במצב של תוקפנות השכל מאבד את תוקפו והרגש שולט. בכל מצב שבו אני מאבד שליטה אני יכול לייצר תוקפנות. התוקפנות עולה במצבי איום. כאשר הרגשות של האדם לא התבגרו הוא יחוש פעמים רבות איום גם במצבים לא דמיוניים ולא ממשיים.
כאשר ילד חווה ככאב הוא נכנס לתהליך שנקרא שרשרת הכעס. בתחילה הוא חש את הכאב שלו. אם הכאב לא מקבל מענה מיטבי בידי הסביבה הכאב יהפוך לתסכול. אם התסכול לא יפוגג בעזרת הסביבה הוא יהפוך לכעס. ואם גם הכעס לא יקבל מענה בידי הסביבה הוא יהפוך לתוקפנות וכך הלאה. במצב של תוקפנות הכאב כבר לא מורגש. הרגש הופך לשולט, בגוף ישנה הפרשה של אדרנלין יחד עם סוכרים והגוף רוצה לזוז. לתקוף.
ככל שבילדות היה לי יותר קשה, שרשרת הכעס שלי ננעלת על מצב מסויים. מה זאת אומרת? אני מפסיק לעבור את התהליך בהדרגה. ויישר שאני חווה כאב הוא קופץ אצלי לתוקפנות. ככל שהדחקתי יותר רגשות בילדות, עקב התמודדות עם דחייה וחסר גדולים יותר. הכאב שלי חזק יותר ואני לא מסוגל לחיות אתו אז אני מסנן מהחוויה שלי את הרגשות של כאב, תסכול וכעס וישר כשאני נקלע לסיטואציה של כאב מופיעה אצלי התוקפנות.
תוקפנות בעיקר תפרוץ במצבים בהם אני חווה פחד של נטישה. פחד של דחיה. היא תפרוץ כאשר אני ארגיש זלזול או ניצול מצד הסביבה. ארגיש שדוחים אותי או שמשפילים אותי. וזה יעורר בי את הכאב הקדום שלי ויתבטא באופן מידי בתוקפנות או באלימות. בהתאם לטיפוס שלי.
ההבדל בין התוקפן לאלים שהאלים בנטייה הטבעית שלו הוא ייסוג, ינעל רגשית. לא ידבר. אך כשהמכסה שלו תתמלא הוא יתפרץ כמו התוקפן. זה סוג האנשים השקטים והמאופקים, אך כשהם מתפרצים זה מסוכן והרסני הרבה יותר כיוון שזה הצטברות של הרבה זמן.
הבעיה בתוקפנות היא שכשהיא מתעוררת. היא מפעילה את הרגש, את הגוף. וברוב הפעמים במהלך היומיום אני חי ופועל מהראש ומהתדמית. שבמצבים של תוקפנות לא מצליחים להתערב בתגובה הרגשית.
ישנו פער בין הראש לגוף. בין מה שאני לומד והופך לשלי לבין מה שאני באמת. על מנת להטמיע דברים מהראש לגוף. מהלמידה לאני האמיתי שלי. על המעבר בין הראש לגוף להיות זורם. המעבר בין הראש לגוף הוא התת מודע. לרוב התת מודע שלנו מלא בסודות ופחדים שמונעים מהלמידה שלנו להפוך להיות חלק מאתנו ולכן במצבים שבהם הרגש בתוקף הם הופכים ללא רלוונטיים ואנחנו תוקפים ללא רציונל כלל.
אז מה עושים?
מפנים מקום בתת מודע.
איך עושים זאת?
באמצעות חשיפת הסודות והפחדים שלנו.
דפדפו במאמרים שלי. אני מרחיבה על כך רבות.
לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,
חני