כשאנחנו מרגישים טוב. יש לנו מצב רוח טוב. כשאנחנו מרגישים לא טוב. יש לנו מצב רוח לא טוב.
מצב הרוח שלנו משקף את המצב הרגשי שלנו. כאשר אנחנו עצמאיים רגשית, אנחנו אלה שמשפיעים ומחליטים איזה מצב רוח יהיה לנו.
ככל שאנחנו יותר תלותיים רגשית באחרים, מצב הרוח שלנו מושפע מאנשים אחרים. הסביבה היא זאת שעושה לנו מצב רוח. הסביבה היא זאת שמשפיעה על מצב הרוח שלנו אם יהיה לנו מצב רוח טוב או שיהיה לנו מצב רוח לא טוב.
אם עכשיו מישהו יעשה לי פרצוף חמוץ או שיאמר לי משהו פוגע. ההשפעה של זה על מצב הרוח שלי תלויה בתלות או בעצמאות הרגשיים שלי.
אם אני עצמאי רגשי, אולי זה יהיה לא קצת לא נעים. אך המצב רוח שלי לא ישתנה. השליליות של הזולת לא תדבק בי.
אך אם אני תלותי מבחינה רגשית. אני נכנס לבעיה. כיוון שמבחינתי, אם לא כולם מרוצים ממני, קיים פוטנציאל שידחו אותי. ואם ידחו אותי אין לי את המסוגלות לשרוד לבדי.
ולכן, ישר אני מייד בטוח שכנראה יש משהו בתוכי שהוא לא מספיק טוב. אני מרגיש מאוים שהחברה תדחה אותי וכמובן, שם אני מאוים אני לא מסוגל להיות במצב רוח טוב.
כשאין לי מספיק ביטחון בעצמי, בערך האבסולוטי שלי וביכולת שלי לשרוד ללא החברה אני תלותי ואז כל ביקורת שאני מקבל מכניסה אותי לפאניקה שמא משהו אצלי לא בסדר ושמא הולכים לדחות אותי.
כל סימן הכי קטן מאיים עלי. כשמישהו עובר לידי עם פרצוף חמוץ, אני מייד בטוח שאני הולך להינטש ואני רץ לבדוק מה הבעיה שלי. וכמובן שזה עושה לי מצב רוח לא טוב. ובאותה מידה, אם מישהו עובר לידי ומחמיא לי או מחייך אלי, אני מרגיש רצוי וזה נותן לי ביטחון שהחברה מרוצה ממני ולא תדחה אותי דבר שגורם למצב הרוח שלי לעלות.
וכך אני חי במטוטלת רגשית שמי שמנהל אותה זה החברה וצורת ההתייחסות שלה כלפי.
המטוטלת הרגשית שלנו מקצינה ככל שאנחנו חיים יותר בתדמית. ככל שה"אגו" שלנו גדול יותר. ככל שאנחנו שומרים יותר בקנאות על תחושת החשיבות העצמית שלנו.
ככל שיש לנו גאווה בכמות גדולה יותר, אגו גדול יותר - היכולת שלנו לשלוט על מצב הרוח שלנו קטנה יותר כיוון שאנחנו מתקשים לנוע מתחושה אחת לשנייה.
לדג' אם אותו אדם שאמר לי ביקורת, הגיע אלי והתנצל. במידה ואין לי גאווה, כרגע מצב הרוח שלי יוכל לחזור להיות חיובי. אבל אם אני חי בגאווה, יקח זמן רב עד שמצב הרוח שלי יחזור לקדמותו.
על מנת להיות בעלי הבית על מצב הרוח שלנו אנחנו חייבים ללמוד לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו. אם אנחנו אוהבים את עצמנו אנחנו יכולים להיות בעלי הבית על הרגשות שלנו. אנחנו יכולים להכניס דברים לפרופורציות.
וחשוב מכך, אנחנו החשיבה וההבנה שלנו יכולים להשפיע על הרגשות שלנו. ללא קבלה עצמית אנחנו יכולים להיות במצב רוח שלילי ולהבין מבחינה רציונאלית שאין עילה של ממש במצב הרוח השלילי על זה. אבל ההבנה שלנו לא תחדור לרמת הרגשות והתחושות שלנו.
כאשר אנחנו מקבלים את עצמנו באמת, להבנה שלנו יש את הכוח ואת היכולת לנהל את העולם הרגשי ואת התחושות שלנו.
אז מה עושים אם אנחנו רוצים לחזור להיות בעלי הבית על מצב הרוח שלנו?
מה עושים אם נמאס לנו לנוע רגשית לפי יחס הסביבה אלינו?
חוזרים להיות בעלי הבית על העולם הרגשי שלנו.
לומדים לקבל את מה שאנחנו ולאהוב את עצמנו.
לומדים לחשוף את החולשות ואת הסודות והפחדים שלנו.
לומדים להכניס פרופורציות אמיתיות לחיים שלנו.
רק טוב,
חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית ולקבלה עצמית