פרפקציוניזם יכול לנבוע מסיבות שונות, חלקם אפילו נטייה מולדת. פרפקציוניזם נרכש הוא סוג של דרך למציאת מקום בחברה. או של דרך להתמודד עם בעיות ילדות לא פתורות.
כאשר ילד לא מקבל מספיק אהבה מאיזושהי סיבה הוא ממיר את הצורך שיאהבו אותו לצורך שיצטרכו אותו. ילד כזה בבגרותו יפחד מאד מביקורת ומדחייה ויעשה הכל בשביל שלא יבואו אליו בטענות. יותר מזה, בשביל שיצטרכו אותי אני חייב להיות מאה אחוז. שחלילה לא תהיה סיבה לומר עלי מילה רעה. פרפקציוניזם מסוג זה הוא תדמית. במהות שלי אני לא כזה אך מפחדים אלו ואחרים אני מוכר את עצמי ככזה. צורת חיים כזאת טומנת בחובה הרבה סבל ואין בה כ"כ יכולת בחירה. אני לא מסוגל שיראו את האני האמיתי שלי, האנושי יותר - שמטבעו אינו מושלם ואנו צריך להיות מושלם - כי יש בי חוויה שאם האני הזה יהיה גלוי לכולם החברה תדחה אותי ולא תהיה מעוניינת בי. ובאינסטינקט האנושי שלנו זאת חוויה של מוות. ועל כן אני עוטף את האני הפנימי שלי ומסתיר אותו מכולם ולאט לאט גם מעצמי. יותר מזה, אני בעצמי לא אהיה מסוגל להתמודד עם החוויה שאני לא מושלם כי הערך העצמי שלי כבר מושתת על כל החיזוקים שקיבלתי בעקבות ה"מושלמות הזאת" ועל כן אני חייב להמשיך להתנהל באופן זה. הבחירה נלקחת ממני.
ישנם אנשים שהפרפקציוניזם שלהם מתבטא רק מול הסביבה. כשהם לבד עם עצמם בבית לא אכפת להם להיות מרושלים, אך כאשר יוצאים חייבים להראות טיפ טופ. הכרתי אדם שבבית לא היה אכפת לו איך דברים נעשים. אך בכל מה שקשור לעשייה בעבודה שלו, ששם זה כבר קשור לתדמית שלי בעיניי הסביבה, הוא לא היה מתפשר על כלום ומוציא תחת ידו רק דברים טיפ טופ.
הדרך להשתחרר ממקום כזה צריכה להיות הדרגתית. להתחיל לנסות לעשות דברים בצורה לא מושלמת ולראות שהשמים לא נפלו, לא קרה כלום. לאט לאט להרחיב את המקומות בהם אני מוותר לעצמי. לדג' אם אני רגילה לשטוף את הבית כל יום. לוותר על פעם בשבוע. אם אני לא מסוגלת ללכת לישון בלי שהבית פיקס להשאיר במכוון מספר כלים בכיור. אם אני חייבת שהילדים יהיו לבושים טיפטופ להלביש להם במכוון בגד שלא הכי מתאים וכך הלאה.
דרך נוספת היא לבקש מאדם קרוב, לומר לי תוכנה אחת טובה שהוא רואה בי ותכונה אחת לא טובה שעלי לתקן. מדי כמה ימים לבקש זאת ממנו ולראות שלא קרה כלום והיחס כלפי נשאר כקודם.
להכניס "אני רוצה" לצורת הדיבור שלי. להפוך את הצריך לרוצה. כל פעם כשאני חושב על דברים שאני צריך לעשות, לשנות לעצמי את האמירה ולומר לעצמי שאני רוצה לעשות אותם. ובדרך זאת בהדרגה לקבל אחריות על הבחירות שלי ועל ההתנהלות שלי. בחירה מאפשרת שינוי.
ותמיד תמיד לשים לב לפני העשייה שלי – האם יש ל בה בחירה או שאני מתנהל כאוטומט על מנת לזכות באיזשהו אישור חברתי.
לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,
חני