להבין ולחיות את חיינו דרך סיפורים
הטיפול הנרטיבי הוא גישה טיפולית הנמנית על קבוצת הגישות הפוסט סטרוקטוראליות. ברבות השנים נבנה ופותח הטיפול הנרטיבי על-ידי מייקל ווייט מאוסטרליה ודייוויד אפסטון מניו זילנד.
למילה "סיפור" יש אסוציאציות שונות ומובנים שונים לאנשים שונים. עבור המטפלים הנרטיביים, הסיפורים כוללים:
אירועים
קישורים ברצף
לאורך זמן
בהתאם לעלילה
כבני אדם אנחנו יצורים מפרשים. לכולנו יש התנסויות יומיומיות לגבי אירועים שאנו מעוניינים לתת להם משמעות. הסיפורים שיש לנו על חיינו נוצרים דרך קישור אירועים מסוימים ביחד ברצף מסוים לאורך זמן, ודרכם ובאמצעותם אנחנו מחפשים דרך להסביר או להעניק להם משמעות. משמעות זו מעצבת את עלילת הסיפור. אנו נותנים משמעות לחוויות שלנו באופן קבוע בעודנו חיים את חיינו. נרטיב הוא כמו חוט האורג את האירועים הללו יחד, כך שיווצר סיפור.
לכולנו יש סיפורים רבים על חיינו ומערכות היחסים שלנו, המתרחשים באופן סימולטני. לשם המחשה, יש לנו סיפורים על עצמנו, על יכולותינו, על המאבקים שלנו, על הכוחות שלנו, על פעולותינו, משאלותינו, מערכות היחסים שלנו, עבודתנו, ההתעניינויות שלנו, הניצחונות, הישגינו וכישלונותינו. הדרך בה פיתחנו את סיפורים הללו נקבעת על פי האופן בו קישרנו אירועים מסוימים יחד ברצף, ולפי המשמעות שנתנו להם.
דוגמה: הסיפור על עצמי כמטפלת משפחתית
יכול להיות לי סיפור על עצמי כ"מטפלת משפחתית טובה". פרושו של דבר, שאני יכולה לקשור יחד כמה אירועים שקרו לי בזמן שאני עובדת כמטפלת משפחתית. אני יכולה למקם אירועים אלה יחד עם אחרים ברצף מסוים ולפרש אותם כמציגים אותי בתור מטפלת משפחתית טובה. בנוסף, אני יכולה לחשוב ולבחור אירועים אחרים שיזכירו לי למשל שאני מפוצצת בפניות לטיפול, ושברבים מהטיפולים אותם אני עושה הצלחתי לעזור לנועצים להשיג את מטרתם, אחת המטופלות אמרה לי שאני קוסמת בטיפול, רבים מהמטופלים המליצו לקרוביהם לנפות אלי לטיפול וכיוצא באלה. על מנת לבנות סיפור זה על היכולת שלי כמטפלת משפחתית, אני בוחרת מספר אירועים כחשובים שמתאימים לעלילה זו. בעשותי כך, אירועים אלה מועדפים על פני אחרים.
ככל שנבחרים יותר ויותר אירועים ומצטרפים לעלילה הדומיננטית, הסיפור הופך להיות עשיר יותר ורחב יותר. ככל שהוא נעשה עשיר יותר, קל יהיה לזכור יותר ויותר אירועים שיעידו על יכולת הטיפול שלי ויצטרפו לסיפור. במהלך תהליך זה, הסיפור מועשר והופך ליותר דומיננטי בחיי ונעשה לי קל יותר למצוא עוד דוגמאות לאירועים המתאימים למשמעות אליה הגעתי.
אירועים אלה של יכולת טיפולית שאני זוכרת ובוחרת נעשים גדולים יותר בחשיבותם על פני אירועים אחרים, שלא תואמים לעלילה של להיות מטפלת משפחתית טובה. למשל, פעם אחת בה מטופלים הביעו אי שביעות רצון מהטיפול, פעם אחרת בה מטופלים נשרו מהטיפול ובטענה שהדרך שלי לא עובדת טוב עבורם, תחושה שלי באחת המפגשים שהשיחה לא זורמת, מטופלים התלוננו בפני המנהלת שלי על האופן בו עבדתי איתם וכד'. אפשר לראות אותם כמשמעותיים או כסתירה לסיפור הדומיננטי. בתהליך הסיפור מחדש (retelling) של הסיפורים, אלה תמיד אירועים שלא נבחרים, בהתבסס על השאלה אם הם כן או לא מתאימים לסיפורים הדומיננטיים.
הנקודות הן כל האירועים שהתרחשו בחיי כמטפלת משפחתית. האירועים שמתאימים לסיפור של "יכולת הטיפול" מפוזרים בין אירועים שהם מחוץ לסיפור. (למשל, תלונה של מטופלים שהם לא רואים שחלים שינויים במצבם מאז שהגיעו לטיפול). במטרה לערוך את הסיפור של יכולת הטיפול שלי, נבחרים חלק מהאירועים ומועדפים על פני אירועים אחרים. ברגע שהועדפו, הם מקושרים לאירועים אחרים ואז לעוד אירועים לאורך זמן, כך שייווצר בסוף, סיפור על עצמי כמטפלת משפחתית טובה. הקו בדיאגרמה המראה קישור אירועים זה, יוצר את הסיפור הדומיננטי. כפי שניתן לראות יש אירועים אחרים שהם מחוץ לסיפור הדומיננטי, שנשארים חבויים או פחות חשובים למול הסיפור הדומיננטי.
בדוגמה זו, היכולת שלי להתייחס רק לאירועים הטובים ולבנות סיפור של מטפלת משפחתית טובה, קשורה גם למחשבות של אחרים. אם חברי ומטופלי תמיד תיארו אותי כמטפלת טובה, זה ייצור הבדל משמעותי. סיפורים אף פעם לא נוצרים בבידוד. הם תמיד נוצרים בתוך הקשר, תוך שיתוף של אנשים נוספים.
רחל פוגל – פסיכולוגית חינוכית מומחית.
פסיכולוגית רחל פוגל בעלת תואר MA בפסיכולוגיה חינוכית אוניברסיטת
בר אילן מטפלת ומדריכה בתחום המשפחתי והזוגי.
רחל פוגל מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי.
טל. נייד: 054-4768892