסוננס שלו מתגובת הקבוצה. דוגמה נוספת: חבר מקבל משוב מחבר אחר בקבוצה,
המשקף לו את התנהגותו וכיצד היא נתפשת בעיניו.
שימוש ברציונליזציה כמנגנון הגנה יתבטא בקושי של אותו אדם להכיל את המשוב ולראות את התועלת הפוטנציאלית הטמונה בהקשבה למשוב זה וללמידה ממנו. במקום זה יעדיף אותו אדם להדוף את המשוב על-ידי יצירת הסבר פסאודו "הגיוני" להתנהגותו, ובכך יחסום את ההזדמנות ללמידה.
הדחקה
מנגנון זה מופעל כאשר התשומה של הרגשות כואבת ומפחידה מדי. ההדחקה מהווה מעין וסת המחליט אילו חומרים יעלו למודע ואילו יישארו בתוך מרתפי הלא מודע. בחוויות קשות שהאדם נושא מילדות קיימות עוצמות רגשיות כה גבוהות עד כי הפרט אינו יכול להתמודד עמן, ומנגנון ההדחקה מאפשר לאדם "לשכוח" אירועים שהוא תפס כטראומתיים ובכך להמשיך לתפקד כרגיל לכאורה.
אירועים טראומתיים אלו באים לידי ביטוי בדפוס האינטראקציה שהפרט יוצר הפרט בקבוצה וכן בתפישת העולם שלו. דוגמה: חבר בקבוצה נמנע בצורה ממושכת ורציפה מיצירת קשר עם חבר מסוים אחר באותה קבוצה. כשחברי הקבוצה שאלו אותו מה מונע ממנו ליצור קשר, לא היה יכול לתת הסבר המסתמך על אירוע כלשהו שקרה ביניהם בקבוצה.
ירון זיו מוסיף שבבדיקה עמוקה יותר עלה, כי טון הדיבור הזכיר לו את בן משפחתו אשר בעבר התעלל בו התעללות פיזית קשה, אירוע אשר הודחק אצל אותו אדם. רק כאשר המנחה חיבר את קולו של המשתתף האחר עם הימנעותו מליצור קשר עמו, "נזכר" אותו חבר בדמותו של קרוב המשפחה המתעלל והעלה את התמונות, הקולות והמראות. תפקידו של המנחה במקרה זה הוא לסייע לאדם להבין את הקשר הקיים בין התנהגותו בקבוצה ובין החוויות הקשות אשר הודחקו כמנגנון הגנה הישרדותי.
מאמר זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".