חפש מאמרים:
שלום אורח
21.11.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

דוקטור אורי עצמון על עלילות ג'ורג' בוש במזרח התיכון

גורג' הרברט ווקר בוש:
ג'ורג' הרברט ווקר בוש, נולד ב-12 ביוני 1924 בעיר אנדובר שבמדינת מסצ'וסטס אשר לחופה המזרחי של ארצות הברית. ג'ורג' גדל לתוך משפחה מוכרת ומכובדת אשר השתייכה למעמד סוציו-אקונומי גבוה מאוד. אביו, בנוסף על היותו איש עסקים מוצלח, אף כיהן כסנאטור מטעם מדינת קונטיקט. ג'ורג' היה תלמיד מצטיין אשר בלט בהשוואה לחבריו בכמעט כל תחום בו נגע. בשנת 1942 התגייס ג'ורג' לחיל הים, בשלהי 1943, סיים  בהצלחה קורס טיס בן עשרה חודשים, והפך לטייס הקרב הצעיר ביותר ששירת בחיל הים. במהלך מלחמת העולם השנייה הוצב ג'ורג' בזירת האוקיינוס השקט מול הצבא היפני. לאורך תקופת שירותו בזירה זו, השתתף ג'ורג' במספר רב של קרבות אוויריים, אשר על כמה מהם זכה להוקרה. ב1944 נאלץ לבצע נחיתת חירום במי האוקיינוס, וב25 ליולי זכה אף לצל"ש על הטבעת ספינת יפנית. ב-2 בספטמבר 1944 נפגע מטוסו מאש נ"מ ומנועו החל לבעור, אך בוש התעקש להשלים את משימת התקיפה. הוא הצליח להרחיק בטיסה בכיוון האוקיינוס, ונאלץ לנטוש את המטוס בלב ים, על לחימתו בפעולה הזו קיבל את עיטור צלב הטיסה המיוחד. בספטמבר 1945 לאחר ששירת כמדריך טיס למשך תקופה בוירג'יניה, שוחרר מהצבא, והתקבל ללימודים באוניברסיטת ייל שבקונטיקט.
ב-6 בינואר 1945 התחתן עם ברברה פירס. נולדו להם שישה ילדים: ג'ורג' ווקר (לימים מושל מדינת טקסס ונשיא ארצות הברית), פאולינה (נפטרה ממחלת סרטן הדם בשנת 1953), ג'ון ( מכונה גב', לימים מושלה ה-43 של פלורידה), ניל, מרווין ודורותי. בוש סיים את לימודיו בייל בשנת 1948, והחל לעבוד בחברת דרסר, שעסקה בחיפוש והפקת נפט בטקסס.
כניסה לפוליטיקה
לאחר תקופה קצרה בה ניסה את כוחו בעסקי קידוחי נפט בטקסס, פנה ג'ורג' לעבר הפוליטיקה. ב1964 הוא התמודד על מושב בסנאט מטעם טקסס והפסיד. במערכת הבחירות, הביע בוש עמדות שמרניות בכל הנוגע לחברה האמריקאית. הוא אף התנגד נמרצות לחוק זכויות האזרח אשר הבטיח זכויות לאפרו-אמריקנים.  בשנים שלאחר מכן, ג'ורג' התמנה למספר רב של תפקידים ציבוריים, תוך שהוא צובר ניסיון רב ומגוון בתחום. בשנת 1966 נבחר לחבר בבית הנבחרים, בשנת 1971 מונה לשגריר ארצות הברית באו"ם, בשנת 1973 מונה ליו"ר המפלגה הרפובליקנית ובשנת 1976 מונה לראש סוכנות ה-CIA.
בשנת 1980 התמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, אך הפסיד לרונלד רייגן הפופולארי. בזכות שמרנותו וניסיונו הפוליטי והבינלאומי הרב, נבחר בוש כמועמד לתפקיד סגן הנשיא לצידו של רייגן, תוך שהוא מכהן לצידו לאורך שתי קדנציות רצופות. בשנת 1988 התמודד בוש על תפקיד מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב. לאחר מסע בחירות ארוך ומיגע מול מספר רב של מתחרים כשבראשם הסנאטור בוב דול, זכה בוש לאמון חבריו למפלגה, והוצב בראש המחנה הרפובליקני לצידו של סגנו הסנאטור מאינדיאנה דן קוויל במסע לכיבוש הבית הלבן. בוש יצא במסע הבחירות שלו בקמפיין תקשורתי שלילי נגד מייקל דוקאקיס, המועמד המתחרה של המפלגה הדמוקרטית. קמפיין הבחירות של בוש התגלה כבהצלחה מסחררת, וכמעט חסרת תקדים, בוש הביס את מייקל דוקאקיס בהפרש מוחץ של 426 קולות אלקטורים מול 111, תוך הפיכתו של דוקאקיס ללא רלוונטי עבור חלק ניכר מבוחריו הפוטנציאלים.
כנשיא ארצות הברית
ב-20 בינואר 1989 הושבע בוש לנשיא ה41 של ארה"ב.
במהלך כהונתו הקצרה של בוש (קדנציה אחת), הועמדה למבחן לא פעם מדיניות החוץ של ארה"ב. (סכסוך עם פנמה, נפילתה של ברה"מ, פלישה לסומליה ועוד) בעקבות פלישת עיראק בראשות סדאם חוסיין לכווית בשנת 1990, הובילה ארה"ב קואליציה חסרת תקדים של 34 מדינות מטעם האו"ם (ותמיכה בלתי מסויגת של עוד עשרות מדינות אחרות), שתקפה את עיראק במטרה לשחרר את כווית במלחמת המפרץ. למרות שעיראק הובסה תוך שבועות מספר וחלק ניכר מצבאה הושמד כליל, סירב בוש לכבוש את עיראק ולהפיל את משטרו הדיקטטורי של חוסיין, סירוב זה עורר דיון ציבורי רב וזכה והפך למחלוקות לא פתורה עד עצם היום הזה.
בשנת 1990 העלה בוש את שיעורי המסים, למרות שהבטיח לציבור בוחריו שלא יעשה זאת. הפרת ההבטחה הביאה למיתון כלכלי והרחיקה ממנו שמרנים רבים. התחושה כי בוש ינצח כל מועמד שיתחרה מולו בעקבות תוצאות מלחמת המפרץ, הפכה במהלך קמפיין הבחירות שלו לפחות ופחות אמיתית.  בבחירות שנערכו בשנת 1992 הוא הפסיד את הנשיאות למתמודד הדמוקרטי הצעיר והנמרץ ביל קלינטון בעיקר בגלל התמיכה חסרת התקדים שקיבל המועמד הימני-קיצוני רוס פרו, אשר גרף לא פחות מ19% מקולות הבוחרים בדצמבר 1992.

לאחר תקופת הנשיאות
אחרי הפרישה בוש חזר לטקסס, ומתגורר בעיר יוסטון. הספרייה הנשיאותית שלו הוקמה באוניברסיטת טקסס, ומשנת 1997 נקרא על שמו שדה התעופה הבינלאומי של יוסטון. נושאת המטוסים העשירית מסדרת נימיץ (CVN-77) נקראה על שמו, והיא אמורה להיכנס לשירות בשנת 2009.
בשנת 2000 נבחר בנו, ג'ורג' ווקר בוש (באותה עת מושל טקסס), לנשיא ה-43 של ארצות הברית.
בינואר 2005 נבחר לעמוד, עם הנשיא לשעבר ביל קלינטון, בראש קמפיין מיוחד לגיוס תרומות עבור נפגעי אסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה.

גורג ווקר בוש :

השכלה, שירות צבאי ועסקים:
ג'ורג' בוש הבן נולד בניו הייבן, קונטיקט, ב6 ביולי 1946. הוא גדל לצידם של חמשת אחיו. בוש רכש את השכלתו התיכונית באקדמיית פיליפס בבוסטון, מסצ'וסטס, ולאחר מכן המשיך ללמוד באוניברסיטה ייל שבקונטיקט. בוש בחר לאחר סיום לימודיו ללכת בדרכי אביו, כאשר הצטרף כטייס לזרוע האווירית של המשמר הלאומי בטקסס. ב1972 עבר לאלבאמה כדי לעזור למועמד הרפובליקני בקמפיין הבחירות לסנאט. באותה שנה איבד את אישור הטיס בגלל שלא התייצב לבדיקות רפואיות. באוקטובר 1973 שוחרר מהצבא, 6 חודשים לפני תום חוזהו, כדי לצאת ללימודים.
ב-1975 קיבל תואר שני במנהל עסקים (MBA) באוניברסיטת הרווארד, וחזר לטקסס לעסקים. במהלך השנים הקרובות ניסה ג'ורג את מזלו במספר רב של עסקים אותם ניהל וקידם. בתחילה ניסה את כוחו בתעשיית הנפט (בדומה לניסיון דומה של אביו בתחילת הקריירה). ב-1977 הקים חברת נפט בשם "ארבוסטו" אשר דשדשה במקום במשך שנות פעילותה והגיעה כעבור 7 שנים לסף פשיטת רגל, נקנתה על ידי חברת "ספקטרום 7" ובוש הפך למנכ"ל ויו"ר החברה. "ספקטרום 7" שעמדה גם היא בפני קריסה, ניצלה בזכות השתלטותה של "הארקן אנרגיה" אשר גם בה זכה בוש בתפקידים בכירים בשנת 1989 קנה יחד עם חברים של אביו את קבוצת הבייסבול "טקסס ריינג'רס", וניהל אותה עד בחירתו למושל ב-1994. ובמשך כל השנים הללו נקשר שמו במספר פרשיות אשר חידדו את חוסר אמינותו, האירו את שמו באור לא חיובי ואף איימו להביאו לדין (שימוש במידע פנים, זיוף מסמכים ועוד).
תחילת הקריירה הפוליטית:
לאורך כל השנים ובהתאם לכל הכיוונים אליהם פנה (שרות כטיס, עסקי נפט) היה ברור לכל כי בוש הולך בדרכי אביו (אם כי לא באותה ההצלחה), וזה היה רק עניין של זמן עד שבוש ימצא עצמו עמוק בפוליטיקה.  במהלך שנות ה70, ניסה לא פעם את להיכנס לתחום אך ויתר מהר מאוד המשכיות.. ב-1988 הוא אף עבד במסע הבחירות של אביו לנשיאות.ב-1994 חזר  בוש הבן לפוליטיקה והתמודד למשרת מושל טקסס, מול המושלת המכהנת אן ריצ'רדס שהתפרסמה כשתקפה בעוקצנות את אביו בוועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1988. בוש נבחר לתפקיד, ובכהונתו זכה למוניטין על יכולתו לעבוד עם נציגי שתי המפלגות. כמו כן, התפרסם בין היתר בכך שבמהלך כהונתו חתם על 152 גזרי דין מוות, פעולה שזכתה לתמיכה רבה במדינת טקסס השמרנית. עקב הפופולאריות אותה צבר (נראה אף שלראשונה בחייו), הצליח בוש להיבחר לכהונה שיניה ב-1998.
הבחירות לנשיאות:
לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב2000 הסתמן בוש לכתחילה כמועמד המבטיח ביותר לכיבוש חוזר של הבית הלבן. לטובתו עמדה לו הפופולאריות האדירה אותר רכש בתור מושל טקסס ויכולתו לגשר על פערים ולעבוד עם נציגי המפלגה הדמוקרטית. במהלך מסע הבחירות אותו ניהל בוש, הוא הצליח להקיף עצמו במספר רב של אנשי הון אשר זוהו במשך השנים כתומכי המפלגה, אך עם זאת כפסיביים ביותר. בוש נתפש ע"י מנהיגי מפלגתו כאיש חוצה מפלגות, יכולותיו להביא מצביעים חדשים למפלגה הרפובליקנית אשר באופן מסורתי הצביעו למפלגה הדמוקרטית עמדה לו כזכות (הקהל הלאטינו-אמריקאי למשל תמך בו באופן גורף). במהלך מסע הבחירות הצליח בוש לא פעם, להעמיד את אישיותו וכישרונותיו בספק. הוא נכשל פעם אחר פעם ביכולת עמידתו מול התקשורת המקומית והבינלאומית כאחד. חוסר שליטתו בנושאי חוץ בלט מעל לכל כחסרונו הראשי. הוא נתפס כאדם מבולבל אשר נוטה להגיב באימפולסיביות לשאלות העיתונאים. הוא הרבה בשיבושי אנגלית ונתפס בעולם כמעט כרפה שכל. מסע הבחירות של בוש עמד בסימן שאלה בעיקר עקב האהדה הרבה אותה צבר הסנטור ג'ון מק'קיין מאריזונה. מק'קיין שנודע בזכות שירותו בוייטנאם זכה לתהילת עולם על התמודדתו בשבי הוייטנאמי. מק'קיין זכה בעיקר לתמיכת האגף המתון של המפלגה הרפובליקנית. עם זאת נראה כי חוסר התושייה של מק'קיין, תמימותו הבולטת, וחוסר יכולתו להתחבב על בעלי ההון פגעה ביכולת עמידותו מול בוש הבן. ניצחונו של בוש במדינת  בדרום קרוליינה היווה את הטריגר לשינוי דעת הקהל כלפיו, תוך זמן קצר ובעזרת מסע תקשורתי מתוחכם ומתוכנן להפליא, הצליח בוש להשאיר את מק'קיין הרחק מאחוריו. מקיין, לא יכול היה להתמודד עם קצב גיוס התרומות של בוש, ונאלץ לפרוש בטרם עת, דבר שהוביל לניצחון סוחף של בוש.
את מסע הבחירות הלאומי תכנן בוש בקפידה, תוך שהוא בוחר סביבו את האנשים הטובים ביותר אותם יכול למצוא בוש בחר כסגנו ריצ'רד צ'ייני  הפופולארי שהיה מזכיר ההגנה בממשל של אביו (דבר שחיזר את חולשתו של בוש בנושאי ביטחון וחוץ). תעמולת מסע הבחירות של בוש נגד סגן הנשיא המכהן אל גור התמקדה בהבטחות רבות אותן הוא שחרר לקהל המתלבטים. בוש ידע לנצל עד תום במסע הבחירות את כל נקודות החולשה של ממשלו של בוש האב. הוא נגע בנושאים רגישים שהיו לרועץ על ממשל קלינטון (נושא מוניקה לוינסקי וכבוד הממשל היה במרכז העניינים), הוא אף הבטיח מדיניות חוץ זהירה, בהתייחס לתקיפה אותה הוביל קלינטון בקוסובו (דבר שנראה פתטי וחסר כל בסיס בהתייחס למדיניות החוץ הנוכחית של בוש). מסע הבחירות של אל גור היה מלא בטעויות ונתפס כנאיבי, הוא לא ידע להסיט את הדיון הציבורי לחולשותיו של בוש ונתפס כמרוחק וארגנתי. בוש צמצם את הפער בתום מסע הבחירות הרבה בזכותו הופעתו המצוינת בדיבייט מול גור.
לבחירות שהתקיימו ב-7 בנובמבר הגיע בוש עם יתרון בסקרים, אולם הבחירות עצמן התבררו כצמודות ביותר. התברר שגורל הבחירות תלוי בתוצאות של מדינת פלורידה (בה משל באותה העת אחיו של בוש), בתחילה הודיעו רשתות השידור שגור זכה בפלורידה, אולם לאחר מכן ביטלו את הכרזתן והודיעו שהניצחון שייך דווקא לבוש. בסוף הערב התברר כי על פי החוק, תידרש ספירה חוזרת של הקולות במדינה. גורל הבחירות לא היה ברור במשך יותר מחודש. בזמן זה התנהלו בפלורידה ויכוחים ועימותים משפטיים רבים שנסובו סביב צורת ההצבעה אשר ייתכן וגרמה למספר רב של מצביעים להצביע למועמד בו לא רצו לבחור, בנוסף הועלו גם סברות כי היו זיופים רבים במדינה זו.
ב-12 בדצמבר, הורה בית המשפט העליון על הפסקת הספירה, ובכך העניק את הניצחון בבחירות לבוש. למחרת, ב-13 בדצמבר, הודיע אל גור בנאום לאומה שהוא מכיר בניצחונו של בוש ומבקש מתומכיו לקבל את התוצאות. למרות זאת, רבים לא קיבלו את בחירתו של בוש כלגיטימית ו"בירכו" את הנשיא הנכנס בקריאה "הידד לגנב" (Hail To The Thief).
חלק 2 -אירועים מרכזיים במהלך הקדנציות (בהקשר למזה"ת) גורג: ווקר בוש

הקדנציה הראשונה
מדיניות חוץ וביטחון
פיגועי ה-11 בספטמבר וכיבוש אפגניסטן
פיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון הבירה התרחשו במהלך ביקור נשיאותי של בוש בבית ספר יסודי בפלורידה. פניו ומעשיו ברגע שקיבל את הידיעות המודיעיניות העידו על חוסר ניסיון לחץ, שידרו התרגשות ובלבול.בעקבות כך ספג בוש ביקורת רבה מצד התקשורת ,ממתנגדיו ומדעת הקהל בכלל. לתגובה זו היה מרכיב מרכזי בעיצוב דמותו הציבורית (השלילית בעיקרה) כנגד בוש. הנשיא הוטס לבסיסים צבאיים בלואיזיאנה ונברסקה וחזר לוושינגטון בערב. שלושה ימים לאחר המתקפה, ביקר בוש ב"גראונד זירו" - (הביקור סוקר וזכה לחשיפה עולמית חריגה אפילו במונחים אמריקאים) המקום בו עמדו מגדלי התאומים בניו יורק, ועודד את אנשי החילוץ שעבדו במקום. התמונות של בוש במעיל רוח מחבק את הכבאים ונואם במגפון גרמו לציבור האמריקאי להתאחד סביב נשיאם.(איחוד שנוי במחלוקת מפני שזמן לא רב לאחר מיכן התמיכה והערצה הפכו לביקורת וסלידה).
ב20 בספטמבר, בנאום בפני שני בתי הקונגרס, הכריז בוש על "המלחמה נגד הטרור", הנאום הנלהב והממוקד העמיד בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימאטום שדרש להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל קאעידה שהיו אחראים לפיגועים, וכן קרא לסגור את בסיסי הטרור. האולטימאטום כלל גם דרישות לשחרור אזרחים זרים שהוחזקו במאסר והפסקת ההתנכלות לעיתונאים זרים. לשאר אומות העולם אמר: "או שאתם איתנו או שאתם עם הטרוריסטים".(נאום זה לא נשאר באוויר אלא יושם הלכה למעשה , פועלו של בוש הבן בכל הקשור למלחמה בטרור היה ועודנו חד ותקיף ,וכמו בנאום ללא "טובות "ממדינות אחרות בוש לא התנה את היציאה למלחמה בקיומה של קואליציה מוכתבת מראש,או בעזרה אירופאית או ערבית, למרות שבסופו של דבר הוא זכה לתמיכה עולמית ,בעיקר מצידם של המדינות הרלוונטיות.)  עם הצבת האולטימאטום לאפגניסטן, פעל ממשל בוש כדי לאפשר לכוחות ארצות הברית, מדינות נאט"ו ומדינות נוספות שסייעו לארצות הברית, לפעול קרקעית באפגניסטן המוקפת במדינות מוסלמיות וחסרת מוצא לים. לשם כך נדרש בראש ובראשונה שיתוף פעולה מצד ממשלו של פרווז מושארף בפקיסטן - למדינה זו קשרים ארוכי שנים עם ארה"ב עוד מימי המלחמה הקרה. פקיסטן היא ארץ המכור של הטליבאן  היוותה את בסיסה ומקום התפתחותה וגדילתה , ושמרה על קשרים חמים איתה גם לאחר עלייתה לשלטון. שיתוף פעולה חשוב וראוי לציון הוא עם מדינות ערביות של ברית המועצות הגובלות באפגניסטן.אלטרנטיבה שלטונית מבחינת הממשל האמריקאי היו אנשי "הברית הצפונית" (הממשל האמריקאי נהנה מהקרות אישית טובה עם מנהיגיהם ומבחינה מודיעינית הם היו מחוסים עליהם בצורה הרמטית).קבוצה זו שלטה באפגניסטן לפני השתלטות הטליבאן. כוחות אלו נתמכו והוכשרו על ידי האמריקאים והם אלו שנטלו את עיקר עול הלחימה הקרקעית .  הם כמו כן הם יועדו להיות השלטון שיחליף את הטליבן. לאחר סיום הלחימה וכיבוש העיר קאבול הוחזר השלטון לידי "הברית הצפונית " ומנהיגה רבאני (הנהנה מיחסים קרובים מאוד עם הנשיא בוש )הוחזר לשלטון.
- הביקורת בעניין זה , מלבד דגשים על פגיעה בזכיות האדם בכל הקשור להחזקת שבויים היא שרבים מהיעדים שהוצבו למלחמה זו ,לא הושגו - בן לאדן לא נתפס ,השלטון ש"הומלך" לא טפס את השלטון בצורה סופית והוא שולט בעיקר על אזור הבירה קבול . (על ביקורת זו וביקורות אחרות הפרט בהרחבה בהמשך העבודה)
המלחמה בעיראק
על מנת להסביר  לשכנעה ולסחוף אחריו את האומה האמריקאית פנה בוש הבן אל האומה בנאום מצב היסטורי. נאום המצב התרחש ב29 בינואר 2002 ובו לכד בוש את צפון קוריאה אירן ועיראק כמקשת רועה (טרור ) אחת , הוא כינה את מדינות אלו "ציר הרשע" ובכך הבהיר לעולם שכיבוש אפגניסטן הינו רק הצעד הראשון במדיניות ארצות הברית החדשה כנגד מדינות הטרור העולמי . מדיניות הלחימה בטרור של ארצות הברית לאחר ה11 בספטמבר השתנתה.הדברים החריפים כוונו למדינות הנ"ל באופן כללי ולעיראק שיחסיה עם המערב היו במשבר מאז 1997 באופן ספציפי.בוש הפגין נחישות ושיטת פעולה ברורה על מנת להבטיח לעולם שאין בידי עיראק נשק להשמדה המונית.  אופציית הפעילות בעיראק עלתה באופן מידי לאחר הערכות המצב בעקבות הובלות של פיגועי ה11 בספטמבר ופעילות במדינה זו הועלו כאופציה מידית לפעילות לאחר הפעילות באפגניסטן.אופציית הפלת סדאם ומשטרו נראו כתכנון זמנים מושלם. (על תכנון הפעולה הופקד מזכיר ההגנה רמספלד). 
ב-1 ביוני 2002, בנאום בפני צוערי המכללה הצבאית בוסט פוינט, הציג בוש את מה שנודע כ"דוקטרינת בוש":
-ארצות הברית לא תהסס לפתוח במלחמת מנע אם היא או אחת מבעלות בריתה יהיו מאוימות על ידי טרוריסטים אן מדינות טרור המייצרות נשק להשמדה המונית.
- במידה ולא יימצאו פתרונות בזירה הבינלאומית  , ארצות הברית שומרת לעצמה את הזכות לפעול באופן חד צדדי
-ארצות הברית תפעל בעצימות גבוהה ובצורה בלתי ניתנת לערעור
-ארצות הברית רואה עצמה אחראית באופן אקטיבי על חירות העולם ,והשרשת הדמוקרטיה בעולם.
באותו החודש (יוני) החלה ארצות הברית להגביר את פעילות חייל האוויר בשטחי צפון עיראק תוך כדי פגיעה ביכולת ההגנה העיראקית ,השמדת תשתיות תקשורת ופגיעה ביכולת האוויר העיראקית .לימים נקראה מבצע זה "פוקוס דרומי". (הדיווח התקשורתי ,וידוע הציבור נעשה רק לאחר מיכן ובדיעבד).
ב-12 בספטמבר נאם בוש בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות, נאום שרובו הוקדש לסוגיית עיראק. בוש מנה את הפרות החלטות מועצת הביטחון על ידי משטרו של סדאם חוסיין בנושא פיתוח והשגת נשק להשמדה המונית, עידוד הטרור, והפרת זכויות האדם של אזרחי עיראק, ודרש מהאו"ם לנקוט בפעולות על מנת להכריח את עיראק לציית להחלטות אלה, אחרת יהפוך הארגון לבלתי רלוונטי. (לימים הוכיח הארגון את חוסר יעילותו וחוסר הרלוונטיות שלו כאשר הוא נתן למנהיג אירן לנאום לפניו)הוא הזהיר את עיראק שאם היא לא תציית להחלטות, השימוש בכוח יהיה בלתי נמנע.
בעקבות הנאום החלו מגעים במועצת הביטחון לגיבוש החלטה חדשה שתכלול אולטימאטום כלפי עיראק. במקביל קיבלו ב-11 באוקטובר שני בתי הקונגרס האמריקאי ברוב גדול (שכלל את הסנאטורים ג'ון קרי וג'ון אדוארדס) החלטה משותפת שהסמיכה את הנשיא להשתמש בכוח צבאי כדי להגן על ארצות הברית מהסיכון הנשקף מעיראק וכדי לאכוף את החלטות מועצת הביטחון בנוגע לעיראק.(החלטה זו היוותה עוגן מרכזי בכוחו של בוש הבן לסחוף את ארצות הברית למלחמה).
ההזדמנות האחרונה לעיראק להציל את עצמה ניתנה לה על ידי המועצה לביטחון של האו"ם החלטה זאת נקראת החלטה מספר 1441, עיראק נתבקשה לציית להחלטות מועצת הביטחון היא נדרשה לעמידה בלוחות זמנים בכל האמור בפעילות פקחי האו"ם בשטחה . החלטת האום לא השאירה ספק לעיראקים בקשר לעתיד לבוא, במידה והם לא ישכילו לעמוד בדרישות.  והם מתוך חוסר בררה נענו לבקשה והתירו לפקחי האו"ם לחדור לשטחם ולבצע בדיקות. מוגבלותם של הבדיקות הללו ידועה לכל הפקחים הם כלי בידי האו"ם אך כלי מוגבל מאוד ,לכן איש לא הופתע כאשר הם לא מצעו נשק להשמדה המונית. תובנות אלו גרמו לבוש להכריז על פעולה צבאית כנגד עיראק.בוב וודוורד מספר בספרו "תוכנית תקיפה" כי בוש החליט על תוכנית התקיפה בתחילת ינואר 2003  . שותפיו להחלטה זו היו קונדוליסה רייס וראמספלד שהיה תומך נלהב ליציאה למלחמה ביחד עם סגן הנשיא ציני. מטרתה הראשית של המלחמה - הפלת סדאם ומשתרו . אנשי הסוד האמריקאים הקפידו ליצור הסכמה לתקיפה מצד מדינות הגובלות בעיראק ורק לאחר שהתנאים למלחמה הבשילו גם מבחינה תכנית , הם ידעו את מזכיר המדינה פאוול בסודות התוכנית . פאוול מצידו לא התלהב מהבשורות הוא הזהיר מפני השלכות המלחמה ושימש כגורם אנטי מלחמתי .למרות עמדתו השונה  נאמנותו לבוש לא נפגעה והוא תמך בבוש. משימות השכנוע של בוש לא הסתיימו בציני עדיין עמדה בפניו משימת שכנוע האומה האמריקאית והוא עשה זאת על ידי נאום .בנאומו טען בוש כי עיראק מהווה סכנה קיומית ממשית לעולם כולו . הוא הסביר שעיראק ממשיכה לייצר נשק או לפחות ממשיכה לנסות לצבור נשק להשמדה המונית ,ושאינה משתפת פעולה עם פקחי האו"ם בכל 12 השנים שעברו מאז מלחמת המפרץ 1 .בוש קשר קשר (לא מוכח) בין עיראק לפיגועי ה11 בספטמבר והמשיך לחזק את הטענה כי בידי עיראק נשק להשמדה המונית וכי היא מהווה סכנה ממשית לעולם כולו . 
מאבקי השכנוע של בוש המשיכו גם מעבר לגבולות ארצות הברית , והוא עבד בצורה נמרצת במיוחד על מנת ליצר לעצמו קואליציה עולמית חזקה.לצידו עמדו בריטניה ,וספרד שלחצו גם הן על יציאה מיידית לפעולה צבאית בעיראק ולעומתם עמדו צרפת ,רוסיה ,סין,וגרמניה על שיטת פעולה אחרת שאמרה כי נכון יותר לתת עוד זמן לעבודת הפקחים ולבסוף לקבל את ממצאיהם בהנחה שהם אמינים  .העיראקים  במה שלימים הוכח כטעות קריטית מבחינתם בחרו שלא לשטף פעולה עם הפקחים , מה שגרם למזכיר המדינה פאוול להתייצב בפני מועצת הביטחון ולשאת נאום הוכחות כנגד עיראק.פאוול טען כנגד עיראק שהיא מחזיקה בנשק להשמדה המונית ושהדבר מגובה בהוכחות ובנוסף שהיא תומכת בארגוני טרור בכלל ובאל קעידה בפרט  הנשיא בוש הפך את המלחמה למאבק אישי כנגד סדאם  והסביר שהוא יפעל עד ללכידתו של סדאם. 
ב-17 במרץ ארצות הברית הכריזה שהיא התייאשה מהסיכויים להעביר החלטה נוספת במועצת הביטחון של האו"ם, ושתפעל גם ללא החלטה כזו. בנאום שנשא הנשיא בוש בבית הלבן הוא נתן לסדאם חוסיין אולטימאטום: "על סדאם חוסיין ובניו לעזוב תוך 48 שעות את עיראק. סירוב יגרום לעימות צבאי במועד בו נבחר".
לאחר תום האולטימאטום, החלה מלחמת המפרץ השנייה .התקיפות התמקדו בתשתיות במתקנים צבאיים ובאופן ממוקד כנגד סדאם.ההתקפות הראשונות החלו מן האוויר תוך שימוש בחימוש מונחה מדויק ובטכנולוגיות חדשות.רק בשלב השני החלה התקיפה הקרקעית מכיוון כווית צפונה.שיטת הפעולה הייתה החדרת כוחות קרקע מיוחדים לפעילות נקודתית ובסיוע אווירי .שיטה זו זכתה להצלחה .( הכוחות המיוחדים של מדינת ישראל בנויים ברובם על דוגמאות אמריקאיות ובריטיות במלחמת לבנון השנייה לא השכיל צה"ל ללמוד מהצלחות הקומנדו של האמריקאים ובחר לעבוד בכוחות גדולים ומיומנם פחות , התוצאות היו לרוב קשות ,על גבול הכישלון.)
הנשיא בוש ראה בתקיפות הצלחה צבאית ואסטרטגית ומבחינתו המבצע הצבאי הושלם בהצלחה .הניצחון הסמלי אופיין בהפלת פסלו של סדאם בבגדד.     
המציאות שלאחר הפסקת הקרבות הרשמית הייתה טובה פחות ממה שקיווה בוש .המשטר העיראקי לא התייצב מהר מספיק כדי ליצור שקט במדינה המזועזעת.  משימות השמירה והסדר גוו מחיר יקר מהצבא (מתנגדי השלטון האמריקני בעיראק פוצצו מכוניות תופת בבגדאד, פגעו בקווי הנפט והשתלטו על ערים שלמות כגון פלוג'ה )האמריקאי דבר "שזיכה" את בוש בביקורות רבות ובאופוזיציית פנים חזקה מאוד שנמשכת עד היום).הבעיה הגדולה ביותר של צבא ארצות הברית היא ביכולת לתפקד ככוח שיטור לאחר המלחמה הבעיה דומה לבעיות מהם סבל צה"ל בלבנון וסובל כיום בשטחים , לצבא מאורגן וגדול קשה מאוד לנצל את כוחו בשטחים עירוניים לא בזמן מלחמה ונקודת טורפה זו גורמת לאמריקאים לעבדות רבות בנפש ולהפסד פסיכולוגי ותקשורתי בעיראק שלאחר התקיפה הגדולה. מבחינתו של בוש ואמריקה הנזק הוא גם בעובדן חיי אדם ,גם בעובדן יכולת ההרתעה וגם בנזקים כספיים כבדים היות והכוחות נמצאים בעיראק זמן ארוך בהרבה מזה שתוכנן תחילה.
מעמדו של בוש לאחר המלחמה:
-התמיכה הציבורית בו ירדה וגם הפופולאריות שלו כנשיא
- העובדה שלא נמצא נשק להשמדה המונית בעיראק פגע קשות באמינותו של בוש (ופתח פתח לטאורייות  קונספירציה שונות בנוגע למניעו של בוש לצאת למלחמה.
- בוש נטפס לאחר המלחמה כנשיא מולך ובינוני.
- .התחזקות מועמדים שהתנגדו למלחמה
למלחמה בעיראק הייתה השפעה רבה גם על מערכת הבחירות לנשיאות שבה התמודד בוש על כהונה שנייה בתפקיד. בזמן מערכת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית, הירידה בתמיכה במלחמה הובילה לעליית מועמדותו של הווארד דין שהתנגד מראש ליציאה למלחמה. מגמה זו הביאה את שאר המועמדים לצאת בחריפות הולכת וגדלה כנגד ניהול המלחמה על ידי בוש, דבר שהחליש עוד יותר את התמיכה הציבורית במלחמה. גם אחרי שדין נדחק מהמרוץ וג'ון קרי קיבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית, נשאר נושא המלחמה בעיראק במרכז מערכת הבחירות, כאשר בוש מנסה להציג את המלחמה בעיראק כחלק בלתי נפרד מהמלחמה בטרור, בעוד קרי טוען שהמלחמה בעיראק הייתה דווקא הסחה ממנה.
סוריה ולבנון
מלחמת  המפרץ השנייה העלתה גם את סוריה ולבנון על סדר היום העולמי בכל הקשור למדינות שהטרור הוא כלי בידם . גם ממשלת ארה"ב ובוש בראשה הבינו את מרכזיות המדינות הללו בכל הקשור ליצירת ,הכשרת ומימון תשתיות טרור המסבות נזק עולמי.תובנה זו גרמה לבוש להבין שעל מנת לטפל בטרור העולמי הוא צריך לטפל בחריפות במדינות אלו.היחסים בין סוריה לארצות הברית היו טובים בעבר אולם מלחמת המפרץ ה2 הרחיקה בין המדינות. סוריה הייתה עד לנפילת עיראק בת חסות של המשטר העיראקי גם מבחינה צבאית אבל בעיקר מבחינה אידיאולוגית (בדגש על השנאה לישראל ) משטרו של בשאר אל אסד נתמך על ידי איראן ,אולי האויבת הגדולה ביותר של ארה"ב דבר המרחיק באופן מידי בין סוריה למערב , מצבה של לבנון דומה  אולי אפילו קשה יותר מפני שבלבנון אין הנהגה יציבה. הכוח הצבאי החזק ביותר בלבנון הוא החיזבאלה , החיזבאלה הוא ארגון טרור בין לאומי הנתמך על ידי איראן וקורא להשמדת ישראל וארה"ב.שהי הגופים הללו הסורים וחזבאלה הם גופי טרור ומכאן אויבות של ארה"ב אחרי ה11 בספטמבר.סוריה הואשמה בהעברת נשק לעיראק בזמן המלחמה ,אי מניעת הסתננות טרוריסטים מגבולה לעיראק ובהחבאת נשק להשמדה המונית של העיראקים, יתרה מזאת היא גם תומכת בחיזבאללה ובארגוני הטרור הפלסטינים כנגד ישראל וארצות הברית.בדצמבר 2003 עבר בקונגרס "חוק האחריות הסורית " שהסמיך את הנשיא להטיל עיצומים על סוריה , והוא אכן הפעיל את סמכות זו ב11 במאי 2004. המתיחות עם סוריה הובילה גם למעורבות בענייני לבנון, ולהשקעת מאמצים לדחיקת רגלי סוריה מהמדינה. במסגרת זו יזמה ארצות הברית יחד עם צרפת את קבלת החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה ב-2 בספטמבר וקראה לנסיגת כללה הכוחות הזרים הנותרים מלבנון (כלומר הצבא הסורי), ופירוק המיליציות (שבראשן החיזבאללה). שיתוף הפעולה עם צרפת סימן פתיחת דף חדש ביחסים בין המדינות, לאחר השפל ביחסים שנגרם כתוצאה מהמחלוקת על היציאה למלחמה בעיראק.
הסכסוך הישראלי פלסטיני:
היכרותו של נשיא ארצות הברית , גורג בוש היא היכרות  טובה ורבת שנים . היכרות זו החלה תרם כניסתו לבית הלבן. במהלך כהונתו כמושל טקסס ביקר בוש בישראל ,מי שהיה המלווה שלו בסיור האווירי הוא אריאל שרון( לימים כיהנו השניים כראשי מדינות מקבילים). נקודה נוספת החשובה מאוד לציון מנקודת מבט ישראלית היא קירבתו הרבה של בוש לחוגים נוצריים אוונגליסטים האוהדים את ישראל מאוד.
בתחילת תפקידו של בוש כנשיא ארצות הברית סוגית השלום במזרח התיכון לא הייתה בעלת מרכזיות רבה וזאת משתי סיבות: אחת הכישלון החרוץ של קלינטון ביצירת שלום במזרח התיכון בכלל ובין ישראל לפלשטיאים בפרט.ושתיים בזמן כניסתו לתפקיד האינטיפדה בשטחים כבר הייתה בעיצומה (אחרי ארבעת חודשי לחימה) .התערבות ממשלת ארה"ב התקופה זו הייתה מינורית וגם כשהם כן בחרו להתערב זה היה על ידי נציגים נמוכי דרג (דוגמת -אנטוני זיני)או נציגים רציניים יותר שלא הצליחו להשיג תוצאות בעלות משמעות גם כאשר העימות בין הצדדים היה חריף במיוחד. 
מאז תחילת כהונתו של ג'ורג' בוש נטה בהדרגה יחסו של הממשל האמריקני יותר ויותר לטובת ישראל. בתחילה בא הדבר לידי ביטוי בביקורים בתכיפות חסרת תקדים של ראש הממשלה שרון בבית הלבן. הנטייה הפרו ישראלית התגברה בארצות הברית בכלל ובחוגים המקורבים לממשל בפרט לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, כאשר המשך הטרור הפלסטיני גרם לניכור כלפי הפלסטינים מצד הממשל האמריקאי ששם את המלחמה בטרור בראש מעייניו. בתחילה אומנם היה חשש בישראל מהניסיון לגייס קואליציה ערבית כנגד הטרור, חשש שהתבטא ב"נאום צ'כוסלובקיה" שבו הדהים אריאל שרון את הממשל כשהשווה את ישראל לצ'כוסלובקיה שהוקרבה כדי לפייס את היטלר. אולם חששות אלו התפוגגו.
חוסר האמון של בוש ביאסר ערפת היווה מרכיב מרכזי ביחסו כלפי יאסר וכלפי הפלסטינאים בכלל השלכות חוסר אמון זה יצרו אמון מוחלט כמעט בין שרון לבוש ,מה שנתן לשרון יד חופשית לכל פעולה צבאית ומדינית אל מול הפלשתינאים .ממשלת ארצות הברית בתקופה זו הקפידה על שמירת הסטאטוס קוו בנושאים מהותיים אך אפשרה גמישות אין סופית בהתנהלות שגרתית בין הממשלות נקודה חשובה ומרכזית מאוד היא העבודה כי הממשל האמריקאי גם לו יזם התנהלות או רעיונות שיכלו לעמוד בניגוד לאינטרסים הישראלים כפי שהיה לעיתים בעבר.  
- "חזון הנשיא בוש"- תוכנית של הנשיא בוש לפיה יבחרו הפלשתינאים הנהגה "נקייה" שאינה עוסקת בטרור או עסקה בעבר וממשלה זו תוביל את העם הפלשתינאי להקמת מדינה זמנית . תוכנית זו כמו תוכניות רבות אחרות שהועלו במהלך השנים לא עמדה במבחן המציאות.
- "מפת הדרכים לשלום"- תוכנית שמטרתה הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ומינוי ראש ממשלה פלסטינאי המקובל על ישראל והעולם. 
-שרון ובוש קיימו מערכת יחסים חמה ביותר, ושרון אף ציין במסיבת עיתונאים פומבית שערך עם הנשיא האמריקני כי מידת אהדתו של האחרון לישראל היא חסרת תקדים. מטבע הדברים, הערכת הפלסטינים את בוש הייתה חיובית פחות הואיל וראו את מדיניותו כחד צדדית.
ביטחון פנים
לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, נקט ממשל בוש במספר צעדים מהירים לחיזוק ביטחון הפנים. כעבור חודש התקבל חוק בזק מיוחד שמכונה "חוק הפטריוט" (USA PATRIOT act שהם ראשי תיבות של Uniting and Strengthening America by Providing Appropriate Tools Required to Intercept and Obstruct Terrorism). חוק זה עבר ברוב גדול בשני בתי הקונגרס ונחתם על ידי בוש ב-26 באוקטובר 2001. קבלת החוק ויישומו על ידי שר המשפטים ג'ון אשקרופט, עוררו ביקורת הולכת וגוברת מצד ארגוני זכויות אדם המתלוננים על האמצעים הקיצוניים שהוא מעניק לממשל תוך פגיעה בזכויות האדם לשיטתם. בקדנציה זו הקים בוש משרד פדראלי לביטחון פנים, ובראשו הציב את מושל פנסילבניה טום רידד'.
בחירות 2004
בבחירות 2004 התמודד בוש מול הסנאטור גון קרי(דמוקרט). נושא מרכזי במערכת בחירות זו היה מעורבות ממשלת ארה"ב במזרח התיכון והלחימה בעיראק .המלחמה תפסה מרכיב מרכזי בקמפיינים השונים, וגרר השמצות וגינויים הדדים בין הצדדי.ההישגים המרשימים שנחלה המפלגה הרפובליקנית בבחירות לקונגרס נתנו לבוש תנאי התחלה נוחים לתקופת כהונתו השנייה.
הקדנציה השנייה
מדיניות החוץ והביטחון
השינוי הפרסונאלי הבולט בכהונתו השנייה של ממשל בוש היה החלפת מזכיר המדינה קולין פאוול במי שהייתה היועצת לביטחון לאומי והפכה לדמות הבולטת בממשל, קונדוליסה רייס.
מלחמת עיראק
מלחמת עיראק :
הנושא שדרש את רוב תשומת לבו של ממשל בוש היה המשך המלחמה בעיראק. לממשל היו מספר הישגים בעיראק, שהבולטים בהם היו הבחירות לפרלמנט הזמני שנערכו ב-30 בינואר 2005 (אם כי הן הוחרמו במחוזות הסוניים), גיבוש חוקה חדשה לעיראק ואישורה במשאל עם ב-15 באוקטובר והבחירות לפרלמנט הקבוע ב-15 בדצמבר, בהן השתתפו גם הסונים. אולם במקביל נמשכה הלחימה היום יומית בעיראק שכללה גם התקפות טרור רבות, ובאוקטובר 2005 צוין ההרוג האמריקאי ה-2000 בעיראק.

חלק -3 :סוגית המזרח התיכון במערכת הבחירות של בוש האב והבן.

בוש האב :
בוש האב לא מיקד  במערכת הבחירות הראשונה שלו פרק מרכזי לסוגיית המזרח התיכון ,גישתו הייתה גישה שמרנית הגורסת בשמירה על הסטאטוס קוו בכל הנוגע ליחסי ישראל פלסטין ובתוך המזרח התיכון.
מערכת הבחירות השנייה בה הפסיד בוש האב לביל קלינטון עסקה רבות במזרח התיכון בעיקר בסוגיית המפרץ והשלכות המלחמה.ישראל באופן ספציפי לא זכתה להתייחסות מצידו של בוש האב לא בקמפיין הראשון ולא בקמפיין השני.

בוש הבן:
התייחסותו של בוש הבן לסוגיות הקשורות במזרח התיכון השתנו מאוד בין הקמפיין הראשון לשני .
בקמפיין הראשון לאחר , כישלונו היחסי של ביל קלינטון בהשכנת שלום במזח התיכון לא בער בבוש הבן להכניס עצמו לביצה המשוגעת של המזרח התיכון. הקמפיין השני בהיבט זה היה שונה לגמרי ,לאחר מלחמת המפרץ השנייה שאלות הנוגעות למזרח התיכון ,לעיראק וגם לישראל בערו ולכן בוש היה חייב להתייחס אליהם ולמקד גישה כלפי המזרח , התיכון, ישראל , והפלשתינאים.חלק גדול מהעלבונות שספג בוש בקמפיין השני היו בהתייחס למלחמת המפרץ ובעצם לא הייתה לו ברירה אלא להפוך את המזרח התיכון לאישו מבחינתו.

חלק- 4: -מיקומה של ישראל במערכת הבחירות של שני הנשיאים.

שאלת מיקומה של ישראל בתוך מערכת הבחירות של שני הנשיאים היא נקודה מדהימה לחשוב ולהבין שמדינה שגודלה ומספר תושביה הם בסך הכול ,פסיק קטן בארצות הברית ובכל זאת מצליחה להפוך להיות סוגיה במערכות הבחירות של המעצמה החזקה בעולם היא מדהימה ובעצם מעידה על כוחה הרב של מדינת ישראל ומרכזיותה כמדינה דמוקרטית ומערבית יחידה במזרח התיכון . ישראל רלוונטית למנהיגי ארצות הברית פעם אחת בגלל היותה דמוקרטיה חזקה ושותפה מרכזית במאבק מול הטרור העולמי, אך היא גם ואולי יותר חשוב בהיבט האמריקאי מדינת היהודים ,והיהודים בארצות הברית הם כוח אלקטוראלי חשוב במיוחד.
בוש האב היה מדינאי שמרן וכך גם היה יחסו כלפי ישראל ,קר שמרני אך הוגן .
בוש האב לעומתו נחשב לאוהב ישראל כבעל ברית אמיתי של ישראל במלחמתה כנגד הטרור העולמי  וכאיש מאמין ,ישראל מקבלת להערכתי מקום של כבוד מבחינתו.
בוש האב יצר קשרים חמים ואמיצים עם מנהיגים ישראלים ,וגם במערכות הבחירות שהוא ניהל ישראל קיבל מקום מרכזי בסוגית המזרח התיכון.

מאמר  בוד אמברס  times:

במפגש הראשון שנערך בין ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לבין נשיא ארה"ב בוש הבן, הבטיח בוש לשרון כי המדיניות בה ינקוט בכל הנוגע ליחסו לישראל ולמזרח התיכון תהיה שונה כתכלית מהמדיניות בה נקט אביו 8 שנים לפני כן, מדיניות אשר עוררה מחלוקות רבות בקרב ראשי ההנהגה הישראלים באותה עת (בעיקר בקרב החוגים הימנים בממשלתו של שמיר, משה ארנס  שר הביטחון לדוגמא). יחסו של בוש האב למדינת ישראל לא הייתה חמה במיוחד ולא אופיינה באהדה יוצאת מן הכלל, יש שראו בהתייחסותו אטימות רבה, וראו בה קשיחות. בוש לאורך כל השנים לא הסתיר את ייחסו להתנחלויות, הוא הצהיר פעמים רבות כי הן מהוות מכשול לשלום, וכי אין כל סיכוי כי ממשלתו תעצום עיניים באופן בו שמיר ושרון מנסים ללא הסתרה לפתח את ההתנחלויות בגדה ובעזה.

השוני בגישת האב והבן ביחסם למדינת ישראל, משקף את השוני הרב בתפיסת העולם הפילוסופית של כל אחד מהשניים ואת הקוטביות בהם שניהם מצויים. תקיפתם של אזרחים לבנונים על ידי ישראל, לאחר התגרויות מצד החיזבאלה למשל נחשבה לאורך השנים על ידי בוש האב ואנשיו הקרובים לדרך לא הולמת אשר אין לקבלה בשום אופן, דבר אשר התקבל בעצימת עין פעמים רבות על ידי הממשל האמריקאי הנוכחי בראשות בוש הבן, דבר שהתחזק וקיבל נופך נוסף במלחמת לבנון השנייה אשר בה ישראל קיבלה רוח גבית מאוד איתנה מצדו של בוש הבן ואנשיו.
אחד מאנשיו הקרובים ביותר של בוש, ריצרד האס, טען בפומבי לא פעם, כי דרך התגובה הישראלית בעזה מהווה כשלון וכי לא תוכל לעולם להביא לפתרון הסכסוך "ישנם מקרים שמדיניות מבליגה היא הפתרון ונראה שאי יכולתה של ישראל להבליג כלל לא מקובלת".
חוקרים רבים, אשר עוקבים שנים רבות אחרי משפחת בוש, גורסים בפי כל, כי בוש הבן מעולם לא היה כה קיצוני בדעותיו האוהדות כלפי ישראל, וכי את זה יש לזקוף להתחזקותו הדתית בשנים האחרונות. כידוע לכל, בוש החליף את הכנסייה אליה הוא משתייך, ושורשיו העמוקים בכנסיה האוונגלי סטית המשיחית, אשר ידועה באהדתה החסרת פרופורציות למדינת ישראל ועם ישראל, לא מאפשרים לו
כלל לראות את הסכסוך באופן אובייקטיבי. הייתכן שנוכל להרחיק לכת ולומר שבוש הבן הוא "איש דתי- קיצוני"? על כך ייתכן ולא ניתן יהיה לענות לעולם, ייתכן וזה סוד כמוס אשר שמור בין בוש ואלוהיו.

חשוב לומר כי לבוש האב היו לאורך כל השנים יחסים מאוד הדוקים עם אנשי עסקים מהמזרח התיכון, איתם הוא קשר קשרים לאורך שנותיו כפוליטיקאי, זכור לכולם יחסו האוהד למשפחתו של בן לאדן (דבר אשר התגלה במספר תחקירים אשר נעשו על ידי מתנגדי משפחת בוש, בראשם הבימאי מייקל מור). בוש האב בימים אלו קשור בעסקי הנפט לכמה מהמשפחות העשירות ביותר במפרץ הפרסי, וכל כן מתנגדיו טוענים כי דעותיו בנוגע לישראל והמזרח התיכון נגועות בעניינים אישיים ומשוא פנים.

יחסם של האבות בהתייחס לאיראן וסוריה, משקף נאמנה את המחלוקת בין השניים. בוש האב טען לא פעם כי הוא רואה עצמו כבורר אובייקטיבי בנוגע ליחסיו למשבר הישראלי-עברי.  הוא ראה את תפקידו כאיש גישור. הוא אף לא התנגד לראות את הסורים והאיראנים כפרטנרים לשלום וזאת בניגוד לבנות שרואה במדינות אלו ציר-רשע, אשר איתו כלל אין לנהל כל מגעים. בוש האב לא נרתע ממגע עם הסורים אשר היוו חוד החנית במלחמה אשר ניהל מול הרודן מעיראק. יש לומר שהיחס אותו מפגין הבן כלפי ישראל לא מבדל אותו רק מאביו, אלא כל הנשיאים אשר עמדו בראש הממשל האמריקאי במהלך 60 השנים האחרונות, היו לא מעט נשיאים משני המחנות (רפובליקאים ודמוקרטים), אשר ראו תפקידם כאנשי פשרה והתחייבו שלא לקחת כל צד בסכסוך (קרטר למשל).

חשוב לומר כי בשנים האחרונות עקב נטייתו של בוש הבן לסיים במהירות את המשבר אליו ארה"ב נקלעה בעיראק, וזאת בהשפעה הולכת וגוברת מנהיגי מערב אירופה ומנהיגי העולם הערבי,  נראה כי ההבדלים העמוקים בין בוש הבן לבוש האב הצטמצמו מאוד והגיעו אף למצב של רגיעה זמנית.

אהרון דוד-מילר מומחה ליחסי ישראל-מדינות ערב, גורס כי יש סיכון רב במדיניות אמריקאית אשר גורמת ל"שקט יחסי" ולהסכמה מלאה בין הממשל האמריקאי והממשל הישראלי, הסטאטוס קווי, ואי המחלוקות מסכנתו את שתי המדינות כאחד. דוד-מילר גורס כי בזמן ממשלו של בוש ובמיוחד כאשר על כך היה מופקד גיימס בייקר, לא נתנו האמריקאים ליחסם לישראל להפוך ליחס של "הסכמה הדדית" וסטטוס קוו.

ייתכן כי ביקורו היחיד בישראל אשר נערך בשלהי 1998, כאשר גורג בוש מושל טקסס התחיל את הטרום-קמפיין אותו ניהל במהלך השנתיים שאחר כך, היווה נקודת תפנית חדה ביחסו לישראל ולבעיותיה הגיאוגרפיות המוכרות לכל. בוש אשר אליו נלווה שר החוץ של ממשלת נתניהו אריאל שרון, במהלך חלק לא קטן משהותו בישראל, ראה את גבולותיה של ישראל מהליקופטר קטן שלקח אותו לסיור בשמי ישראל ונחרד לגלות עד כמה באמת קטנה ישראל ועד כמה באמת קרובה קלקיליה לתל אביב וטולכרם לנתניה. דובר הבית הלבן ארי פליישר, העיד לא מכבר כי בוש אמר לו כי לא הפסיק לחשוב על ישראל כעל אוטוסטראדה בלב טקסס, דבר אשר לא נתפס לנוכח המרחבים בהם גדל בוש בקונטיקט וטקסס.
עם זאת ישנם לא מעט מקורבים שדוחים את התיאוריה לפיה בוש הבן נוהג ביחסו לישראל, מתוך השפעה נוצרית-דתית עמוקה. מזכיר העיתונות של הבית הלבן מר טוני שואו, דחה את הרעיון דנן, מספר רב של פעמים באומרו לעיתונאים כי בוש בוחן את הסכסוך במזרח התיכון מתוך השקפה עניינית-מהותית ולא מהשפעות תיאולוגיות אישיות.
ישנם לא מעט תומכים של בוש הבן אשר מצדדים בגישה כי הוא נוקט קו אובייקטיבי מאוד כלפי ישראל, ולראיה לא אחת הם מביאים את עמדותיו בנוגע למדינה הפלסטינית. בוש הבן הצהיר לא פעם כי המפתח לסכסוך הישראלי-פלסטיני טמון ב"מפת הדרכים" אותה דחף בתחילת המילניום בעזרת כמה יועצים ששלח לישראל (טנט למשל). חלקם מזכירים כמה וכמה מקרים בהם הביע הנשיא בוש עמדות אשר לא עמדו בקנה אחד עם הקו המדיני הרשמי של ממשלת ישראל. במהלך האינתיפאדה הראשונה לא אחת קרה כי בוש ביקר את החלטותיו של שרון, ומהירות ההחלטה של הקבינט הישראלי בנוגע לתקיפות בעזה.
עם זאת חשוב לומר כי בוש הבן לא הביע אמפטיה לעם הפלסטינאי ולמנהיגיו לאורך כל השנים. לא אחת נראה היה כי הוא מזלזל במנהיגיו ולא רוכש להם כל אמון. במהלך הקדנציה הוא דחה רבות כל אפשרות להיפגש עם יאסר ערפת מנהיגה של הרשות הפלסטינאית. במהלך שנת 2002, בתגובה לתפיסתה של ספינת קארין איי, מעמדו של ערפת הגיע לשפל ביחס של הממשל האמריקני כלפיו. בוש סרב לפגושו, ותקפו בצרה חסרת תקדים.
בוש האב בתקופה שטרום הפיגוע בתאומים, נהג במדיניות מאוד רגישה וסובלנית במזרח התיכון. נראה היה כי מטרת העל של שלום בין אזורי ויציבות ביחסי ארה"ב-ישראל-מדינות ערב, לא ירדה לרגע מחשיבותה. התדרדרות היחסים בין הממשל לממשלתו לשמיר הגיעה לטמיון במהלך הקדנציה של האב וזאת כאשר סרב בוש האב להעביר לשמיר את 10 מיליארד הדולרים אשר עליהם התחייב הנשיא האמריקאני כמענק על קליטת מיליון העולים שעלו באותם שנים מברית המועצות יריבתה המושבעת של ארה"ב באותה תקופה. מקרה מעניין אחר שקרה פעם גם הוא המחיש את חוסר נכונותה של ארה"ב להתקפל לנוכח תמרוניה של ממשלת שמיר, גיימס בייקר מזכיר המדינה באותם ימים, כעס מאוד על הישראלים ורגע של כעס התקשר לעמיתיו בישראל וביקש מהם לא להתקשר יותר עד שיהיו רציניים בנוגע למטרות השלום באזור.
נראה כי אירועי ה11/9 היוו גם הם נקודת מפנה ביחסו של בוש הבן כלפי ישראל בהתייחס לסכסוך הישראלי-ערבי במזרח התיכון. לדעת החוקר הישראלי שי פלדמן מאוניברסיטת ברנדיס שחקר את ממשלו של בוש הבן באותה תקופה, בוש הבן, ובנוסף לו גם יועציו ומקורביו, הרגישו בתקופה שלאחר הפיגוע, קירבה עמוקה ואמיתית עם העם הישראלי ותומכיו. בוש אשר במשך התקופה הקצרה בה כיהן כנשיא, שמע רבות מהישראלים על המצב הבלתי נסבל של אזרחי ישראל באינתיפאדת אלאקצע, מצא עצמו לרגע בצד השני של המתרס, הוא הצליח להבין בצורה עמוקה את מה שניסו הישראלים להסביר לארה"ב לאורך כל השנים.


5. מדיניות החוץ במהלך הקדנציות של הנשיאים (בוש הבן והאב) בהתייחס לסוגית המזה"ת:

מדיניות החוץ (בהתייחס למזרח התיכון) במהלך הקדנציות של שני הנשיאים.
מדיניות חוץ אצל מנהיגי העולם נקבעת מנטיות אישיות , השקפות עולם ,שמרנית כמו זו של בוש האב או אקטיבית והתקפית כמו זו של בוש הבן אבל מרכיב חשוב נוסף תופסים היועצים ,יועציו של בוש האב היו בעלי אג'נדה  ברורה לגבי במזרח התיכון הם רצו לשמור על מאזן כוחות ,על השליטה במקורות הנפט ובכל הקשור לשלום הם דגלו בשטחים תמורת שלום ,נוסחה בעיתית שלא הובילה להישגים רבים.
יועציו של בוש הבן תמכו במדיניות ההתקפית שלו ואולי אפילו יצבו אותה גם היועצים שבתחילה התנגדו ליציאה לתקיפה בעיראק התיישרו על פי בוש ותמכו בו לאורך הדרך .
השפעתו והתערבותו של בוש הבן במזרח התיכון משמעותית ביותר (וגם זוכה ללא מעט ביקורות)

בוש 41 כנגד בוש 43 בנוגע למדיניות ארה"ב במזרח התיכון, אוגוסט 2006 ,חדשות פוקס :
גון גיבסון מארח :
בוש הבן והאב חולקים המון במשותף , שניהם הפכו לנשיאים אמריקאים שניהם הובילו מלחמות למפרץ , אבל השקפותיהם שיטות העבודה ,והמדיניות שלהם שונות בצורה קיצונית.
שונים קיצוני באופן נקודתי הוא היחס כלפי ישראל בוש האב היה קשוח מאוד ביחסו כלפי ישראל על כול המשתמע מכך , ולעומתו בוש הבן הרבה יותר אוהד ותומך את ישראל .
ריץ לואורי אורך ב national review  וידען בנושא המזרח התיכון מסביר , שעמדתו של בוש הבן כלפי ישראל תקדימית .
מאז ומעולם ובמיוחד תחת בוש האב הייתה מדיניות ארה"ב כלפי ישראל ברורה ושמרנית , ואמרה : ישראל צריכה לנהל מסע ומתן הכולל שטחים תמורת שלום לפני שארה"ב תפעל לטובתה . עזרה או תמיכה מצידה של ארה"ב מותנת בעמידה של ישראל בהסכמים הללו .דגש נוסף -תמיכה של ארה"ב צריכה להיות מגובה בקואליציה אירופאית רחבה ובהסכמה כול שהיא   של מדינות ערב.
גורג הבן שינה את החוקיות הזו מן הקצה אל הקצה תמיכתו בישראל אינה מותנית בתמיכה אירופאית או בהסכמה והיא אינה מותנית בדרישות מוקדמות גסות וקשות כמו בעבר, בוש הבן רואה בישראל שותפה ראשית ואמיתי למלחמה בטרור שהיא להשקפתו בעיה עולמית.
גורג האב לא היה אנטי ישראל, להפך הוא היה תומך ישראל למרות שמרנותו הוא הבין את נחיצותה של מדינת ישראל במזרח התיכון ואת כוחה של ישראל והשפעתה על יהודי ארה"ב , הנקודה היא שתמיכתו בפועל דרשה הסכמה רחבה מבית וקואליציה חזקה מבחוץ , לעומתו בנו עצמאי הרבה יותר ופעלתן הרבה יותר בהקשר לישראל ולסיוע לה,  הוא רואה בישראל בעלת ברית במלחמה בטרור בעולמי ובטרור במזרח התיכון במיוחד, בחיזבאלה הוא רואה אויב עולמי מסוכן במיוחד והוא פועל נגדם בצורה אקטיבית וחריפה , כל זאת לעומת אביו השמרן יחסית בהקשר זה.

*מאמר:wisdom of the father , folly of the son , בהתייחס לספר" עולם של שינויים". מאת paul craig Roberts. .
מאמר זה  עוסק בהשוואה בין בוש האב והן ביחס למלחמות השונות כנגד עיראק    .
לדעתו של כותב המאמר חבל שבוש הבן לא קרא את ספרו של בוש האב" עולם של שינויים" לפני שהוא בחר לצאת למלחמה השנייה כנד עיראק .
לדברי כותב המאמר היציאה למחמה הייתה טעות לדעתו ארה"ב יכלה להשיג את אותם ההישגים שהושג גם ללא מלחמה אקטיבית אלא באמצעים דיפלומטיים ובמלחמה שקטה.. כיבוש בגדד גווה מחיר יקר בעובדן חיי אדם ובתקציבים ולא השיג הישג מדיני משמעותי אולי אפילו להפך , גרע ממעמדה של ארה"ב כמעצמה מספר אחת בעולם.
כותב המאמר מציין שבוש הבן ביצע את כול המהלכים שבוש האב הזהיר מפניהם בספרו , בין היתר גם כנגד יציאה למלחמה נוספת במפרץ.
מעשיו של בוש הבן הכניסו את ארה"ב למצב מסובך וקשה במזרח התיכון , היציאה למלחמה בעיראק , המלחמה האינטנסיבית בטרור שבבסיסה היא מכלילה כנגד האומה הערבית , ויותר מכל התמיכה הגלויה בישראל במלחמתה כנגד הטרור , יצרו עבור ארה"ב בעיה שלא הייתה קיימת בעבר, ומעמידה אותה כיום במצב מסובך מול מדינות המזרח התיכון , מול המדינות האירופאיות הבכירות . ביקורת החוץ לא נשארת רק מבחוץ אלא יוצרת גם ביקורת פנים קשה, כלפי בוש הבן ישנה אופוזיציה שמרנית הנלחמת בבוש הבן ובסופו של דבר מחלישה אותו ,את מנהיגות וכפועל יוצא גם את ארה"ב באופן כללי.
אחת הטענות המרכזיות בנוגע למלחמת המפרץ השנייה המופנות כלפי בוש הבן במאמר ,היא שבתקופה שלפני היציאה למלחמה בוש הבן סבר כי מלחמה כנגד עיראק והוצאתה ממעגל האימה במזרח התיכון תסיע לתהליך השלום במזרח התיכון. העובדות בשטח מוכיחות את ההפך במדויק המלחמה יצאה עיראק הובסה , מנהיגה סדאם חוסיין נתפס והוצאה להורג , אך תהליך השלום במזרח התיכון לא צמח , הוא אפילו נבל , מעגל השנאה האיבה והטרור במזרח התיכון התגבר.
את מקומה של עיראק כמדינה השתנית העומדת מול העולם המערבי תפסה אירן , החיזבאלה התחזקו מאוד כתוצאה מכך והם משמשים איום ואויב משמעותי מאוד כנגד ישראל וכנגד ארה"ב , החיזבאלה ארגון טרור בינלאומי , ניצל את המצב החדש במזרח התיכון להתחזקות ומשמש שחקן מרכזי כנגד ישראל וארה"ב דבר של היה בעבר.
נקודה נוספת לרעתו של בוש , בוש האמין שהניצחון על עיראק יוביל גם לשינוי משמעותי בגישתם של הפלשתינאים שהיו בני חסות של עיראק, גם הפעם הערכות לא התממשו כוחם של הפלשתינאים לא נחלש והרצון שלהם לעצמאות  רק גדל וכמו כן גם השימוש בכוח במטרה להשיג את מטרתם.
כותב המאמר מיחס לבוש בן האשמות של מנהיג הפועל בניגוד להלך הרוח של אזרחי מדינתו , ובבחירת יועצים לא נכונים שהכניסו אותו למלחמה לא נחוצה שגבתה מחיר מוגזם.


6- עמדת הנשיאים כלפי ישראל במהלך הקדנציות והבדלי הגישות בניהם:
סוגיה זו ברורה וחד משמעית והיא ניקרת בכל הקשר אמריקאי במזרח התיכון בכל הקשור להבדלים בין שני הנשיאים.
לבוש הבן יחסים חמים כלפי ישראל בכל מקרה וזה ניכר במעשיו ובדבריו עוד מימיו כמושל טקסס . העובדה שבוש הבן כיהן כנשיא בתקופת אסון ה11 בספטמבר והוא זה שהכריז על המלחמה בטרור רק קושרת קשר הדוק נוסף בינו לבין מדינת ישראל שהיא מדינה לוחמת טרור בבסיסה הופכת את היחסים החמים הללו לטבעיים . בוש הבן אימץ את ישראל כמדינת חסות לעומת אביו שגם הוא אוהד ישראל בבסיסו אבל מבחינה מעשית שמרני הרבה יותר.
עובדה נוספת היא שבוש הבן שייך לזרם נוצרי אוהד מאוד לישראל רק מחזקת את טבעיות הקשר.
מאמר על יחסי ישראל ארה"ב:
יחסי ישראל-ארה"ב מהווים גורם מאוד חשוב במדיניות של ארה"ב במזרח התיכון. הן הממשל האמריקאי והן הקונגרס דאגו במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל לשמר את היחסים הטובים והמיוחדים שהיו לשתי המדינות. אחד מהסממנים החשובים לקשר העמוק מתבטא בסיועים וההלוואות אותן מעניקה ארה"ב לישראל על דרך קבע ובאופן עקבי. מדובר על סיוע קבוע של לפחות 3 מיליארד דולר בשנה, וזאת בעיקר לרכישת נשק ושימורו. לקונגרס תפקיד קריטי ביחסי ארה"ב-ישראל, ובמהלך השנים הוא דאג לסטאטוס קוו בעניין, מחשש להשלכות שליליות בפגיעה במערכת היחסים העמוקה בין שתי המדינות.
מערת היחסים בין שתי המדינות נבנתה על תמיכתה של ארה"ב במתן בית לאומי ליהודי העולם בארץ ישראל. ארה"ב עודדה, תמכה וסייע רבות בכינונה של המדינה. נטען רבות כי לולא ארה"ב ייתכן ומדינת ישראל לא הייתה יכולה כלל להתקיים. תמיכתה של ארה"ב בישראל לאורך כל השנים היווה עילה למחלוקות עיקשות בין המצדדים לה והמסתייגים ממנה. היו רבים שניסו להניע את ארה"ב מהתמיכה הבלתי מסויגת שפגעה קשות ביחסי ארה"ב עם מדינות ערב, יחסים שאירופאים נוטים לטפח מתוך אינטרס גדול. עם זאת יש לומר כי ארה"ב שבימים שלאחר מלחמת העולם השנייה ניסתה להטמיע את ערכי הדמוקרטיה בכל מדינות העולם, ראתה בישראל ישות חשובה שייתכן ותוביל לשינוי מהותי באזור, ייתכן שאכן היחסים הללו חיזקו את טביעת ידה של ארה"ב באזור.
ארה"ב כיום תומכת תמיכה מלאה בהצהרה שהתקיימה על מדשאות הבית הלבן בשנת 93. עקרונות ההסכם שנחתם בין רבין לערפת מהוות את הבסיס לכל ההסכמים העתידיים שנחתמו בעידודו של נשיא ארה"ב ביל קלינטו, בהמשך (93,94,95,97,98).
כהונתו של בוש האב
מזכיר המדינה האמריקאי באותם שנים גיימס בייקר אמר בוועידה שהתקיימה בשנת 89 ואשר קדמה למגעים שהיו בועידת מדריד שנתיים אחר כך, שישראל חייבת לנטוש את מדיניות התרחבותה בגדה. העמדות אותן הביע בייקר, היוו נקודת תפנית ליחסי ישראל-ארה"ב אשר התחזקו מאוד בזמן כהונתה של ממשלת רייגן בשנים שקדמו לה. בוש האב טען במרץ 90 כי מזרח ירושלים מהווה שטח כבוש וכי אין כל סיבה לראותה כחלק ממדינת ישראל, כפי שהישראלים טענו נחרצות באותם השנים. בשנים שלאחר מכן, הביע הממשל האמריקאי עמדות שנתנו לישראלים להבין לעומק כי מזרח ירושלים היא אכן שטח כבוש. האמריקאים לא אפשרו לישראלים לנהוג באירועי אוקטובר 90 כפי שהישראלים נהג. הישראלים לא אפשרו לאף גורם לחקור את האירוע בו נהרגו 17 פלסטינאים.
בוש האב ומזכירו בייקר היו הגורם המניע מאחורי ועידת מדריד שהתקיימה ב91 ושהייתה בעצם יריית הפתיחה למגעים שבאו לאחר מכן בין הישראלים לפלסטינים. בתקשורת דיווחו רבות באותה תקופה כי הממשל האמריקאי נמנע מלשתף את הישראלים באחורי הקלעים של הועידה.
היחסים בין ממשל בוש האב לממשלת ישראל השתנו בעקבות ניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות אשר נערכות בישראל ביוני 92. הבקשה החוזרת להקפאת ההתנחלויות קיבלה מענה סופסוף, דבר שחיזק את יחסי ישראל ארה"ב. הקפאת ההתנחלויות הביאה להזרמה המחודשת של כספים לישראל, דבר שנעצר בעקבות סירובו של שמיר להקפיא את ההתנחלויות.
כהונת בוש הבן
בוש הבן ואריאל שרון הצליחו ליצור יחסי אמון אישיים הדוקים מאוד בפגישתם הראשונה ביוני 2001. כמה חודשים לאחר מכן, וחודש לפני אסון התאומים האשים אריאל שרון את הממשל האמריקאים באי נחישות בקמפיין נגד הטרור הערבי. תגובה אמריקאית לא איחרה לבוא, האמריקאים לא הסכימו להאשמות אשר הטיח בהם שרון וביקשו ממנו להתנצל על ההאשמות הסרק אותם הטיח בממשל. נראה היה שיחסי ישראל-ארה"ב לא הולכים לכיוון שהסתמן במפגש הראשון רק כמה חודשים בין שרון ובוש.
הבדלים בין בוש בן ובוש אב בנוגע לשטחים הכבושים
בשנת 88 דחה שמיר את החלטת האו"מ לנסיגה תמורת שלום שנקראה בזמנו החלטה 242. בוש התעקש כי גבולות מדינת ישראל יישארו כפי שהם כיום מהירדן עד התיכון. החלטתו האסטרטגית של שמיר גררו את יחסי ישראל ארה"ב לתקופת שפל.
שת"פ אסטרטגי
בשנת 89 חתם שר הביטחון הישראלי רבין עם מזכיר ההגנה האמריקני צייני, על הסכם בו נקבע כי האמריקאים יאפשרו לישראל לרכוש אמצעי לחימה שעד כה היוו חסם עבורם. שווי העסקה הגיעה ל100 מיליון דולר.
נפילתה של המעצמה הסובייטית בסוף שנות ה90 שינתה את נחיצותה של ישראל באזור, כשעד אותו יום היה ברור לכל כי מתקיים "משחק סכום 0" בין ארה"ב לברה"מ בנוגע לשליטתן במזרח התיכון. המעבר מעולם דו-גושי לחד-גושי הקל על האתגר המזרח תיכוני בפני הממשל האמריקאי.
מלחמת המפרץ אותה הובילה ארה"ב נגד הרודן העיראקי בשנת 91, והתמיכה החסרת תקדים לה זכתה הקואליציה של בוש, ושהתבססה על שיתוף אמריקאי-אירופאי-ערבי, העלתה בקרב רבים את השאלה, עד כמה בכלל נחוצה לארה"ב הברית האסטרטגית עם ישראל?, האם ייתכן והיא כבר לא נחוצה?.
עזרה צבאית
לאחר שארה"ב הודיעה לישראל כי היא מתכוונת להוריד "חסמים" ולאפשר לסעודים לרכוש אמצעי לחימה שעד אותו יום הקונגרס אסר את מכירתה, ישראל ביקשה בהתאם כי המענק אותו היא מקבלת מדי שנה מארה"ב יגדל משמעותית מ1.8 מיליארד ל2.5 מיליארד, וכי בנוסף היא תקבל מענק חד פעמי של אמל"ח ללא עלות, וזאת על מנת לחדש את מכלול הנשק בו הצבא משתמש. התרגיל הישראלי הצליח, וארה"ב העבירה לישראל אמצעי לחימה עצומים אשר שינו מערכות שלמות בצבא הישראלי.

התמודדות מול הטרור
בסוף שנות ה80 בזמן כהונתו של בוש האב, נתגלעו מחלוקות רבות בין האמריקאים לישראלים בנוגע לטיפול הנכון והאפקטיבי ביותר בטרור המוסלמי, וזאת על אף שיתוף הפעולה ארוך הטווח בנושא בין שני הצדדים. לעיתים מצאו עצמם האמריקאים והישראלים מתמודדים עם אותו אויב בדיוק, דבר שחיזק בכל זאת את הקשר ביניהן. בזמן כהונתו של בוש מצאו עצמם בקיץ של 1989, נחטף מנהיג החיזבאלה אל-כרים עובייד, מבייתו שבדרום לבנון אל עבר הכלא הישראלי. עובייד שימש בכל אותם שנים בכלא הישראלי כקלף מיקוח כנגד החזרתו של הנווט השבוי רון ארד. חיזבאלה כאות נקם, הבטיח לרצוח את השבוי האמריקאי ויליאם היגניס, שהוחזק בידם במשך שנים מספר. המהלך גרר את ישראל וארה"ב לשיתוף פעולה אסטרטגי שנועד למנוע את רציחתו. השיתוף לא הצליח וכעבור כמה ימים הוצא היגינס להורג.
תפקידו של הקונגרס בסכסוך
במהלך שנות כהונתו של בוש האב, בין השנים 91 ל92 ניהל הסנאט וממשלו של בוש דיונים רבים בנוגע להלוואות אשר הובטחו לממשלת שמיר. הממשל האמריקאי דרש מהישראלים להקפיא את בניית ההתנחלויות בגדה, לפני שארה"ב תבטיח רשמית את ההלוואות המדוברות. הקונגרס, ניסה לפשר בין הצדדים ולהגיע למסך הבנות אשר יאפשר את העברת הכספים המדוברים לממשלת ישראל. לבסוף הקונגרס הצליח להביא לפשרה, בה הבטיחו הישראלים כי יקפיאו את ההתנחלויות למחצה בעוד האמריקאים יעבירו בכל זאת את הסיוע הכלכלי.
לקונגרס יש תפקיד חשוב וקרדינלי באשרור הצעות הממשל בכל הנוגע לפתיחת "חסמים" ומכירת נשק למדינות ערב. הפחד העיקרי של הקונגרס הוא שנשק אמריקאי שיסופק למדינות ערב, יאיים בסופו של דבר על מדינת ישראל (דבר שקרה לא פעם בעבר). באותם שנים הצליח הקונגרס לבטל עסקאות ענק למכירת אמצעי לחימה רבים למדינות ערב, וזאת בניגוד לדעת הממשל האמריקאי אשר ביקשה לאפשר את ההעברה. נראה כי באותם שנים הלובי היהודי השקיע את כל מרצו בביטול רוע הגזירה, דבר שהיה בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל באותם שנים. הקונגרס לא ויתר ובאותם שנים כפיצוי על מלחמת המפרץ וכאות תודה על כושר האיפוק של שמיר ונאמנותה של ממשלת ישראל, הצליח הקונגרס להעביר לישראל חבילת פיצוי מוגדלת

7- סיכום כללי:
סיכום:

בוש הבן והאב הם שני בני אדם השונים ודומים מאוד אחד מהשני .אין ספק שגורל עוקב מחבר בניהם גם בכל הקשור לתפקידים ציבוריים ולגורל השתלשלות  התפקידים. היחסים בין שני האישיים מורכבים מאוד וכוללים הערצה ,כאס ,כבוד ,וגאווה רבה.
שני הנשיאים הובילו מהלכים שהשפיעו בצורה משמעותית על ישראל ועל המזרח התיכון כול אחד על פי אופיו והשקפותיו אבל אין ספק ששניהם עשו למדינת ישראל שרות יקר ערך במזרח התיכון.
ליחסים בינהם משקל רב בקבלת ההחלטות ובאופן הפעולה בכל הנוגע למדיניות החוץ.
מעבר להיבט הקמפיינים וההיבט הפרסונאלי אין ספק לגבי מרכזיות של המזרח התיכון והשפעתו הרבה על העולם ומכאן שהוא חבר קבע בסדר היום של המעצמה החזקה בעולם.
בחרתי לסכם בניתוח של שני מאמרים  המסבירים על מרכזיות המזרח התיכון וישראל ועל יחסי שני המנהיגים אליה ויחסיהם בניהם , העמידה על ההבדלים בין האישיים מלמדת על הבדלי התפיסות והגישות המנהיגויות והאידיאולוגיות שבאו במקרה זה לידי ביטוי במזרח התיכון. 
מאמר ;;;TOUGH TIMES ON SIDELINES FOR BUSH SENIOR
בוש 41 ובוש 43 הראו במשך שנות כהונתם הבדלים מאוד קיצוניים בגישות בהם נקטו במשך כהונם בבית הלבן.
לעיתים מאוד קרובות במהלך השנים האחרונות פנו אל גורג בוש האב אנשים זרים וברכו אותו תוך ציון לשבח על תפקודו במהלך הקדנציה אותה העביר כנשיא ארה"ב ה43. אך אל דברי השבח אותם מקבל הנשיא מצטרפים בדרך כלל כינויי גנאי אשר מתראים את פועלו של בנו של בוש האב, רבים מאוהדיו מסתייגים מדרך פעולתו של הבן ועל כהונתו ה"מופרעת" ושהתאפיינה ב"אימפולסיביות רבה.
נראה כי העניין מאוד מציק לבוש האב, אנליסטים שעוקבים שנים רבות אחר בוש האב, ומכרים שלו מעידים כי הדבר מדיר שינה מעיניו וגורם לו לעצבות ותסכול רב.
קשה מאוד ממרום גיל 83 לבוש האב לחזות בביקורות הקשות אותם סופג בנו. לעיתים יש תחושה כי בוש האב מתייחס לעצמו כאל אב שרואה את בנו נכשל בליגה ספורטיבית  לילדים, ושאינו מסוגל להושיע את בנו, ולכן עומד המום וכואב מבעד לגדר.מקורות רשמיים המקורבים לבית הלבן גורסים בפי כל כי בוש האב מייעץ לבנו רק מתי שהוא מתבקש על ידו. עם זאת נראה כי הטענה על כך היא מופרכת וחסרת כל בסיס, מקורות לא רשמיים אשר מקורם נראים כאמינים מעידים כי היחס בין האב לבן צמודים הרבה יותר מכפי שנראה לציבור. בוש הבן נוטה להתייעץ עם אביו כמעט כל בוקר בשיחת טלפון, בה הם מעדכנים אחד את השני על דברי השעה. בוש האב באופן רציף נזהר מלהביע ביקורת על הבן, וזאת עקב רגישותו הרבה לאביו.

ישנם רבים הטוענים כי ישנה יריבות עמוקה מאוד בין השניים (ייתכן שהעובדה כי בוש הבן הלך כל השנים בעקבות אביו, מסבירה את רצונו העמוק להוכיח לאביו). האנליסט בוב וודוורד למשל כתב בספרו "תכנון לתקיפה", שכאשר בוש הבן נשאל האם הוא מתייעץ עם אביו לפני יציאה למלחמה, הוא ענה כי " אבי הוא האבא הלא נכון לפנות אליו, כאשר מדובר במקרים של כוח, יש "אבא" אחר אליו אני פונה במקרים כאלו".

במספר התבטאויות נוספות אותן השמיע בוש הבן במהלך השנים, נראה היה כי אכן בטנו מלאה על אביו וכי כל הניסיון ליצור קשר אמיץ ועמוק בין שניהם הוא "תרגיל ביחסי ציבור" אשר נועד לשרתו ביחסי הציבור. בדיחה אותה אמר בוש הבן במהלך אירוע פנימי של חיל הים האמריקאי גרמה להרמת גבות וחרושת שמועות על נימת ה"זלזול" בה נאמרה הבדיחה.

היחסים בין האב לבן
תסביך הבן והאב : מאמר מתוך הניו יורק טיימס
לנשיא גון קווינסו אדמס מעולם לא היו כל בעיות עם אביו אשר גם כן כיהן כנשיא ארה"ב כמה שנים לפניו.  נראה כי לעומתו, לבוש האב יש בעיות וטרוניות רבות בשנים האחרונות עם תפקודו של בנו, בעיות אשר אותן כמעט והוא אינו מסוגל להסתיר או להחביא.

שלושה מאנשיו הקרובים ביותר של בוש האב, אשר הקיפו אותו במהלך כהונתו כנשיא ארה" ב ושימשו לו כיועצים למדיניות חוץ, משמשים היום כחץ הביקורת הראשי של בוש האב מול מדיניות החוץ של בנו אשר לדעתו הביאה לפגיעה אנושה במעצמת העל ארה"ב.

ברנט סקואוקרופט אשר היה בן טיפוחיו של בוש האב, כתב ב2002 באחד מגיליונות עיתון הוואל-סטריט מאמר בו ביקר את מדיניותו של בוש הבן בנוגע למלחמה בעיראק (בתקופה שבין מלחמת אפגניסטן למלחמת המפרץ 2). המאמר שנותח רבות בתקשורת, הביא לשפל את יחסי בוש האב ובוש הבן.
גיימס בייקר ששימש כשר החוץ בממשלתו של בוש האב וליווה אותו שנים גם כשבוש היה סגנו של רייגן (שתי קדנציות ברציפות), גם הוא הביע ביקורת הרסנית מספר פעמים במהלך 2002, כנגד יציאתו החפוזה של בוש הבן למלחמה בעיראק, תוך שהוא משווה בין המלחמה בה הוא עצמו נטל חלק כשר חוץ למלחמה של בוש הבן אשר אורגנה בחופזה ואשר לא קיבלה גושפנקה בינלאומית כפי שלטענתו הייתה חייבת לקבל בטרם התבצעה.
לארי אינגלברג, אשר היה הגורם הכי חשוב בכך שישראל לא הגיבה כלפי עיראק לאחר שהותקפה באופן חד צדדי על ידיה (רבים בממשל זוכרים לו את הכריזמה והנחישות בה פעל בתל אביב מול ממשלת ישראל, ואת העובדה כי שמיר וממשלתו הימנית שמרה לו אמונים עד הרגע האחרון), גם הוא ביקר ללא כל רחמים (בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית "פגוש את העיתונות" את יציאתו החפוזה של בוש הבן למלחמה. לטענתו העילה לכיבוש בגדד כלל לא מחויבת מהמציאות ,וכל עוד לא הוכח כי סדאם מהווה
איום על האזור אין לתקוף אותו ובטח שלא בצורה בה הדברים נעשים.

ניתוח קמפיינים פוליטיים:
במאמר זה ביצעתי מחקר על הבדלי הגישות ,העמדות ,התפיסות ורמת המעורבות של גורג הרברט (האב) וגורג ווקר (הבן) בכל הקשור למזרח התיכון בכלל ולמדינת ישראל בפרט .
בעבודה זו עשיתי שימוש בחומרים אקדמאים , בטקסטים מתוך העיתונות האמריקאית והישראלית, בתמלילים של תוכניות טלוויזיה באתרים אינטרנט של הבית הלבן , משפחת בוש ובאתרים נוספים הקשורים לנושא.
במהלך המחקר וכתיבת העבודה נחשפתי לחומר רב הנוגע לבית הלבן לתרבות האמריקאית לקמפיינים פוליטיים ולחומרים רבים הנוגעים למשפחת בוש (האב והבן) ולחומרים נוספים העוסקים במזרח התיכון בישראל וביחסי הממשל האמריקאי עם המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט.
למדתי רבות מהתחקיר ומהעבודה ואני מרגיש שנחשפתי לחומרים מעניינים שהעשירו אותי בהבנה על מורכבות המזרח התיכון משמעות האזור בעולם , ומבנה העבודה והקמפיין בפוליטיקה האמריקאית.
עבודה זו חשפה אותי לשתי דמויות מרכזיות גורג בוש האב וגורג בוש הבן שתי דמיות כריזמטיות אנושיות שהצליחו לכבוש את התפקיד הבכיר בעולם ולהוביל את המעצמה החזקה ביותר בעולם למלחמה.
בין האב והבן נקודות דמיון רבות , המסלול שאותו הם עברו בדרך לבית הלבן כולל נקודות ציון משותפות רבות שניהם סימנו מטרה וכבשו אותה (נשיאות ארה"ב) שניהם הובילו את מדינתם למלחמה אל מול אותה מדינה וכנגד אותו שליט ושניהם זכו לביקורות קשות נגד מהלכים אלו .אך כנגד נקודות הדמיון עומדות נקודות השוני שני הנשיאים שונים באופיים בצורת המנהיגות שלהם ,בבחירת האנשים לצידם ושניהם שונים גם בדעותיהם כלפי המזרח התיכון וכלפי ישראל.
ללא ספק שני הנשיאים מבינים לעומק את מורכבות המזרח התיכון ואת מרכזיותה וחשיבותה של ישראל כמדינה הדמוקרטית היחידה (האמיתית) במזרח התיכון.
לשני הנשיאים סימפטיה רבה לישראל אך שניהם בחרו לעבוד מול ישראל בדרכים שונות , בוש האב השמרן לא הזיק לישראל בשום דרך אך גם לא קידם או חיזק אותה  לעומתו בוש הבן ראה בישראל בעלת ברית במלחמה כנגד הטרור , משימה אותה הוא חרט על דיגלו .היחסים בין בוש הבן לאריאל שרון היו מצוינים והדבר כידם את מדינת ישראל , האמריקאים הגבירו את התמיכה בישראל וראו ורואים בה שותפה   נאמנה למטרותיהם האידיאולוגיות והצבאיות (במלחמה כנגד הטרור).
מידת מעורבות הנשיאים בנעשה במזרח התיכון ומידת הקרבה לישראל באו לידי ביטוי בקמפיינים של שני הנשיאים.בוש האב נגע פחות מבוש הבן בסוגיות אלו במהלך הקמפיינים שלו לנשיאות לע ומתו בוש הבן העמיד את סוגית המזרח התיכון כאישיו חשוב.
התקשורת האמריקאית זיהתה את קרבתו של בוש למדינת ישראל ועסקה רבות במהלך הקמפיינים ובמהלך הדיבייטס בסוגיית המזרח התיכון ובסוגית ישראל.
במהלך הקמפיין השני "זכה" בוש הבן לביקורות קשות על ניהול המלחמה ועל התמיכה המוגזמת בישראל. בוש הבן בניגוד לבוש האב נחשב בדעת הקהל האמריקאית והעולמית כמנהיג כושל.
מנקודת המבט הישראלית בוש הבן הוא  המנהיג הטוב ביותר שיכולנו לבקש בגלל הבנתו ומסירותו למלחמה בטרור העולמי שמטתו לחסל את ישראל . לדעתי בעתיד דעת הקהל האמריקאית כלפי בוש תשתנה והוא יטפס כמנהיג פטריות אמיץ שאולי הציל את העולם המערבי המודרני, ההובלות יהיו על הצד הדמוקרטי ממשטרי אופל וטרור מוסלמיים שמטרתם להשמיד אותנו.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת דוקטור אורי עצמון

מאת: דוקטור אורי עצמוןעסקים מקוונים17/05/11988 צפיות
הצבעה אלקטרונית(E-voting),היא שיטת הצבעה שבה משתמשים במחשבים וטכנולוגיה ממוחשבת בניגוד לשיטת ההצבעה הידנית שבה משתמשים בפתקי הצבעה שאותם משלשלים לקלפי המנוהלת באמצעות

מאת: דוקטור אורי עצמוןביטוח - כללי11/10/10863 צפיות
בעידן הגלובאלי כיום, זה נראה מובן מאליו כי את כל הרכישות, כולל רכישות ביטוח ואף דברים מורכבים ויקרים מכך ניתן לרכוש באופן ישי דרך אתרי האינטרנט. אתם יכולים לעשות בדיקה מקדימה לטווח המחירים החוקי אותם יציעו לכם חברות הביטוח השונות על- ידי הזנת פרטים למחשבון ביטוח רכב (על- פי רוב חובה, אולם ניתן למצוא גם מחשבונים של ביטוח מקיף וגם ביטוח צד ג') של משרד האוצר, ומשם הדרך אל חברות הביטוח קצרה- אתם נכנסים לאחד מאתרי השוואת המחירים בין חברות הביטוח ותוך זמן קצר הן יוצרות אתכם קשר. מדהים כמה שזה פשוט.

מאת: דוקטור אורי עצמוןהריון ולידה17/08/10810 צפיות
אחרי תשעה חודשי לידה, 24 שעות צירים ולידה אפשר סוף סוף לקרוא לך אמא! מעכשיו את אחראית לא רק לעצמך אלא גם לתינוק הקטן שלך ועלייך לטפל בו ולמלא את צרכיו הרבים. לאחר הלידה הקשה וההחלמה מגיעות לך מתנות. ולא סתם מתנות אלא מתנות ליולדת שיעזרו לך לעבור את התקופה הראשונה לאחר הלידה בכיף. הנה מספר רעיונות למתנות שיתאימו במיוחד לאמא לאחר הלידה.

מאת: דוקטור אורי עצמוןדת ומדינה27/01/092335 צפיות
תמיר (1998) מתארת במאמרה את מושג הרב תרבותיות שהינו מודל פוליטי חדש שקם עם היחלשותה של מדינת הלאום. המדינה הרב לאומית הינה רב גונית, כשהאידיאולוגיה הרב תרבותית שלה מחייבת שהקהילה הפוליטית תכיר במעמדן השווה של כל התרבויות החיוניות והיציבות הפעילות בגבולות המסגרת המדינית (Raz, 1994). ישנן תרבויות ששותפות לעולם הערכים הליברליים-דמוקרטיים ואחרות שהינן מסורתיות ולא ליברליות ואף אנטי ליברליות, אשר יוצרות בעיה בהכרת שלל התרבויות.

מאת: דוקטור אורי עצמוןצדק חברתי27/01/092502 צפיות
בבואנו לבחון את אי השוויון בישראל בין מזרחים לאשכנזים לאור ההגירה של שנות ה50 יש להתייחס למערכת הפוליטית- שפירא (1994) טוען כי הדמוקרטיה הישראלית בתחילת ימיה הייתה חסרת מהות דמוקרטית ליבראלית. במשך שלושה עשורים (עד מלחמת יום כיפור ב1973) הייתה מפלגת שלטון אחת גדולה שנקראה מפא"י.

מאת: דוקטור אורי עצמוןזהות27/01/093178 צפיות
החברה הישראלית היא חברה רב-אתנית המאוכלסת על-ידי יהודים וערבים. במחצית הראשונה של המאה העשרים היו כמה גלי הגירה, אך היקף ההגירה של היהודים גדל באופן משמעותי רק לאחר קום המדינה. ישראל כיום, שישים שנה לאחר הקמתה נחשבת לחברת מהגרים וזאת משום חשיבותה של ההגירה לחברה הישראלית. ההגירה איננה מתמצה רק בהשפעתה על גודל האוכלוסייה בישראל ועל שיעור צמיחתה, אלא גם בכך שהיא מהווה מאפיין מרכזי המגדיר את החברה הישראלית בכלל ואת מערכת הריבוד בפרט.

מאת: דוקטור אורי עצמוןדיני משפחה14/01/093790 צפיות
במקרה של נישואי תערובת, מכיוון ששני בני הזוג משתייכים לעדות דתיות שונות, אין לאף בית דין את הסמכות לדון במישרין בענייני המעמד האישי של הצדדים. עם זאת, חיקוק מנדטורי מסמיך את נשיא ביהמ"ש העליון להקנות סמכות לפי שיקול דעתו, לאחד מבתי הדין הדתיים או לבית המשפט האזרחי. הסדר דומה נקבע בחוק בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט 1969.

מאמרים נוספים בנושא מדעי המדינה

מאת: אדיר בנימינימדעי המדינה17/11/1316620 צפיות
הרצון העיקש להשיג את התוכנית המושלמת מביא להשארת המצב הקיים, שהוא בדרך כלל פחות טוב מן הרע במיעוטו או הטוב במירבו.

מאת: דורון עמיתמדעי המדינה17/09/128102 צפיות
כול כך הרבה דם נשפך על מדינת ישראל והקיום שלה, מדוע שפוליטיקאים לא יפנימו ויעשו מהלך גורף אמיתי לאיחוד העם ושינוי המגמה?

מאת: פורטל אינדקס עסקיםמדעי המדינה06/02/127764 צפיות
ומה עם פסיכומטרי? בחינת הפסיכומטרי היא מדרגה גדולה בדרך לתואר הראשון אבל זה לא בלתי אפשרי, הציון בבחינה יחד עם ציוני הבגרות יחושבו לקרת לימודי התואר. ממוצע ציונים טוב ואתם על הגל, אם לא הלך לכם כל כך טוב זה קורה, רבים מנסים שוב בפעם הבאה תהיו מוכנים יותר.

מאת: אבי בכרמדעי המדינה11/06/119984 צפיות
מהו תהליך קבלת החלטות? תיאור פשטני של תהליך קבלת החלטות יהיה להגדירו כבחירה בין אלטרנטיבות. הכושר לקבל החלטות בכלל, והחלטות נכונות בפרט, הוא תכונה חשובה למנהלים, למפקדים ולמנהיגים בכל הדרגות ,הרמות והתפקידים כמו גם לאנשים פרטיים. לאורך השנים פותחו מודלים לקבלת החלטות על מנת לסייע למנהל לקבל החלטה רציונאלית, הנשענת על איסוף וארגון מידע, בדיקת חלופות והערכת תוצאותיהן האפשריות.

מאת: עמית שטיינהרטמדעי המדינה20/05/108960 צפיות
מאמר זה עוסק בהשפעת האינטרנט על ארגוני המודיעין וקשרי הגומלין שבין ארגוני הביון לקברניט המדיני. המאמר בוחן האם חל שינוי מהותי בדפוסי האיסוף של המודיעין (בארגוני ביון חוץ שאינם צבאיים) בעשור האחרון ובהתאמה לכך האם ניתן לשפר את מערכת הבקרה והפיקוח של הקברניט המדיני על ארגוני המודיעין?

מאת: Efratמדעי המדינה01/02/109443 צפיות
המונח דמוקרטיה מסמל את המושג שלטון העם. הדמוקרטיה הינה שיטת ממשל המקובלת כיום על ידי רוב במדינות בעולם המודרני. העקרון החשוב ביותר בשיטת ממשל זו הוא הבחירה של מנהיג באמצעות הצבעה של כלל האזרחים במדינה. התהליך בא לידי ביטוי בבחירה של מועמד אחד מתוך מספר מועמדים מובילים, כאשר לאחר ההצבעה, הרוב קובע מיהו המנצח. הבוחרים שווים בינם לבין עצמם ואינם מופלים על סמך פרמטרים כגון: מין, דת, צבע עור, השכלה או גיל. השיטה המקובלת כיום הינה השיטה של דמוקרטיה ייצוגית, באמצעות שיטה זו הרשויות מתחלקות לשתיים: הרשו

מאת: Efratמדעי המדינה20/01/1010278 צפיות
דמוקרטיה ליברלית היא צורת ממשל, המבוססת על דמוקרטיה ייצוגית בה היכולת של הנבחרים להפעיל את כוחם הפוליטי כפופה לשלטון החוק במטרה להגן על זכויות האזרח. עקרונות השיטה מקיימים בה הן אחריות אנכית (Vertical Accountability) של השלטון לבוחרים והן אחריות אופקית Horizontal) Accountability) של השלטון למוסדות המאזנים (נויברגר 2004, 211). החוקה היא תולדה של "רגע קונסטיטוציוני" בו ניתן ביטוי להסכמה לאומית רחבה אשר מייצרת "הסדר" ממשלי ארוך ימים שאינו תלוי בזהות האנשים המאיישים אותו

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica