אומנויות לחימה לילדים
בעולם המודרני, אומנויות לחימה הן דבר שכל אחד יכול ללמוד. עבור הילדים, אומנויות לחימה יכולות להיות הרבה דברים. זה דרך מצוינת עבור הילדים לשמור על כושר, ללמוד להגן על עצמם מפני תוקפים, להגביר שליטה עצמית וביטחון עצמי. פרט להיותן ספורט לכל דבר, אומנויות לחימה הן בראש ובראשונה מסגרת חינוכית בה לומדים התלמידים בכל שכבות הגיל כי אומנויות לחימה נועדו לתת יכולת הגנה בלבד וכי אסור לעשות בהם שימוש התקפי ואכן,הילדים הלומדים אומנויות לחימה מפנימים זאת ולא רק שאינם נוטים לאלימות בבית הספר אלא ההיפך: הם נמנעים ממנה ובולטים דווקא בחוסן נפשי, יכולת איפוק, כושר מנהיגות ומעורבות חברתית חיובית.
לאחר שנים של מחקרים בשיתוף עם מרכז למחקר של מכללת ISSA בארה"ב, בשנת 2000 נפתחו לראשונה שתי קבוצות לילדים בגילאי 3.5-5 בתוכנית שקיבלה שם "הדרקונים הקטנים" ולאחר מכן שונה השם ל"לחימה לילדים". תוכנית נבנתה כתוכנית דו-שנתית עם אפשרות להמשך בקבוצת אימון רגילה. התוכנית הוכחה כמשפרת יכולת גופנית, דימוי ובטחון עצמי, גמישות, זריזות, כח, סיבולת, קואורדינציה ושיווי משקל אצל הילדים המשתתפים בתוכנית לעומת הילדים בקבוצת הביקורת. במפגש חד-שבועי השתתפו 20 ילדים בגילאי 3.5-5 יחד עם הוריהם. במשך 45 דקות למדו הילדים יסודות של אומנות לחימה עתיקת ימים - ג'יו-ג'יטסו. הורים, כבני זוגם של ילדיהם, למדו גם כן איך לעזור לילדים לבצע טכניקות שונות מעולם אומנויות הלחימה.
השיעור התחלק לשלושה חלקים העיקריים: חימום – שכלל משחקי ספורט, תרגילי גמישות,כוח וקואורדינציה; חומר טכני – גילגולים,בלימות, הגנות וטכניקות התקפה; משחקי קרב – טכניקות שחרור מתפיסות, נסיונות להפיל את אבא או אימא, התחמקויות מהתקפות או תפיסות וכד'.
בשלבים הראשונים הדגש המרכזי היה על לימוד גילגולים ובלימות. לפני מאות שנים אמרו המאמנים ש"כדי לדעת ללכת טוב,צריך ללמוד ליפול נכון" וכך נעשה עם הילדים. הורים תמכו וילדים ללא פחד החלו במלכה. לאחר שני אימונים כולם כבר ידעו להתגלגל קדימה. גילגול אחורה היה קשה יותר אבל בסופו של דבר למדו גם אותו. ילדים נהנו מאוד כי כל הדברים הקשים הועברו בצורת משחק חיות. לדוגמא: גילגול קדימה הפך ל"שבלול המתגלגל". חשוב מאוד בהדרכת ילדים בגילאים האלו, לדבר עימם בשפה שמובנת להם. אין טעם להתמקד על שמות של הטכניקות, וזה לא משנה על איזה שיטה מדובר, לכל טכניקה היה שם נוסף והוא בשפת הילדים. דבר זה עבד יפה מאוד כאשר התחלנו ללמוד הגנות. הגנה עליונה הפכה לגג של בית, הגנה אמצעית לקירות של בית, הגנה תחתונה לריצפת הבית. כל פעם שהיה צורך בתירגול של הגנות עסקו הילדים בבנית בית.
שלב אחר שלב התחלנו לחבר גילגולים והגנות ביחד. ילדים נהנו מאוד כאשר הורים תקפו,הם ביצעו הגנה והתחמקות בגילגול או ההפך. אפילו ילדים שבהתחלה היו ביישנים מאוד וכל פעם הסתתרו מאחורי הוריהם לקחו חלק במשחק זה.
הזמן עבר והתחלנו ללמוד התקפות. וכאן חיכתה לנו הפתע. רוב הילדים פחדו לתת מכה! אפילו אלו שתמיד היו ראשונים במשחקי ספורט לא הסכימו בהתחלה לתת מכה בכרית אימון. דבר מעניין נוסף שהתגלה היה שמחוץ למסגרת אימון כמו בית או כל מקום אחר לא הייתה כל בעיה לילדים לבצע התקפה. ככל הנראה דגש על איסור להשתמש בכוח ואלימות מתפס אצל הילדים כמשהו שקשור לאימון בלבד. על מנת להתגבר על מכשול זה התחלנו יחד עם הורים לבנות הדמיות של מצבים שונים כגון: תפיסה של ילד ע"י אדם זר,איום לתפוס, התקפה מילד גדול יותר וכד'. משחק זה זכה לאהדה רבה אצל הילדים ועזר לשנות את הגישה שלהם לעניין ההתקפות. כמו ילדים, גם הורים היו מאוד שונים. כאשר ילד לא רצה לעשות תרגיל דישת ההורים הייתה שונה מאוד. אחדים ניסו לדבר עם הילד רגוע, אחרים השתמשו בקול חזק, אחרים בדוגמא אישית. הניסיון מראה שכאשר הורה עושה דבר כלשהו יחד עם ילד זה מצליח הרבה יותר טוב משכנועים או איומים.
לקראת סוף שנה הראשונה ידעו הילדים להתגלגל קדימה ואחורה; לבצע בלימות קדימה,אחורה וצד; הגנות בסיסיות: עליונה,אמצעית ותחתונה; התקפות אגרוף ישר,מכת מגל,מכת פטיש,מכת סנוקרת,התקפת סכין;בעיטות:קדמית,פטיש,ירח,מגל,צדדית,אחורית. כמובן שכל הבעטות נעשו גם בקפיצה. המטרה הייתה לא ללמד כמה שיותר תכניקות אלה ללמד את הילד לשלב בין הטכניקות, לחשוב מה מתאים ולאיזה מצב, לקבל החלטה בדבר שימוש בחומר הנלמד במצב אמת. יחד עם טכניקות בסיס הצליחו ילדים ללמוד כ-20 טכניקות הגנה עצמית שכללו שחרורים מתפיסות ידיים או חולצה, חניקות, חביקות, התקפת אגרוף ואחרים. באימון סיום התקיים מבחן שבו הדגימו הילדים את כל מה שלמדו במשך שנה.
מאז במשך 9 שנים נפתחות קבוצות "לחימה לילדים" בכל שנה מחדש ויותר ויותר ילדים והורים משתתפים בתוכנית. אלו שהיו החלוצים מתאמנים בקבוצות רגילות וממשיכים להשתפר באומנות ה"לחימה".