הסודות מאחורי המדפים – שלושה סיפורים על דגים ובריאות ?
יובל לובנשטיין
"הטון והטונה" - האם קשר של שתיקה ?!
בעקבות עליית מחירי קופסאות הפח,הטונה והשמן.
רובנו אוכלים ואוהבים את הטונה.
שימורי הטונה הנאכלים על ידינו מיוצרים מדג הטונה החי במימיה של יפן
טייוואן, סין ודרום מזרח אסיה.
דג הטונה הוא דג ענק ושוקל 200-300 ק"ג בממוצע.
בשר הדג עשיר באומגה 3, חלבון דל שומן – אולם " אליה וכספית בה"
בגלל שהדג נמצא בסוף שרשרת המזון (מושג שלמדנו אותו לפני הרבה שנים), כלומר הוא ניזון מדגים קטנים ממנו שניזונו גם הם מדגים קטנים יותר- שבלעו במהלך חייהם כספית שהיא מתכת יסוד שאינה מתפרקת ונאגרת בגופם של הדגים.
ככל שהדג גדול יותר – כך הוא מכיל יותר ויותר כספית.
בהשוואה – בסרדין,שהוא דג קטן, יש משמעותית פחות כספית.
איגודי צרכנים בארה"ב קוראים לאחרונים לאסור על אכילת טונה לנשים בהריון לנשים מניקות ואף לילדים.
ישנם מחקרים הקושרים עלייה במחלות כמו: אוטיזם, איבוד זיכרון, פגיעה בתפקוד ריאות ובמערכת העצבים - לכספית.
אנחנו כישראלים אוהבים טונה – אנו אוכלים כ- 10,000 טונות בשנה וזה אומר משהוא כמו שיירה ענקית של כ- 650 משאיות ענקיות כל שנה או כשתי משאיות ענק בכל יום !
שוק הטונה מגלגל כ- 350 מיליון שקל כל שנה ובגדול מיליון שקל ביום- זהו סכום לא קטן ואף אחד משחקנים הגדולים כמו(ווילגר,סטארקיסט, וויליפוד, שופרסל,מגה,מחסני חצי חינם והמותג) לא מוכן לוותר עליו.
כחלק ממהפכת המזון האורגני והמזון הבריא – נשמח אם נקבל קופסת שימורי טונה עם כיתוב מחייב שהמוצר עבר בדיקה רצינית שמאשרת שהמוצר נקי מרעלים –כמו ששופרסל הנהיגה בירקות ובפירות עם דרך המעבדה.
בעולם רווי רעלים וכימיקלים, זכותנו המלאה לקבל מוצרים, אשר היצרנים מבטיחים שהם נקיים ממתכות ושאריות רעלים.
קריאה זו היא אכן – אתגר ליצרנים הרבים הממלאים את מדפי שימורי הטונה, לספק לנו (עם התחייבות) מוצרים נקיים שעברו בדיקת מעבדה, מחייבת ורצינית.
כרגע הטונה משווקת כמזון בריאות – עשיר באומגה 3,אך מוטב כמו כל דבר וכאן במיוחד לאוכלו במידה ואף פחות מזה.
הסודות מאחורי המדפים – דג נסיכת הנילוס – "האם הוא באמת נסיכה" ? ואם כן למי ?
ישראל נחשבת למעצמה בתחום ביחס למספר תושביה.
הישראלים אוכלים כ-8,000 טונות בשנה המהווים כ- 20% מסה"כ הכמות שאוכלים כל תושבי השוק האירופי בשנה – אכן כמות מרשימה.
דג זה פופולארי מאד אצלנו בעיקר בגלל מחירו.
מה אנחנו בעצם יודעים על דג זה ?
האם הוא בריא ?
האם הוא "בריא לסביבה" ?
האם נמשיך לאכול אותו גם בעתיד ?
האם הרגלי הצריכה שלנו דומים לאלה באירופה ?
הדג חיי בימת ויקטוריה שבאפריקה, ימה זו הגדולה בשטחה פי 3 משטח מדינת ישראל, היא ימה של מים מתוקים וגובלת בשטחן של קניה, טנזניה ואוגנדה. נמצא בגובה של כ- 1100 מטר מעל פני הים וממנו מתחילה הזרימה של הנילוס עד לים התיכון, האגם רדוד ועומק מימיו כ- 50 מטר בממוצע.
בשנות החמישים של המאה הקודמת (רק לפני כ - 60 שנה), חייל בריטי עשה שטות והכניס אותו את דג הנסיכה לימה, אשר מימיה החמים ואיכות המים התאימו לו מאד ומאז הוא התרבה והפך להיות אחד מהאסונות האקולוגיים ולמפגעים הגדולים בעולם.
טרום "תקופתו" היו באגם מאות סוגי דגים של מים מתוקים שהמוביל בהם היה מיודענו הקרפיון, אולם תוך שניים שלושה עשורים הצליח דג נסיכת הנילוס לטרוף את כל הדגים האחרים ונשאר כמעט לדג היחידי בימה בהשאירו את תושבי האזור חולים ורעבים.
דג טורף זה הוא בעל ממדים אדירים ויכול להגיע לאורך של 2 מטר ולמשקל של 120 ק"ג.
זאת ועוד מאחר ודג זה שמן יחסית לקרפיון, לא ניתן היה לייבשו בדרך המסורתית של המלחה ויבוש בשמש, היה צורך לעשנו, דבר שגרר אחריו שימוש נרחב וכריתה של יערות רבים באזור ולבעיות בגינן כמו סחף קרקע.
בנוסף תושבי האזור שהתפרנסו מהקרפיון, נעזרו בסירות קלות שלא אפשרו להם לדוג את הנסיכה, מה שגרר כניסתם של בעלי הון רבים ובעזרת סירות גדולות , רשתות ומנופים מושים כעת את הדגה.
מיותר לציין שהדייגים הפכו להיות פועלים בתעשיית הדיג.
הידעתם ?
(1) כ- 76% מהיצוא לאירופה הוא של פילה טרי ולא של קפוא ? !
האם לעובדה זו השפעה על איכות הפילה שמגיע לישראל ?
המשלוחים של הפילה הטרי נעשים באמצעות מטוסי ענק בעיקר
לשוק הספרדי,ההולנדי והגרמני.
(2) היבואן הישראלי המוביל בתחום הוא נטו,בבעלות דודי עזרא אשר לו
תשתית ארגונית ענפה כולל מפעלי עיבוד במקום והצליח לדחוק את
מרבית מתחריו הישראלים, כולל את תנובה מהשוק ?
(3) נסיכת הנילוס, נחשב לדג עם אחוז שומן גבוה, אין בו חומצות רב
בלתי רוויות מאחר והוא גדל באזורים חמים ואין בו יוד משום שהוא
דג של מים מתוקים. לסיכום למרות מחירו הזול יחסית מדובר בדג
שאין לו ערך תזונתי רב. (187 קלוריות,17.5 גר חלבון,9.4 גר
שומן- במאה גרם מוצר)
(4) המדינות לאורך האגם מעודדות מזה זמן את היזמים לייצא כמויות
גדולות של הדג, אולם מנגד בשנים האחרונות חלה ירידה דרסטית
ברמת המלאי אשר ירד במהלך העשור האחרון מרמה של 1.9 מליון
טונות לרמה של 0.4 מליון טונות. הירידה הזו בהיקף הדגה היא
לא רק בגלל הדיג, אלא מהסיבה שלנסיכה לא נותר יותר מזון
(" הנסיכה אכלה את כולם") ובשל מיעוט חמצן.
(5) בשנים האחרונות, בעזרת מדענית ישראלית פרופסור לבבי, קיימת
מגמה "לחזור לטבע", אשר מדריכה בהצלחה את המקומיים איך לגדל
שוב את דג הקרפיון באזור והפעם בשיטה של בריכות דגים אשר
נחפרות לצידי אגם ויקטוריה, פעילות המאפשרת לתושבים לאכול
ולהתקיים מדג בריא יותר אשר רמת החלבון בו גבוהה יותר כ- 23
גרם ורמת שומן נמוכה יותר של כ-5%.
העתיד אינו ברור, מה שכנראה יהיה, זה "שווי משקל" חדש גם בימת וויקטוריה וגם בתחום הפילטים בעולם, במיוחד לאור כניסתה המאסיבית של וויאטנם עם דג הפנגאס.
הסודות מאחורי המדפים – "דג הסלמון הצבע והתווית" האם מספרים לנו הכול ?
הסלמון הוא דג מאכל פופולארי. הוא נחשב למאכל בריא יחסית, הודות לתכולות החלבון והאומגה 3 הגבוהות בבשרו והודות לרמה הנמוכה של שומן ולשיעור הנמוך יחסית של כספית, בהשוואה לדג הטונה.
רוב דגי הסלמון הנמכרים היום ברשתות מעל 90% מקורם בגידול בכלובי גידול בים ואו בריכות – קרי "חוות גידול" ורק מיעוטם הם דגים אשר נתפסו בים או במעלה ערוצי הנחלים, המכונים "דגי פרא או סלמון בר".
הסיבה לגידול "בחוות" אלה, נעוצה בעיקר משתי סיבות , האחת עלייה בצריכת דגים והשנייה הידלדלות הדגה, כנראה עקב השינויים בסביבה והזיהום הנשפך לים.
כנגד הכלובים הימיים, הועלו טענות רבות, הטוענות שהם גורמים לזיהום מוגבר בשל הפרשות הדגים, להפצה מוגברת של מחלות בשל הצפיפות, לאיכות נמוכה של הסחורה בשל שאריות חומרים כמו מזרזי גדילה, אנטיביוטיקה ותרופות וכן לניוון והרס המערכות האקולוגיות בסביבה.
צבע בשרו של הסלמון החיי בים הוא ורוד-כתום, מקורו של הצבע הוא בפיגמנטים אשר נמצאים אצל סרטנים ( סרטן הפלנקטון-(krill ומיני אצות החיות בים ואשר ניזונים על ידי הסלמון.
צבע בשר דג הסלמון הגדל בכלובי גידול או בבריכות הוא לבן-אפור, מאחר ובני האדם מעדיפים את הצבע ורוד-כתום, מוסיפים למזון (שמכיל בדרך כלל קמח דגים ושמן דגים) צבעי מאכל ממשפחת הקרטנואידים (דומה לקרוטין שהוא הפיגמנט שנותן לגזר את הצבע הכתום) בעיקר e161j ; e161g
צבעי מאכל אלא מיוצרים בדרך כלל באופן מלאכותי בגלל עלותם הזולה.
על פי מאמרו של ד"ר מאיר ברק מהמחלקה לביולוגיה מבנית ממכון ויצמן למדע, עולה שלחומר e161 j פוטנציאל לגרום נזק לעין, במידה והוא נצרך בכמויות גדולות, מאחר והוא מצטבר ברשתית העין.
מדינות רבות דורשות לציין במפורש על גבי האריזה מה מקור הקרטנואידים, מדוע לא קיים נוהג זה גם בישראל ?
מדוע לא לחשוף בפני הצרכן את המידע ?
המידע הקיים בארץ אינו שלם וחלקו אף מטעה – מציינים על האריזה לדוגמא "בעישון טבעי" מה זה ? האם זה בא לרמז על העובדה שמקור הסלמון הוא מגידול טבעי ?
כמו כן ישנן חברות אשר משתמשות במושג "סלמון נורבגי" בתור מותג, כאשר בפועל מקור הסחורה לא מגיע משם ולעיתים גם לא מאותה יבשת .
מוצע לרכוש סחורה מחברות, אשר מקפידות הקפדה יתרה על איכות ללא פשרות, כמו למשל דגי תנובה.
מחקר אחר שעשתה קבוצת מדענים בארה"ב ופורסם בסוף 2010 במגזין Science עולה שדגי סלמון שגודלו בחוות גידול, מזוהמים פי כמה וכמה בכימיקלים מאשר דגים אשר גדלים בטבע.
הסיבה נעוצה כנראה במזון הניתן לדגי הבריכות, אשר מיוצר מדגים קטנים המזוהמים בכימיקלים. כנראה "שלדגי הטבע" תפריט עשיר ומגוון יותר.כימיקלים אלה נוטים להצטבר ברקמות השומניות של הדגים ועוברים לבני האדם שאוכלים אותם. בין הכימיקלים שנמצאו במחקר קיימים גם אלה האסורים בשימוש והידועים כמסרטנים.
רשת טארגט הקמעונאית השנייה בגודלה בארצות הברית, הודיעה בחודש מאי האחרון על הפסקת מכירה של סלמון "מחוות ימיות" וסחפה איתה גם רשתות אחרות כמו Whole foods בטענה שהערכים התזונתיים של דגים הגדלים בחוות ימיות אינם דומים לערכים של דגים הגדלים בטבע ובשל הזיהום הסביבתי הניכר שגורמות חוות אלה ולדגה הים.
ברשתות המזון האמריקאיות נימכר הסלמון תחת סימון ברור – גידול פרא לצד גידול בחוות מדוע נוהג זה לא קיים בישראל ?
הידעתם ?
1) דג הסלמון בוקע מהביצה במים מתוקים חיי את חייו במים מלוחים
ושב להטיל ביצים באותו מקום שבה נולד ?
2) בני תרבות האינו בצפון יפן, אילפו כלבים על מנת לתפוס את דגי
הסלומון אשר שוחים נגד במעלה הנחל.
3) חברה ישראלית בשם semg מצאה פיתרון לזיהום שנוצר בכלובים
ובבריכות ואצות הן הנשק הסודי שלה ?
כך או אחרת זכותנו המלאה לקבל את מלוא המידע באופן ברור וללא התחכמות.
המידע חייב לכלול את הפרטים הבאים:
(1) מקור הגידול – דג פרא/בר, או גידול בחוות ימיות.
(2) האם ניתנו חומרים מלאכותיים לדגים –ומתן פירוט.
(3) מקום הגידול –(בדרך זו לא יינתן לדג הסיני "שם התואר"
של בית המלוכה הנורבגי)
(4) אסמכתא אשר מאשרת שאכן הנתונים הנ"ל נכונים והם בפיקוח
מתמשך ולאורך זמן – מדוע לא של משרד הבריאות למשל ?! או
מכון התקנים הישראלי ?!
(5) מקום העיבוד והיצור ובפיקוח של מי?
חופש המידע, הוא כלי בסיסי בהתנהלות צרכנית נכונה.
כצרכנים אנו חייבים לקבל את כל המידע במיוחד זה הנוגע להיבטים הבריאותיים ואנו - ורק אנו נחליט מה יעלה על שולחננו ומה יכנס לפינו.