זה הכל עניין של גיל

א.    שאלות מעניינות

·        איך יכול אדם להיות בלא פחות מ - 10 גילים שונים בעת ובעונה אחת?

·        מי מהם הוא גילו "האמיתי"?

·        איך יודעים זאת?

·        איך מגיבה על כך סביבתו הקרובה?

·        כיצד משפיע הדבר על תדמיתו, מעמדו, יוקרתו?

ב.     תשובות מרתקות

הגרונטולוגיה, העוסקת באינטנסיביות גוברת בחקר הזיקנה, מעמידה לפתע שורה של "גילים" המאפיינים אדם מבוגר, כזה או אחר:

·        גיל ביולוגי – בן כמה שנים הוא.

·        גיל כרונולוגי – שנת לידתו.

·        גיל חברתי – החברה בה הוא מבלה, סביבת הגילאים המקיפה אותו.

·        גיל משפחתי – האופן בו המשפחה מתייחסת לגילו.

·        גיל מנטאלי – היכולת האינטלקטואלית, הערנות, חדות המחשבה, הזכרון.

·        גיל רגשי – כיצד באה לידי ביטוי האינטליגנציה הרגשית שלו.

·        גיל תפקודי – רמת התפקוד שלו בחיי היום יום.

·        גיל פסיכולוגי – האופן בו האדם עצמו תופס את גילו.

·        גיל התנהגותי – דפוסי ההתנהגות שלו במגוון מצבים.

·        גיל הכרתי – מידת ההשלמה או ההתרסה עם הגיל.

מפתיע? אין ספק. דומה שבטרם הוארכה תוחלת החיים שלנו, לא היה איש שנתן דעתו על הסוגיות הללו. בימים ההם, כל מי שחצה את גיל הפרישה מהעבודה נכנס כמעט אוטומטית לקטגוריה של "זקן". כך תוייג על ידי החברה וכך התנהג בפועל. לא היו ציפיות יתר ממנו ונראה זה אך טבעי לחברה של הימים ההם, שישקע לאיטו – או במהירות – בתוך זקנתו ושיבתו.

ימים אלה חלפו לבלי שוב. בחברה כל כך צעירה, סוגדת נעורים ורדופת דיאטות, שטופת מחשופים וחולצות בטן, מותחת פנים ומגדילת חזה, מקצרת קיבה ושואבת שומן, אין האדם יכול להרשות לעצמו להיות קשיש, ועל אחת כמה וכמה זקן. כמו משמים נגזר עליו או להשלים עם הזדקנותו או להתריס נגדה, להיאבק בה ולא להיכנע לה.

לא בקלות התרחש הדבר. אלפיים שנה לקח לו לאדם עד שהחליט שבכוחו להחזיר את מחוגי השעון אחורנית. הנורמות החברתיות של המאות הקודמות לא אפשרו זאת. לפיכך, המאבק בגיל ובסימניו, כמו גם התופעות של האינטליגנציה המלאכותית והשיבוט האנושי הם מסימני המרידה וההתרסה של שנות האלף השלישי.

כיום איננו מוכנים עוד להשלים עם תופעות עתיקות יומין שקבע הטבע, ואנו חשים שביכולתנו לשנות אותן ולעצב אותן מחדש כרצוננו.

 בראש כולן עומדת הריצה אל הנעורים שהיא מן התופעות הבולטות והמדהימות של תקופתנו, ונראה שטרם הגיעה לכלל מיצוייה המלא, כפי שעוד יוסבר להלן.

מהו השד הדוחף אותנו לעבר הנעורים? כיצד התחיל המרוץ המטורף הזה? כמה ממון מוכנים אנו להשקיע בו? מדוע איננו מוכנים להשלים עוד עם הכסות הקשישה שבה עטפו אותנו שנות חיינו במשך דורות רבים? מתי התחילה בעצם ההתרסה הגדולה נגד התהליך הטבעי של ההזדקנות? איך בנינו את שביל הזהב שמוליך אותנו ממחוזות הזיקנה הישנים לעבר אפיקים חדשים של בגרות מאוחרת או מאוחרת מאד?

נסו להיזכר. מתי בפעם האחרונה ראיתם קבוצת נשים מבוגרות ששערן שיבה? לכו למרכזי הקניות, לבתי הקולנוע, לאולמות התיאטרון, לקונצרטים ולאופרה, לבתי הדיור המוגן, למרפאות קופות חולים, בכולם תפגשו נשים בנות 60, 70 , 80 שנה ואף יותר, ורק בודדות מתירות ללובן המוכר לשלוט בשערן.

 לכו אל המכונים לעיצוב שיער, אלה שירשו את מקום המספרות של פעם, ונסו להבחין בחתך הגיל של הלקוחות. נדמה לי שאפשר להמר על כך שהקליינטורה השכיחה יותר היא דווקא של הנשים המבוגרות שמקפידות לבקר שם בתדירות גבוהה, בטרם יציצו אניצי השיבה, ואוי לאותה בושה. גם מקומם של הגברים לא נפקד ובהדרגה מתחילים גם הם לנהור לאתרים המחזירים להם את מראה פניהם משכבר…

דלגו מכאן אל מכוני הבריאות והכושר וצפו בהמוני המבוגרים והקשישים הגודשים אותם, משל ינקו תום נעורים מזיעת המאמץ הניגרת ממצחם.

ידיים קשישות נשלחות אל מדפים עמוסי מזון בריאות, מגששות אחר מוצר הפלאים שישיב להם את המראה של גו זקוף ועור חלק ורענן.

מכוני הדיאטה ושומרי המשקל הפכו גם הם מוקד עליה לרגל, לאלה המנסים לעצב מחדש את גיזרתם ולשוות לקו המותניים מראה צעיר ורענן.

כל אלה מסמלים את הבריחה הגדולה מן הזיקנה אל עבר הנעורים הנכספים- נצחיים, שהפכו בבת אחת גם משאת נפש שאולי אולי אפשר להגשימה, וגם יעד שלשם השגתו מוכנות הבריות לשלם כל מחיר שידן משגת. מין מטמורפוזה נשאפת של המרת לובן השיבה בזהב של "הגיל המבוגר".

כולם מתייצבים בתור המתארך של המקווים לשתות ממעיין הנעורים, לגמוע טיפות אחדות (ואולי אחרונות?) מן המראה המשובב, מן העור החלק, מן השיער השופע, מן המרץ הבלתי נדלה, מן הנחרצות המדבקת, מן הבריאות הנכספת.

תעשייה ענפה קמה לה כדי לספק תאוות נעורים אלה:

מכוני טיפוח ויופי, מרכזי בריאות וחוות נופש, שיטות ריפוי טבעיות, מרכזי דיאטה והרזייה מהירה, מכוני כושר ופיתוח הגוף, לימודים אוניברסיטאיים, בתי אופנה ועיצוב, טיולים בעלי חזות צעירה, ועוד כיוצא באלה.

 אלה הם ביטוייה המובהקים של ההתרסה הגדולה, של אותה קריאת תגר אדירה שהכריזה האנושות על הישורת האחרונה של החיים.

יתכן שהרפואה המודרנית תספק את היכולת להתגבר על חלק מתחלואי הגיל, הרפואה הפלסטית תבטיח את המראה החיצוני, היכולת הכספית תאפשר לשכבות הולכות וגדלות לנצל את שפע המוצרים והשירותים ש"תעשיית הנעורים" מציעה להם.

אך האם תשרוד "תעשיית הנעורים"? האם הסירוב להזדקן אכן  יהפוך לאופנה עולמית ולנורמה חברתית, יעלה כמו נחשול ענק על כל השרידים של בושה ואי נעימות, יגרוף אחריו גברים ונשים, יציב דמות חדשה ושונה של סבא וסבתא ויעמעם את קווי המתחם הביולוגיים שהיו פרוסים בין הדורות? האם תימשך ואף תתעצם ההתרסה ותגרום לטשטוש הקווים בין קבוצות הגיל? וכיצד ישפיעו כל אלה על אורח חיינו ועל היחסים הבין-דוריים?

יהיה זה חזיון מרתק ורב עלילות כשכל דור יושב בעמדת ההמתנה של גילו ומתבונן בהשתאות במתרחש…

ועד אז – זה הכול עניין של גיל, כפי שנוהגים לומר...