נראה כאילו כיום הסרת שיער מאזור המפשעה היא כמעט עניין שבשגרה. אבל מעניין לראות שזה לחלוטין תלוי תרבות.
התגובות שלנו לנוכחות שיער או להעדרו באותו מקום עשויות להשתנות אם נבין שבסופו של דבר מדובר בתופעה תרבותית. בואו נבדוק: עד כמה היחס הזה מושפע מגורמים חיצוניים ועד כמה הוא אינהרנטי לנו?
היחס לשיער באזור המפשעה, כמו כל עניין טעון ארוטית ומינית, מייצר תגובות חזקות לכאן ולכאן, גם אצל גברים וגם אצל נשים.
דוגמה אחת לעניין היא ג'ון רסקין, אמן וסופר אנגלי מפורסם, שסופר עליו שכה הורגל לראות וליצור אמנות שבה שיער הגוף הנשי אינו מתואר כלל, עד שביטל את נישואיו בליל הכלולות, לאחר שהופתע ממה שראה.
מישל פוקו, במאמרו הנהדר "על המיניות", חושף כי מדובר בהשפעות תרבותיות גרידא.
בואו נביט רגע על מספר זרמים בתרבות העולם ועל יחסם לשיער גוף:
במצרים העתיקה נהגו לצייר את האזור הנשי באמצעות צורת משולש שחור. מדובר בדמויות נשיות שאינן אלות.
באמנות הקלאסית באירופה נשים צוירו כאילו זה עתה עברו הסרת שיער בכל הגוף. לפעמים אף לא ציירו להם איברי מין – כי התפיסה היתה בתולית, בעוד מין התחבר אז לחוסר טוהרה.
באמנות יפנית נהנו מאיורים בעלי גוון ארוטי הנקראים שונגה, והנשים בהן היו משוחררות מנטל הסרת שיער.
ובנימה אופטימית זו, גם אם החלטתם ללכת על הסרת שיער וגם אם לא, תזכרו שהכל בראש – תלוי תקופה, עידן, דעות שחונכנו עליהן ועוד.