מהו תהליך קבלת החלטות?
תיאור פשטני של תהליך קבלת החלטות יהיה להגדירו כבחירה בין אלטרנטיבות. הכושר לקבל החלטות בכלל, והחלטות נכונות בפרט, הוא תכונה חשובה למנהלים, למפקדים ולמנהיגים בכל הדרגות ,הרמות והתפקידים כמו גם לאנשים פרטיים. לאורך השנים פותחו מודלים לקבלת החלטות על מנת לסייע למנהל לקבל החלטה רציונאלית, הנשענת על איסוף וארגון מידע, בדיקת חלופות והערכת תוצאותיהן האפשריות. בפועל רבות מההחלטות המרכזיות בארגון אינן מתקבלות בצורה זו. האווירה שבה נדרשים מנהלים לקבל החלטות מכריעות, המאופיינת בקצב מהיר של שינויים וצורך לתת מענה מהיר לאירועי משבר, הופכת את המודלים הרציונאליים מחד, לבלתי אפשריים למימוש ומאידך, גם ללא רציונאליים לפרקים. ניתן אף לומר, כי ככל שההחלטה יותר קריטית או דרמטית, גדל הסיכוי שלא תתקבל לפי מודל סדור ורציונאלי של קבלת החלטות, אלא כתולדה של לחצים ( בעיקר פסיכולוגים ), העדפות אישיות ו/או אינטואיציה, אך יש מקום לזכור כי כאשר פועל מנהיג בקבלת החלטותיו על פי מודל, יקל עליו לפעמים לתמרן בתוך אותו מודל ואף לחטוא ולקבל החלטה ללא מחויבות למודל כל שהוא מכיוון שהבסיס בו הוא מקבל החלטות בדרך כלל הוא שיטתי וטוב.
קבלת החלטה זו סיטואציה של קונפליקט ושל התלבטות, מצב שאינו נוח וסטרילי מין הסתם. קבלת החלטה היא לצורך פיתרון הבעיה, פתרון הקונפליקט, תהליך קבלת החלטות הוא מורכב ומסובך. תהליך קבלת החלטות כולל תהליכים של אומדן, חיזוי איסוף אינפורמציה ( תרצו = מודיעין ), הערכת איכותה ואמינותה של האינפורמציה, הערכת מצבו של הצד השני ( בעסקים הצד השני הוא המתחרה, בצבא הצד השני הוא האויב ), וכל זאת בתנאים של לחץ פסיכולוגי רב מאוד.
האם ישכיל אדם או בכלל יהיה מסוגל לבצע כל זאת באופן יעיל? התשובה היא כפי הנראה שלילית. האדם ויהיה תפקידו אשר יהיה ובכיר ככל שיהיה אינו מסוגל להתמודד ללא סיוע עם מערכת גורמים סבוכה שכזו. מקבלי החלטות נעזרים לצורך קבלת החלטה באנשי מטה רבים ובמערכות מחשביות הנקראות מערכות תומכות החלטה. ( זכאי, ד. " החלטות" ,תדפיס ).
כל תהליך החלטה מלווה באופן בלתי נמנע בתחושת ביטחון בהחלטה ( האם ההחלטה נכונה? האם היא איכותית? וכיו"ב ),אולם גם אם מידת הביטחון בהחלטה גבוהה עדיין אין וודאות לנכונותה שכן לעיתים קרובות נוטים מחליטים ללקות בתחושת "ביטחון יתר".
תהליך קבלת ההחלטות סכנות רבות אורבות לפתחו, אולם האפשרות לבצעו בדרך סבירה קיימת ואף מתבצעת בפועל על ידי מחליטים רבים במגזרים שונים.
מנהל / מפקד אשר צריך לקבל החלטה נכונה, המוכן לחדד את רגישותו ואת מודעותו. להיות ער למגבלותיו ולהטיות – החשיבה שלו עצמו, להיעזר כנדרש ביועצים, במומחים, במערכות עזר (המפקד המשתף, המנהל המשתף). ובעיקר להבין כי לאף אחד אין מונופול על החוכמה... מנהיג כזה חזקה עליו שגדולים הם סיכויו להוביל חשיבה צוותית מעין סיעור מוחות ולקבל החלטות נכונות בסופו של תהליך. מבחינה זאת ראש ממשלה החייב להחליט החלטה גורלית, מנהל ארגון, מפקד יחידה, אזרח הניצב בקלפי וצריך להחליט – מצויים כולם בסירה אחת.
ועדיין לא די בכך, לא די בעצם קבלת החלטה – חיוני להבטיח כי אופן קבלתה יהיה נכון. במילים אחרות - כאשר מדובר בהחלטה חשובה, יש להחליט ראשית כיצד להחליט. זו החלטה מקדימה הקובעת את מסלול תהליך ההחלטה הראשית. לא תמיד מדובר בתהליך שצריך להיות ממושך מכיוון שישנם מצבים בהם כלל הגורמים הכרוכים בתהליך מוכרים למחליט ומעבר לכך קיימת גם תרבות קבלת החלטות בריאה בארגון ולכן במצב שכזה ניתן לקבל החלטה תוך פרק זמן קצר ביותר, לפעמים תוך דקות. ( זכאי, ד. "כיצד להחליט" ,תדפיס ).
הבהרה
כחף מכל מניירה פוליטית המובא במאמר זה מציג תהליך קבלת החלטות לקוי מאוד במשרדי ממשלה עם השלכה עקב כך על גופי הממשלה השונים והלאה כלפי מטה,כמו כן אני מציג דוגמאות לטענה זאת, כולל נגיעה רכה משהו בתהליך קבלת ההחלטות בימים של טרום מלחמת לבנון השנייה ( כי גם כך מדובר על נושא מאוד רגיש ונפיץ ואינני מתיימר לנתחו, קטונתי. ) שממחיש עד כמה תהליך קבלת ההחלטות במשרדי הממשלה לוקה בחסר ומשווע לתיקון, כוונתי לא הייתה לכתוב מאמר קטגורי על מפלגה כל שהיא או ממשלה מסויימת, כל כוונתי הייתה לכתוב מאמר הממחיש אמת ידועה וכואבת על תהליך לוקה בהתנהלות של משרדי ממשלה שונים טרם קבלת החלטות הרות גורל שכל ממשלות ישראל בשנים האחרונות לקו בו.
תהליך קבלת החלטות במשרדי הממשלה
אם בסעיף הקודם סקרתי כיצד אמור תהליך קבלת החלטות נכון להתבצע בארגון או בכלל, הרי שהמתרחש בפועל במשרדי הממשלה הוא ההיפך הגמור, משרד מבקר המדינה בדק בחודשים מארס-אוגוסט 2002, את סדרי עבודת המטה וההתנהלות בגופי המטה המרכזיים במשרדי הממשלה, והביטחון בבדיקתו עלו הממצאים/ליקויים הבאים:
ליקויים בתהליך קבלת ההחלטות בממשלה:
ממשלות ישראל מחליטות בתקופות כהונתן מאות ואף אלפי החלטות. בבדיקה נמצא כי תהליך קבלת ההחלטות בממשלה לא תמיד מלווה בעבודת מטה סדורה, כדלקמן:
א. תקנון עבודת הממשלה לא מקיף: תקנון עבודת הממשלה אינו מקיף דיו והוא מחייב רענון.
ב. מחסור במידע מסייע לקבלת החלטות: חומר הרקע, שהגישו המשרדים ושמזכירות הממשלה שלחה לשרים, חסר לעתים את הידע הנדרש ליצירת תשתית עובדתית נאותה לצורך קבלת החלטה מיטבית.
ג. אי מתן זמן מספיק דיו לבחינת ההצעות להחלטה: משך הזמן שניתן לשרים ולמשרדים לעיין בהצעות להחלטות ממשלה – טרם אישורן בממשלה, היה פעמים רבות מועט ולא הייתה שהות מספקת לשרים לגבש את עמדותיהם כראוי.
ד. אי קיום הליך סדור ושיטתי של שילוב החלטות הממשלה בתכניות העבודה של המשרדים: החלטות ממשלה רבות לא יושמו בידי משרדי הממשלה, או יושמו רק בחלקן ואחרות חרגו מלוח הזמנים שנקבע למימושן. המעקב של מזכירות הממשלה אחר ביצוע החלטות הממשלה היה חלקי: מזכירות הממשלה לא סיפקה לממשלה מידע מלא ומפורט על מידת ביצוען של החלטותיה. ( מתוך דו"ח מבקר המדינה לשנת 2002 ).
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמבקר המדינה בדק את תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה וגם בצבא, משרד מבקר המדינה התייחס לסוגיה זאת כבר בעבר, העיר עליה וקרא לתקן את הנדרש.
בחלק מהמקרים הטעונים החלטות בעייתיות טען המבקר כי הממשלה מתחמקת ממתן החלטה ונוהגת כ "בת יענה", ( שיטת ההימנעות המתגוננת ) האם כך ממשלה מצפה כי באין החלטה הבעיה תיפתר מעצמה?
בפועל מסתבר כי למרות ההמלצות המחייבות של מבקר המדינה כמעט דבר לא תוקן מאז ועד היום, התהליך של תרבות קבלת ההחלטות ללא תהליך מובנה, מסודר, מקצועי ( כן מקצועי ) ושיטתי וכן כל עבודת המטה הלא מסודרת ולא תקינה, ליקוי של שנים, אף מחמיר מחלחל למשרדי הממשלה השונים ולגופים ממשלתיים כמו הצבא והמשטרה וגם לגופים ציבוריים נוספים וכך שרשרת הליקויים נהפכת לשיטה ומקרה ועוד מקרה הופכים לתופעה מדבקת שניצבת על גבול מצב של חוסר יכולת לתקנה.
עופר שלח ויואב לימור.( 2007 ). בספרם שבויים בלבנון מתמצתים את עיקר הבעיה בכותבם כך, "ב 34 ימי המלחמה נחשפו כל הפגמים בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל, מערכת היחסים המעוותת בין הדרג המדיני לצבאי והליקויים שיצרו שנות הלחימה בשטחים בצה"ל עצמו.
ואם כל התהליכים בקבלת ההחלטות ובעבודת המטה לוקים, הוסף לכך שלושה קברניטים כושלים – ראש הממשלה אולמרט. שר הביטחון פרץ והרמטכ"ל חלוץ –וכך קורה שהשלושה הפכו מבצע תגובה למלחמה הארוכה ביותר מאז מלחמת העצמאות, שבסופה אחזה את החברה הישראלית תחושה עזה של כישלון וחרדה" סוף ציטוט.
כנראה שנדרשת טלטלה והפיכת סדרי בראשית מכיוון שעד כדי כך פשה חוסר הסדר והארגון וכל כך צמחה וחגגה הבינוניות עד שממקרים בודדים זה נהפך כאמור לתופעה של ממש, ניתן להקצין ולומר שתופעה כזאת היא ממש סכנה קיומית, כך שבמצב הנוכחי ובאין תקנה, היכן שלא תונח האצבע תתגלה תקלה כל שהיא.
הספר עוסק בין היתר בהתפרצות של כל התרבות וההתנהלות המעוותת, שנחשפה במערומיה ברגע האמת, אך בל נשכח כפי שנאמר, היה זה בסך הכול סימפטום לתופעה ולתרבות קלוקלת של ממש ועבודה לא תקינה שמקורה עמוק הרבה יותר, הייתה כאן ( ועדין מתקיימת ) הזנחה של שנים, ניתן אולי להשליך זאת בראשי ממשלה שנהגו להתייעץ עם עצמם ללא כל תהליך סדור ובדיקת דברים לעומקם, ומשום כך כול הכפופים נהגו כמותם ואימצו את דרכם, הכול היה ממוקד במטרה אחת נשגבת שנראה היה כאילו היא מעבר לפינה, הכול נראה נפלא האופוריה חגגה ומכיוון שכך התעלמו מבעיות ( מנהג "בת היענה" ), והמקריות הפכה לתופעה, לשיטה, והתקלות??, אה, "הן פשוט נדחפו מתחת לשטיח".
כך שכול תהליך קבלת ההחלטות הלא תקין בלשון המעטה מתחיל הרבה יותר מוקדם מהתהליך הלקוי ש"נתגלה" במלחמת לבנון השנייה ולא קשור כלל לשהיית הצבא בשטחים .
פרופסור מינץ, אלכס. ( 2006 ). בדומה לטענתם של שלח ולימור, טוען כי תרבות קבלת החלטות בישראל מושתתת יותר מדי על "סמוך, יהיה בסדר" ( מוכר לכם ??? כן מימי הפלמ"ח הנוסטלגיים ) ופחות מדי על הדרך הנכונה של בחינה מסודרת ומעמיקה של סט חלופות וקריטריונים וניתוח קשת התוצאות וההשלכות הצפויות מול תרחישים צפויים, פחות צפויים, משתנים ומתגלגלים. קיים פער ניכר באיכות קבלת ההחלטות בין הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי-פוליטי בישראל לטובת הסקטור הפרטי. הסקטור העסקי ( חברות ההי י- טק הגדולות, חברות פרמצוטיקה גדולות וחברות אחרות ), מאמץ מתודולוגיות ודרכי פעולה מסודרים ומתוחכמים יותר מאשר הסקטור הציבורי-פוליטי.
“עקב אכילס” במלחמת לבנון השנייה על דרך הדוגמא היה קבלת החלטות הטעונה שפור בכל הרמות: המדינית, הביטחונית, הצבאית, ההסברתית, בטיפול הלוקה שהיה בעורף וכדומה. דרוש שדרוג מיידי של מנגנון קבלת ההחלטות בתחום הביטחון הלאומי על רכיביו השונים. פרופסור מינץ, אלכס. ( 2006 ).
כל קבלת ההחלטות לפני המלחמה ובמהלכה היו באיכות נמוכה ונבעו ממספר סיבות שדי מצביעות על הבעיה בכללותה במשרדי הממשלה ובמגזר הציבורי:
• בגלל תהליך לקוי מראשיתו.
• הרגלי חשיבה מעוותים.
• נטייה לדלג על ניתוח בעיה וטיפול בה באופן יסודי ורציני, תחת זאת מעדיפים חיפוש מהיר, לא יסודי ולא רציני של פתרון.
• אי הצגת אלטרנטיבות והתמודדות איתם.
• טעויות באיסוף ובעיבוד המידע .
בתוך הצגת הבעיה שמשתקפת במאמר נמצאת החלופה. יש לאמץ את מסקנות המבקר ולשנות את השיטה. מכיוון שנהלים נכונים, ואנשים טובים, ורצון ציבורי כל אלה קיימים כמעט בכל גוף . צריך רק רצון מנהיגותי, בכל ארגון, קל וחומר בממשלה על כלל גופיה ומשרדיה והעדפתה (המתקנת) לטוב מאוד על הטוב ובטח על הבינוני והפיכת תהליך קבלת ההחלטות הנכון המובנה והמקצועי לנורמה שתקרין כלפי מטה ואז אולי תבוא הישועה.