חקלאות היא מגוון רחב של תעשיית ייצור אוכל וצמחים, עבור האדם ובעלי חיים. היא קיימת עוד מהתקופה הקדומה והתפתחה במקביל לישובי הקבע הראשונים של האדם על פני כדור הארץ. שיטות עיבוד שדות החקלאות התפתחו בהתאם להתפתחות העולם כולו. בעת הקדומה היה האדם מעבד את שדותיו בידיו. נוטע שותל וקוצר.
מאוחר יותר שילב גם את החמור וסוס בעבודות הכנת השטח לזריעה. עם התקדמות הטכנולוגיה החלו לייצר מכונות חקלאיות למיניהן לכל אחד מענפי החקלאות ולכל שלב משלבי הגידול.
ציוד
בהתחלה הומצאה מחרשה מעץ. סוס או חמור היו נרתמים למחרשה והאדם היה מחזיק בה והולך עם הבהמה לאורך השורה אותה הוא רצה לחרוש. כעבור זמן מה הוחלף העץ והמחרשות יוצרו מברזל. המצאה זו קשורה במישרין להמצאת הגלגל אבל בעיקר להמצאת הציר – כדי לאפשר דחיפת עגלה ללא מאמץ (או לפחות ללא מאמץ אדם...). הקדמה בעולם הטכני הגיעה גם לציוד חקלאי. ככל שהאוכלוסייה גדלה והיה צורך בשדות גדולים יותר, כך גם קצב ההתפתחות של כלי עבודה חקלאיים התקדם.
לפני המצאת הטרקטור נרתמו לבעלי חיים המחרשה, המשדדה ומקלטר שהופך את האדמה בסיום עונת גידול והכנת הקרקע לגידול הבא. המצאת הטרקטור הביאה איתה גם את יתר הציוד החקלאי לעידן הטכנולוגיה ומאז כל הכלים החקלאיים נרתמים לטרקטור והוא מובילם.
החקלאי המודרני אינו דומה בשום צורה לחקלאי מהעת הקדומה. מהכנת השדה ועד קצירת היבול השדות מעובדים על ידי המכונות. מקצירת המספוא לחיות במגל וחרמש עברו לקצירה על ידי מקצרה הרתומה לטרקטור.גיבוב החציר לחבילות נעשה על ידי קומביין. איסוף תפוחי האדמה, הבצל השום ועוד נאספים אף הם על ידי הקומביין.
בעבר, העבדים בארצות הברית, היו קוטפים את הכותנה בידיהם, תוך כדי שירה. בעידן המודרני יש מנפטות הקוטפות את הכותנה ומעבירות אותה ישירות למשאיות או עגלות טרטור ומשם למנפטה. את תוצרת הפירות היו קוטפים ידנית, תוך כדי סיבוב הפרי, והסרתו מהעץ תוך שמירה שלא לפצוע אותו. גם היום הפרי העדין כמו שזיפים, אפרסקים, אגסים ותפוחים נקטף ידנית והחקלאי מורם על ידי מנוף כדי לקטוף את הפרי הנמצא בענפי העץ הגבוהים. פירות אחרים שקליפתם אינה רגיש כל כך תפסו את התפקיד המזמרות. לעצים גבוהים במיוחד נעזרים בעגורן המרים את החקלאי לגובה בו נמצא הפרי.קטיף זה מבוצע ידנית עם מזמרות.
ישנם עצי פרי שאת פריים אוספים בעזרת זרוע המתחברת לטרקטור שמנער את גזע העץ. שיטה זו מקובלת במיוחד בעצים בעלי גובה רב כמו הזית והאגוזים. מניחים סביב לגזע העץ ניילון או משטח מסוג אחר ולאחר הניעור כל הפרי מתרכז בתחתית העץ וניתן לאספו לתוך מיכלים.
ישראל ידועה בעולם בייצור ציוד חקלאי. מפעלים מישראל מייצאים,למדינות שבהן החקלאות מפותחת, ויצוא זה מכניס לישראל הרבה כסף. מהנדסי המכונות בישראל מוכרים כבעלי פתרונות לקידום שיטות לעיבוד חקלאי.
יצוא פרי ההדר, שעד לפני שנים אחדות היה אחד מענפי החקלאות העיקריים, חייב עטיפת הפרי בנייר דק על מנת לשמור על קליפתו עד להגעתו את היעד שמעבר לים. פרי ההדר שונע באוניות ושהה זמן רב בארגזים.
בתחילה היו יושבות נשים, מיומנות ובעלות ידיים זריזות, על יד המסוע המוביל את פרי ההדר לשטיפה ממיינות ועוטפות כל תפוז, אשכולית או לימון בנפרד. מאז המצאת מכונת האריזה הוחלפו האורזות והדבר נעשה באופן אוטומטי. עד אמצע שנות הששים של המאה הקודמת מגדלי הפרחים היו מגדלים אותם בשדות פתוחים. סוגי הפרחים היו מוגבלים בגלל מזג האוויר אזורי הגידול בארץ וכן הלאה. גם ירקות היו גדלים בשדות הפתוחים והיו נתונים לתנאי מזג האוויר. לא פעם שדה של כרובית, מוכנה לשיווק, נהרס מאחר וירד גשם חזק שהביא איתו בוץ והכרובית התמלאה בו ולא ניתן היה לשווקה. מאז שמגדלי הפרחים והירקות עברו לגידולי חממה ניתן למצוא ירקות בכל עונת השנה וגם מגוון סוגי הפרחים התרחב.