הפרעות אכילה שכיחות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. זהו נתון מחקרי מוכר, המתבסס על ההנחה כי ברמת העיקרון, לגברים דמוי גוף חיובי ביחס לנשים והעיסוק שלהם בדיאטה הוא שולי. אולם בעשור האחרון חלה עלייה חדה בשיעור הפרעות האכילה הנצפות אצל גברים. הסיבה לכך היא, ככל הנראה, החשיפה המסיבית לאמצעי התקשורת. אלה מעלים על נס מראה חיצוני שרירי וחטוב ושמים דגש על ייצוגי גוף גברי מושלם. היום, יותר מבעבר, טורחים גברים על לבוש אופנתי, מקפידים על היגיינה אישית ומטפחים גוף רזה ו"ייצוגי". ככל שמתפתח המרדף אחר מראה חיצוני גברי מושלם, כך עולה שיעור הפרעות האכילה בקרב הגברים.
הפרעות האכילה השכיחות ביותר בקרב גברים ונשים הן זהות: אנורקסיה נרבוזה- פחד וסלידה מהשמנה המוביל להרעבה עצמית עד סכנת חיים ובולימיה - התקפי אכילה בלתי נשלטים, שלרוב מסתיימים בהקאות. לעומת זאת, ביטויי ההפרעה יהיו שונים: גברים מתעסקים פחות מנשים בספירת קלוריות או במידת הג'ינס החדש אבל עשויים לעסוק בספורט בצורה אובססיבית ומזיקה.בנוסף, יש להם נטייה מובהקת לצריכה מוגזמת של אלכוהול וסמים. גם גיל התפתחות הפרעות אכילה משנה בין גברים לנשים. גברים נוטים ללקות בהפרעה בשנות העשרים לחייהם, בעוד שאצל המין היפה, מדובר, לרוב, בגיל ההתבגרות.
דרך האבחון שונה בתכלית. מרגע הופעת הסימפטומים (רזון קיצוני, הפסקת ווסת, תזונה לקויה התעלפויות חוזרות ונישנות) יפנו נשים לבדן או יופנו על ידי הסביבה הקרובה לייעוץ פסיכולוגי. מן הסתם, ההפרעה מסבה גם לגברים סבל נפשי רב אך הסיכוי שיפנו מיוזמתם לטיפול קטן מאוד, היות וההפרעה נחשבת "נשית" ופנייה לטיפול היא אקט מביש. יתרה מכך, הפסקת המחזור החודשי משמשת פרמטר קריטי באבחון אנורקסיה אצל נשים, פרמטר שאינו קיים אצל המין הגברי.