ברגישות ובנחישות - מאת יורי גנקין
השבוע האחרון ביחסי ישראל וארצות הברית דמה בראש ובראשונה למירוץ חסר תקדים נגד השעון. הסיבה לכך פשוטה – כל אחד מהמנהיגים, אובמה מחד ונתניהו מאידך, רצה להקדים את רעהו בבואו לשאת נאום מדיני אשר יסנדל למעשה את עמיתו. התוכנית המקורית של נתניהו הייתה להפוך את נאומו בקונגרס מחר לגולת הכותרת של הביקור, במהלך הנאום היה נתניהו פורס את חזונו בפני קהל אוהד וכך גורם לנשיא אובמה להתייחס במישרין לדבריו שלו. על מנת להרוס במעט את התוכנית של נתניהו הקדים אובמה את נאומו על המצב במזרח התיכון לשלהי השבוע החולף ואילו ראש הממשלה לא נשאר חייב והקדים את אובמה ביממה כאשר בחר לנאום על בימת הכנסת – דבר שלא תוכנן כאמור קודם לכן. מעניין מה היה קורה אם אובמה היה מגיב.
במהלך הפגישה שהתקיימה בבית הלבן - דבר אחד היה ברור: כל אחד מהנוכחים דיבר לקהל יעד שונה לחלוטין. בעוד שאובמה ביקש לפנות אל העולם כולו בניסוח בעל מימד גלובלי, נתניהו דיבר בעיקר, לטוב ולרע לחברי הקואליציה שלו ולציבור הישראלי. פגישות מהסוג הזה מסתיימות בדרך כלל בברכות חמימות והדדיות אך הפעם – הדגש של נתניהו על חילוקי הדעות המהותיים בין הצדדים, בדבר קבלתן של גבולות 67 – לא היה מקרי.
אז אחרי שהרוחות נרגעו וצוננו מעט במהלך סוף השבוע הגיע אובמה לנאום בפני ועידת איפא"ק ונקט בקו מפתיע ואמיץ – אומץ ליבו בא לידי ביטוי בכך שלא בחר, לטוב ולרע, להתעלם מהביטוי קווי 67 בפני קהל שלא רצה לשמוע את הדברים. אובמה אף המשיך והבהיר את המונח באומרו כי לא מדובר בגבול המדוייק של ה-4 ביוני כי אם בגבול חדש שיבוסס על משא ומתן בין הצדדים בהמשך לעיקרון חילופי השטחים. ברגע שאובמה הבין את כוונתו התחלף ההיסוס במחיאות כפיים ונכון לרגע כתיבת הדברים – מגיע נתניהו לנאום בקונגרס במצב מעט בעייתי. הנחישות של נתניהו עומדת בפני מכשול לא פשוט בדמות נחישותו הלא פחותה של הנשיא האמריקאי.
אז נכון שהקונגרס נשלט בחלקו על ידי המפלגה הרפובליקנית (בעלי רוב בבית הנבחרים אך לא בסנאט) אך יחד עם זאת מדובר נכון להיום במפלגה שלא מסוגלת להעמיד מועמד ראוי שיסחוף את ההמון לניצחון בבחירות שייערכו בעוד כשנה וחצי. יתרה מזאת, השבועות האחרונים הראו לנו כי זה רק שהרפובליקנים לא העמידו מועמד ראוי לשמו – הרי שגם יותר ויותר מועמדים פוטנציאליים מודיעים על פרישתם מהמרוץ. הפחד מביזיון אלקטורלי נוטה לשתק אנשים. הביזיון האלקטורלי הוא לא פועל יוצא של הפופולריות של אובמה כי אם בראש ובראשונה תוצר של העובדה שלרפובליקאים אין מועמד שמסוגל לפנות אל המרכז הפוליטי – אל הציבור שתמיכתו מכריעה את הבחירות. כל המועמדים הרפובליקנים עד עתה – פונים בעיקר לבסיס השמרני.
בנאום שיישא מחר בקונגרס האמריקני לא יופיעו הצהרות מדיניות מפתיעות. את עיקר הנאום יקדיש ראש הממשלה להסבר בדבר הסכנות שבנסיגה לקווי 67. אין ספק כי דבריו אלה יזכו לתמיכה ממרבית חברי הקונגרס אך ספק אם יהיה בכוחם לשנות את המדיניות האמריקאית באזור. ככה זה כשאובמה נואם לפניך.
לפוסטים נוספים היכנסו לבלוג שלי: ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין