הגרפולוגיה, או בשמה האחר "פסיכולוגית הכתב", מסוגלת להצביע על טיפוסי אישיות, תכונות ומצבים אשר נראים בכתב אך היא איננה עוסקת בטיפול. הענף הטיפולי של הגרפולוגיה נקרא גרפולוגיה קלינית או גרפותרפיה והוא אחד מהסתעפויות תחום הכתיבה הטיפולית. במאמר זה אביא את סקירה קצרה על ההיסטוריה של הגרפותרפיה ובסיום טיפ קטן בתחום.
מהי הגרפותרפיה?
עיקרון הפעולה של הגרפותרפיה דומה לעקרון הפעולה של תרפיות רבות אחרות בכך שהיא משפיעה על הנפש בעזרת שימוש באלמנטים גופניים. במקרה שלה, בשינוי תנועות היד בזמן הכתיבה ובשינוי כתב היד על מנת להביא לשינוי באישיותו של האדם.
הגרפותרפיה משתמשת בעיקרון ההיפוך אשר לקוח מגישה טיפולית בשםInverseism ואשר מתמקדת בשינוי אופני הביטוי של האישיות על מנת לשנות תכונות ספציפיות באישיות המטופל. דוגמה לשינוי אופני האישיות היא למשל הנחייה לאדם ביישן ונחבא אל הכלים ללבוש לבוש צעקני יותר. לאורך זמן, אפשרי מצב שבו אישיותו תשתנה לכיוונים מוחצנים יותר.
הגרפותרפיה מתפצלת לשני שיטות עיקריות:
השיטה הגרפומטרית מתעסקת בתיקון ליקויי כתב בהיבט הטכני שלהם על מנת לטפל בבעיות של דיסגרפיה. מוצא תחום זה הוא מצרפת והוא מדבר על "רה-אדוקציה" או חינוך מחדש של פעולת הכתיבה אצל ילדים דיסגרפיים. אחד המובילים העיקריים שלה הוא צרפתי בשם אז'וריאגררה.
השיטה הגרפולוגית-פסיכותרפית , מקורה בגרמניה, ובה נעשה טיפול בבעיות פסיכולוגיות בעזרת שינוי אלמנטים מסוימים בכתב על מנת להחליש תכונה "רעה" או/ו לחזק תכונה "טובה" אצל המטופל. אחת המובילות של תחום זה היא הגרפולוגית מגדלנה הרמן שדיווחה על הצלחות משמעותיות בריפויים של ילדים נוירוטים ובעלי בעיות התנהגות בעזרת שינוי כתב ידם בספרה "תרפיה של תנועת הכתיבה ומבחן תנועת הכתיבה".
לחץ כאן לקניית הספר "לכתוב את עצמך מחדש"- ללמוד לטפל בעצמך ובאחרים בעזרת הגרפותרפיה
ההיסטוריה של הגרפותרפיה
אלמנט הריפוי של הנפש בעזרת תנועות הגוף, מקורו עוד בימי יוון העתיקה, כשאז היוונים הקדמונים לימדו את ילדיהם תנועות גוף מסוימות על מנת שאלו ישפיעו על אישיותם.
שמואל יוגב, בספרו "גרפותיראפיה", מציין שתי דוגמאות היסטוריות נוספות שבהם צורת כתב מסוימת משפיעה על האישיות. האחת נמצאת במנזרים של תקופת ימי הביניים והשניה בכתב העם הגרמני.
נזירות חדשות הוכרחו, על מנת לסגל לעצמם תכונות שיאפשרו להם הסתגלות טובה יותר לחוקי המנזר הקפדניים, להעתיק בקפידה, בעת כתיבת טקסטים רוחניים, את כתב ידן של נזירות ותיקות במנזר. תרגול כתב שכזה, אצל אותן נזירות, הביא במהלך הזמן, להיעלמות תכונות של אינדיבדואליות, עצמאות, עירנות וחושניות.
דוגמה שניה היא דוגמת הכתב הגרמני הגותי רווי הקפיאות והזוויות. יש הסוברים שצורת כתב כזו הביאה במהלך השנים לאיבוד גמישותו של עם שלם והשפיעה על דרך חשיבתו ולתוצאות הנוראיות, שהביא עם זה, על האומה האנושית.
הראשון שהעלה את האפשרות לרפא בעזרת שינוי הכתב היה פסיכולוג צרפתי בשם ד"ר אדגר ברילון (Edgard Berillon). הוא כינה, בשנת 1908, את טכניקת הריפוי החדשה שפיתח בשם "פסיכותרפיה גרפית".
שני מדענים צרפתיים אחרים, ד"ר פייר ז'נט ופרופ' שרל הנרי, ערכו בין השנים 1929 ל-1931, מספר ניסויים הקשורים לנושא.
תלמיד שלהם, אדם בשם סנט קולומב, צרפתי שהיגר בהמשך לארצות הברית ושימש כיועץ גרפולוגי של המכון הניאורופסיכיאטרי באוניברסיטת קליפורניה, ערך ניסויים גרפותרפיים על אנשים בלי לראותם אלא על-ידי מתן הוראות כיצד לכתוב. הוא טען את הטענה המרכזית של הגרפותרפיה- כפי שתת ההכרה משפיעה על הכתב, כך היא מקבלת את ההודעה שמוסר לה שינוי הכתב ומשתנה בעקבותיה. הוא הוכיח שבעזרת שינוי הכתב אפשר לרפא מצבים נפשיים פתולוגיים וגם הפוך, ניתן להגביר אותם. שיטותיו זכו לאהדה רבה והומלצו על-ידי פסיכולוגיים רבים (ביניהם הפסיכולוג המפורסם, גורג' מלצר).
הצלחות אחרות, מרשימות בהחלט, חוו גם מספר חוקרים אחרים שהשתמשו בגרפותרפיה כאמצעי טיפול.
הגרפולוג ושופט הנוער הצרפתי ריימונד טרייא, הצליח בעזרת אימון שיטתי והשפעה על תנועות הכתיבה, להקל ואפילו לרפא, אצל ילדים ומבוגרים, מצבים פסיכיים, גמגום, עצבנות חולנית, התנהגות לא חברתית ועוד. בעקבות הצלחתו, המשרד הצרפתי לביטוח הלאומי הכיר בשיטתו כאמצעי ריפוי
חוקרת בשם ה.שבונג הגיעה להישגים מרשימים בעזרת שיטתה שנקראת "תנועת זרוע". שבונג טיפלה בעזרת תנועות כתיבה ושרטוט חזקות ובעזרתם הצליחה לרפא מכלול של נוירוזות הנגרמות כתוצאה מעכבות.
הגרפולוגית מגדלנה הרמן התמקדה במונח הגרפולוגי שנקרא "הריתמוס העצמי", אשר מתבטא בכל אורחות חייו של האדם ובין השאר בכתב ידו. ריתמוס, משמעו קצב. לדעת הרמן, ריתמוס לקוי בכתב נראה בכתב לחוץ. ריתמוס תקין מופיע בתמונת כתב בעלת קו משוחרר וגמיש המעיד על חיות, מרץ ויכולת עמידה בלחצים. הרמן השתמשה בתרגילי תנועת הכתב על מנת לשפר את הריתמוס, בין השאר תרגילים שכללו רישומים על גבי משטחים גדולים, כמו קירות. הרישומים היו מלווים בסיפורים שאותם התחיל המטפל והילד המשיך אותם באופן גרפי על-פי דימיונו.
ז'. דה אז'וריאגררה הצרפתי כתב בעיקר על הדיסגרפיה ועל החינוך מחדש של הכתיבה. הוא הקדיש בספרו פרק לגרפותרפיה על כתב ידם של אנשים חולי מחלות גופניות ונוירולוגיות.
אדם נוסף שראוי להזכירו בהקשר הנוכחי הוא הפרופסור לפסיכולוגיה, הפסיכואנליטיקאי והגרפולוג רובר אוליבו הצרפתי. אוליבו טען שכל אחד יכול ללמוד כתיבה נכונה והגדיר את הגרפותרפיה כעבודה מאומצת וממושכת על תיקון הכתב. לדעת אוליבו גרפותרפיסיט צריך להכיר את כל מאפייני הכתב, להיות בקיא בפסיכולוגיה של הכתב, לדעת להבחין בסימני מצוקה בכתב ולהיות בעל השכלה רחבה בפסיכולוגיה ובפדגוגיה-תורת החינוך, ההוראה והלמידה.
לסיום, בשביל הטעימה, טיפ קטן בעניין כתיבת האות ל'. נסו לכתוב את החלק העליון של האות ל' גבוה ככל האפשר. פעולה זו תעזור לכם לקבוע את מטרותיכם ולמשש טוב יותר את הפוטנציאל שלכם.
לחץ כאן לקניית הספר "לכתוב את עצמך מחדש"- ללמוד לטפל בעצמך ובאחרים בעזרת הגרפותרפיה
ביבליוגרפיה:
גרפותיראפיה: תרגילים ודוגמאות בגרפולוגיה מעשית למבחן עצמי מאת יוגב שמואל, הוצאת מסדה, 1980.
ילדים כותבים-קו וכתב, ביטוי אישי, חוה רצון. הוצאת "אח", 2002.
הפסיכוגרפיה של הילד, יונתן שתיל. הוצאת רמות-אוניברסיטת תל-אביב, 1993.
דיסגרפיה וגרפותרפיה או: החינוך מחדש של הכתיבה, חוה רצון, גרפולוגיה, 10: 105-82, 1999.
גראפותראפיה- שרה וייס, מדע, כרך ח', מס. 4, ניסן תשכ"ד, מארס 1964.