האם באמת ניתן לצפות מהמשטרה והפרקליטות להגן על זכויות האדם בהליך הפלילי? כך סבורות הנשיאה דורית ביניש והשופטת עדנה ארבל.
לאחרונה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, בדנ"פ 5852/10 מדינת ישראלנגד מאיר שמש, שאלה מעניינת ביותר הנוגעת לזכויות האזרח בהליך פלילישעניינה: פסילת ראיות שהושגו באמצעים לא חוקיים במהלך הליך החקירה, בניגודלעמדה הרווחת כי סמכות לפסול ראיות נתונה רק לערכאה הדנה במשפט במהלך המשפטעצמו.
באיזה שלב יש לפסול את הראיות לפני אישום פלילי ?
בית המשפט העליון, בשנת 2006, קיבל את העיקרון לפיו מסור לכל בית משפטבהליך פלילי, שיקול דעת לפסול ראיות שהושגו על ידי המשטרה תוך פעולה בלתיחוקית שיש בה לפגוע בזכותם של נאשמים וחשודים להליך הוגן. השאלה שעלתהלדיון נוסף בהרכב מורחב היא: האם יש לפסול את הראיות כבר בשלב החקירה, אושיש להמתין לשלב המשפט על מנת להכריע בשאלת פסלות הראיות ולאפשר למשטרהלעיין בעדויות שנגבו תוך הפרת זכויות?
עובדים של רכבת ישראל, העידו בפני ועדות פנימיות של הרכבת בעניין תאונותשהתרחשו ברכבת ואשר גרמו למותם של שמונה בני אדם. העובדים העידו בפניהועדה, תוך הבטחה שהדברים שהם מוסרים יישמרו בסודיות ולא יימסרו לאף גורםאחר, ללא ייעוץ משפטי, וללא יידועם על הזכויות השמורות להם כנחקרים, במיוחדזכות השתיקה והזכות להיוועץ בעורך דין לפני החקירה.
המשטרה פנתה לבית המשפט, בבקשה להוצאת צו המורה לרכבת למסור אתהפרוטוקולים המתעדים את העדויות של העובדים. הרכב של בית המשפט העליון,בדעת רוב של השופטים דנציגר ורובינשטיין כנגד דעתו החולקת של השופט אדמונדלוי, החליט שמכוח כלל פסילות הראיות שנקבע ב-2006, שיש לתת סעד אפקטיבילנחקרים כבר בשלב החקירה וכי אין להתיר למשטרה גישה לפרוטוקולים של ועדתהבדיקה של הרכבת. המדינה עתרה לקיים דיון נוסף בהלכה חדשה זו בהרכב מורחבשל בית המשפט העליון, אשר הפך את החלטה המקורית.
ההחלטה שניתנה על ידי הנשיאה ביניש הפכה את החלטת השופטים דנציגרורובינשטיין שנותרו לבדם בדעת מיעוט. הנימוקים בהחלטה בדיון הנוסף לטעמנולוקים בכמה אבסורדים.
ראיות פסולות וזכויות אדם יחסיות
נימוק אחד הלוקה באבסורד, הוא שבשלב החקירה מותר לרשויות החקירה לעשותשימוש במידע שייתכן ורשויות התביעה לא תוכלנה להגישו כראייה בבית המשפט(למשל עדויות שמיעה הפסולות בהליך בבית המשפט). נכון שיש דיני ראיות ולא כלראיה היא קבילה. אולם עדויות שמיעה לא קבילות כי לא ניתן לחקור את מוסרהעדות המקורית בבית המשפט. ראיות אחרות נפסלות מפאת חשש לחוסר אמינות ולאמפאת פגיעה ישירה בזכויות אדם. בכוחן של אלה להוביל את המשטרה לאסוף ראיותיותר אמינות.
מנגד, מטרת כלל הפסלות שנקבע ב-2006 הוא פסילת ראיות שהושגו תוך פגיעהבזכות החשוד להליך הוגן ומניעת פגיעה עתידית בזכות הזו. זה פשוט אבסורדלהתיר עיון בראיה שהושגה באמצעי פסול. מה מטרת העיון בראיה הזו אם לא להשיגראיות מפלילות בעקבות אותה ראיה? אז תוכל הפרקליטות, כפי שכבר נעשה לאפעם, לטעון שהראיות שהושגו בעקבות המידע הינו בעל קיום עצמאי ונפרד. זהו גםטיעון שעלה על ידי השופטת ביניש בפסק דינה. טענות אלה מתקבלות בבתי המשפטחדשות לבקרים. אם זו המטרה, אין שום תכלית אמיתית לכלל הפסילה שנקבע על ידיהשופטת ביניש עצמה בשנת 2006 חוץ מלקשט את מערכת המשפט הישראלי בכלללכאורה נאור.
נימוק נוסף הלוקה באבסורד הוא נימוק שכל זכויות האדם בישראל הן יחסיות.עם כל הכבוד לנכונות של אמירה זו, החוק כבר מתיר לרשויות החוקרות לפגועבזכויות בשם אינטרסים ציבוריים. בכך מתבטאת היחסיות. אם הזכות המוחלטת איןשום כלל שיכול לפגוע בה. כלל הפסלות מדבר על מקרים שרשויות אכיפת החוק סטומהוראות חוק שממילא פוגעניות. כמה יחסיות יכולות להיות הזכויות? משמעותההחלטה היא שבית המשפט מתיר סטייה מהוראות חוק ועקרונות של שמירה על זכויותהאדם. אלה אולי יישקלו בהמשך לאחר שיוגש כתב אישום בהתאם ליחסיותן , לאחרשכבר יגובש תיק באמצעות החומר הלא קביל.
לצפות מהתביעה להגן על זכויות הנאדם – תמימות
נימוק שלישי שלטעמנו לוקה באבסורד, הוא שלרשויות התביעה נתון שיקול דעתנרחב בדבר הראיות אותן הן מבקשות להציג בפני בית המשפט במסגרת הליך פלילי.במסגרת שיקול דעת זה, על התביעה לעשות סינון של ראיות בלתי קבילות בטרם היאמגישה את ראיותיה בהתאם לכללי המשפט המנהלי. לפי כללים אלה על התביעהלנהוג בסבירות ומידתיות תוך כיבוד זכויות האדם. כלומר בית המשפט שם אתמבטחו בפרקליטות שלא תפגע בזכויות נאשמים להליך הוגן. כללי המשפט המנהלימורים שעל רשות מנהלית מוטלת החובה שלא להעמיד את עצמה, כאשר היא מקבלת אתהחלטותיה, במצב של ניגוד עניינים. ניגוד העניינים בו נמצאת התביעה הכלליתהוא ברור היות והיא רוצה להשיג הרשעה. הציפייה שהיא תגן על זכויות שלנאשמים היא תמימה ואוטופית. כל טיעוניה בבית המשפט מכוונים לצמצום הזכויות.זהו דבר טבעי לתפקידה. בלשון בני אדם ולא בלשון משפטנים אומרים שלא נותניםלחתול לשמור על השמנת.
לסיכום, כותב עורך דין פלילי במרכז מטרתן של המשטרה והפרקליטות היא לאסוף ראיות ולהגיע להרשעות. זו המטרהשלשמן הן קיימות. התפיסה שתפקידן לחשוף את האמת היא תפיסה תמימה. כאשר ביתהמשפט מזהה את אי החוקיות, לטעמנו עליו לתת לנפגע סעד מיידי, כפי שנקבעבדעת המיעוט של השופטים דנציגר ורובינשטיין.
כעורך דין פלילי אני מוסיף שיש לקוות שההלכה תשתנה בעתיד.