הכרעת הדין אשר ניתנה אתמול בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בפרשת אריה קרפ עוררה הדים רבים בקרב הציבור הישראלי והעלתה מחדש את סוגיית החוק הישראלי בעבירות המתה.
מאת: עו"ד פלילי, שרון נהרי
מיד עם סיום הקראתה של הכרעת הדין ופרסומה בכלי התקשורת השונים, החלו להשמע ביקורות רבות על הכרעת הדין וכן הועלו תמיהות הציבור על קביעותיו של בית המשפט, אשר קבע כי לא ניתן להרשיע את הנאשמים ברצח המנוח אריק קרפ ז"ל ועל כן הורשעו בעבירת הריגה.
ראוי לציין כי אין זו הפעם הראשונה בה מגיעה סוגיה כזו לפתחו של בית המשפט. לא אחת נאלץ להתמודד בית המשפט בשאלה ולהכריע האם מעשי אלימות קשים אשר הובילו למותו של אדם, באים בהגדרה של עבירת הרצח, או שמא יש להסתפק בהרשעה בעבירת הריגה בלבד.
מרכיבי היסוד הנפשי בעבירת רצח
יש צורך להבין כי ההבדל בין שתי עבירות המתה אלו נעוץ ביסוד הנפשי אשר נדרש בכל אחת מן העבירות. עבירת הרצח, סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, דורשת כי על מנת להרשיע אדם ברצח יתקיים יסוד נפשי של "כוונה תחילה".
היסוד הנפשי בעבירת רצח מורכב למעשה משלושה מרכיבים:
1. "ההחלטה להמית"- משמעותו של רכיב זה הינו כי התביעה נדרשת להוכיח שהנאשם חזה או צפה את תוצאות מעשיו, קרי מותו של הקורבן. כמו כן יש צורך להוכיח כי הנאשם שם לעצמו למטרה להמית את הקורבן.
2. "ההכנה"- רכיב זה מאפיין את שיקול ויישוב הדעת, כלומר שהנאשם הכין עצמו הכנה מוקדמת להמית.
3. "היעדר קנטור"- רכיב זה בודק כי להמתה לא קדמה התגרות מצידו של הקורבן, למעשה מתבצעת בדיקה כי לא היתה התנהגות פרובוקטיבית או מרגיזה מצידו של הקורבן אשר היתה עשויה להוציא אדם סביר משליטה.
עיננו הרואות, כי על מנת להרשיע נאשם בעבירת רצח יש צורך בקיומם של שלושת הרכיבים יחדיו אשר יוצרים את היסוד הנפשי של "כוונה תחילה", שהינה הרמה הגבוהה ביותר מבחינת רמת עבירות ההמתה.
מרכיבי היסוד הנפשי בעבירת הריגה
לעומת עבירת הרצח, עבירת ההריגה, ע"פ סעיף 298 לחוק העונשין, נבדלת ביסוד הנפשי הדרוש להרשעה על פיה. בעבירת הריגה נדרש יסוד נפשי של "פזיזות". משמעותה של "הפזיזות" יכולה להתבטא בשתי צורות – "אדישות" או "קלות דעת" לעניין אפשרות מותו של הקורבן.
בהכרעת הדין אשר ניתנה אתמול בבית המשפט, קבעו השופטים כי שני הרכיבים של "ההחלטה להמית" ו"ההכנה", לא נתקיימו, זאת לאור מסקנות השופטים כי בעצם כך שהנאשמים אפשרו למנוח לחמוק מהם ללא שרדפו אחריו, היה בכדי להוות ספק סביר באשר לכוונתם להמית את המנוח.
בנוסף קבעו השופטים, כי לא התקיימה "הכנה" שכן לטענת השופטים הנאשמים לא הכינו עצמם פיזית להמתתו של המנוח.
חוסר מדרג בסעיף עבירת רצח
העובדה שעל מנת להרשיע אדם בעבירת רצח צריכים להתקיים יחדיו כל היסודות אשר פורטו לעיל, הובילו את בית המשפט לכלל מסקנה כי אין אפשרות להרשיע את הנאשמים בעבירת רצח. בישראל, בניגוד למדינות רבות אחרות, אין מדרג בסעיף עבירת הרצח.
יש לציין כי לאחרונה מתרבים הקולות ברחבי המדינה מצידם של משפטנים העוסקים בתחום הפלילי ואחרים, לפיהם יש לקדם הצעת חוק בדבר הבניית הענישה במדינת ישראל. כלומר, שיקבעו בחוק עונשי מינימום, כך שמי שיורשע בעבירת הריגה יקבל עונש הולם אשר יקבע מראש בחקיקה.
דבר זה נובע לאור חוסר האחידות בענישה בין בתי המשפט השונים, כך שכיום נוצר מצב בו על אותה עבירה יכול לכאורה פלוני לקבל עונשים שונים בהתאם לבית המשפט בו הועמד לדין.
הבניית ענישה – שוללת את שיקול דעתו של בית המשפט
הצעה זו אינה ראויה לטעמי כלל וכלל והראיה לכך היא כי בארצות הברית במשך שנים רבות נקבעה הענישה באופן זה, זאת מאחר ובתי המשפט שם היו כפופים למתן עונש על פי קווים פדרליים שחייבו את בית המשפט לגזור על מי שהורשע בדין עונש מינמום שנקבע בחוק.
והנה כי כן, לפני מספר שנים בוטלה מחויבות זו וכרגע הדבר מצוי בגדר הנחייה בלבד, זאת מאחר שגם שם הגיעו לתובנה כי חקיקה מסוג זה שוללת לחלוטין את שיקול הדעת של בית המשפט ואינו מאפשרת לו להתחשב בנסיבותיו של כל נאשם ונאשם.
לכן, נראה כי תהא זו טעות לאמץ במדינת ישראל שיטה שאינה הוכיחה עצמה בארצות הברית בעבר והדבר הביא לשינוי בחקיקה שם.
הכותב הוא עורך דין פלילי