מודעות אבל
אנחנו נתקלים בהן כשאנחנו חולפים על פניהן ברחוב, לפעמים הן תלויות על דלת של עמית לעבודה, קולגה שאמו או אביו נפטרו. אנחנו עוצרים לידן, קוראים את המילים הפורמליות שטומנות בחובן כל כך הרבה עצב וממשיכים לדרכנו. ואז יום אחד, אנחנו נאלצים בעצמנו לנסח, להדפיס ולשלוח מודעת אבל. זה אף פעם לא ברגע הנכון, זה אף פעם לא מתאים וזה תמיד כואב ושורף.
למרות זאת, ישנם כמה דברים שחשוב שתדעו במידת הצורך, מעט מידע אינפורמטיבי שנוגע לתחום זה.
כמה דברים שחשוב לדעת
ראשית, לגבי המיקום. כמובן שניתן להפיץ את המודעה בעיתון, אך נהוג גם לפזר מודעות אבל בקרבת ביתו של הנפטר, במקום העבודה שלו ושל קרוביו וכמובן שבבית העלמין. לגבי הכיתוב, חשוב לציין שאין נוסח מחייב אחיד, אך ישנם כמה דברים שחשוב לציין במודעה, כגון שמו המלא של הנפטר. כמו כן המקום בו יושבים עליו שעה הוא מרכיב חשוב במודעת אבל. במידה ואתם מתכוונים לקיים תפילות בשעות מסוימות על המת, יש לציין את השעות ואת המיקום בו יערכו. מעבר לכך ברוב המוחלט של המודעות מצוינים האבלים, בסגנון - אשתו, שני בניו, חמשת נכדיו וכיו"ב.
שורה אחרי שורה
כמובן שאין הנוסח מחייב כפי שציינו, אבל נהוג לכתוב בשורה הראשונה משפט קצר שמביע את הצער על לכתו של הנפטר, משהו בסגנון - בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של... בשורה השנייה מופיע בד"כ שמו של המת באותיות גדולות ובשורה זו ניתן גם לכתוב את הכינוי שלו, את שם הנעורים, את התואר, הדרגה במידה ויש וכיו"ב (ד"ר, פרופ', סא"ל במיל', עו"ד....).
בשורה השלישית ניתן לציין את נסיבות הפטירה במילים צנועות ולא צעקניות ולאחר מכן לציין את מועד הלוויה ומקומו. מודעות אבל בדרך כלל חותמים במילים, המשפחה המתאבלת אך ניתן גם לציין את שמות המתאבלים או את הקשר שלהם לנפטר. חשוב לדעת שאת מודעות האבל ניתן להדפיס בצורה עצמאית במחשב הביתי וכי אין צורך לגשת לבית דפוס מיוחד. ברחבי הרשת ישנם מספר נוסחים ותבניות לוורד שניתן להשתמש בהם במקרה הצורך.
בהצלחה ושלא תדעו עוד צער.